הפלסטיני סייע בחילוץ היתומים היהודים מאוקראינה

במבצע הצלה הרואי שיזם רבה של אודסה הרב שלמה בקשט, חילצו עשרה אוטובוסים 150 ילדים יהודים יתומים במסע שהחל ביום שישי בבוקר והסתיים רק בצהרי יום השבת

הרב בקשט באוטובוס עם היתומים
הרב בקשט באוטובוס עם היתומים

כאשר פרצה המלחמה, הבין רבה של אודסה וסגן יו"ר הוועדה המתמדת של ועידת רבני אירופה, כי הגיעה השעה לחלץ את בני הקהילה למקום מבטחים. הקהילה החרדית במקום המונה מאות משפחות ושורה של מוסדות חינוך היא מהקהילות היהודיות הגדולות באירופה. עיקר הדאגה נסובה אודות 150 הילדים הנמצאים בבית היתומים.

"יש לנו המון דאגות כרגע, אני בקשר עם כל חברי הקהילה, אנחנו לא יודעים מה יהיה בהמשך, אבל הילדים האלה – הם הסלע שיושב על הלב. יש לנו פה ילדים עם סיפור קשה מאוד", סיפר הרב בקשט ביום הראשון של המלחמה. "כרגע כולנו עולים על אוטובוסים אבל לא יודעים לאן נוסעים, המבצע הוא מורכב ולא לגמרי בטוח. הכנו מזון ותרופות לתקופה מספיק ארוכה, וסוגים שונים של מקומות מפלט, כי אין מקום אחד שיכול להכיל את כולנו. ההחלטות מתקבלות תוך כדי תנועה, הכל קורה מהרגע לרגע. הדברים מורכבים מאוד, אנחנו בקשר עם הגורמים הרלוונטיים במדינת ישראל ברמה הכי גבוהה".

בתו שירה בקשט, שנרתמה למשימת החילוץ וההצלה, סיפרה על מצב הילדים: "המצב לא פשוט, אנחנו מנסים להרגיע את הילדים – הם שמעו פיצוצים ונבהלו. לקטנים אמרנו שהולכים לטיול. כל הזמן אמרנו להם שאנו לא עוזבים אותם, וזה הדבר הכי חשוב. אמרתי לבנות לפחות 10 פעמים שלעולם לא אעזוב אותן. מדובר בילדים מגיל 0 ועד לימודי האוניברסיטה, כולם אצלנו. היתמות מלווה בכל גיל, חרדת נטישה פתאום עולה בחזרה. כבר חודש אנחנו מתכוננים מבחינה לוגיסטית למה שקורה עכשיו. קר מאוד כאן, אז לקחנו את הבגדים הכי חמים שיש ואת כל האוכל שהכנו".

הקהילה באודסה, בראשה עומד הרב שלמה בקשט, מונה כמה מאות משפחות. הקהילה כוללת שלושה בתי יתומים בהם יש כ-150 ילדים, וילדי המשפחות – חרדיות ושל יהודים מקומיים – לומדים בגנים, בבית יעקב, בחיידר, וביתר המוסדות הקשורים לקהילה, ללא עלות כלל מגיל אפס.

בתי היתומים הם לילדים מגיל אפס עד שש, ושני בתי יתומים נוספים – אחד לבנים והשני לבנות עד גיל 18. משם בני הקהילה מחתנים אותם. עשרות מהיתומים שהתחתנו ממשיכים היום לשמש את הדור שבא אחריהם.

מאז שהחלו רוחות המלחמה, בני הקהילה התארגנו לאפשרות של בריחה מאודסה, אולם גם שם לא תיארו כיצד ייראה מבצע ההצלה הגדול.

תחת קור מקפיא, כאש מסביב נשמעים הדי הפיצוצים והקרבות, יצאו לכיוון הגבול בשעות הבוקר של יום שישי עשרה אוטובוסים עם 150 ילדים יהודים שהוריהם הלכו לעולמם. את מבצע החילוץ של ילדי מבית היתומים באודסה יזם רבה של אודסה הרב שלמה בקשט.

"זה ניסיון חילוץ מורכב מאוד ולא לגמרי בטוח", סיפר הרב בקשט בראיון ל'ידיעות אחרונות'. "המבצע מורכב מפני שליתומים אין דרכונים – לא ישראליים ולא אוקראיניים. יש בעיות משפטיות, חוקיות ולוגיסטיות. לילדים אין דרכונים ויש בעיית אפוטרופסות".

המסע שהחל ביום שישי בבוקר, נמשך 27 שעות. התכנון הראשוני היה לנסוע לכיוון הגבול עם רומניה. אלא שתוך כדי מסע ההצלה, הנסיעה הסתבכה. "כל השבת נסענו, והגענו אחרי 27 שעות לעיירה באזור הקרפטים", סיפר הרב בקשט בראיון. "לא הייתה לנו אפשרות לצאת מהמדינה, וכרגע אין מצב לנסוע למעבר הגבול בסירט, כיוון שיש שם המון אנשים. היו בדרך סכנות רבות, עברנו במקומות שהיו בהם אזעקות ונתקלנו בצבא האוקראיני. אי אפשר לדעת מה נעשה".

מי שהתגייס לסייע למסע היתומים הוא שגריר ישראל ברומניה, דוד סרנגה. השגריר גייס את שר הפנים הרומני ואת ראש מערך החירום במדינה, ראאד ערפאת, פלסטיני שגדל בשטחים, המשמש בתפקיד סגן שר הבריאות של רומניה. עראפת המיודד עם השגריר נרתם לסייע וכך התאפשר חילוצם של היתומים לאחר שממשלת רומניה הסכימה שהיתומים ייכנסו ללא דרכונים.

"נתנו לנו שעה להתארגן"

אחת מנשות הקהילה,  שהיא ובעלה הם שליחים בקהילה הליטאית, ברחו ביום חמישי, יחד עם בני הקהילה. בשיחה עם חרדים 10, היא מספרת: "באוקראינה כולם היו רגועים, היינו בטוחים שלא יקרה כלום, כך זה היה נראה ונשמע. אודסה לא היתה בתכנון שתהיה בין המקומות שיתקפו ראשונים. 90 אחוז מהפרשנים ואנשים שהיו בסוד העניינים אמרו שהפלישה לאודסה לא תהיה בשלב הראשוני של המלחמה.

"לכן נשארנו באודסה. אבל, הקהילה שלנו היתה מאורגנת במאה אחוז. כבר חודש אבטחה את הקהילה חברת אבטחה מישראל, שהיתה בקשר עם כל הגורמים בשגרירות הישראלית, משרד החוץ הישראלי והאוקראיני.

"הם היו קבוצה של 25 מאבטחים, שבדקו כל העת את הערכות והיו מוכנים ליציאה. היתה תוכנית שברגע שתתחיל מלחמה, יתחילו להתפנות. פתאום ביום בהיר אחד, פוטין תקף את אוקראינה מכמה חזיתות ותפס אותנו בהלם. לא חשבנו שאנחנו נצטרך לעזוב. זה קרה מהר.

"ברגע שהתחיל, היו כמה כיוונים לאן נתפנה. אבל היתה בעיה לילדים של בתי היתומים, אין להם אשרת יציאה. אם אתה רוצה דרכון לפני גיל 16 זה עולה המון כסף ולוקח זמן שאין לנו. לכן, לילדים של בתי היתומים, וילדים של היהודים המקומיים, לא היו עם דרכונים. אנשים התייאשו.

ביום חמישי בבוקר היתה תקיפה. בשעה 13:00 בצהריים אמרו שכל מי שיש לו דרכון יוכל לעלות לאוטובוסים שיוצאים לכיוון מולדובה, בעוד שעה – בשעה 14:00. נתנו לנו שעה להתארגן לקחת את הדברים ולעלות על האוטובוסים.

השארנו את רוב הדברים בבית. חשבתי מה לקחת, מה חשוב, לא יודעים מה יהיה. יצאנו ארבעה אוטובוסים, בהתחלה לגבול מולדובה. לחלק לא היו אשרות יציאה אז הם חזרו אחורה, הבינו שלא יוכלו לעבור. עד השעה 18:59 יכלו עדיין לעבור את הגבול. בשעה 19:00 בדיוק לא אפשרו לגברים לעבור. זוגות חזרו חזרה הביתה בגלל זה.

אנחנו מעל 150 אנשים מהקהילה. הקהילה התפצלה לשתי קבוצות –  אלה שהיו ברשותם אשרות, נסעו למולדובה. הקבוצה השניה נסעו למחרת, יחד עם הרב שלמה בקשט, רב הקהילה, ועם שליחים נוספים שנשארו באודסה יחד עם הילדים היתומים והיהודים שאין להם אשרות יציאה. הם נסעו לגבול המרוחק, בין 25-30 שעות נסיעה מאודסה להרי הקרפטים.

כמעט לא נשאר אף אחד מהקהילה באודסה. משפחות בודדות נשארו. שמונה אוטובוסים יצאו בבוקר יום שישי לכיוון הרי הקרפטים – אזור ההרים, מקום יותר בטוח. הם מקווים שיכילו לעבור את הגבול בהמשך. לא יודעים איפה בדיוק הם נמצאים, בכוונה לא אומרים.

הם יצאו עם משאית שלימה עם אוכל – שלא יהיה חסר להם שם אוכל. מה שקרה זה, שבדרך המשאית נתקעה אחריהם בפקקים – והם נתרו ללא אוכל במהלך השבת. והיה להם בקושי כזית חלה בשבת, הם הכניסו שבת באוטובוסים. האוכל היה במשאית. רק ביום ראשון בבוקר המשאית הגיעה".

השארת תגובה