הריגול המשטרתי: לחקור את החוקרים

במר"צ מאיימים לנקום בשקד בהצבעות אחרות, ושרת הפנים עצמה תנסה להגיע להבנות עם האופוזיציה, כל עוד לפיד הזועם יאפשר חופש הצבעה במצבי חוסר ברירה ולא יפריע לשנת הצהריים של בנט

אלשיך ומנדלבליט
אלשיך ומנדלבליט

ראש האופוזיציה לשעבר, בנימין נתניהו, יכול רק לברך על מזלו הטוב והאגו הפעיל שמנע ממנו לחתום על עסקת טיעון עם קלון. הסיפור המרכזי של השבוע האחרון, העובדה שחוקרי המשטרה שאבו חומרים בניגוד לחוק ממכשירי סלולר של נחקרים, חשודים וסתם אזרחים, חילופי המהלומות וההאשמות ההדדיות בין הפרקליטות והמשטרה, והדרישה הציבורית הגוברת לבחינה מעמיקה של הסיפור כולו, כולל הקמת ועדת חקירה או גוף מיוחד שיברר את הנעשה, משחקים אך ורק לטובתו.

נכון, בשלב זה רב עדיין הנסתר על הגלוי. אנחנו לא יודעים באיזה היקף הייתה הפריצה, לאיזה מכשירים ותחת איזו סמכות (על פי הפרסום בכלכליסט בתחילת השבוע, מלבד הסלולר של עד המדינה ומנכ"ל משרד התקשורת לשעבר שלמה פילבר, נפרצו גם המכשירים של אבנר נתניהו, של יועצי רוה"מ טופז לוק ויונתן אוריך, של גורמים בבזק, באתר וואלה! ועוד), אנחנו לא יודעים כיצד והאם בכלל הייתה לפריצה ולשאיבת המידע השפעה – ישירה או עקיפה – על ההתפתחויות בתיק ועל כתבי האישום, ואחרי הכל, גם אם תוכח השפעה כזו, אנחנו לא יודעים האם שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים יחליטו שיש בהשפעה כזו כדי לערער את התיק כולו.

בארה"ב, חומר ראיות שהושג באופן לא חוקי, או בכלל, תיק שרשויות התביעה והאכיפה נקטו בו פעולה לא חוקית – נסגר לאלתר במסגרת מה שמכונה 'פרי העץ המורעל'. הנורמה שמכתיבה את ההתנהלות האמריקאית גורסת כי בדרך לאכיפת החוק אי אפשר לרמוס אותו, והיא יצרה מצב בו כל הגורמים האמונים על אכיפת החוק שומרים עליו שבעתיים, פן ייפסל להם התיק. בישראל, אנו מסתפקים לעת עתה בהלכת יששכרוב, המשאירה בידי השופטים מרווח תמרון להחלטה האם אופן השגת הראיות והמידע היה בעייתי עד כדי פסילת התיק, או שניתן להסתפק בנזיפה לנציגי התביעה ובמקביל להמשיך לנהל את ההליכים.

ובכל זאת, נתניהו מרוויח בינתיים פעמיים: ראשית, במישור הציבורי. גם בקרב חסידיו שתחושת הרדיפה מתחזקת בהם והם משוכנעים כעת מעבר לכל ספק שהיה כאן ניסיון לסיכול ממוקד של המנהיג הנבחר מטעמם, וגם בקרב מצביעי גוש 'רק לא ביבי' המתונים יותר, שתוהים האם נפגעה לכל הפחות מראית העין של משפט צדק.

שנית, במישור המשפטי, כל חשיפה מטלטלת שכזו, כל רעידת אדמה בפרקליטות, מגדילה את הסיכוי שהיועמ"ש הטריה גלי בהרב מיארה תבכר עסקת טיעון מהירה, גם במחיר ויתור על דרישת הקלון. כבר עתה, נדחה המשפט בכמה ימים עד שהתביעה תוכל להגיש את עמדתה המסודרת לגבי השפעת הפרשה על התיק. הסנגורים, מצדם, הביעו חוסר אמון בפרקליטות ודרשו לקבל את החומרים המלאים מהחברה שניהלה את המעקב, NSO.

אבל הסיפור כבר מזמן אינו רק נתניהו. הזכות לפרטיות היא עוגן יסודי בכל מערכת זכויות אדם דמוקרטית, הפרה סיטונאית שלה על ידי נציגי אכיפת החוק היא עילה לטלטלה דרמטית. במדינה עם מודעות מעמיקה יותר לזכויות אדם ולחירויות, ארה"ב למשל, בכוחה של פרשיה כזו להוציא מיליונים לרחובות ולהפיל ממשל מכהן, וכבר היו דברים דומים מעולם. מווטרגייט ועד אדוארד סנודן.

גם בישראל, כבר לא ניתן להתעלם או לטייח, הניסיונות החפוזים שערך מנדלבליט בשלהי כהונתו, בתקווה להסתפק ב'מיני ועדה' פנימית בראשות המשנה ליועמ"ש עמית מררי שתחקור רק את השנתיים האחרונות – נכשלו, ונכון לשעת כתיבת השורות (בוקר יום שלישי) שוררת הסכמה רחבה מקיר לקיר על הצורך בועדה ממשלתית או ממלכתית שתחקור את האירוע מתחילתו ועד סופו, באופן יסודי ומחמיר. עם זאת, בימין יש מי שחושש שגם ועדה כזו לא תספק בסוף תוצאה ממשית ואמינה, ונשמעות דרישות להקמת מוצר חריג בדמות ועדה שתמונה על ידי נשיא המדינה, כפי שהציע ח"כ יריב לוין השבוע, או מינויו של תובע מיוחד בעל סמכויות חריגות, כמקובל במדינות אירופאיות רבות.

הקרב המרכזי ניטש בין צמרת הפרקליטות ובין בכירי המשטרה, בהווה ולשעבר. חדי העין יכלו להבחין בניגוד בין הכותרת המרכזית ב'ישראל היום' הטוענת בשם בכירים במשטרה כי "בפרקליטות ידעו על השימוש בפגסוס", ובין הכותרת של היריבים ב'ידיעות אחרונות' שקבעה כי "המשטרה הפכה את פגסוס לכלי תקיפה נגד אזרחי ישראל". בסופו של דבר, זו השאלה החשובה והמשמעותית ביותר בכל הפרשה.

אם מדובר רק בהחלטה משטרתית, אולי כזו שיובאה על ידי מפכ"ל יוצא שב"כ שהתקשה לשנות הרגלים, הפרשיה תסתיים בחידוד נהלים ואולי באי אלו הדחות והעמדות לדין של קצינים. אם, מנגד, מדובר בהחלטה שזכתה לגיבוי הפרקליטות, ביודעין או בעצימת עיניים, נדרש שידוד מערכות מלא, כולל בגוף החזק ביותר במדינת ישראל. לא מן הנמנע שכמה מבכירי הפרקליטים יידרשו לתת את הדין, ועל ספסל הנאשמים נוכל לפגוש את היועמ"ש הקודם אביחי מנדלבליט ואת פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן. או כמו שדרש נתניהו בזמנו, לחקור את החוקרים…

אזרחות למופת

במשך קרוב לשנתיים טוענים לא מעט אנשי ימין כי הסכסוכים הפנימיים בתוך המחנה מונעים את מימוש רצון העם, שרובו המוחלט משתייך למחנה הימין. השבוע, לראשונה מזה זמן רב, נרשם שיתוף פעולה שכזה בין כל המפלגות המגדירות את עצמן חלק מהמחנה – ארבע מפלגות האופוזיציה (הליכוד, הציונות הדתית, ש"ס ויהדות התורה) ושלוש מפלגות מהקואליציה (ימינה, תקווה חדשה וישראל ביתנו).

הרקע לדברים הוא חוק האזרחות, ומי שחתומים על ההישג בצוותא הם שרת הפנים איילת שקד וח"כ שמחה רוטמן. כזכור, כפי שנכתב כאן בהרחבה, שקד הבינה כי לא תוכל להעביר את חוק האזרחות בקולות חבריה לקואליציה (אחרי שניסיון קודם נכשל עקב היעדרות שני חברים מרע"מ) ומשכך פנתה לעזרת האופוזיציה, שם הוצב בפניה תנאי – אם תעבירי במקביל גם את גרסת חוק האזרחות המוקפדת יותר של רוטמן, הכוללת שקיפות ומכסות, תקבלי את תמיכתנו גם בחוק שלך, עד להמשך הדיונים בועדה ולהכנתו של חוק משולב לקריאה שניה ושלישית.

שקד נאבקה להעביר את שני החוקים בממשלה, למרות ערר שהגיש ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד, ולאחר מכן גם דרשה וגם קיבלה חופש הצבעה קואליציוני בחוק, למגינת לבם של חברי מר"צ ורע"ם המתוסכלים. אפילו בכחול לבן לא אהבו את התהליך, והזהירו כי גם הם ידרשו בעתיד חופש הצבעה בנושאים חשובים עבורם.

כך או כך, רגע האמת הגיע ביום שני השבוע, אז עלו שתי ההצעות להצבעה במליאה, בין קבוצת הארבע האופוזיציונית ובין קבוצת השלוש הקואליציונית נחתם הסכם נדיר במהותו, המבטיח מראש את העברתם של שני החוקים בכל תסריט אפשרי. ברמה הבסיסית, שני הצדדים מתחייבים לתמוך זה בהצעת החוק של זה. ברמה המורכבת יותר, הם נערכו גם לתרחיש של הצבעת אי אמון.

על פי הסיכום, כפי שאכן אירע, אם נציג מהרשימה המשותפת יכריז על החוק של שקד כהצעת אי אמון, תוכל קבוצת הארבע להימנע, והחוק יעבור בקולותיהם של חברי קבוצת השלוש (במקרה כזה, אין חשש שחברי מר"צ ורע"מ יצוצו לפתע ויצביעו נגד, מאחר והם לא יכולים להצביע בעד אי אמון). וכמובן, נציגי קבוצת הארבע התחייבו שלא להכריז בעצמן על ההצבעה כאי אמון.

כך, זכו שתי הצעות החוק לרוב עצום: הצעתה של שקד שהפכה להצבעת אי אמון לדרישת ח"כ אחמד טיבי, קיבלה 44 תומכים מקרב מפלגות הקואליציה לעומת 5 מתנגדים מהרשימה המשותפת. ואילו הצעתו של ח"כ רוטמן זכתה לרוב ימני מוחץ של 73 תומכים מול 32 מתנגדים בלבד, בעיקר מקרב חברי הסיעות הערביות, העבודה ומר"צ. טיבי רשם גם הוא הישג אישי קטן, כשמנע מיריביו מרע"מ להצביע נגד חוק האזרחות של שקד, עוד משהו לנפנף בו ברחוב הערבי נגד עבאס וחבריו.

אפשר אמנם לצנן מעט את ההתלהבות ולטעון כי הליך החקיקה טרם הושלם, ובין שתי הצעות החוק יש פערים שהצדדים עוד יצטרכו להתגבר עליהם, אבל אי אפשר להתעלם מהטריז שהצליחה האופוזיציה לייצר בלב הקואליציה. במר"צ מאיימים לנקום בשקד בהצבעות אחרות, ושרת הפנים עצמה תנסה לבטח למנף את ההישג במקרים נוספים ולהגיע להבנות עם האופוזיציה על חקיקה ימנית, כל עוד לפיד הזועם יאפשר חופש הצבעה במצבי חוסר ברירה ולא יפריע לשנת הצהריים של בנט.

כי למחיה שלחני

בצל פרשת הריגול, נמשכה בשבוע האחרון גם המחאה הגוברת על יוקר המחיה בישראל. בממשלה ניסו להרגיע את הרוחות והסתייעו בהסכמתן של רוב החברות הגדולות במשק לדחות את ההתייקרות בחודשים אחדים ובבליץ תקשורתי בניסיון להדחיק את ההשפעה הממשלתית על המחירים. ליברמן, מתוסכל מהובלת הקמפיין על ידי חברו לשעבר ויריבו השנוא כיום, אריה דרעי, יצא השבוע במתקפה משולחת רסן נגד המגזר החרדי.

לפי שר האוצר, בכל תחלואי המשק ויוקר המחיה אשמים הגברים החרדים. העובדה שרק חלקם (פחות מחמישים אחוז לפי השר, הרבה יותר מזה לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) שותפים בשוק התעסוקה, היא היא הגורם ליוקר המחיה בישראל, או לכל הפחות "אחת הסיבות המרכזיות". האשמה שאינה מביישת את גדולי שונאי היהודים במאה הקודמת, וכפי שנראה, גם שגויה במישור העובדתי.

ליברמן אמנם אינו כלכלן, אבל מצופה ממי שנכנס לתפקיד רגיש ומורכב כל כך, ללמוד מעט את רזי המקצוע, לכל הפחות כדי להימנע מאמירת הבלים בפומבי. לטובת הכלכלה הישראלית, הנה הסבר קצרצר על יוקר המחיה: ברגיל, עליית מחירים היא תופעה נורמלית ומתבקשת. בכל כלכלה המצויה בצמיחה נרשמת אינפלציה שנתית קלה במחירי המזון, הדיור, התחבורה וכדומה, בשיעור מתון של אי אלו אחוזים לשנה. בכלכלה צומחת האזרחים גם אינם ניזוקים מהתופעה, שכן גם השכר הממוצע והחציוני מטפס במקביל, ולא אחת הוא עושה זאת באחוזים גבוהים יותר, ולמעשה מצמצם את יוקר המחיה.

אין חולק שגם בעשור האחרון, תקופת ממשלות נתניהו, המשיכו מחירי המוצרים לטפס בהדרגה, בדגש על שוק הדיור, אך גם השכר עלה באופן דרסטי. לשם השוואה, השכר הממוצע במשק בשנת 2010 היה 7,884 שקל, ואילו בשנת 2020 הוא עלה עד לסכום של 10,428 שקל. גידול של יותר מ-32%. לעומת זאת, מדד המחירים לצרכן התייקר בעשור המדובר בפחות מעשרה אחוזים. במצב דברים כזה, האזרח הישראלי הממוצע אולי משלם מעט יותר במסגרת ההוצאה החודשית על מוצרי יסוד, אבל הוא מרוויח הרבה הרבה יותר.

הבעיה מתרחשת בשני מקרים: האחד, כאשר יוקר המחיה מאמיר לפתע, בלי סנכרון למצב השכר במשק, כפי שאירע בחודשים האחרונים, בעקבות גל המיסים ועליות המחירים בעולם. השני, כאשר בשוק מסוים, למשל שוק הדיור, יש כשלים המשפיעים על מחיר המוצר ומייקרים אותו באופן חריג, בלי קשר למצב הביקוש וההיצע.

כעת, להקשר החרדי: נכון, מנקודת מבט כלכלית גרידא מדינת ישראל מעוניינת לשלב את המקסימום מאזרחיה בשוק התעסוקה. יש לכך השפעה חיובית על שורה ארוכה של פרמטרים, מאחוזי העוני ותשלומי המס ועד שיעור התל"ג לנפש. המקום היחיד בו ההשפעה תהיה דווקא הפוכה היא סוגיית יוקר המחיה. ככל שהכנסתן של יותר משפחות בישראל תגדל, יעלה גם הביקוש (למשל, לרכישת דירות) וממילא יעלו גם המחירים. למעשה, אם יתרחש לפתע שילוב דרסטי של חרדים בשוק התעסוקה, תירשם באופן צמוד גם התייקרות נאה במדד המחירים לצרכן. הפוך לחלוטין מדבריו של שר האוצר והמומחה למריצות.

(למיטיבי לכת: שילוב גברים חרדים בתעסוקה צפוי גם – לפחות בתחילת הדרך – לפגוע בשכר הממוצע במשק, מאחר והם צפויים להשתלב בשכר נמוך יחסית. כפי שהסברנו זה עתה, בממוצע, הדבר יעלה עוד יותר את יוקר המחיה ויבלום את הגידול בשכר הממוצע. אין זה אומר שבסוף התהליך הדבר אינו רווחי למדינת ישראל, בתשלומי מס ובחיסכון בתשלומי רווחה).

בנוסף, איווט הוא האחרון שיכול להתלונן על תעסוקת חרדים, בהיותו גורם מספר אחת לצמצום תעסוקת נשים חרדיות, שרבות מהן שוקלות את המשך הקריירה בעקבות קיצוץ הסבסוד במעונות שייכנס לתוקף בשנת הלימודים הבאה. לא מעט נשים חרדיות צפויות לוותר על התענוג בעבודה שאינה מכניסה די, ולבכר להישאר עם ילדיהן בבית, במקום תשלום מופרז למעונות.

כדאי שתדעו

בפחות מחצי שעה, בחרה הממשלה השבוע את עורכת הדין גלי בהרב מיארה, אלמונית למרבית תושבי מדינת ישראל עד לפני זמן מה, לתפקיד הרגיש, החזק והמורכב ביותר של יועצת משפטית לממשלה. אם מיארה תמלא את תפקידה נאמנה ומבלי הטיות פוליטיות, ניחא, אם היא תעורר מחלוקות על בסיס פוליטי, אל לה להתפלא אם ממשלת הימין הבאה תחליט שמה שבא בחצי שעה, יכול גם להסתיים בחצי שעה.

 

 

תגובה אחת
  1. המדינה בגסיסה המושחתים עשו ביטל לכול אחד מינויים הזויים בזבוז כספי ציבור הפקרת האזרחים עושק בטיסות לחול נורבגיה בכנסת

השארת תגובה