שבוע ראשון: אין רוב לקואליציה

שבוע שני של מושב הקיץ לכנסת שאין בה רוב לקואליציה וזה הזמן לסכם: איך עבר השבוע הראשון ומה תוכניות הממשלה והעומדים בראשה?

יומולדת גפני
יומולדת גפני

פתיחת מושב הקיץ של הכנסת בצהרי יום שני, לא הביאה איתה שום חגיגיות השמורה לימים מסוג זה. הקואליציה הנוכחית עומדת למבחן הקשה ביותר מיום כינונה. אין לה אף לא יום אחד של חסד.

לא מעט כאב ראש יש לראשי הקואליציה. אחרי שבמהלך הפגרה, ח"כ עידית סילמן, מי שכיהנה כיו"ר הקואליציה, הודיעה על פרישתה, מאזן הכוחות בכנסת השתנה. לממשלה הנוכחית אין רוב של 61 תומכים בכנסת הנוכחית, וסיכוייה להעביר חוקים פחתו באופן משמעותי.

ביום ראשון, שעות אחדות לפני פתיחת מושב הקיץ, כינס ראש הממשלה נפתלי בנט את ראשי מפלגות הקואליציה בניסיון למצוא את הדרכים לשמר את הקואליציה הנוכחית. בנט הבהיר שבחירות יובילו לכאוס ולא זו העת ללכת לפיזור הכנסת. ראשי המפלגות החברות בקואליציה, שמונה במספר, היו תמימי דעים והסכימו עם דברי ראש הממשלה. ספק רב, אם לא איחרו את הרכבת.

כמה שעות קודם לכן, כינס יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו את ראשי מפלגות האופוזיציה בניסיון למצוא את הדרכים להפיל את הממשלה. אחת האפשרויות העומדות על הפרק היא העלאת הצעת חוק לפיזור הכנסת ביום רביעי. אם רע"ם תתמיד בהחרמתה של הקואליציה, סיכויו של החוק לעבור בקריאה טרומית גבוה. להצע"ח זו די ברוב רגיל ואין צורך ברוב של 61. מאזן הכוחות נכון ליום שלישי השבוע עומד על 60 חברי כנסת (כולל חברי הרשימה המשותפת) שיתמכו בהצעת החוק, אל מול 56 מתנגדים וארבעה מחרימים.

על מנת לשמר את הקואליציה הנוכחית ולעבור בשלום את מושב הקיץ של הכנסת, ייאלצו נפתלי בנט ויאיר לפיד לצלוח מהמורות פוליטיות כבדות משקל. האווירה בקואליציה היא שתם זמנה של הממשלה הנוכחית ועל כן, כל אחד מחברי הכנסת, בעיקר אלו בימינה ותקווה חדשה, מחפשים לעצמם סידור פוליטי חדש.

כדי להבין עד כמה הקואליציה שברירית, מומלץ לעבור על רשימת כאבי הראש של בנט ולפיד. אם לא יימצא פתרון לכל אחת מהבעיות, ישראל תצעד לבחירות בסוף הקיץ או לכל המאוחר בעיצומו של חודש אלול.

פריחת השקד

השלישייה המסקרנת ביותר היא של איילת שקד, ניר אורבך ואביר קארה. הם יצרו לעצמם מעין סיעה בתוך סיעת ימינה. מהלכיהם מתואמים ופגישותיהם תכופות. בינתיים, הם קוצרים הישגים כדי להביא זאת כנדוניה לבוחר. השלושה יכולים להתפצל מימינה ולהקים לעצמם סיעה חדשה עוד בכנסת הנוכחית. הם יוכלו לחבור לרשימה קיימת, כשהליכוד הוא היעד המועדף. לחילופין יוכלו להתמודד ברשימה עצמאית.

שקד, מי שיצרה את השלישייה, הצליחה לבלום שלישייה אחרת, שבה היו אמורים להיות חברים שיקלי סילמן וקארה. היא מובילה את הטון ומספרת שהיא עומדת בראש. גם היא יודעת שאף אחד לא מבטיח לה שלא יפרוש לבדו.

ע"פ הפרסומים, איילת שקד ביקשה שריון לשתי הכנסות הבאות ולא רק לכנסת הבאה. בליכוד ציננו את התלהבותה ואף טרחו לתת פרסום פומבי למו"מ שהתנהל מולה. לא בטוח שניר אורבך, שכבר הביע חוסר שביעות רצון מהתנהלות הממשלה ומאיבוד הדרך האידיאולוגית הימנית של המפלגה, ימתין עד אין קץ להחלטותיה של שקד. יש לו תכניות משלו.

בנט מביט על מי שהייתה שותפתו הפוליטית ומבין שהוא לא מצליח לחלץ ממנה התחייבות שתמשיך איתו גם בבחירות הבאות. היא מבינה שהסקרים לא מנבאים טובות למפלגתה הנוכחית, ובכדי לא למצוא את עצמו מחוץ לגלגל הפוליטי, היא מכינה את הקרקע ליום שאחרי נפילת הממשלה. השאלה היא האם היא זו שתפיל את הממשלה הנוכחית, או שבהחלטותיה ובהצהרותיה המיליטנטיות היא תיאלץ את חברי רע"מ לפרוש. הנרטיב הוא שם המשחק. שקד רוצה להיצרב בתודעה כמי שהצליחה להביא לניצחון הימין על השמאל בממשלה הנוכחית.

קולות הרע"מ

כאב ראש נוסף מגיע מכיוונה של רע"מ. המצב הביטחוני הרעוע, בתוספת ההצהרות הלוחמניות של שקד, העלייה להר הבית של ח"כ יו"ט כלפון ואמירות נוספות של בכירים בממשלה, כולל ראש הממשלה בנושא הר הבית, אילצו את המפלגה הערבית להקפיא את חברותה בקואליציה. במועצת השורא, הגוף שחברי המפלגה כפופים להחלטותיו, נוטים לקרוא לחברי המפלגה לפרוש לחלוטין מהקואליציה ולא להסתפק בהקפאת החברות. מנסור עבאס, הוא היחיד ברשימה הערבית שמייחל להמשך כהונת הממשלה. שניים מחבריו לסיעה – ווליד טאהא ומאזן גנאים, פועלים עצמאית גם אם זו נוגדת את עמדת יו"ר מפלגתם.

גנאים, ששאיפתו הפוליטית היא להיבחר לראשות העיר סכנין, אומר בשיחות סגורות כי הוא כבר עם רגל וחצי מחוץ לקואליציה. שר החוץ יאיר לפיד שאחראי על תיחזוק פרויקט רע"מ, משוחח כל העת עם מנסור עבאס. השבוע, גם עבאס סינן שיחות ולא ענה לטלפונים. במפלגה רותחים על התבטאויות של חברים בממשלה בנושא הר הבית. הסוגיא הזו רחוקה מלהיפתר. ברע"מ הבהירו שלא יגיעו להצבעה ביום רביעי על הצע"ח לפיזור הכנסת של הליכוד. אם יעבור החוק בקריאה טרומית, באופוזיציה יכולים לראות את סופה של הממשלה באופק.

מחפשת תקווה חדשה

חברת הכנסת שירלי פינטו, שמביטה על התפרקות מפלגתה בעיניים כלות, החליטה אף היא להציב אולטימטום לממשלה הנוכחית. פינטו דורשת מראש הממשלה את ראשות ועדת הבריאות והעברת חוקים נוספים לטובת בעלי מוגבלויות.
במקביל היא מנהלת מו"מ עם הליכוד. בימינה חוששים שהיא הבאה בתור לערוק אחרי סילמן. אם בליכוד יצליחו להעביר את פינטו מימינה לליכוד, זו תהיה החמצה פוליטית של שלישיית שקד-אורבך-קארה. אם הממשלה תיפול בלעדיהם, בליכוד לא יידרשו לשריין אותם.
בליכוד פיזרו בשבוע החולף דיווחים על כך שהפורש הבא יכריז על כך בימים הקרובים. בקואליציה מקווים שזה עוד ספין מבית מדרשו של נתניהו, בניסיון להפעיל לחץ על כמה מחברי ימינה ותקווה חדשה לפרוש בתמורה לשריון בליכוד. נבואות, כך למדנו מן העבר, מגשימות לעיתים את עצמן.

יש לו ביטחון

שר הביטחון בני גנץ, הוא יו"ר המפלגה היחידה שהיה חבר גם בממשלה הקודמת בראשות נתניהו. בשתיהן כיהן כשר ביטחון. ספק רב את מי הוא מתעב יותר – נתניהו או לפיד. גנץ סבור שנתניהו הוא נזק למדינה. הוא גם סבור שלפיד כלל אינו ראוי להנהיג את המדינה. התיעוב האישי בין השניים החל ביום שבו פירק גנץ את כחול לבן וכונן ממשלה פריטטית עם נתניהו. לפיד עלב והלם בגץ בכל הזדמנות. כשהוקמה הממשלה הפריטטית הנוכחית, לפיד פעל בדיוק כפי שפעל גנץ. עד היום ממתין גנץ לבקשת הסליחה ממי שהיה שותפו לפרויקט כחול לבן.
חלומו הגדול של גנץ להיות ראש הממשלה לא נעלם מעיניהם של בנט ולפיד. כסיעה עם שמונה חברי כנסת, הנאמנים לראש מפלגתם, גנץ סבור שעליו היה לקבל את הבכורה ולא נפתלי בנט עם שישה מנדטים, שהתכווצו לחמישה ושיתר חבריה מנהלים משא ומתן גלוי ונסתר עם הליכוד. גנץ גם מסוכסך עם לפיד ועם שרת התחבורה מירב מיכאלי. לא משהו שתורם לאידיליה בקואליציה הנשענת על כרעי תרנגולת.
מאידך, גנץ לא רוצה להיות חתום על הפלתה של הממשלה. הוא מעדיף שיעשו זאת החברים בימינה או מרע"מ, שתי החוליות החלשות בקואליציה הנוכחית. הוא יכול לתרום לכך באמצעות רטוריקה ימנית מובהקת שתידחק את רגליהם של חברי רע"מ החוצה, או לחילופין לאמץ רטוריקת שמאל, שתידחק את רגליהם של חלק מחברי ימינה. זו לא רק הרטוריקה. כשר ביטחון יכול גנץ לקבל החלטות בנושאים כדוגמת פינוי חומש, הקפאת בניה ביו"ש וצעדים ביטחוניים נוספים שיאלצו את קצוות הקואליציה לאיים בהתפטרות.
גנץ סמוך ובטוח, שהסקרים שצופים לו מניין ח"כים בכנסת הבאה, יאפשרו לו להיות לשון המאזניים בכל ממשלה עתידית. תפקיד שר הביטחון מובטח לו גם אם חלומו לא יתגשם בשנים הקרובות.

זאב, זאב

פגישה מעניינת התקיימה בימים האחרונים בין ח"כ יריב לוין מהליכוד והשר זאב אלקין מתקווה חדשה. שני הצדדים לא טרחו להסתיר אותה. אלקין, מהממולחים שבח"כים, יודע שאין תקווה פוליטית בתקווה חדשה. הסקרים צופים למפלגה התרסקות בבחירות. אלקין פיתח מיומנות מיוחדת להישאר על הגלגל הפוליטי. באקרובטיקה ראויה לציון הוא נטש את הליכוד לקדימה, חזר לליכוד, עבר לתקווה חדשה, וסביר להניח שזו לא התחנה הפוליטית האחרונה שלו.

לוין, אחד מחברי הכנסת הקרובים לנתניהו, לא עושה מהלכים על דעת עצמו. הוא יידע את יו"ר מפלגתו בדבר הפגישה. אמנם שני הצדדים – אלקין ולוין, טרחו להדגיש שהפגישה עסקה אך ורק בנושאים פרוצדורליים. בליכוד אמרו בחיוך שגם הצטרפות מחודשת לליכוד כוללת בתוכה עניינים פרוצדורליים.

אלקין אוהב להפתיע. ההודעה על פרישה מהליכוד ערב הבחירות, נחתה על ראשי המפלגה כרעם ביום בהיר. הוא עשוי להנחית מהלומה דומה גם על מפלגתו הנוכחית. אם אלקין יחליט לפרוש, לפיד יכהן כראש הממשלה בתקופת הבחירות. זה משתלב היטב עם תכניות הליכוד. הקמפיין להוצאת הליכודניקים מהבית אל הקלפי, יעבוד טוב יותר כשלפיד יושב על כס ראש הממשלה.

ביום שני, עם פתיחת מושב הקיץ, צינן השר אלקין את חלומם של הליכודניקים. בנאומו במליאה, עלה אלקין למתקפה חריפה נגד נתניהו. זה לווה גם בעימות סוער וחריף עם ח"כ דודי אמסלם שהוצא מהמליאה. ייתכן ואלקין מחפש בית פוליטי חדש. סביר להניח שהליכוד לא נמצא בראש הרשימה.

שיר חדש

דמות נוספת שעוררה עניין ביום שני השבוע הייתה ח"כ מיכל שיר. מי שהייתה נאמנה לח"כ גדעון סער עוד בהיותה בליכוד והמשיכה איתו לתקווה חדשה, מגששת אף היא את דרכה. ביום שני השבוע, שעות אחדות לפני פתיחת מושב הקיץ של הכנסת, נראתה ח"כ שיר יוצאת מחדרו של ח"כ מיקי זוהר.

הפגישה הזו לא נעלמה מעיניו של יו"ר מפלגתו. אבל גם גדעון סער, עם ניסיון פוליטי רב שנים יודע, שאין שום דרך לבלום חברי כנסת שחוששים מאיבוד מקומם בפרלמנט. כך עשו בכירים בליכוד שנטשו יחד עם שרון לקדימה, אחרי שהבינו שהמפלגה מדשדשת בסקרים וקדימה נמצא במגמת עליה. הליכוד אכן סיים את בחירות 2006 עם 12 מנדטים בעוד קדימה זינקה ל-29. כמה שנים לאחר מכן, כשמניית קדימה צללה בעוד הליכוד חזר לגודלו הטבעי, עשו כמה מחברי הכנסת (זאב אלקין, צחי הנגבי וכדו') את הדרך חזרה למפלגת האם.

במובן הזה, אם תחליט לפרוש מתקווה חדשה, מיכל שיר לא תהיה שונה מח"כים בדימוס שהצליחו למשוך את הקריירה הפוליטית שלהם, תוך מעבר ממפלגה למפלגה. האוזר והנדל, החברים יחד איתה באותה רשימה, הן דוגמא טריה.

מקום משוריין ברשימת הליכוד, מפלגה שבה החלה את דרכה הפוליטית, תחסוך מח"כ שיר התמודדות מתישה בפריימריז הפנימיים של המפלגה.

מי בראש?

וכאילו לא די בכאב הראש של ראשי הקואליציה, גם שני ראשי הממשלה – המכהן והחליפי, בנט ולפיד, מצאו עצמם בעימות מהותי. לא רק חברי סיעותיהם מחשבים את צעדיהם הפוליטיים. גם הם סבורים שייתכן ומערכת הבחירות כבר יצאה לדרך. השאלה מי ישב על כס ראש הממשלה בתקופת הבחירות, עומדת ביסוד הוויכוח בין השניים.

אחד הסעיפים בהסכם הקואליציוני בין יש עתיד וימינה קובע, כי במידה וחברי כנסת מהצד הימני של הממשלה (ימינה או תקווה חדשה), יגרמו להפלתה של הממשלה, אזי באופן אוטומטי לפיד יכהן כראש הממשלה בתקופה שבין נפילת הממשלה ועד הבחירות ולמעשה עד הקמתה של ממשלה חדשה. במידה וחברי כנסת מהצד השמאלי של המפה (יש עתיד, כחול לבן, העבודה, מרצ, רע"מ או ישראל ביתנו) הם שיגרמו לנפילת הממשלה, בנט ימשיך לכהן כראש הממשלה גם בתקופת הבחירות.

בימים אלו שכל החלטה עשויה למוטט את הקואליציה ולהביא לקיצה של הממשלה, בנט ולפיד שוקלים את צעדיהם, בפריזמה פוליטית. כשבנט בוחר להדגיש את ריבונותה של ישראל בהר הבית, כתגובת נגד לדבריו של מנסור עבאס, הוא למעשה מראה לרע"מ את הדרך אל מחוץ לקואליציה. המשמעות ברורה: בנט נשאר לכהן כראש ממשלה גם בתקופת הבחירות. לפיד שמנסה עדיין לבצע פעולות החייאה בקואליציה הנוכחית, מקווה שהקואליציה תשרוד עד לתאריך כניסתו ללשכת ראש הממשלה.

מרבית חברי הקואליציה סבורים שאין דרך לצלוח את מושב הקיץ כאשר יכולת החקיקה, הכלי המרכזי בעבודתה של הממשלה, ניטל ממנה כמעט לחלוטין. החוק היחיד שניתן להגיע עליו להסכמה עם חברי האופוזיציה הוא החוק לפיזור הכנסת והקדמת הבחירות. אף אחד לא רוצה להיות חתום על הפלת הממשלה. רק החשש מאיבוד השריון לכנסת הבאה, בבחינת שמא יקדימנו אחר, עשוי לדחוק את רגליו של הפורש הבא היישר לעשירייה הראשונה ברשימת הליכוד.

פינת המזל טוב

מזל טוב. יו"ר יהדות התורה ח"כ משה גפני חגג השבוע יומולדת 70. חבריו למפלגה ועוזריו טרחו לארגן עבורו מסיבת יומולדת בחדר סיעת יהדות התורה. רגע לפני שנציגי האופוזיציה והקואליציה עלו להתגושש מעל דוכן המליאה, הרשו לעצם חבריו של גפני באופוזיציה ויריביו מהקואליציה, להגיע לחדר הסיעה ולחייך כל הדרך לעוגה.

יאיר לפיד הגיע ואף בירך את גפני בחמימות. גם יו"ר הכנסת מיקי לוי, השר מתן כהנא ובכירים נוספים בקואליציה, זו שאסור לבוא איתם במגע, הטריחו עצמם לחדר ישיבת הסיעה.

מאחורי הוויכוחים היצריים, הצעקות, והאינטריגות הפוליטיות, יודעים חברי הכנסת לדבר אחד עם השני. זה קורה כל העת במסדרונות הכנסת ובייחוד בפרסה שמאחורי המליאה, המתחם שחסום לגישת עיתונאים. בהעדר מצלמות, הניצים הפוליטיים יודעים לשבת ולדבר בניחותא. הטון משתנה ברגע שמצלמה ומיקרופון מונחים בפני הפוליטיקאים.

השארת תגובה