בשבוע הבא, עם שוך הדי חגיגות העצמאות הישראלית (גם בלי זיקוקים, לא בטוח שיש הרבה מה לחגוג כרגע), תשוב הכנסת לפעילות ותפתח את מושב הקיץ, על רקע התפוררותה של הקואליציה וקולות הולכים וגוברים משני צדדיה להביא לסוף דרכה. גם כך, הוקדם תאריך התפוגה שלה למרץ 2023, כשהיא צפויה שלא להצליח ולגייס שישים ואחת אצבעות להעברת התקציב. לא פלא שיש מי שמחפש לעשות אקזיט מוקדם יותר, לממש הישגים ולחדד מחדש את האג'נדות לעיני בוחריו הפוטנציאליים.
בתחילת השבוע כבר התפרסמו תדרוכים הדדיים: מחד גורמים ברע"מ שטענו כי הממשלה הגיעה לסוף המסלול, מה שמסביר את רף הדרישות הגבוה שהציב עבאס לראשי הממשלה לפני הפשרת הקפאת חברותה של רע"מ בקואליציה, כולל כניעה לירדנים בענייני הר הבית. מאידך, בימינה יש כבר מי שמציב קו אדום ומצהיר שמדובר באיומים ודרישות לא הגיוניות. וכמו שלמדנו במקרי עבר, כשכדור השלג מתחיל במסעו, קשה מאוד לבלום אותו.
מרבית חברי הקואליציה נתונים בין הפטיש לסדן, קשה להם להשלים עם מצבם כעדר צייתני לדרישות הקיצוניות שיעלו שני צדדי הקואליציה – אורבך ושות' מול וליד טאהא וחבריו, אבל קשה להם הרבה יותר לדמיין את מצבם ביום שאחרי הבחירות הבאות, עם סבירות לא מבוטלת לחתימה בלשכת האבטלה וסיכוי גבוה במיוחד למצוא את עצמם בחזרה בספסלים האחוריים של האופוזיציה, נאבקים על קידום חוקים שוליים ועסוקים בנאומים משמימים.
במפלגות האמצע של הקואליציה – יש עתיד, ישראל ביתנו וגם העבודה – מנסים להוביל קו של הימנעות מעיסוק בנושאים רגישים ונפיצים במושב הקיץ הקרוב. ההחלטה העקרונית היא לקדם בחקיקה בחודשים הבאים רק נושאים מוסכמים, כאלו שגם האופוזיציה תתקשה להתנגד להם, כמו פיצוי כלכלי לנפגעי הקורונה או חקיקה חברתית שוטפת.
במקביל, במקרים בהם לא תהיה ברירה אלא לקבל החלטה מורכבת, ייעשה הדבר רק בהחלטת ממשלה ולא במליאת הכנסת. כך מקווים שם לצלוח את המושב הקרוב, ואולי להרפות מעט בינתיים את יצר ה'אנטי' של הרשימה המשותפת ואת התלהבותה של ח"כ עידית סילמן, בתקווה להחזיר אותה לחיק הקואליציה או לזכות ברשת ביטחון חלקית מהח"כים הערבים.
שוקל את צעדיו
באופוזיציה, מנגד, ממשיכים במאמצים לגייס עריק נוסף כדי לסגור עניין כבר בפתיחת המושב. בנוסף, עסוקים שם בחיזוק התנגדותה של הרשימה המשותפת לממשלה הנוכחית ובהגברת הלהבות ברחוב הערבי בין טיבי ועודה ובין עבאס, כדי למנוע כל אפשרות של אספקת רשת ביטחון לממשלה. אלא שלעת עתה לא נראים באופק שיקלי או סילמן נוספים, חברי ימינה הנותרים נעולים חזק חזק בחיקה של איילת שקד, שעדיין שומרת על הקואליציה מכל משמר, ובמפלגות אחרות אין מי שמנהל מו"מ רציני דיו (אם כי יש לא מעט שעשויים להפתיע בהינתן והספינה תתחיל לטבוע).
הפורש הותיק יותר והיחיד בכנסת הנוכחית שויתר על הצעות מפתות ביודעין כדי לשמור על האג'נדה שהבטיחה מפלגת 'ימינה' לבוחריה, ח"כ עמיחי שיקלי, לא אמר נואש בקרב המשפטי על הכרזתו כפורש, גם אחרי שועדת הכנסת הכריעה – באופן צורם ורחוק מאוד מלהתנהל "באופן מעין שיפוטי", כפי שדורש החוק.
"אנחנו בדרכנו לערעור במחוזי", אומר שיקלי בשיחה עם 'קו עיתונות', "הערעור לא נעשה רק עבורי אלא מתוך ראייה רחבה שיש פה בעצם מאבק על מעמדם של חברי הכנסת, והגישה שלי היא שההכרזה עלי כפורש – תחזק מגמות בפוליטיקה הישראלית של מריונטות ויס-מנים במפלגות של איש אחד, במקום לקדם אנשים בעלי שיעור קומה שמתמודדים במסגרת בה המחויבות היא לרעיון ולדרך ולא איזו מחויבות פרסונלית ריקה מתוכן".
בכנות, אתה חושב שאתה היית נושא הדיון או שהיה פה צורך בהול לאותת לאחרים ולהפחיד פורשים נוספים?
"ברור שכל הכוונה הייתה להרתיע פורשים נוספים, ולהרתיע את עידית סילמן מלהצביע נגד עמדת הקואליציה. אבל לדעתי יצא שכרם בהפסדם, הבומרנג הציבורי שהם חווים בעקבות ההחלטה הזו וההתנהלות שלהם הוא חסר תקדים. אני לא זוכר כזה דבר בתקופה שאני מונח בפוליטיקה. הם אולי רשמו הישג טקטי, אבל נחלו תבוסה אסטרטגית".
במקביל לערעור ולמסלול המשפטי, שיקלי בוחן גם את האפשרות של מפלגה חדשה, אפשרות שלא נולדה בשבוע האחרון…
"כמובן שלאור ההתפתחויות האחרונות והאפשרות שלא אוכל להתמודד במסגרת קיימת ההסתברות לאופציה הזו עולה", מציין שיקלי, "הגם שיש לציין שהיא הייתה מונחת על השולחן כאופציה מצוינת ללא שום קשר לנושא הח"כ הפורש ועסקתי בו מבחינה תשתיתית בלי שום קשר, משום שאני חושב שזה עשוי לענות על צרכי המחנה הלאומי, מתוך ניתוח אסטרטגי של הסיטואציה ותמונת המצב הפוליטית".
סביר להניח שהחלטה כזו על הקמת מפלגת ימין ליברלית, אם וכאשר תתקבל, תיערך בתיאום עם ראשי מחנה הימין ולאחר בחינת שטח מדוקדקת, סביר גם שלמפלגה כזו יצטרפו בכירים נוספים בציבוריות הישראלית, שיקלי מעדיף לעת עתה להימנע מאזכור שמות ספציפיים. מסיבות מובנות. ייתכן גם שחברים אחרים בימינה, אם וכאשר יימלטו ממנה, יחפשו אצלו בית חם חדש. אנחנו תוהים לגבי הקשר עם החברים הנותרים.
"הייתי בניחום אבלים אצל אורבך, בלי לפרסם תמונה ולעשות מזה רעש…" מספר שיקלי, "אבל אין ממש קשר עם שאר החברים שנותרו במפלגה. מבחינת ההנהגה, אני רואה את איילת ונפתלי כאחראים לניסיון החיסול הפוליטי שלי, וזה דבר שאין ממנו דרך חזרה ואין עליו כפרה ומחילה, זה מאוד קטנוני, וכפי שאמרתי אני בטוח שהם מבינים את גודל הטעות".
לסיום, בסוף הדיון בועדת הכנסת נשאת נאום שרבים הגדירו כ'נאום מכונן'. מתי כתבת אותו וכמה נוסף תוך כדי דיון?
"ככלל, אני משתדל לכתוב את הנאומים שלי בסמוך למועדם, כדי שזה ישקף את מה שאני חש ומרגיש בו בזמן. הקדשתי הרבה מחשבה למה צריך לומר, אבל כתבתי את הנאום באותו בוקר והוספתי לאורך היום כמה דברים, כמו אותה התכתבות עם יותם זמרי (התכתבות עם העיתונאי יותם זמרי שחשפה התחייבות נוספת של בנט שהופרה, מהיממה שלפני הבחירות, להיצמד לממשלת ימין בלבד. א.ג.), וכמובן, היה לי חשוב לפתוח ולסיים בדברי תורה".
קצר בתקשורת
אין חולק על כך שיש מה לשפר בתחום הסלולרי הכשר. לא מעט טענות, מוצדקות, הצטברו לאורך השנים נגד התנהלותה של ועדת הרבנים לענייני תקשורת, האשימו אותה בחסימתם של קווי מידע שונים ללא הצדקה, נטען גם כי מחיריהן של תוכניות כשרות היו גבוהים בהרבה מהנדרש והיו טענות נוספות על אי סדרים ובעיות נוספות. שר תקשורת שהיה נכנס בעיניים פקוחות לשדה המוקשים הזה, מתייעץ עם גורמים במגזר החרדי ומתנהל בצורה נכונה, היה יכול לרשום על שמו חתיכת הישג.
אבל ההתנהלות של השר הנדל, ששיאה בהכרזתו השבוע כי החל מתחילת חודש אוגוסט הקרוב תיכנס לתוקף הרפורמה עליה הכריז, ולפיה תהיה יכולת ניוד חופשית מהקומות הכשרות, מעידה על חוסר הבנה, על בורות וניתוק, על שפיכת התינוק עם המים ועל העדר עבודת מטה ראויה ומסודרת. לא רק שהרפורמה לא תשנה את הציבור החרדי, כפי שהנדל אולי מייחל, היא עוד תעניק יותר כוח ועוצמה לידיהם של גורמי קיצון, שיוכלו להצדיק כעת הצבה של דרישות מחמירות יותר.
נעשה רגע סדר: עד כה, הקצו חברות הסלולר קומות כשרות, בהן היו השירותים מוגבלים מלכתחילה ומותאמים למגזר החרדי. איש לא נדרש לרכוש בדווקא מספר בקומה הכשרה, אבל כל מי שרכש מספר כזה – ידע כי הוא מוגן וידע גם כי כל מי שמכיר את המספר שלו יודע שהוא מקפיד על מוגנות. זה היה התיוג האולטימטיבי של המיינסטרים החרדי, קידומת כשרה בסלולר.
במסגרת זו, היה מקום לדרוש מהחברות שוויון בתמחור של הקומות הכשרות לתוכניות המוצעות לציבור הכללי, היה גם מקום לדרוש את ביטולה של ועדת הרבנים שמפקחת על החסימות ומונעת חיוג מהקומות הכשרות לרשימת יעדים שנבחרה על ידה, ובמקומה הקמה של ועדה אחרת, או הצבת גורם מקצועי שיקבל החלטות על חסימת קווים בעייתיים לפי הצורך. הדבר היחיד שלא היה לו מקום, הוא התערבות פסולה וכפייה חילונית של ביטול התיוג הפנים מגזרי הזה, וזה בדיוק מה שהנדל בחר לעשות.
בצעד לכאורה צדדי, עיקר הנדל לחלוטין את משמעותן של הקומות הכשרות. באמצעות הוראתו לאפשר ניוד של מספרים כשרים לכל חברה אחרת באופן חופשי. כך נוצר מצב בו מספר כשר לא יצביע בהכרח על מסלול כשר, וממילא הוא יאבד את הרלוונטיות. זו כפייה גסה והתערבות מיותרת, וגם בעיניים חילוניות מדובר בפגיעה בשוק החופשי, שכן אם יש די והותר לקוחות שמעוניינים לקבל שירות מסוים וחברות הסלולר מציעות שירות כזה, למה למנוע זאת מהם בכוח? מי ביקש מהשר להתערב?
בציבור החרדי מתכננים להשיב מלחמה בכמה מסלולים: בצד הקיצוני יותר נמצא דרישה להחמיר את ההגבלות על מכשירי הסלולר, ולהשתמש רק במכשירים ישנים וחסרי אופציות, בצד היותר מתון נמצא את ארגון 'אמת ליעקב' שמתכוון לעתור לבג"ץ נגד הרפורמה (כפי שעשה בהצלחה מרובה נגד הכוונה לקצץ בסבסוד מעונות היום לילדים) ואת הנציגות הפוליטית, שם יש מי שמשוכנעים שהממשלה תתפרק עוד לפני החלת הרפורמה בעוד שלושה חודשים, והכל ישוב על מקומו בשלום, ויש מי שכבר יוזמים הצעת חוק נגדית תחת הכותרת 'הגנת החירות בטלפונים', ביוזמתו של יו"ר ש"ס אריה דרעי ובביצועו של משפטן המפלגה, ח"כ משה ארבל. על דבר אחד מסכימים כולם: הנדל שיחק לידיהם של הקיצוניים, וכעת, גם שר שיהיה מעוניין לבצע באמת רפורמה חיובית, יתקשה להתעסק בתפוח האדמה הלוהט הזה.
מתן בסתר
אם יש גורם אחד בטוח ב'ימינה', מישהו שבנט יכול לסמוך עליו בעיניים עצומות ולדעת שבשום מצב הוא לא יתקע לו סכין בגב, הרי זה שר הדתות מתן כהנא. גם ימינולוגים מומחים הופתעו בחודשים האחרונים לגלות את עוצמת הקשר, ולכל ברור כי ציר בנט-כהנא גובר אפילו על ציר בנט-שקד, מה גם שאין מי שלא נחשף לסוד הגלוי ביותר במערכת הפוליטית – המגעים שמנהלת שרת הפנים עם נציגי הליכוד כבר זמן מה, בין אם הם נעשים לצורכי מיקוח פנים ובין אם מתוך הבנה שימיה של הקואליציה ספורים.
הקשר התקדימי הזה מתבטא גם במטלות הפחות נעימות או נוחות, כשכהנא לוקח על עצמו לסגור פינות עבור ראש הממשלה, וכמובן, יש לזה גם ביטוי בעוצמתו הפוליטית של השר, שנחשב כיום לאיש האמון הקרוב ביותר לראש הממשלה במערכת הפוליטית.
בימים אלו עסוק כהנא בסגירת פינות לקראת אירועי ל"ג בעומר במירון. בניגוד לקולגה יועז הנדל, ובניגוד לרפורמות אחרות עם נגיעה דתית שכהנא עצמו הוביל, הרי שבנושא מירון כהנא מתואם לפרטי פרטים עם הנציגות החרדית. הוא השר היחיד בממשלה הנוכחית ששומר בימים אלו על ערוץ של פגישות רשמיות ואינטראקציה סדירה עם הנציגות החרדית, כך למשל ח"כ מאיר פרוש שנפגש עמו בשבוע שעבר לפגישה שנייה בנושא, וכך אחרים שמתאמצים יותר להסתיר את הלו"ז… מיותר לציין שכשיושבים על כוס קפה ומפת מירון, עולים גם נושאים נוספים לשיחה ומהווים כר נאה לספקולציות פוליטיות.
אבל האתגר המרכזי היה ונותר מירון. בפני השר ויועציו ובפני הנציגים החרדים שמתואמים עמו, ניצבת מטרה כפולה: מחד, שימור הילולת רשב"י במתכונתה עד כמה שאפשר, מבחינת מסורת ההדלקה וההשתתפות ההמונית, ומאידך, כמובן, הפקת לקחים שתמנע אפילו צל צלו של פיקוח נפש. מי שמכיר את מירון ואת ההליכה הנדרשת בין הטיפות, מבין את גודל האתגר, גם לו היה מדובר בשר מכהן בממשלת ימין-חרדים.
מתחת לרדאר, כהנא מקדם בימים אלו מהלך נוסף שהנציגות החרדית לא תתנגד לו בחריפות, בלשון המעטה. השבוע צפוי שר הדתות לחתום על תקנות רבני עיר, שכבר הובאו כאן בהרחבה בעבר, כולל סעיפים משמעותיים במיוחד על קציבת כהונתם של רבני ערים מכהנים והגבלת בחירת רב עיר לקדנציה תחומה, בסיומה יידרש לעמוד שוב לבחירה.
נגיד בעדינות שגם במפלגות החרדיות מחבבים את הרעיון ולא מן הנמנע שממשלת ימין-חרדים עתידית, גם אם תסכל רטרו-אקטיבית חלק מהרפורמות שביצעה הממשלה הנוכחית בענייני דת ומדינה, תותיר על כנן את התקנות המאפשרות משחק פוליטי מחודש אחת לתקופה בשורה ארוכה של משרות רב עיר, וגם מחייבות את רבני הערים הנבחרים להשקיע ולפעול, אם ברצונם לשמור על מקום עבודתם.