החשש החרדי: היועץ המשפטי החדש

הח"כים החרדיים, מייחלים לבחירתו של נזרי שיצא חוצץ נגד הקיצוץ בסבסוד מעונות היום לילדי האברכים באופן בו ניסה לעשות זאת שר האוצר

הנאמן היחיד בצמרת. ח"כ יריב לוין עם ראש האופוזיציה | צילום: דוברות הכנסת
הנאמן היחיד בצמרת. ח"כ יריב לוין עם ראש האופוזיציה | צילום: דוברות הכנסת

אחרי קרוב לשבועיים בהם עסקו הכותרות בעסקת הטיעון המתגבשת בין ראש האופוזיציה ח"כ בנימין נתניהו ובין היועמ"ש המסיים את תפקידו בשבוע הבא, נדמה כי היא נפחה את נשמתה באופן זמני. בערבו של יום שני התפוצצו המגעים לעסקה, ובזמן שנתניהו שחרר סרטון הצהרתי לתומכיו ובו הוא מכחיש כי הסכים אי פעם לעסקה שקלון בצדה, מיהרה הפרקליטות להפיץ הודעה ולפיה המגעים הופסקו, מאחר ובזמן שנותר עד לתום כהונתו של מנדלבליט לא יספיקו הצדדים להגיע להסכמה.

כך או כך, עסקה כזו לא תיחתם כבר על ידי מנדלבליט עצמו, שייאלץ להתנחם בהתפטרותו מהכנסת בתחילת השבוע של יו"ר ש"ס אריה דרעי (כבקי ורגיל, דורשי רשומות חישבו ומצאו שזו הפעם החמישית בה דרעי מתפטר מהכנסת, מסיבות שונות), וכעת נותר להמתין לראות מי יירש את כיסא היועמ"ש וכיצד הוא יבחר להתנהל במשפט נתניהו.

על קו הגמר ניצבים שלושה מועמדים: המשנה ליועמ"ש ד"ר רועי שיינדורף, הנחשב מומחה למשפט בין-לאומי (מה שהיה בזמנו הקלף המנצח של מנדלבליט עצמו, מתוך תקווה שנכזבה שניסיונו הבינלאומי יגן על ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג), המשנה ליועמ"ש רז נזרי, אחד הפרקליטים היותר מוערכים בשירות המדינה ומי שעיקר מומחיותו היא בדין הפלילי והאזרחי, ועורכת הדין גלי בהרב מיארה האלמונית למדי, שכיהנה בעבר כפרקליטת מחוז ת"א.

בשיחות אוף רקורד עם הח"כים החרדיים, הם מייחלים לבחירתו של נזרי, ובכדי לנמק זאת הם מצביעים על יושרו הפנימי, שהביא אותו בין השאר לצאת חוצץ נגד הקיצוץ בסבסוד מעונות היום לילדי האברכים באופן בו ניסה לעשות זאת שר האוצר – התנגדות שבסופו של דבר תרמה לא מעט להחלטת בג"ץ לדחות את הקיצוץ לשנת הלימודים הבאה. "לא מן הנמנע שהאמירה הישרה ההיא, שהכעיסה מן הסתם את איווט, עוד תעלה לו במשרה", אומר לנו אחד הח"כים.

לנזרי יש מספר טיעונים נוספים שעשויים לסייע לו: האחד, במצב של אבדן אמון טוטאלי במערכת התביעה הציבורית ובפרקליטות המדינה, נדרש פרקליט עם ניסיון מערכתי וכזה שנתפס כאמין וישר בעיני כל הצדדים. מבין שלושת המועמדים, נזרי הוא היחיד שיכול לגשר ולייצר מחדש את האמון שהמערכת כה זקוקה לו. הנימוק השני מצביע על כך שהוותק עומד לצדו של נזרי, מאחר והוא מכהן כבר למעלה מעשור כמשנה ליועמ"ש. ושיקול שלישי, הוא התמחותו של נזרי בדין הפלילי, בעידן רגיש בו פרשיות עם חשד לפלילים מתפרסמות חדשות לבקרים.

עם זאת, במערכת הפוליטית מעריכים שסגן רה"מ ושר המשפטים גדעון סער יבכר לבסוף את מועמדותה של מיארה, הן מתוך רצון למנות דווקא אישה לתפקיד (בו כיהנו מקום המדינה ועד עתה ארבעה עשר גברים ואפס נשים), הן מתוך הנחה שהיא המתאימה ביותר לתוכניתו הרחבה להפריד בין תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ובין האחראי על התביעה.

כזכור, בראיון חג ל'קו עיתונות' בסוכות האחרון, התייחס סער לנושא פיצול תפקידי היועמ"ש והסביר כי "כל מועמד אפשרי לתפקיד יעודכן שהדבר הזה עומד על הפרק, גם כשמיניתי את פרקליט המדינה בתחילת כהונתי, אמרתי לו שיכול להיות שיהיו שינויים שיש להם גם השפעה על הפרקליטות". סער גם ציין כי סביר להניח שהדבר אכן יקרה רק אחרי מינוי היועמ"ש, כפי שמסתמן.

מיארה, בשל העדר ניסיון פלילי, עשויה להיות יועצת מקצועית להפליא לאחר הפרדה כזו. יתר על כן, גם אם הליך ההפרדה לא יושלם לבסוף, היא תצטרך לפתח תלות מסוימת בענייני התביעה בפרקליט המדינה, עו"ד עמית איסמן, מה שיוביל דה פקטו לפיצול התפקיד, כאשר איסמן ינהל את מערכת התביעה ומיארה תתמקד בתפקידה כיועצת משפטית לממשלה.

גונזים את הסכינים

קבורת המשא ומתן עם נתניהו גם מחזירה לפרופורציות את קדם קרב הירושה שהתפתח בשבועיים האחרונים בתוככי הליכוד. במפסידים: כל מי שניסה להבליט את מועמדותו כיורש העתידי, בדגש על חברי הכנסת ישראל כץ וניר ברקת, שהצטרפו ליולי אדלשטיין כמי שהעזו לקרוא תגר על הכתר. הליכודניקים, כידוע, בניגוד למצביעי העבודה, לא אוהבים חתרנות פנימית (בפרט לא ברגעי משבר), ומעמדו האיתן של נתניהו בקרב מתפקדי המפלגה מהווה בשורת איוב לשלושת המוסקטרים, שעשויים לצנוח בפריימריז הבאים באופן דרמטי.

בעוד לברקת אין הרבה מה להפסיד, גם בגלל הגייסות המשומנות שהוא מפעיל כבר תקופה ארוכה (לא לחינם סומן החוק להגבלת שימוש בכספו של מתמודד כ'חוק ברקת') וגם בגלל שבלאו הכי הוא הוזנח על ידי נתניהו בממשלתו האחרונה, חרף ההבטחות המפליגות למינויו כשר אוצר – הרי שישראל כץ הימר באופן שגוי ועשוי לשלם במזומן.

כץ, פוליטיקאי יעיל אבל נטול כריזמה, קיבל מנתניהו את תיק האוצר בקדנציה האחרונה בלי הצדקה של ממש, גם מקומו בצמרת רשימת הליכוד ניתן לו עקב תחושת המצביעים שהוא חייל נאמן של המפלגה ושל מנהיגה. רעשי הרקע שחולל בתקופה האחרונה, עשויים לפגוע אנושות במיקומו, לטובת ח"כים שהפגינו נאמנות יתר, בפרט אם נתניהו ימשיך להוביל את רשימת הליכוד.

מי שצפוי להרוויח הוא המקום החמישי ברשימה, ח"כ יריב לוין, שמסתמן עד כה כשחקן הפוליטי הממולח ביותר בזירה, לא סוד גדול אם תשאלו את חברי הכנסת החרדים שהתנהלו מולו במסעות המשא ומתן האחרונים. לא לחינם בחר בו נתניהו לנהל את סיעת הליכוד ולהוביל את הקרבות באופוזיציה, גם אם בהעדרו של דרעי הלוחמני תקשה עליו המשימה במעט.

לוין, אולי נטול כריזמה באופן יחסי, אוצר בחובו את כל שאר הסגולות המאפיינות את מנהיגי הליכוד: קשיחות, נאמנות, קו אידיאולוגי נחרץ וחיבור חם ואוהד למסורת ולדת. בחדרי חדרים יש מי שטוען כי לאחר ההקפאה הזמנית והמוקדמת מעודף תחקירים שזכה לה ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, נותר לוין המועמד המועדף על נתניהו ליום שאחרי, אם יבחר לפרוש. וכידוע, בקרב מצביעי הליכוד, תמיכתו של נתניהו מהווה נכס אלקטורלי חסר תקדים, גם אם הוא עצמו כבר יהיה מחוץ לתמונה.

בהסכמה בלבד

גם ישישי הכנסת לא זוכרים מחזה ביזארי כפי שהתרחש בשעות הערב של יום שני: שר השיכון זאב אלקין עומד על הדוכן, אחרי קרוב לשעה של נאום סיכום שנועד להעביר את הזמן כדי לגייס רוב לקראת ההצבעות במליאה – ושותק. גם השועל הותיק, מאדריכלי הקואליציה הנוכחית, התקשה להאמין שהיא תהיה שברירית עד כדי כך.

נכון, יש נסיבות מקלות של קורונה וחברי כנסת מימין ומשמאל שנדבקים בזה אחר זה, חלקם כבר בשנית. יש גם חוקים שמעצם טבעם נועדו לאתגר את הקואליציה ואת ספקטרום הדעות הרחב הכלול בה, כמו חוק האזרחות או חוק הגיוס, ועדיין, יתרון של אצבע בודדת במליאה, שדורש גם הוא תחזוקה מתמדת, הוא יתרון קלוש שלא מאפשר תפעול נורמלי והעברת חקיקה סדירה.

משכך, נאלצו ראשי הקואליציה גם השבוע להגיע להבנות עם האופוזיציה ולהסיר מסדר היום את כלל החוקים, כולל חוק הגיוס, למעט ארבעה חוקים מוסכמים. שני חוקים כאלה, שנכון לשעת כתיבת השורות (בוקר שלישי) צפויים להגיע להצבעה במהלך היום, בהסכמה פה אחד, הם חוק הקורונה הגדול וחוק ימי בידוד לעצמאיים.

הישג אחד הצליחה האופוזיציה להשחיל לחוק הקורונה, במהלך דיוני ועדת חוקה, ועל פיו יידרשו שרים בכירים להשתתף בקבינט הקורונה במצבי חירום. במילים מכובסות פחות, חברי הכנסת דורשים משר האוצר איווט ליברמן, שהשתתפות בקבינט הקורונה אינה מתחביביו הבולטים, להפגין נוכחות בעל כורחו. בקואליציה לא אוהבים את הניסוח, אבל האופוזיציה הציבה את קבלת ההסתייגות הזו כתנאי בל יעבור להסרתן של אינספור הסתייגויות אחרות, שמפאת כובד משקלן הייתה הקואליציה מתקשה לדלג עליהן תוך הפעלת סעיף 98 המסורתי.

הקרדיט מגיע לח"כים החרדים בוועדה, אורי מקלב ומשה ארבל, שניים מארבעת נציגי האופוזיציה בוועדת חוקה. עם זאת, מתוך אחריות כוללת להתמודדות עם נגיף הקורונה, הם מבהירים כי גם אם הקואליציה תרצה לבצע אי אלו שינויים קלים בהסתייגות, הם לא יתעקשו על קוצו של יוד.

ועדה לענייני משהו

אם אתם זקוקים לסימן נוסף שיעיד על הדומיננטיות של מפלגות השמאל בממשלה, די אם תביטו על רשימת ועדות הבדיקה והחקירה הממלכתיות שהיא הספיקה להקים. בחמש עשרה שנות כהונתו כראש ממשלה (כולל הקדנציה הראשונה של 96'-99'), אישרה ממשלת נתניהו את הקמתן של שתי ועדות בלבד, שאחת מהן (ועדת פיינשטיין לבדיקת מח"ש) לא הוקמה לבסוף.

בפחות משנה הספיקה ממשלת בנט להקים כבר שלוש ועדות ועוד היד נטויה: ועדת פינקלשטיין לבדיקת אירוע בריחת האסירים מכלא גלבוע, ועדת נאור (ע"ה) לבחינת האסון בהילולת הרשב"י וועדת הצוללות, שאושרה בתחילת השבוע בממשלה כמעט פה אחד, למעט ראש הממשלה עצמו שנמנע ושרת הפנים איילת שקד שהצביעה נגד, במסגרת ניסיונותיה החוזרים ונשנים לשדר התבדלות מהממשלה ומחבריה, תוך קריצה לימין.

הקמת ועדות מזוהה מאז ומעולם עם ניסיונות טיוח לצד 'החזקה בגרון' של אי אלו גורמים. בעולם מודרני, ועדה אינה כלי יעיל לפתרון סוגיה מדינית, ביטחונית או כלכלית. בישראל, היו אלה לרוב מפלגות השמאל בממשלה שעודדו ותמכו הקמת ועדות שונות ומשונות. אל דאגה, באופן מפתיע, הסמכויות הניתנות לחברי הועדות לעולם לא יסכנו חלילה את מי שהממשלה חפצה ביקרו.

אבל העיסוק האובססיבי של הממשלה הנוכחית בהקמת ועדות חקירה אינו נובע רק מרצון לסדר כמה ג'ובים לשופטים בדימוס. חוסר התפקוד מול מגפת האומיקרון, ההתמודדות הכושלת הן בפן הבריאותי והן בפן הכלכלי, העובדה שמדינת ישראל הפכה בתוך שמונה חודשים מהמדינה המחוסנת הראשונה בעולם לזו שמובילה את טבלאות ההדבקה, דורשת הסחות דעת על בסיס קבוע. כותרות שיעסקו במחדלים – קיימים ושאינם – של הממשלה הקודמת, עשויים להעסיק את הבוחר הישראלי ולהסיט את הביקורת המתעוררת.

מתוך רצון שלא להלאות את הקוראים המסורים, לא ניכנס לרזי עסקאות הצוללות, ולא נרחיב על הסמכויות הספציפיות מדי של ועדת החקירה (התמקדות בדרג הפוליטי, בדיקת האישור שניתן למכירת צוללות למצרים). נתעלם גם מהבדיקה המשפטית שכבר נערכה על ידי היועמ"ש אביחי מנדלבליט ואשר לא מצאה כל רמז לפלילים מבחינת ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. נתמצת רק את ששמענו מבכיר במשרד הביטחון לשעבר: "המאבק הוא על השליטה ברכש. במערכת הביטחון רוצים להחזיר את הכוח לידיים שלהם וגנץ עובד עבורם".

פגע-סוס

מוקד רעידת האדמה שזעזעה את ישראל השבוע, מטאפורית, לא היה בלוחות הטקטוניים באזור המכונה קו השבר הסורי-אפריקני, כפי שחוו השבוע תושבי טבריה, בית שאן ועפולה, אלא בבניין משרדים היי-טקיסטי להפליא בהרצליה, שם מתנהלת אחת מחברות לוחמת הסייבר והריגול הידועות בעולם – קבוצת NSO.

תוכנת הפגסוס, ספינת הדגל של החברה, מאפשרת השתלטות על מכשירים סלולריים ניידים ממרחק. מרגע שהמכשיר נלכד, כל תוכנו, היסטוריית השיחות וההודעות, וכל הנעשה בו בכל רגע נתון, משודרים און-ליין למפעיל התוכנה. מהרגעים בהם לא מעט בציבור החרדי יכולים לחייך לעצמם בסיפוק לנוכח המכשיר הכשר והכמעט בלתי חדיר שברשותם.

הסיפור הגדול אינו עצם קיומה של התוכנה, שכבר ידוע זה זמן מה, אלא השימוש המופלג שעשתה בו משטרת ישראל בשנים האחרונות, ואשר נחשף השבוע בקול רעש גדול ב'כלכליסט'. בעקבות הפרסום הראשוני, הגיע גם שורה ארוכה של פרסומים נוספים, שחשפה את מעורבות התוכנה בפריצה למכשיריהם האישיים של כמה ראשי ערים, נציגי ציבור שונים, כולל במסגרת משפטו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו.

כדרכה של משטרת ישראל, היא מיהרה להתנער מאחריות בשלל תירוצים מתחלפים. החל בלא היה ולא נברא המסורתי וכלה בהשלכת האחריות על מערכת המשפט, שידה קלה על ההדק לאשר כל בקשה של המשטרה, כמעט. מוקדם לדעת עדיין כיצד תשליך החשיפה על פרשות משפטיות המתנהלות בימים אלו וכיצד תשפיע על עבודת המשטרה והיחס שיקבלו נציגיה מכאן ולהבא מהשופטים. וברוח הימים הללו, האם תקום ועדת חקירה שתבחן את ההתנהלות?

ואפרופו המשטרה: השבוע התנדפה לה כשלג דאשתקד (דייקא) פרשת התקיפה החמורה של ח"כ עידית סילמן, שהחלה בקול רעש גדול ומסתיימת כצפוי בלא כלום. בסוף השבוע פורסם כי המשטרה מתכוונת לסגור את תיק החקירה ולמרות מחאותיה המאולצות של יושבת ראש הקואליציה, שאיש מחברי מפלגתה לא נחלץ באופן פומבי להגנתה, נראה כי לא נותר עוד איש בישראל המאמין שהיא אכן הותקפה פיזית סמוך לתחנת דלק במודיעין.

כפי שכבר נכתב כאן, הבעיה אינה בעצם הפלגתה של סילמן על כנפי הדמיון, אלא בניסיון להכפיש מחנה שלם, בשיטות שמלוות את מדינת ישראל כמעט מאז הקמתה, עוד מימי רדיפת אנשי האצ"ל והבגיניסטים, עבור דרך הניסיון להדביק למחנה שלם תווית של רוצחי רבין וכלה בהשמצה העדכנית על אותו תוקף אלמוני שהגיע כמובן משורות הימין. הימין בישראל אינו אלים יותר מאשר השמאל, ועל הניסיון הכושל להשחיר את פניו, מן הראוי לגבות מסילמן מחיר תדמיתי אישי.

 

###טיזרים

 

טיזר 1:

בשיחות אוף רקורד עם הח"כים החרדיים, הם מייחלים לבחירתו של נזרי, ובכדי לנמק זאת הם מצביעים על יושרו הפנימי, שהביא אותו בין השאר לצאת חוצץ נגד הקיצוץ בסבסוד מעונות היום לילדי האברכים באופן בו ניסה לעשות זאת שר האוצר – התנגדות שבסופו של דבר תרמה לא מעט להחלטת בג"ץ לדחות את הקיצוץ לשנת הלימודים הבאה. "לא מן הנמנע שהאמירה הישרה ההיא, שהכעיסה מן הסתם את איווט, עוד תעלה לו במשרה", אומר לנו אחד הח"כים

 

טיזר 2:

לוין, אולי נטול כריזמה באופן יחסי, אוצר בחובו את כל שאר הסגולות המאפיינות את מנהיגי הליכוד: קשיחות, נאמנות, קו אידיאולוגי נחרץ וחיבור חם ואוהד למסורת ולדת. בחדרי חדרים יש מי שטוען כי לאחר ההקפאה הזמנית והמוקדמת מעודף תחקירים שזכה לה ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, נותר לוין המועמד המועדף על נתניהו ליום שאחרי, אם יבחר לפרוש. וכידוע, בקרב מצביעי הליכוד, תמיכתו של נתניהו מהווה נכס אלקטורלי חסר תקדים, גם אם הוא עצמו כבר יהיה מחוץ לתמונה

השארת תגובה