המפכ"ל: תחנת משטרה שומרת שבת

"לצערי, המשטרה במשך שנים לא ידעה לדבר בשפתם של חלק מהאוכלוסיות במדינה וכעת אנחנו עושים צעדי ענק לחיזוק הקשר בין המשטרה לקהילות השונות – לרבות הזרמים השונים בחברה החרדית"

אבי גירנצייג אצל קובי שבתאי
אבי גירנצייג אצל קובי שבתאי

פחות משנה חלפה מאז נכנס רב ניצב קובי שבתאי לתפקידו כמפכ"ל משטרת ישראל, שנה בה נאלץ להתמודד עם אירועי 'שומר החומות' ועם אסון מירון, עם גל פיגועי יחידים ועם אכיפת תקנות הקורונה המשתנות חדשות לבקרים, וכל זה במקביל לפעילות השוטפת של המשטרה, שאם להתבטא בעדינות, לא נודעה עד אז בשמה הטוב. בפרט בכל הנוגע להתנהלות מול המגזר החרדי.

השבוע, לראשונה בהיסטוריה של משטרת ישראל (!) נפגש המפכ"ל לשיחות אישיות עם נציגי התקשורת החרדית והדתית (בהזדמנות זו נחמיא לדובר המשטרה למגזר החרדי, שבתי גרברצ'יק, שמתוקף תפקידו והסיטואציה, נאלץ לרוב לעסוק בעבודה שחורה של כיבוי שריפות והרגעת הרוחות, ולא זוכה לזרי התהילה הראויים לו), ומעל במה נכבדה זו – בה נחשף בזמנו מינויו הצפוי של שבתאי לראשונה – מן הראוי להביא גם את דבריו.

הפגישה עם המפכ"ל נערכת יממה לאחר פיגוע הדקירה בירושלים, במהלכו חיסלו שני לוחמי מג"ב את המחבל, לאחר שדקר בחור ישיבה ופצע אותו באורח בינוני. היה מי שניסה לייצר דרמה ולהאשים את הלוחמים בחיסול בעייתי בנוסח אלאור אזריה, אולם שבתאי גדע את הסיפור באבו ובמהירות הבזק, תוך שהוא נותן גב ללוחמים ומלווה אותם לאורך החקירה עד להחזרת נשקם האישי והענקת צל"ש כראוי.

שבתאי מקבל אותנו בלשכתו, בקומה החמישית של המטה הארצי של משטרת ישראל, השוכן סמוך ונראה לשכונת שייח' ג'ראח ולעיר העתיקה. במהלך השיחה, הוא מופרע לא אחת על ידי קציני המטה, שיורים לאוזניו עדכונים בעניינים בהולים, לפי הצורך.

"כמפכ"ל, חוויתי בתוך מספר חודשים אירועים ואתגרים שלא חוו מפכ"לים אחרים בכל שנות כהונתם…" מקדים המפכ"ל ומתייחס לאסון מירון, שנפל עליו אחרי חודשים ספורים בתפקיד. הוא מנוע כמובן מלהתייחס לפרטים, משום שעליו להופיע עדיין בפני ועדת החקירה הממלכתית. "האסון במירון הוא אסון לאומי וכואב. אנו במשטרה אמרנו מהרגע הראשון שיש להקים ועדת בדיקה בלתי תלויה לבחינת כל הגורמים. אנחנו משתפים עם הועדה פעולה ונכבד כל ממצא והחלטה".

ישנה תחושה שהקרע שהיה בעבר בין הציבור החרדי למשטרה מצטמצם בהדרגה…

שבתאי מאשר: "עם כניסתי לתפקיד הקמנו את חטיבת הקהילות, מתוך תפיסת עולם רחבה שדוגלת בשיח בין המשטרה והקהילה, שיח המבוסס על אמון הדדי ופרויקטים משותפים. לצערי, המשטרה במשך שנים לא ידעה לדבר בשפתם של חלק מהאוכלוסיות במדינה וכעת אנחנו עושים צעדי ענק לחיזוק הקשר בין המשטרה לקהילות השונות – לרבות הזרמים השונים בחברה החרדית".

על אופן חיזוק הקשר, מרחיב המפכ"ל ומפרגן גם לפקודיו: "את המשימה הטלתי על הרב הראשי למשטרה, נצ"מ רמי ברכיהו ועל הסמפכ"ל (ניצב דוד ביתן, בן המגזר הדתי. א.ג.) שמתכלל את הפעילות של חטיבת הקהילות. לפני מספר חודשים פגשנו את מרבית הרבנים הגדולים בישראל, כל אחד עומד בראש קהילה גדולה של מאות אלפי יהודים מאמינים. השיח הזה הביא לשיתוף פעולה משמעותי ולהחלטות שהתקבלו באופן מעשי בהקשר של חיסונים, התקהלויות ועוד הגבלות שהם הנחו את אנשיהם לקיים".

ויש גם מבט לעתיד: "אנחנו יושבים כעת יחד עם אנשי המגזר החרדי בצוותי חשיבה, וחושבים איך להפוך את השיטור שלנו למותאם יותר, שילוב וקבלה של חרדים למשטרה, אפשרות לקיים את השירות במשטרה לצד שמירת הדת והשבת ואפילו חשיבה על תחנת משטרה שומרת שבת שמאפשרת מתן שירותים לערים החרדיות".

אפרופו ערים חרדיות, האם התושבים החרדים בירושלים צריכים להימנע מתפילה בכותל המערבי? נזכיר שבשבועיים האחרונים היו שני פיגועים ייעודיים נגד מתפללים בדרכם או בחזרתם מהתפילה ונראה שאנחנו עומדים בפני גל טרור מתעורר…

"לא מסוכן להתפלל בכותל", קובע המפכ"ל בנחרצות. "יש איומים ביטחוניים, כפי שיש אגב בלא מעט מקומות במדינה, ואנחנו כמשטרה ניצבים מול האיומים האלה ופועלים עם כוחות רבים בכדי לאפשר ולחזק את הביטחון. העיר העתיקה בירושלים והכותל המערבי רוויים כוחות משטרה ומג"ב ואנו רואים את פעילותם הנחושה מול הטרור".

"אנחנו ערים ודרוכים בעקבות האירועים האחרונים ובהתאם להערכות המצב אנחנו מתגברים כוחות. ירושלים היא מוקד עדיפות גבוה במשטרה ונמשיך לעשות הכל בכדי לשמור על הביטחון של התושבים והמבקרים".

לסיום, שבתאי חושף את הקרבה המיוחדת שהוא חש כלפי המסורת והיהדות: "למרות שאני ללא סממנים דתיים, אני נכד לרב מקובל מעיראק והדת ומסורת ישראל הם דברים שמאוד מאוד קרובים לליבי. גם בגלל זה, אחד הדברים שחרטתי על דגלי כמפכ"ל הוא אכיפה שוויונית ללא הבדל בין האוכלוסיות במדינה".

זה אולי גם המקום לציין שבשנה האחרונה פחתו בהדרגה התלונות שהושמעו כלפי התנהלות המשטרה בריכוזים החרדיים. כבר כמה חודשים שלא תועדו אירועי אלימות חריגים כפי שהורגלנו אליהם בעבר, ואם הקו שמובילים המפכ"ל ואנשיו יימשך, שני הצדדים עשויים רק להרוויח.

סורר בביתו

מזכיר המדינה היהודי-אמריקני המיתולוגי, הנרי אלפרד קיסינג'ר, התבטא פעם בתסכול כי "לישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים", כשהוא מכוון לכך שהדיפלומטיה הישראלית נקבעת בעיקר על פי צרכיו של הפוליטיקאי הישראלי בבית פנימה. כפרפרזה לדבריו אפשר לומר גם שבישראל אין תיירות חוץ, רק תיירות פנים. תשאלו את גילת בנט.

הבעיה אינה בעצם נסיעתה של הגברת הראשונה וילדיה לנופש בחו"ל. זו זכותה הבלעדית כאזרח ישראלי שומר חוק, המקפיד על כללי ומגבלות הקורונה. הסיפור הוא חוסר המשילות של ראש הממשלה, שנדמה כי איבד את המנדט גם בביתו, וכמו גם חוסר האמינות של התקשורת הישראלית, שחלקים ממנה נזכרו פתאום ש'רעיית ראש הממשלה' היא בעצם אדם פרטי. הצחקתם את שרה נתניהו.

הנכס היחיד שהיה בידיו של בנט, לפחות בעיני חלקים מהעם וממצביעיו המתמעטים על פי הסקרים, הוא התנהלות אחרת וגישה מתונה יותר בסוגיית הקורונה. העובדה שהוא נמנע עד כה מהטלת סגרים, שהממשלה הנוכחית כמעט לא הוסיפה מגבלות על הציבור ואפילו – כמה עצוב – שבין חבריה ישנם כמה מכחישי קורונה וכאלו שנאלצו להכחיש את הכחשת הקורונה. את הנכס הזה נדמה שראש הממשלה איבד בשבוע האחרון.

עד כה רשמה הקורונה מאות מוטציות חדשות, על רובן לא שמעתם וגם לא תשמעו. המעטות מהן שמגיעות לכותרות הן אלו שמסתמנות כנפוצות יותר. גם במקרה כזה, הוריאנט החדש (הכולל לעיתים מספר מוטציות מקבילות) זוכה למעקב אדוק של שירותי הבריאות ברחבי העולם, בשני היבטים: קצב התפוצה שלו ומידת האלימות של הגרסה העדכנית ביחס למוטציות הקודמות.

נכון, מוטציה חדשה היא עניין לדאגה, כפי שהייתה גם המוטציה הבריטית. אבל כמו שזו האחרונה התגלתה כמדבקת יותר אך פחות אלימה ופחות מסוכנת, גם המוטציה הדרום אפריקאית מסתמנת ככזו. לבטח לא משהו שמצדיק 'בהלת אומיקרון' ייחודית, כולל סגירה פתאומית של נתב"ג בפני תיירים והרחבת הבידוד לשבים ארצה ואפילו – שומו שמיים – קץ הדמוקרטיה בדמות חידוש איכוני השב"כ. לא מאמינים? שוב, אתם מוזמנים להתייעץ עם גילת בנט…

לא מאבד תקווה

ביום ראשון בערב, בשעה ששר המשפטים גדעון סער כינס את ועידת המפלגה הראשונה של 'תקוה חדשה', כאילו להכעיס, התפרסם בחדשות 12 סקר נוסף המצביע על כך שהוא רחוק מאחוז החסימה ביותר מחצי אחוז. הסקר לכשעצמו אינו מפתיע במיוחד והוא ממשיך במרבית הנתונים את המגמה היציבה למדי בסקרים שהתפרסמו בחודש האחרון, כולל זה שהובא ונותח כאן בשבוע שעבר עד דק.

סער מודע היטב לבעייתיות בסיטואציה בה הוא נמצא: מצד אחד, למצביעיו אין על מה להתלונן, הם קיבלו בדיוק את מה שרצו – ממשלה ללא נתניהו וקידום חקיקה פחות או יותר כמובטח. למעשה, מבין מפלגות הקואליציה, סער יכול לסמן וי על הכי הרבה הבטחות בחירות שגם יצאו לפועל, בניגוד לקולגות בשולחן הממשלה שנאלצים להתפתל בשעה שהם מפרים הבטחה אחרי הבטחה.

מצד שני, גם לא בטוח שתהיה לאותם מצביעים סיבה להמשיך ולהצביע עבורו. הבוחר הישראלי, בדגש על בוחרים המזוהים כאנשי ימין מתון או מרכז, ידוע בהפכפכנותו ובנטייתו לאתר אחת לזמן מה מפלגת טרנד עכשווית ולהצביע עבורה. כפי שחוו על בשרן לא מעט מפלגות מרכז בעבר, מ'מפלגת המרכז' והגמלאים, עבור דרך 'קדימה' ו'התנועה' וכלה בכחלון וב'כולנו', ששרידיה עודם מנווטים את דרכם בכנסת הנוכחית, כולל במסגרת 'תקווה חדשה'.

שתי בעיות ניצבות בפני סער בבואו לבנות לעצמו 'בייס' יציב שיחזיק מעמד בסערות הזמן: האחת, עליו לייצר חיבור לשטח. מפלגה בלי שטח לא יכולה להחזיק מעמד באקלים הישראלי. שטח הוא גם המאפיין שמבדיל בין כולנו ליש עתיד, למשל. הבעיה השנייה, מאחר והוא התנתק מספינת האם הליכודית, וגם פעולותיו בנוגע למערכת המשפט אינן זהות למחנה ממנו הגיע – עליו למצב את עצמו במיקום מוגדר על ספקטרום הדעות הישראלי, ובעיקר, לנפק התחייבויות עתידיות בעניינים שונים.

כדי להתמודד עם הסוגיה הראשונה נערכה הועידה המדוברת. כדאי לזכור שסער – עוד מימיו בליכוד – הוא 'חיית שטח' לכל דבר. גם כעת, בהיותו סגן ראש ממשלה, שר משפטים ויו"ר מפלגה במשרה מלאה, הוא מקפיד לענות באופן אישי ולהיות זמין כמעט לכל פונה. מעט מאוד אנשים מחזיקים ביכולת לייצב מפלגה בעלת תשתית סבירה להתמודד עם אחוז החסימה, וסער ללא ספק נמנה עליהם. לכן, למרות הסקרים, מוקדם עדיין להספיד אותו.

עוד כדאי לציין, שסער הצליח עד כה לסחוף לרשימתו ראשי רשויות רבים. אמנם חשוב לסייג שאין בכך משום הבטחה להצלחה במישור הארצי (ע"ע כחלון), וזאת בין השאר משום שראשי רשויות נוטים להצטרף לרשימות שנמצאות כרגע 'על הסוס' ויושבות על השיבר הממשלתי, מתוך שיקול אגואיסטי של השגת תקציבים וגיבוי כלכלי גרידא. עדיין, בקואליציה שמורכבת משמונה מפלגות, מדובר בבחירה מחמיאה למדי.

ראש הממשלה נפתלי בנט, מאידך, ידוע כמי שהמצביעים תומכים בו בעיקר בסקרים. באופן כמעט מתמטי, בנט מאבד בקלפי בין שליש לחצי מכוחו התיאורטי. לפיכך, אם יש מישהו שצריך לעשות חושבים לאור ששת המנדטים מינוס שהוא מקבל, הרי זה בנט דווקא. עדיין, כפי שחשוב להדגיש בהתייחס לכל סקר המתפרסם בימים אלו, הבחירות עודן רחוקות, ובתסריט האופטימי ביותר הן לא תתקיימנה לפני הקיץ הקרוב. די והותר זמן כדי לשנות מגמה, לייצר חיבורים ולסגור פערים.

המסביר לצרחן

לפני שבועות אחדים, סקרנו כאן בהרחבה את ההישג המשפטי של קבוצת ארגונים ועורכי דין חרדים שלקחו את היוזמה לידיהם ועתרו נגד הקיצוץ במעונות הילדים. ציינו כי הגיע הזמן שהמפלגות החרדיות ימסדו את העניין ויקימו גוף משותף שיתמחה במאבקים משפטיים. השבוע, כך נראה, התעורר הצורך במוסד משותף נוסף, כזה שיתמקד בהסברה.

בישיבת סיעה משותפת של ש"ס ויהדות התורה שנערכה בצהרי יום שני, תוך שימוש בתרגיל השקוף של איסור כניסה לתקשורת ומערכת הדלפות משומנת – כולל הקלטה מלאה, כדי ליצור עניין מדומה, עלה הנושא בחריפות. לאמור, אנחנו מנהלים מאבקים שלא מטרידים את הציבור החרדי עצמו, לחרדי הממוצע אין שום נפקותא בחוק הכשרות, כי הוא בלאו הכי לא סומך על הרבנות, וגם סוגיית הגיור בדרך כלל לא רלוונטית עבורו בעתיד הנראה לעין. משכך, המאבקים הם כולם עבור הציבור המסורתי והדתי, אלא שהמוטבים – ולפחות חלקם הגדול – אינם מודעים להטבה.

בציבור הכללי נתפסים המאבקים הללו כעימותים על שליטה וכסף. באופן פרטני, קל מאוד להסביר לחילוני הממוצע מדוע חוק הכשרות רק מועיל כלכלית לבד"צים החרדים, ואדרבה, הוא עשוי להוזיל עוד יותר את סל המוצרים החרדי, ולא רק בשופרסל… אבל באופן כללי, אין מי שלוקח את המשימה על עצמו וההסברה החרדית מצויה בשפל. מיותר לציין שהדבר עשוי לגרור השלכות עתידיות בקלפי.

לאלו ממכם ששרדו עד כאן, נוכל לספר שבישיבה המשותפת לא התגבש פתרון של ממש, למעט זעמו של דרעי על אלו מקרב חברי הסיעות החרדיות ששומרים על ערוץ ידידותי עם נציגי הקואליציה, ולמעט החלטה אופרטיבית על הקמת מטה הסברה משותף בו יהיו שני חברים מכל מפלגה (תרשו לנו לנחש שהליך בחירת החברים הרלוונטיים לבדו ידרוש שבעה נקיים), לא יצאה הבשורה מחדר הישיבות הצפוף – אם לא מחשיבים אי אלו הצעות קונקרטיות בנוסח "לא לחשוש להגיד את המילים הכי קשות" (גפני), "לפוצץ כל דיון בנושאי דת" (אייכלר) או "הם רוצים לשרוף את השבת ואנחנו נדבר איתם?" (דרעי).

וכאן נרשה לעצמנו להמליץ שוב למפלגות החרדיות: אמנם הפרוטה אינה מצויה בכיסכם, עם זאת, יש יסוד סביר להניח שתצליחו לעמוד בעלויות הלא גבוהות במיוחד של הקמת מרכז הסברה חרדי מקצועי, שייתן מענה תקשורתי והסברתי הולם לציבור הרחב. לא מעט עיתונאים ויועצים מנוסים ישמחו להושיט יד (וגם כותב השורות נמנה בתוכם) ובלבד שהדבר ייעשה באופן על-מפלגתי ולא לצורך קידומו האישי של אחד הח"כים (שזו כמובן מטרה חשובה מאין כמותה, אבל במקרה דנן היא עשויה להזיק).

השארת תגובה