כשבנט נמלט מישראל לבחריין

אין סיבה להתלונן מכמה טעמים: ראשית, החלפת רבנים קשישים ברבנים צעירים היא צעד שיתרום לחיזוק היהדות בערים רבות. שנית, בקדנציות האחרונות נאלצו שרי הדתות להילחם בטחנות רוח בכל מינוי ומינוי

נמלט מהחזית הביתית, ראש הממשלה בביקור בבחריין | צילום: חיים צח, לע"מ
נמלט מהחזית הביתית, ראש הממשלה בביקור בבחריין | צילום: חיים צח, לע"מ

שתי חזיתות מתוחות ונפיצות העסיקו השבוע את ממשלת ישראל: הראשונה, סמוך ונראה, בשכונת שמעון הצדיק בירושלים, בה מתחולל כבר תקופה ארוכה מאבק איתנים בין גורמים קיצוניים במגזר הערבי ובין יהודים מתושבי המקום. לשיא הגיעו הדברים בניסיון להצית את ביתה של משפחה יהודית, שרכבה כבר נשרף על ידי פורעים מקומיים לא פחות מתשע פעמים (!) רק לאחר מתקפה תקשורתית ולחץ ציבורי, ניאותו במשטרה לעצור את שני החשודים בניסיון ההצתה.

בשבוע בו נחשף גזר הדין שהטיל שופט בית המשפט המחוזי בחיפה דניאל פיש על הפורע שהצית את מלון האפנדי בעכו בפרעות שהתחוללו בעיר בקיץ האחרון, אירוע בו נרצח המדען וחתן פרס ביטחון ישראל אבי הר אבן הי"ד – עונש מגוחך של שנים עשר חודשי מאסר בלבד, לא פלא שהטרור המקומי מקבל רוח גבית לבצע ניסיונות נוספים לשריפת יהודים.

כהמשך ישיר לאירועים, נרשמה ביום ראשון התנגשות פיזית בשטח התבערה בין ח"כ אחמד טיבי ובין סגן ראש העיר ירושלים אריה קינג וחבר הכנסת איתמר בן גביר, שהעביר את לשכתו למקום כצעד של מחאה עד להסדרת אבטחה משטרתית לתושבים. אותו בן גביר גם ספג אלימות שוטרים, שאילצה אותו להתפנות לקבלת טיפול רפואי. ממשלת ישראל, במקהלה מתוזמרת, התעלמה כמעט לחלוטין מניסיונות ההצתה, ומיקדה את תגובותיה בבן גביר, שהואשם על ידי שני ראשי הממשלה והשר לביטחון פנים בהתססה.

הזירה השנייה, שוכנת הרחק צפונה, בגבול רוסיה-אוקראינה, שם ריכז הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין כוחות צבא בהיקפים עצומים. המערב הפרוגרסיבי עושה קולות של זעם מעושה כדי לצאת ידי חובת מחאה. בפועל, נשיא ארה"ב ג'ו ביידן כבר הודיע כי הוא אינו מתכוון להתערב במישור הצבאי. האמריקנים חוששים מתסריט דמוי אפגניסטן של אזרחים מבוהלים מטפסים על כנפי מטוסים כדי להימלט מזירת הקרב, והם הקדימו להזהיר את אזרחיהם ולקרוא להם לצאת מהמדינה, צעד שהועתק מיד על ידי מדינות רבות במערב, ובכללן ישראל.

שלושת המעצמות האירופיות – בריטניה, צרפת וגרמניה – צפויות גם הן להימנע ממעורבות ממשית, כל אחת מסיבה אחרת (בוריס ג'ונסון עסוק בביקורת פנימית קטלנית בסוגיית הקורונה, עמנואל מקרון נערך לבחירות לנשיאות בעוד פחות מחודשיים והגרמנים תלויים בחסדי אספקת הגז הרוסית, אותה הם לא יסכנו לטובת האוקראינים), ונראה כי אין מי שמסוגל לעצור את הדוב הרוסי, אם רק יחפוץ להעניק חיבוק חורפי חונק לשכנתו מדרום מערב.

בניגוד לזירת המאבק המינורית והמקומית, ומבלי לזלזל בה, ההשלכות של התיאבון הרוסי עלולות להיות חמורות וחריפות בהרבה. באוקראינה חיים כמאתיים אלף יהודים, לא כולל כחמישה עשר אלף ישראלים השוהים בה כעת, רבים מהם שומרי תורה ומצוות. בהינתן ותפרוץ מלחמה, לא מעט מהם ימצאו את עצמם באש הצולבת, וספק גדול אם מדינת ישראל תוכל להציל את חייהם. בשלב זה הם יוכלו רק לבוא בטענות לשר החוץ יאיר לפיד, שהצהיר לפני שבועיים כי לדעתו לא תהיה מלחמה, אמירה מיותרת שכבר הספיקה להבעיר חזית דיפלומטית מול שגריר אוקראינה.

מינימום רמאות

בינתיים, ראש הממשלה נפתלי בנט בחר לחמוק מהמהומה ולנסוע לביקור ממלכתי בבחריין. אין ספק שמדובר בביקור חשוב ובחיזוק נאה להסכמי אברהם, אבל העיתוי מעלה שאלות קשות על שיקול הדעת של מקבלי ההחלטות בלשכה הבכירה במדינה. כשהטרור מרים את ראשו בירושלים, הקורונה עוד לא הורידה את ראשה בכל רחבי הארץ, פרשת הריגול באמצעות תוכנת פגסוס של NSO עדיין בכותרות ומאות אלפי יהודים בגולה זקוקים לגב מדיני – ראש ממשלת ישראל צריך להישאר בארץ.

אם תשאלו את חבריו בקואליציה, יש עוד סיבה בגללה הם היו מעדיפים לראות את בנט מקורקע: החוק להגבלת כהונה, שזכה גם לכינוי 'חוק נתניהו', תוכנן לעלות השבוע במליאה. מאחר ומדובר בחוק הדורש תמיכה של שישים ואחת אצבעות, העדרו של ראש הממשלה מונע מהקואליציה את האפשרות להעלותו והוא נדחה לעת עתה.

מי שמיהר 'להתגלח' על בסיס הידיעה שהחוק בלאו הכי לא יעלה להצבעה, הם חברי סיעת רע"מ שהודיעו בבוקר שני כי הם רואים את עצמם משוחררים בשבוע הנוכחי ממחויבות קואליציונית. ברע"מ מנמקים את ההחלטה בהעברתו של חוק האזרחות בשבוע שעבר בתמיכת האופוזיציה, אך מביעים גם דרישה 'מתקנת' להעברת חקיקה שתעניק הנחות במס לשבטים הבדואים בנגב.

במצב הכלכלי הנוכחי, כשממשלת ישראל מעלה מיסים בלי הכרה ושר האוצר נאלץ לכנס מסיבת עיתונאים ולאלתר צעדי מנע ליוקר המחיה, תוך ניסיונות חוזרים ונשנים להסית נגד הציבור החרדי ולפגוע בו כלכלית, קשה לראות את דעת הקהל מוכנה לספוג הקלות במס שיינתנו לאוכלוסייה נקודתית. מצד שני, קשה גם לראות את הקואליציה לוקחת סיכון לעתידה ומרגיזה את רע"מ יתר על המידה.

אפרופו מחאה כלכלית, בתחילת השבוע אישרה ועדת השרים לחקיקה את ההצעה להעלאת שכר המינימום באופן מדורג, עד לסך של 6,000 שקל בחודש בסוף שנת 2025, בחלוקה לחמש פעימות. אפשר להתווכח על עצם הרעיון של שכר מינימום ועל תרומתו למשק, אפשר גם לטעון כי מנקודת מבט קפיטליסטית מדובר דווקא בצעד מזיק, שיגרום למעסיקים לחשוב פעמיים לפני שהם מוסיפים עוד עובד לעסק, אבל נניח לזה, משום שבהצעת החוק טמונה רמאות של ממש, שחוזרת בסופו של דבר ופוגעת דווקא בעובדים.

מבט מעמיק בדברי ההסבר של ההצעה, מגלה כי במקביל נדרש גם תיקון לחוק שעות עבודה ומנוחה, כך ששתי השעות הנוספות הראשונות ביום עבודה לא יזכו לשכר מוגדל בשיעור מקובל של 150%, אלא לשכר רגיל של שעות עבודה נורמטיביות. במילים אחרות, העובדים החרוצים יקבלו את אותו שכר שקיבלו עד כה, אלא שבמקום שהוא יינתן להם כתגמול עבור השעות הנוספות, הוא יוצג להם כשכר מוגדל עבור השעות הבסיסיות עצמן.

בין גנץ לגל"ץ

תאילנד וישראל. אלו שתי הדמוקרטיות היחידות בגלובוס שמחזיקות ומפעילות תחנת שידור צבאית, כזו שאינה משדרת לחיילים בלבד, אלא מהווה כלי תקשורת אזרחי לכל דבר. במשך שנים ארוכות מתחבטים רמטכ"לים, שרי ביטחון וראשי ממשלה בנחיצות קיומה של גלי צה"ל. יש לא מעט צדדים בעד ונגד, לא נעסוק בהם כאן, מקוצר מקום ועניין (גילוי נאות: על סמך היכרות אישית אני יכול לומר שלא מעט מעובדי התחנה הם עיתונאים מוכשרים ואיכותיים לפי כל פרמטר, הדיון אינו עליהם, כמובן).

במובן זה, שר הביטחון בני גנץ הוא רק עוד אחד ברשימה של פוליטיקאים שאיימו לסגור את הברז ולכבות את המיקרופון. חלקם הגדול כאלה שנפגעו משדרן כזה או אחר או מחשיפה שלילית כלשהי, או כאלו שרצו 'לאותת' לתחנה הצבאית ולמגישיה על הצורך 'לשנות כיוון'.

אבל גנץ לקח את 'שינוי הכיוון' צעד אחד יותר מדי ותרגם אותו למישור האופרטיבי. בצעד שנוי במחלוקת הוא מינה מ"מ זמני לפקד על התחנה, גלית אלטשטיין, מי שהייתה בעבר ראש מחלקת החדשות ועזבה לפני כשמונה שנים. בעגה ביורוקרטית, משמעותו של מינוי זמני היא אחיזה שיטתית של השר הממנה בגרונו של הפקיד, כך שהאחרון צריך להצדיק כל העת את המשך כהונתו, ובעניין זה, כפי שמתברר, אלטשטיין אינה שונה מכל פקיד אחר.

בתוך חודשים אחדים היא הספיקה לנקות את מרבית אנשי הימין מהתחנה, כולל ראש מחלקת החדשות המוערך אמיר אבגי והמגיש הדתי ותושב השומרון ישי שנרב. השיא הגיע בשבוע שעבר, בהחלטה מעוררת תהיות קשות להדיח את הפרשן והפובליציסט יעקב ברדוגו מהגשה משותפת של תוכנית הדגל של התחנה, זו שהביאה את נתוני ההאזנה הגבוהים ביותר. צריך להיות תמים במיוחד כדי להניח שהשיקולים 'מקצועיים' ואינם קשורים לביקורת החריפה שנהג ברדוגו להעביר על הממשלה הנוכחית ועל מערכת המשפט.

קל להניח שהפרקליטות לא תעמיד את גנץ לדין על ההתערבות העקיפה והבלתי מוסתרת בזהות עובדי גל"צ על בסיס דעה פוליטית, לא בסעיף של 'סיקור אוהד' ואפילו לא תחת הסעיף של 'היענות חריגה'. המצאות משפטיות בסגנון זה שמורות לראש האופוזיציה בנימין נתניהו, שגם השבוע הוקפאו הדיונים במשפטו, עד לתשובה מלאה של הפרקליטות באשר להיקף מעשי הפריצה והריגול הלא חוקיים שנעשו בתיקי האלפים.

ודתיהם שונות

בניגוד לרפורמות קודמות, בהן נרשמה התנגשות חזיתית בין העמדה החרדית ובין פעילותו של שר הדתות מתן כהנא, מקדם השר בימים אלה רפורמת עומק בתחום כהונתם והליכי מינויים של רבני הערים, ונדמה כי גם מנקודת מבט חרדית, מדובר ברפורמה חיובית שתקדם את מצב היהדות בערי השדה ובכלל.

קצת רקע: בישראל חסרים כיום לא פחות משלושים וחמישה רבני ערים. במקרים רבים, הליכי מינוי רב עיר מסורבלים וגדושים במגבלות פוליטיות ואחרות, כשהם מלווים בשלל עתירות לבג"ץ ובמעורבות משפטית על כל צעד ושעל. במקביל, בכמה וכמה ערים מכהנים רבנים קשישים למדי, אשר מחמת גילם המתקדם אינם יכולים לשרת כראוי את צרכי הדת של התושבים.

במקום להיאבק עיר אחר עיר, בחר כהנא להיאבק בשורשיה של הביורוקרטיה ולשנות באופן דרמטי את התקנות. בשבוע שעבר פרסם השר את סדרת הרפורמות שבכוונתו לערוך לטובת הערות הציבור. בשבוע הבא, ב-22 לחודש, יעבור השר על ההערות וישלים את אישור התקנות. אם הכל ילך כשורה, כך לפי גורמים במשרד הדתות, צפוי השר לפתוח בסבב מינויים בערים שונות. כהנא לא מסתיר את עדיפותו למינוי רבנים ציונים דתיים, אולם חשוב יותר בעיניו, לכל הפחות, לאפשר את מינויו של רב עיר בכלל.

ואלה עיקרי השינויים: תחילה, הגוף הבוחר יורכב אוטומטית מכלל חברי המועצה המקומית, שיהוו חמישים אחוז מהבוחרים, עשרים וחמישה אחוז נוספים ימונו על ידי מליאת מועצת העיר מקרב רבני העיר ונציגי הציבור שלה, תוך היוועצות עם שר הדתות, ויתר חברי הגוף הבוחר ימונו על ידי השר עצמו. תקנה נוספת מגבילה את גילם של הרבנים המכהנים לשמונים, כולל רבנים שנכנסו לתפקידם לפני 1974 ואשר עד כה הייתה כהונתם ללא הגבלה. אותם רבנים יקבלו שנת היערכות לסיום התפקיד, כאשר כבר בשנה זו יתאפשר לשר להניע את הליך בחירתו של המחליף.

רפורמה נוספת ומשמעותית שעשויה להיכנס לתוקף, תקבע כי רב עיר ייבחר מלכתחילה לתקופה קצובה בזמן של עשר שנים – בדיוק כמו רב ראשי. אלא שבניגוד לרבנות הראשית, יתאפשר לרב העיר להעמיד את עצמו שוב לבחירה עם תום הקדנציה. ניתן לטעון כי תקנה כזו תגרום לרבני הערים לעסוק מעט בפוליטיקה כדי להבטיח את עתידם, מצד שני, היא תעודד אותם להגביר ולהרחיב את פעילותם בקרב התושבים.

בין היעדים הראשונים שסומנו על ידי שר הדתות וצוות לשכתו: מינוי רב בראשון לציון, העיר הרביעית בגודלה בישראל ואשר כיום מכהן בה הרב הישיש הגרי"ד וולפא, שכבר חצה את שנת התשעים, עד מאה ועשרים. כהנא סימן את ראש ישיבת ההסדר המקומית, הרב שלמה לוי, כמי שאמור להחליפו. כך גם ראש העין, בה סומן הרב יהונתן אדואר, רב מרכז העיר פתח תקווה, כמועמד עתידי מתאים וכך מספר ערים נוספות, בהן קיימת היתכנות לגיבוש הסכמה בין השר ובין הנציגות המקומית ולהרכבת גוף בוחר באופן יעיל ומהיר.

לנציגות החרדית אין סיבה להתלונן מכמה טעמים: ראשית, במישור המעשי החלפת רבנים קשישים ברבנים צעירים היא צעד שיתרום לחיזוק היהדות בערים רבות. שנית, בקדנציות האחרונות נאלצו שרי הדתות להילחם בטחנות רוח בכל מינוי ומינוי. פישוט ההליכים הביורוקרטיים ישרת גם אותם בהמשך, אם וכאשר משרד הדתות ישוב לידיהם. וכמובן, בחירות אחת לעשר שנים יפתחו את האפשרות לריענון ומינוי רבנים אחרים לפי הצורך והעניין.

זה עוד לא נגמר

בתחילת ינואר 2020 פרצה מגפת הקורונה לתודעה העולמית. מאז, בישראל, במשך 530 יום תחת ממשלות נתניהו, נרשמו 6,428 נפטרים שהם בממוצע יומי 12.1 בני אדם. ב-13 ביוני 2021 התחלפה הממשלה, ומאז, במשך 246 יום (נכון לשעת כתיבת השורות, כמובן), נפטרו מקורונה עוד 3,196 איש. ממוצע של 13 איש ביום.

חשוב גם לזכור שממשלת נתניהו נאלצה להתמודד עם תופעה לא ידועה, בזמן שממשלת בנט נהנתה משנה וחצי של ניסיון בינלאומי להתמודדות עם המגיפה. ממשלת נתניהו נהנתה מחיסונים רק בחודשיה האחרונים, ואילו ממשלת בנט זכתה בהם מן ההפקר. ממשלת נתניהו התמודדה עם הוריאנטים הרצחניים אלפא ודלתא וממשלת בנט מתמודדת עם הזן הגמיש והמסוכן פחות של האומיקרון. ובעיקר, ממשלת נתניהו שמה דגש עיקרי על הצלת חיי אדם, ואילו ממשלת בנט בחרה 'להכיל' את המתים. וזה, כך נדמה, תמצית הסיפור.

2 תגובות
  1. או שיתחיל לדאוג לישיבות התיכוניות ולאולפנות בדיוק כמו למילגות לחרדים שלא משרתים בצבא. צריך שיהו תלמידי חכמים דתייים לאומיים, הרבנים של הדור הבא. אף אחד לא יסמוך על הרב סתיו וחבריו. אם רבנים כאלה עוד מעט לא ישארו יהודים בארץ, רק גיורים לא אמיתיים וניואי תערותב

  2. שיתחיל לדאוג לישיבות התיכוניות ולאולפנות בדיוק כמו למילגות לחרדים שלא משרתים בצבא. צריך שיהו תלמידי חכמים דתייים לאומיים, הרבנים של הדור הבא. אף אחד לא יסמוך על הרב סתיו וחבריו. אם רבנים כאלה עוד מעט לא ישארו יהודים בארץ, רק גיורים לא אמיתיים וניואי תערותב

השארת תגובה