רוסיה מאיימת על אוקראינה – ליברמן רודף חרדים

אחד התירוצים של שקד לשותפות עם השמאל ועם רע"מ, היה כדי להשפיע על הבחירה הנוכחית ועל הרכב בג"ץ לעשור הקרוב. התוצאות, אפעס, לא מצדיקות את המאמץ

טנקים וכלי רכב משוריינים במהלך התרגילים הצבאיים המשותפים של רוסיה ובלארוס צילום דוברות צבא רוסיה
טנקים וכלי רכב משוריינים במהלך התרגילים הצבאיים המשותפים של רוסיה ובלארוס צילום דוברות צבא רוסיה

בשנת 1787, כך מספרת האגדה הרוסית, נערך הגנרל גריגורי פוטיומקין למסעה המפואר של הצארית יקטרינה הגדולה לחצי האי קרים, שטח שסיפח זה עתה לרוסיה במסע כיבוש. פוטיומקין הקים במהירות הבזק לאורך נהר הדנייפר שורה ארוכה של כפרי דמה, שהורכבו בעיקר מחזיתות של בניינים מדומים, כאלה שייראו לעיניה של הנוסעת החשובה מאם הדרך וירשימו אותה בשגשוג דמיוני שלא היה ולא נברא. עד היום מכונה הטעיה כזו על שמו, כפרי פוטיומקין.

235 שנים חלפו והרבה לא השתנה. רוסיה עדיין עורכת מסעות כיבוש באוקראינה, ומשתמשת בטריקים חדשים-ישנים של מתקפות מדומות על אזרחים רוסים כדי להצדיק פלישה אפשרית. פוטין, גרסה עדכנית ומשודרגת של פוטיומקין, סיפח את חצי האי קרים בפלישה הקודמת, ב-2014. עכשיו, כך נראה, הוא מתעתד להמשיך בדרכו ובמורשתו של הגנרל ואולי אפילו להגיע עד אודסה, שנוסדה על ידי הגנרל החביב על הצארית.

במערב מגבירים את הלחץ, ונכון לשעת כתיבת השורות (ליל שלישי) האמריקנים והאירופים מאיימים על פוטין בסנקציות חריפות. אפילו בממשלת ישראל, שלא בחכמה יתירה, כבר נמצא מי שהודיע כי ישראל תצטרף לסנקציות על רוסיה. נמליץ לו להתמקד קודם לכן בהטלת סנקציות על גורמים בקואליציה, כמו רע"מ או כחול לבן, בעקבות משחקי הווטו של השבוע האחרון והעובדה שמנעו קידום חקיקה קואליציונית.

עם תום ישיבת סיעת כחול לבן ביום שני, כמחאה על עיכוב דרישותיו בסוגיית הפנסיות התקציביות, הודיע שר הביטחון שהסיעה לא תיקח חלק בהצבעות במליאה, למעט הצעות אי אמון. גנץ גם עקץ בזעם את חברי סיעת רע"מ, ששעה קלה קודם לכן הגיעו להבנות שבשתיקה עם הנהלת הקואליציה על סיום מפגן המחאה שניהלו בשבוע האחרון, והאשים את חבריו לשולחן הממשלה בהיותם "גורמים פוליטיים ופופוליסטיים, חלקם פוסט ציונים, שהחליטו לפגוע בביטחון המדינה במודע".

בנט, בניסיון למנוע את הפיגוע הבלתי צפוי, שמשבש את החקיקה הקואליציונית שבועיים לפני תום מושב החורף של הכנסת, זימן את גנץ בבהילות ללשכתו. בעוד שר הביטחון מתיישב בנחת לשמוע מה מוצע לו, התפרסמו בתקשורת תדרוכים משותפיו הקואליציוניים שהאשימו אותו ב"התנהגות ילדותית" ורמזו שהוא "מפנטז שוב על ממשלה עם ביבי". בשביל גנץ זה היה יותר מדי, והוא חתך את הפגישה ויצא. בלית ברירה ומתוך רצון שלא להתבזות בהצבעות כמדי שבוע, משכה הקואליציה את החקיקה המתוכננת.

וכששר הביטחון שקוע רובו ככולו בפנסיות של החברים מהצבא, מה הפלא שאין בממשלה מי שיעמוד על רגליו האחוריות וינסה לבלום את ההסכם המתגבש עם איראן, המציב אותה על סף התגרענות, ובמקביל, משחרר ממנה את הלחץ הכלכלי והסנקציות. על פי ההערכות, ההסכם עם המעצמות צפוי להיחתם כבר בשבוע-שבועיים הקרובים, כשישראל מחוץ לתמונת המשא ומתן, וספק אם תקבל בעתיד הקרוב גיבוי שבשתיקה לבצע פעולות מודיעיניות וצבאיות שיחבלו ביכולות הגרעין האיראניות. אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים.

סימני חיות

יש גם רגעים של נחת לממשלה: לא נגזים אם נאמר שכינוס הוועדה למינוי שופטים בצהרי אותו יום, היה אחד הרגעים החשובים והמהותיים מאז הקמתה. רגע שעבורו נאבקה המערכת המשפטית בשלטון הליכוד בתריסר השנים האחרונות, ועבורו הסכימו בשמאל הקיצון לבלוע לא מעט צפרדעים, בדמות מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר כראש ממשלה, למשל.

כבר דיווחנו כאן בהרחבה על הדיל המסתמן, שהותיר את הימין עם אפס הישגים. נזכיר, פרישתם של ארבעה שופטים אקטיביסטים בשנה האחרונה, יצרה – לראשונה מזה 30 שנה – אפשרות לאזן את בג"ץ באמצעות מינוי שופטים שמרנים. דה פקטו, נבחרו שני אקטיביסטים מובהקים (שופטי המחוזי בתל אביב, רות רונן וחאלד כבוב), אחד שדעותיו אינן ידועות מספיק (עו"ד יחיאל כשר ממשרד תדמור לוי ושות') ועוד אחת שעם הרבה מאוד מאמץ אפשר לקוות שהיא תהיה מעט שמרנית (סגנית נשיא ביהמ"ש המחוזי בירושלים, גילה כנפי שטייניץ. למי שתהה מה הן עמדותיה, באה חשיפת 'גלובס' וגילתה שהנשיאה חיות בחשה באופן אקטיבי למענה).

וכעת, לפרטים בהרחבה: לצערו של סגן רה"מ ושר המשפטים גדעון סער, לא הושגה בחודשים האחרונים הסכמה מקיר לקיר, והנציג הימני המובהק בוועדה, ח"כ שמחה רוטמן, סירב לקבל פשרה שלא תכלול איזון מלא, קרי, על כל אקטיביסט מובהק – מינוי של שמרן מובהק, או לחילופין, הימנעות מבחירת מועמדים בעלי דעות קיצוניות לכאן או לכאן. בלית ברירה, פנה סער לדיל המקורי, המוסכם על שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה.

למעשה, כל צמד חברים שהיו שותפים ל'דיל', למעט סער עצמו, קיבלו מינוי אחד: שלישיית שופטי העליון והנספחת למחנה האקטיביסטי, ח"כ אפרת רייטן, קיבלו את רונן וכבוב. שני נציגי לשכת עורכי הדין קיבלו את עו"ד כשר. סער עצמו יכול לנפנף כהישג אישי במינויה של כנפי-שטייניץ, האישה המזרחית הראשונה בבית המשפט העליון ורעיית ידידו השר לשעבר יובל שטייניץ.

מי שנותרו מחוץ לדיל הם הנציג האופוזיציוני שמחה רוטמן, ושרת הפנים איילת שקד, שראתה את מפעל חייה מתקופת כהונתה כשרת משפטים נחרב, והביעה את 'כאבי הבטן' בהצבעה מגומגמת נגד מינוי רונן ובהימנעות מהצבעה על כבוב. שקד יוצאת המפסידה הגדולה מסבב המינויים הנוכחי, והיא זו שסופגת את עיקר מתקפות הימין בנושא, ובצדק.

נזכיר שאחד התירוצים של שקד כבר בשלבי הקמתה של הממשלה הנוכחית, לכך שהיא נכנסת לשותפות עם השמאל ועם רע"מ, היה ההתעקשות על מקומה בוועדה למינוי שופטים (כולל קרב מתוקשר מול השרה מיכאלי), כדי להשפיע על הבחירה הנוכחית ועל הרכב בג"ץ בעשור הקרוב. התוצאות, אפעס, לא מצדיקות את המאמץ, וגם לא את הוויתור על ראשות ועדת חוקה לרבאיי הרפורמי ח"כ גלעד קריב.

יצאה מהמעברה

ככלל, נשיאת בית המשפט העליון הייתה עמוסה במטלות פוליטיות בשבוע האחרון. מלבד סגירת הקצוות בוועדה לבחירת שופטים, נקלעה חיות לקרב ראש בראש עם ח"כ דודי אמסלם, שזעם על דחייתן של עתירות שהגיש לבג"ץ, כולל אחת הדורשת שוויון בסוגיית הגיוס גם לצעירי המגזר הערבי, לכל הפחות במסגרת שירות לאומי.

אמסלם המתוסכל, תקף חזיתית את שופטי העליון בנאום במליאת הכנסת, וטען בלגלוג כי הם כתבו את הפסקים "אחרי ששתו משהו", וכי היה הרבה יותר פשוט מבחינת הנשיאה להגיד לו בכנות שהיא "לא סובלת את האמסלמים ואת המכלופים". חיות, פרוגרסיבית מצטיינת, נכנסה למלכוד: מחד, למה לה להגיב? מאידך, כמי שמודעת לפיחות הזוחל במעמדו של בג"ץ בציבוריות הישראלית ועושה לא מעט מאמצים לשקם אותו באמצעים תקשורתיים (בין השאר, באמצעות שורה של שידורים חיים מדיוני העליון בשנים האחרונות), וכמי שמשתייכת למחנה שאימץ את 'פוליטיקת הזהויות' האמריקנית הנודעת לשמצה, החליטה כבודה להתגונן במכתב אישי-פומבי לח"כ הסורר.

בטקסט משתפך ומרגש היא מספרת על ימיה במעברה ובשיכון צפוף, שם שיחקה לצד האמסלמים והמכלופים. בניסיון להוסיף מעט הומור, כתבה חיות "אני בהחלט נהנית לשתות לפעמים כוסית של ערק טוב עם המשפחה והחברים, אבל אין לזה שום קשר לפסקי הדין שאני כותבת וכותבים חבריי. אלה נכתבים בדעה צלולה לחלוטין על פי הדין…" לסיום, האשימה חיות את אמסלם בזריעת פילוג והסתה ותהתה "מנין כל הרעל והשנאה שמביאים אותך לומר דברים קשים כל כך, על אנשים שאתה בכלל לא מכיר".

כמו כל סוגיה לוהטת, נחלקה דעת הקהל הישראלית בין ה'ביביסטים' ומחנה הימין שהתייצב לצד אמסלם כמעט כאיש אחד (למעט איש אחד, אליו נגיע מיד). לטענת הימין, חיות רק חידדה את הבעייתיות, כשהמחישה כיצד דרכם של "החברים מהמעברה" נשארה חסומה בדרך לעליון. מובן מאליו שתומכי מערכת החוק והאגף השמאלי הבליטו את אנושיותה של הנשיאה ש"ירדה אל העם".

מי שקלקל קצת את החגיגה היה ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, שהתנער מדבריו של אמסלם ואף שוחח אישית עם נשיאת בית המשפט העליון. אולי מתוך זהירות בגלל משפטו המתנהל בימים אלו (או לפחות אמור להתנהל, אחרי שהפרקליטות תשלים את תשובותיה בנושא פרשת הריגול באמצעות תוכנת פגסוס, ואחרי שהשופט בר-עם יחלים מקורונה), אולי משום חברות אישית עם חיות, שנפגעה מהאמירה של אמסלם באופן אישי, ואולי מתוך הבנה אלקטורלית שהקצנה בוטה מדי נגד בג"ץ עשויה להרחיק מנדט או שניים של מצביעי ימין ליברלי, שנעים בחודשים האחרונים בהמוניהם לעבר הגוש האמוני, לפחות על פי הסקרים.

בימין לא אהבו את הרכרוכיות של נתניהו בנושא, והיה מי שזיהה את נתניהו הישן מבצבץ, זה שהתנגד עד 2015 לכל ניסיון להחליש את כוחה של מערכת המשפט הישראלית. תרמה לביקורת גם היעדרותו של נתניהו מהפגנת הענק של תומכיו שנערכה בחמישי בערב בתל אביב, הפגנה למען הקמת ועדת חקירה בפרשת NSO, שנתניהו עצמו קרא שוב ושוב לתומכיו להגיע אליה וגם הבטיח "הפתעה". היעדרותו מהאירוע בלטה במיוחד על רקע הופעתם של מרבית ח"כי הליכוד.

למי שחושב שהחיכוך הקל עם אמסלם או אי ההשתתפות בהפגנה, כמו גם הדיבורים החוזרים ונשנים על עסקת טיעון, יחלישו את מעמדו של נתניהו בקרב ה'בייס' הליכודי – נכונה אכזבה מרה. המגמה בסקרים האחרונים מצביעה על גידול של שמונה מנדטים בכוחו של הגוש הימני-אמוני באופוזיציה, מרחק מנדט אחד מהרוב הנדרש. נראה שלמרות הכל, האכזבה העצומה מהתנהלות הממשלה הנוכחית במישור הביטחוני, הכלכלי, הדיפלומטי והבריאותי, היא זו שמכתיבה את דעת הבוחר העתידית.

עובדים ועובדות

נסתרות דרכי הא-ל, לפעמים, דווקא מה שנראה כרגע שחור של הסתה, יוביל לדבר אחר, רצוי ובעל משמעות לטווח ארוך. כך בדיוק אירע בתחילת השבוע, בעקבות גל השנאה האנטי חרדית בהובלת שר האוצר איווט ליברמן, שהדגיש שוב ושוב (וגם גרר את ראש הממשלה נפתלי בנט למשבצת הזו) את המשבר הנורא שהוביל ליוקר המחיה ולכל תחלואי המשק הישראלי – המחסור בעבודתם של גברים חרדים.

לפי איווט, אילו רק יצאו הגברים החרדים לעבוד, מחירי הדירות ירדו והבורסה תעלה, יוקר המחיה יתמתן והתל"ג ילבלב. כל חילוני יקבל נקודת הנחה במס, בונוס, סתם כי אפשר לפרגן, ואפילו עבאס יוכל לבזבז עוד כמה עשרות מיליארדים, למקרה שיהיה חסר. אבל כאמור, בינתיים הגברים החרדים לא עובדים והכל כל כך גרוע כאן.

במכון הסקרים 'דיירקט פולס' הרימו את הכפפה. בסקר עומק מקצועי ובפילוח מעמיק שנעשה שם לציבור החרדי, נבדקה שורה ארוכה של פרמטרים, בחלוקה לתתי מגזרים ומגדרים. המסקנה, איך לומר, משעשעת במקצת ומועילה מאוד. נתחיל מהשורה התחתונה: בישראל כולה, מתוך שוק עבודה שמונה 4.2 מיליון בני אדם, מהווים הגברים החרדים שאינם עובדים אלא יושבים ולומדים בכולל בסך הכל 1.85%, ובמספרים: קצת פחות מ-80 אלף איש.

אם אתם לא סובלים מתמטיקה, אפשר לדלג על השורות הבאות ולעבור למקטע הבא. אם אתם בעניין, הנה המספרים: החרדים בישראל מונים כ-13.5% מהאוכלוסייה (פתוח לשינויים קלים לכאן ולכאן, בהתאם להגדרה הגמישה למדי של 'מיהו חרדי'), ובסך הכל, 1.285 מיליון נפש, כן ירבו. 70% מתוכם, נכון לעכשיו, הם מתחת לגילאי 25 ואינם נספרים במסגרת שוק העבודה עדיין, מה שמשאיר (לאחר צמצום פנסיונרים) רק כ-172 אלף גברים חרדים בגילאי התעסוקה הרלוונטיים. מהם, על פי הנתונים הלא לגמרי מפתיעים, 54.3% כבר עובדים במשרה מלאה או חלקית, ומשאירים רק 45.7%, שהם מעט פחות מ-80 אלף, היושבים ולומדים יום מלא ותורתם אומנותם.

חוקרי דיירקט פולס ניתחו לעומק וגילו שבציבור הליטאי, בו מצוי האחוז הגבוה ביותר של גברים לומדים, קיים גם האחוז הגבוה ביותר של נשים עובדות, עד כדי כך גבוה שהוא מטפס אל מעל השיעור הממוצע של נשים עובדות במדינת ישראל כולה. במחקר נוספו גם לא מעט נתונים פיקנטיים על החלוקה הפנימית בין המגזרים (מידע חיוני לרכיביה השונים של יהדות התורה: הפער בין החסידים לליטאים מתקרב ל-20%, לטובת האחרונים, אך אם נשקלל גם את חב"ד וברסלב המספרים מתאזנים) ועל עוד אי אלו פרטים מסקרנים.

השורה התחתונה והחשובה מכולן היא שהשפעתם של הגברים החרדים על המשק הישראלי קלושה עד אפסית, בתוספת העובדה שגם במגזר הכללי אין מאה אחוזי תעסוקה לגברים (המספר המדויק הוא בערך 80%), מצטמצם מספר האברכים שאמורים לשיטת איווט להשתלב בשוק התעסוקה ולהציל את המשק הישראלי לפחות מ-50 אלף איש, שהם מעט יותר מאחוז בודד מכוח העבודה. גם אם כולם יתייצבו מחר בבוקר בשערי לשכת התעסוקה – המשק הישראלי בקושי ירגיש גירוד באוזן.

תגובה אחת
  1. ליברמן חה חה אין נאמנות אין אזרחות הנייה48שעות עכשיו תלוי עבאס שותק כמו השפוט של עבאס חה חה

השארת תגובה