עוד מושב חלף – הקואליציה שורדת

שקד עשויה להיות היחידה שתוכל לחגוג בחודשיים הקרובים הישג חקיקתי מכובד, הישג משותף לה ולסיעות האופוזיציה, בזמן שחלק מחבריה לקואליציה יחרקו שיניים בזעם

בנט ופוטין צילום קובי גדעון לע''מ
בנט ופוטין צילום קובי גדעון לע''מ

במשך כמעט שבעים וארבע שנותיה של מדינת ישראל, אם מתעלמים בשתיקה מרכילויות שלא אושרו על ראשי ממשלה שהמריאו במסוקים בשבת לפגישות עם המלך הירדני, מעולם לא המריא ראש ממשלה מכהן במהלך תקופת כהונתו בעיצומו של יום השבת. בכל הקשור לחילולי שבת באוויר, נפלו כאן ממשלות על הרבה פחות מזה.

מי היה מאמין שדווקא ראש הממשלה חובש הכיפה הראשון ישבור את המסורת, ועוד בטיסה שעל פי פרסומים שונים סוכמה בין הצדדים כבר בתחילת השבוע שעבר. שלא לדבר על צירוף דוברים ויועצים ואפילו שר דתי ממוצא אוקראיני שהוזעק לשמש כמתורגמן (וכי בכל מוסקבה אין אף דובר עברית שיכל להחליף את אלקין בתפקיד?) ובכל זאת, מטעמים מובנים, ועל אף היותם באופוזיציה, נמנעו חברי הכנסת החרדים מלתקוף ישירות את בנט, למעט עקיצות מרומזות פה ושם, כי בכל זאת יש גבול לאיפוק הראוי לציון של גפני וליצמן.

הסיבה: ראש ממשלה, מטבע הדברים, עוסק דבר יום ביומו בענייני פיקוח נפש. קל וחומר בימים טרופים אלו, כשחייהם של מאות אלפי יהודי אוקראינה בסכנה, אפילו על ספק הצלת נפשות נדרש בנט לעשות שבתו חול (כבר אמר מי שאמר, שהדבר היחיד שאסור לראש ממשלה בשבת הוא הליכה לבית הכנסת, בשל חילול השבת המיותר הנדרש מהמאבטחים). האחרונים שיבקרו פעילות של הצלת חיים הם הח"כים החרדים, ולפיכך, גם נכון לשעת כתיבת השורות, כשטרם ידוע האם הנסיעה חוללה איזו תוצאה, והגם שידוע שהיא עסקה בנושאים נוספים, לא נשמע הגה מפיהם.

זה לא שאין לבנט על מה לדבר עם פוטין. ברשימת הנושאים האפשרית שמעסיקה את אזרחי ישראל ומצדיקה נסיעה ממלכתית בהולה על חשבונם, יושב הסכם הגרעין שצפוי להיחתם השבוע מול איראן, נמצא שם גם התיאום הביטחוני הרגיש בשמי סוריה, וכמובן מצבם של יהודי רוסיה ואוקראינה. היה מקום להצדיק גם עיסוק בסוגיית אספקת גז ישראלי לאירופה, כפי שנרחיב מיד. הנושא היחיד שאין בו שום עניין כמעט לאזרחי ישראל, הוא הפסקת הלוחמה בין המדינות.

איש אינו אוהב מלחמה, זה ברור. אבל מעט מאוד אנשים רציונליים חושבים שמנהיג של מדינה ששטחה הכולל הוא בקושי ארבעה אחוזים משטחה של אוקראינה, הקטנה והחלשה מבין היריבות, יצליח לתווך בינה ובין אחד ממנהיגי המעצמות הגדולות בעולם, בזמן שצוותים מטעם שתי המדינות עצמן יושבים יחד מפעם לפעם ומסכימים שלא להסכים, ובזמן שפוטין מודיע כי מבחינתו גם הטלת הסנקציות על ידי המערב שקולה להכרזת מלחמה. שלא לדבר על זלנסקי, שעל פי פרסומים מקומיים ניצל בשבוע האחרון לפחות שלוש פעמים מניסיונות התנקשות בחייו, והוא מדדה ממחבוא למחבוא ברחבי קייב עם גיחות חפוזות לצרכי צילומי עידוד להמונים.

לא נשלול לחלוטין את האפשרות שחלק או כל הנושאים דלעיל אכן עלו בפגישה, ואולי אפילו נרשם בה הישג שאסור לדבר עליו מפאת רגישותו. אף שניסיון העבר מוכיח שהישג שנרשם בממשלה הנוכחית – נשמר בסוד בקושי שעתיים, וגם זה בהגזמה, ואף שבישיבת הממשלה ביום ראשון סיפר בנט רשמית שמסעו היה חלק מניסיון תיווך מורכב עם שותפים נוספים, ובהם גרמניה.

במקרה כזה, נקווה רק שגם הנזק האפשרי נלקח בחשבון, למשל, האפשרות שפוטין השתמש בבנט כדי להציג תדמית של חזית לא אחידה במערב, כפי שטענו בחשש מה בכירים אמריקניים השבוע. אולי, כדאי להם להזכיר לבנט את אחד הטיפים המפורסמים המיוחסים למי שנחשב קרוב לוודאי גדול הדיפלומטים היהודים בדורו, מזכיר המדינה לשעבר הנרי קיסינג'ר, שקבע כי "אם אינך יודע לאן אתה הולך, כל דרך תיקח אותך לשום מקום".

אנרגיה מיותרת

על פי מקורות במערכת הפוליטית, מסעו של ראש הממשלה עסק בנושא נוסף, פחות ידוע לציבור – ייצוא הגז הישראלי. לפי אותם מקורות, ביקורו של הקנצלר הטרי אולף שולץ בישראל בשבוע שעבר, כמו גם ביקור הגומלין של בנט במוצאי שבת בגרמניה, עסקו בצורך האובססיבי של גרמניה באספקת גז יציבה, ובאפשרות האירונית שמדינת היהודים תזרים גז לגרמניה.

קצת רקע: לפני עשור, אחרי האסון הגרעיני בפוקושימה שביפן ובעקבות לחץ ציבורי כבד, סגרה הממשלה הגרמנית את הכורים שפעלו בשטחה והפסיקה לייצר אנרגיה גרעינית. ההשלכה הישירה הייתה תלות כבדה במיוחד של המדינה בעלת התעשייה הגדולה ביותר באירופה באספקת גז. באופן טבעי, גדלה התלות הגרמנית ברוסיה (המחזיקה בכרבע מהרזרבות העולמיות של גז טבעי, ואתם לא רוצים לדעת מי המדינה הבאה בתור, אחת שנאבקת על גורל תוכנית הגרעין שלה בוינה הסמוכה). לפני כשבועיים, עם פרוץ המתיחות בין רוסיה לאוקראינה, הודיע הקנצלר כי לא יאשר את פתיחת צינור הגז החדש 'נורד סטרים 2' המקשר בין רוסיה לגרמניה – ומחירי הגז זינקו מיידית באחוז דו ספרתי.

האם ישראל היא הפתרון האפשרי לצרכי הגז של גרמניה? רחוק מאוד מכך. עם כל הכבוד לארבעת המאגרים הימיים שלנו, הם טיפה בים במונחים גלובליים. אבל הגרמנים במצבם הנואש ובמחירי האנרגיה הבלתי נתפסים אצלם, מחפשים כל פתרון אפשרי. הבעיה היא ברמת ההיתכנות וביכולת הטכנית לייצא גז לגרמניה.

גז, כפי שאתם משערים, אינו מוצר שניתן לארוז בקרטון ולשלוח במכולה. כדי לנייד גז למרחקים משתמשים בצינורות או בהפיכתו לנוזל, בתהליך המכונה הנזלה והדורש את הקמתו של מתקן ייחודי ויקר בעלות של מיליארדי דולרים. בישראל, נכון להיום, אין מתקן כזה, והדרכים הזמינות היחידות להנזלת גז הן באמצעות מתקן ימי (זול יותר אך יעיל פחות) או דרך מתקן ההנזלה של מצרים.

בישראל יש כיום שני מאגרים פעילים (לווייתן ותמר) ועוד שניים שממתינים להפעלה (כריש ותנין). בשיחה עם אנשי מקצוע בתחום, הם מסבירים כי היכולת הטכנית והתשתיות הנוכחיות מאפשרות לישראל הפקה של כ-16 BCM לשנה (BCM הוא יחידת המדידה של גז, וגודלו מיליארד מטרים מעוקבים), ישראל עצמה צורכת מעט פחות מ-12 BCM, והשאר מיוצא לירדן ולמצרים. בעוד היצוא לירדן מיצה את עצמו מבחינת היקפו, המצרים מעוניינים לרכוש יותר ויותר.

כדי להרחיב את היקף הייצוא, למצרים או דרכה לגרמניה, נדרשת הרחבת התשתית שתאפשר הפקה של כמויות גדולות יותר. ב'דלק קידוחים' (או בשמה החדש והעדכני: ניו מייד אנרג'י) כבר הודיעו על התחלת העבודות להרחבת השאיבה ממאגר לווייתן, אך מדובר בתהליך שאמור להימשך כשלוש שנים. בנוסף, צנרת הגז הנוכחית בדרום, המזרימה את הגז לצינור הישראלי-מצרי, סובלת מ'פקקים', ולצורך כך החלה נתג"ז (החברה הממשלתית המנהלת את מערכת ההולכה הארצית של הגז) בבניית צינור ימי שיתחבר לצינור המצרי. גם כאן, מדובר בתהליך שהחל לפני כשנתיים וצפוי להימשך עוד זמן מה.

בשורה התחתונה: ישראל אולי תוכל לספק מעט גז לגרמניה בדרכים שונות, אבל לא בהיקפים משמעותיים, לבטח לא בשנתיים הקרובות. כמובן, אין לשכוח מי האיש שהוביל – כמעט בכוח – את המאבק לחילוץ הגז ממעמקי הים. רמז: מדובר באותו אדם שבנט מנסה כל כך להידמות אליו במסעותיו חובקי היבשות כמדינאי טירון.

מושב קפוא

ביום ראשון הקרוב תסיים הכנסת את מושב החורף ותצא לפגרה של כמעט חודשיים, עד לשמונה במאי, שבועיים לאחר חג הפסח. מטבע הדברים, השבועות האחרונים בכל מושב רוויים בקדחתנות של הליכי חקיקה וניסיון לסיים מה שיותר חוקים שניתן לנפנף בהם במהלך הפגרה. במצבה הנוכחי של הקואליציה, אחרי שבועות ארוכים של כישלונות שונים ומשונים, היה השבוע הנוכחי מבחן של ממש ליכולותיה להעביר חוקים חיוניים בעיניה.

רק ברביעי שעבר, ברצף מביך במיוחד (אם כי לא חריג כל כך בחודשים האחרונים) נפלה הקואליציה שלוש פעמים ביום אחד: בבוקר היה זה הצורך לסגת מהשלמת הקריאה השלישית על החוק להגבלת כהונת ראש ממשלה, לאחר שבנט הוזעק לפגישה עם הקנצלר הגרמני והאופוזיציה משכה את ההסתייגויות ודרשה הצבעה מיידית. מאחר ומדובר בחוק הדורש שישים ואחת אצבעות, נאלצה הקואליציה להקפיא את העברתו.

בהמשך, בשעות הערב, עלתה הצעת חוק פרטית של ח"כ קינלי טורפז מ'יש עתיד' לשינוי הרכב הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים. המטרה ברורה: צמצום כוחם של החרדים בגוף הבוחר כדי לאפשר בחירה של רבנים 'פלורליסטיים' ומתאימים עבור הקואליציה. צריך להדגיש, הבחירות הבאות לתפקיד ייערכו בעוד מעט יותר משנה. הליך הרכבת הגוף הבוחר, המונה 150 איש, צפוי להתחיל כבר בקרוב.

למרות התמיכה הקואליציונית, בשל אי הבנה ומשחקי קיזוז, התעורר ויכוח סוער על הצבעתו של ח"כ ניר אורבך, שביקש להשתתף בהצבעה השמית ברגע האחרון, לאחר שלכאורה לא הצביע במשך שלושה סיבובים ונטען כי סימן למזכירת הכנסת שאינו מעוניין להשתתף בהצבעה. בעקבות הספק ולאור התלבטותו של אורבך עצמו, נקבעה התוצאה על שוויון חמישים ואחד והחוק לא עבר.

הנפילה השלישית הייתה צפויה יותר, מדובר בחוק להענקת הנחה של 50 אחוז על תשלומי מים וחשמל למוסדות דת, כינוי מכובס לבתי כנסת, אבל גם למסגדים. חוק שהוגש על ידי חברי הכנסת משה ארבל וינון אזולאי מש"ס, ועבר בקריאה טרומית ברוב של 51 מול 49, לאחר שחברת הכנסת אימאן חטיב יאסין מרע"מ חצתה את הקווים והצביעה עם האופוזיציה.

השבוע, כאמור, הקואליציה לא הייתה יכולה להרשות לעצמה שידור חוזר, בפרט לא כשעל הפרק הונחו לפתחה רשימה ארוכה של מטלות, ובהן: השלמת חוק האזרחות, חוק הגיור, החוק להגבלת כהונה ועוד כהנה וכהנה. אלא שהצרות החלו כבר בבוקר יום שני, עם הגשתן של לא פחות מחמישים אלף (!) הסתייגויות, ודווקא על ידי סיעה קואליציונית – מרצ, שהחליטה לטרפד את חוק האזרחות המקודם באגרסיביות על ידי שרת הפנים ויהי מה.

בתוך שעות אחדות התחוללה שורה של משברים פנימיים. רע"מ הודיעה שהיא מתקשה להצביע בעד חוק הגיור, בשל הבנה שאינה מתערבת בסוגיות דתיות מחשש שבעתיד הדבר יהווה הצדקה להתערבות הפוכה בענייני דת האסלאם. את חוק הגבלת הכהונה נאלצה הקואליציה למשוך מסיבה משעשעת במיוחד: ח"כ אבי מעוז חולה הקורונה קוזז על ידי ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד, שמיהר להמריא לפגישה חפוזה עם מזכיר המדינה האמריקני בליטא. מאחר וכפי שהוסבר, מדובר בחוק הדורש שישים ואחד תומכים, הוא לא יוכל לעבור בלי הפרתם של סיכומי הקיזוז המחייבים קיזוז לחולי קורונה. בקואליציה הזועמת כבר הודיעו לאופוזיציה שההתחייבות בטלה ומבוטלת החל מפתיחת מושב הקיץ.

לאורך היום השתמשו ראשי הועדות בדורסנות בסעיף 98 המפורסם כדי לקטוע דיונים אופוזיציוניים ולקדם את החוקים שנועדו להשלמה בועדות השונות. שיא מביך במיוחד נרשם בועדת הכנסת, שם נותר מ"מ יו"ר הועדה, ח"כ בועז טופורובסקי מ'יש עתיד', היחיד להצביע ולהעביר בעצמו את סדר היום לשבוע הנוכחי במליאה, בזמן שהחברים מנסים להגיע לדיל מוסכם בחדר נפרד. רק בשעות הקטנות של הלילה הושגה הסכמה בין הקואליציה והאופוזיציה והח"כים חזרו לחדר הועדה, כדי לבטל את מעשי טופורובסקי.

בשורה התחתונה, יעלו בסך הכל חמישה עשר חוקים, החל מקריאה ראשונה ל'פקודת הרופאים' וכלה ב'פקודת התעבורה' בקריאה שניה ושלישית. המשותף לכולם: אף אחד מהם לא נחשב חוק מהותי או חשוב במיוחד, ואף אחד מהם אינו מספינות הדגל של הקואליציה. לא חקיקה שיש בה כדי להתפאר.

האתגר המסקרן היחיד, לאור עקשנותה של השרה שקד, הוא העברת חוק האזרחות. מאחר וסיעת מרצ התעקשה על ההסתייגויות שהגישה, סוכם כי הליך תיקון החוק (ואיחוד הגרסאות השונות שלו, במודל שהוסכם בין שקד ובין נציגי האופוזיציה) ייעשה במקביל לדיוני המליאה, במסגרת ועדת חוץ וביטחון, שתנסה לקיים מרתון כמעט בלתי אפשרי. במידה והתהליך יושלם עד יום חמישי, יעלה חוק האזרחות להצבעה במקום שני החוקים שנקבעו אחרונים ברשימה – חוק מורשת הרב קוק של ח"כ אורבך וחוק חלופה לתמ"א 38 מטעם השרה שקד – והדיונים במליאה יימשכו במידת הצורך גם לתוך יום שישי.

כאילו כדי להוסיף דובדבן לקצפת, הוסכם גם כי לא יתקיימו כינוסי מליאה במהלך הפגרה, למעט חקיקה דחופה. כך, באופן אבסורדי, עם תום המושב הנוכחי, השרה שקד עשויה להיות היחידה שתוכל לחגוג בחודשיים הקרובים הישג חקיקתי מכובד, הישג משותף לה ולסיעות האופוזיציה, בזמן שחלק מחבריה לקואליציה יחרקו שיניים בזעם.

בעגלא ובזמן קריב

בבוקר יום שישי, שוב חזו אלפי המתפללים בכותל המערבי במחזה מעורר החלחלה של קבוצת 'נשות הכותל' שבאה להתריס ולחלל את כבוד וקדושת המקום, בכיכובו של יו"ר ועדת חוקה ומבריח ספרי התורה, ח"כ גלעד קריב, שהפר את הסיכום שהושג בחודשים שעברו בתיווכו המסור של נשיא המדינה ומשקם הקשר עם טורקיה, יצחק בוז'י הרצוג.

הנציגות החרדית בהובלתו של ח"כ יצחק פינדרוס, שנושא קדושת הכותל המערבי קרוב לליבו (וגם למקום מגוריו) מאז ומתמיד, הייתה ערוכה מבעוד מועד. אלפי בנות סמינר השכימו והגיעו לתפילה שקטה ומכובדת, כשקבוצת הפרובוקטוריות נבלעת בקרן זווית. גם התקשורת הכללית, המוטה באופן אוטומטי נגד המגזר החרדי, התקשתה להבין הכיצד קומץ מצומצם כל כך תובע לו שותפות בבעלות על המקום הקדוש ביותר לעם היהודי.

ובכל זאת, נזכיר שבשבוע שעבר נפגש ראש הממשלה עם נציגי התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות. האחרונים מזהים את ההזדמנות שנוצרה להם בממשלה הנוכחית והם חורשים את מסדרונות הכנסת בלובינג ובעשיית נפשות למטרותיהם. לא מן הנמנע שכבר בשבועות הקרובים תתחיל הממשלה להניע מתווה כותל במבנה מפוקפק כלשהו, שיאפשר, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, הכרה רשמית בזרמים הכפרניים כזרמים 'יהודים', ומכאן קצרה הדרך לבג"ץ שידרוש להכיר בהם באופן מלא גם בנושאים נוספים ורגישים כמו גיור ונישואין. העיקר, חסדי השם, שיש לנו ראש ממשלה חובש כיפה.

השארת תגובה