רעשים בקואליציה: היא תשרוד, אל חשש

אבידר גם לא יסכן את הקואליציה משום שהמצביעים הפוטנציאליים לא יסלחו לו אם הוא יהרוס להם את 'ממשלת השינוי'. לכל היותר הוא ימשיך לעשות קולות של חוסר רצון. עד שיתמלא לו החוסר בתעסוקה

שר לענייני פרובוקציות, אלי אבידר | צילום: דוברות הכנסת
שר לענייני פרובוקציות, אלי אבידר | צילום: דוברות הכנסת

בס"ד

 

יש נשיא בירושלים (וגם בחברון)

 

המדרש קובע (בראשית רבה) "שלושה מקומות אין אומות העולם יכולים להונות את ישראל לומר גזולים הם בידכם, ואלו הם – מערת המכפלה, ובית המקדש וקבורתו של יוסף". סיפור רכישתם של שלושת המקומות הללו, כידוע, מופיע בתנ"ך בהרחבה ובפרוטרוט. באופן אירוני, דווקא בשלושת המקומות הללו מתקשה מדינת ישראל להראות את שליטתה, ומפעם לפעם פורצים סביבם עימותים מרים ורוויי דמים.

בעוד המאבק על הר הבית הסתיים מזמן בניצחון ערבי, מסיבות מדיניות והלכתיות, ומצבו של קבר יוסף והנגישות היהודית אליו רחוקים מלהיות אידיאליים, בלשון המעטה – דווקא מערת המכפלה הייתה אי של יציבות בעשורים האחרונים. שאלת היותה אתר יהודי היסטורי לא עלתה כלל לדיון ציבורי ואיש לא ערער על זכותם של יהודים להתפלל במקום ולהזכיר זכות אבות.

עד השבוע. החלטתו (המבורכת והאמיצה) של נשיא המדינה, יצחק בוז'י הרצוג, לפתוח את הדלקת נרות חנוכה בביקור ממלכתי ונשיאותי במערת המכפלה, הציתה דיון ציבורי לוהט, כשבשמאל הישראלי תוקפים את הנשיא בחרון אף וזועמים על הבחירה במיקום המזוהה עם השכנים מקרית ארבע. רגע קומי במעט בעימות המדובר, נרשם במהלך דיון בועדות הכנסת, כשח"כ עופר כסיף מהרשימה המשותפת הודיע כי על אף שבחר בהרצוג בבחירות לנשיאות המדינה – "הוא לא הנשיא שלי", ואילו ח"כ ינון אזולאי מש"ס מגיב מיד, כי אף שהוא בחר דווקא במרים פרץ לנשיאות, "הרצוג הוא הנשיא שלי".

רגע מקומם נרשם כשמו"ל 'הארץ', עמוס שוקן, התבטא באופן שערורייתי והאשים את הוריה של התינוקת שלהבת פס הי"ד, שנרצחה לפני שני עשורים מכדור של צלף פלסטיני בקרית ארבע, בכך שהם ורשויות הרווחה אחראים למותה, משום שהתגוררו איתה ב"אזור מלחמה". מעניין לשמוע מה דעתו של שוקן על צעירים פלסטינים שנהרגים בסכסוך המתמשך, סוגיה ש'הארץ' נוהג להציף מפעם לפעם, והאם גם אז הוריהם אשמים משום שמיקמו אותם ב"אזור מלחמה".

לכשעצמה, התנהגותו של הרצוג אינה מפתיעה. תדמית מוסד נשיא המדינה מחייבת את המחזיק בתואר לשאוף לקונצנזוס לאומי. מטבע הדברים, כדי להשיג לגיטימציה ציבורית, מועמד שהגיע משורות הימין ינסה לפזול שמאלה (כן, אנחנו מתכוונים אליך, כבוד הנשיא לשעבר רובי ריבלין) ומועמד שהגיע משורות השמאל ינסה לפזול ימינה. תוסיפו לזה את העובדה שהרצוג, נסיך שמאל מקצועי עם רזומה ארוך בפוליטיקה, לא מתרגש מתוקפנות מילולית ותקשורתית של חבריו לדרך לשעבר, ותקבלו מתכון מנצח בבית הנשיא.

זה כמובן מחזיר אותנו (איך לא) לנתניהו. כזכור, עם בחירתו של הרצוג ברוב מוחץ, נשמעו טענות כאילו הוא זכה לתמיכת הליכוד בגלל 'הבנה' על מתן חנינה לראש האופוזיציה, אם וכאשר זה האחרון יורשע במשפטו, ואישים שונים אף תבעו מהרצוג להתחייב כי לא יחון את נתניהו בשום מצב.

כבר אז נכתב כאן שהרצוג אולי לא צפוי לעמוד למבחן בעניין הזה – הן משום שבקצב הנוכחי משפט נתניהו עשוי להסתיים בכהונת מחליפו בעוד כשבע שנים והן משום שלפי מצבו של נתניהו והעדויות שנגבו עד כה, נראה כי דווקא הפרקליטות היא זו שתזדקק לחנינה בתום התהליך – אבל אם ייבחן, הוא יעמוד בו בגבורה. השבוע, כך נראה, הוא צלח את טבילת האש הראשונה.

 

##רפורמים נקבצו עלי

 

בחזרה להר הבית, שם ניטש המאבק בימים אלו על חלקו החיצוני, השריד האחרון שנותר לנו מבית מקדשנו. הרפורמים ושותפיהם בקואליציה משקיעים את מירב האנרגיות בניסיון להשיג דריסת רגל, ולו המינימאלית ביותר, בשליטה המנהלית בכותל המערבי. והם יודעים טוב מאוד למה.

למי שתהה, זה לא באמת שהניצוץ היהודי האבוד התעורר בליבם של גלעד קריב וחבריו והצית את געגועיהם לכותל, גם אין רבבות מתפללים ומתפללות רפורמים בהמתנה להצפה עתידית של 'מרפסת בנט'. הרפורמים היו ונותרו אלו שמחקו כבר בתחילת הדרך מסידור התפילה כל זכר לשיבת ציון, יש להם עניין אפסי מבחינה דתית והיסטורית בירושלים בכלל ובכותל המערבי בפרט. השיקולים במאבק הנוכחי ציניים להחריד.

במשך שבעים ושלוש שנים, נמנעה מדינת ישראל באופן עקבי מהכרה ברפורמים כזרם יהודי. השמאל המקורי עשה זאת משום שסירב להכיר בזרם דתי כמייצג של היהדות, בן גוריון וחבריו ראו ביהדות לאום גרידא וסירבו לחדד את ההיבט הדתי של מדינת ישראל, למעט כמה הבטחות חיוניות שניתנו למפלגות החרדיות בשלבי הקמת המדינה. עלייתו של בגין לשלטון במהפך המפורסם של 77' חידדה עוד יותר את העניין, משום שראש הממשלה המנוח היה בעצמו מתנגד נחרץ של הרפורמים וראה בהם סטיה מסוכנת מהיהדות. הקשישים שביניכם זוכרים מן הסתם את ניסיונו הכושל של מנהיג הליכוד דאז לתקן את חוק 'מיהו יהודי' ולהוסיף את המילה 'כהלכה' ואכמ"ל.

ברגע שתיווצר הפרצה, ולו בעניין השולי והמזערי ביותר – ורחבת הכותל איננה עניין מזערי כלל – ירוצו ארגוני הרפורמים לבג"ץ, וזה האחרון יידרש לקבוע כי אם המדינה מכירה בקיומם של 'זרמים יהודים' נוספים ואינה מקבלת את ההגמוניה של היהדות האורתודוקסית בענייני הלכה כל שהם, כי אז עליה לעשות זאת גם בסוגיות אחרות, ולאפשר לרפורמים מסלול גיור ונישואין משלהם.

ההשלכות של החלטה כזו עשויות להניב קטסטרופה לדורות. רבאיים רפורמים ימכרו בנפש חפצה תעודות גיור לכל אריתראי וסודני בחוצות תל אביב. לא מן הנמנע שגם רבבות פלסטינים חפצי זכות השיבה יוכלו לממש אותה דווקא במסגרת חוק השבות, אם גלעד קריב או אי מי מחבריו יאשר את 'יהדותם' על בסיס אידיאולוגיית שמאל ואג'נדה של 'מדינת כל אזרחיה'.

לפיכך, יש מעט מאוד מאבקים קריטיים וחשובים יותר לעתיד העם היהודי מהמאבק הנוכחי על 'מתווה הכותל'. לא לחינם קבעו גדולי ישראל, מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי ומרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין שליט"א, במכתב חריף במיוחד שפורסם השבוע, כי "על כל אחד ואחד לעשות הכל למנוע את החרפה במקום הקדוש". בעיני הבדולח הם מבינים ורואים את העתיד לבוא אחרי המתווה, סכנה איומה של התבוללות ופגיעה אנושה בשירותי הדת בארץ הקודש.

##תיק אבידר

מאז ירדה מהפרק מועמדותו של השר אלעזר שטרן לתפקיד יו"ר הסוכנות, מסתובב דווקא השר בלי תיק אלי אבידר בזעם כבוש. הוא אמנם הספיק בינתיים לבצע גיחה מפנקת להונדורס כדי להיות נוכח בטקס קביעת המזוזות של השגרירות המקומית, ועדיין, אדם מלא אנרגיה כמו אבידר מוצא את עצמו מנוטרל מהכנסת ומהממשלה גם יחד, בהיותו נורבגי ועם תיק נטול תיק, וזה – כך מסתבר – מצב שהוא מתקשה להשלים עמו.

כל עוד אבידר פורק את העודף האנרגטי המצטבר בקטטות קולניות עם האופוזיציה, כמו העימות שרשם בשבוע שעבר במליאת הכנסת מול ח"כ שלמה קרעי, ניחא. הצרות מתחילות כשהאגרסיות מופנות פנימה, בתוככי הממשלה והקואליציה.

כבר בסוף השבוע, הכין אבידר את הקרקע לעימות בינו ובין ראש הממשלה, כשביקר את בנט במסגרת אירועי 'שבת תרבות' והודיע כי "מצב הדמוקרטיה הישראלית לא טוב יותר מבתקופת נתניהו". הטריגר למתקפה היה כפול: ראשית, העיכוב בקידום החוק שימנע את מלאכת הרכבת הממשלה מנאשם בפלילים וינסה לחסום את דרכו של נתניהו בעתיד, ושנית, ההחלטה הצפויה שהתקבלה בממשלה למחרת, לאפשר לשב"כ לחזור ולבצע איכון טלפוני לעברייני קורונה וחייבי בידוד, בעקבות התפרצותו של זן האומיקרון והגעתו ארצה.

כצפוי, ההחלטה עברה ברוב גדול בממשלה, כשרק ארבעה שרים מתנגדים ושניים נמנעים. אבידר, שהודיע בפומבי על כוונתו להתנגד, עוד לפני ישיבת הממשלה, נקלע במהלכה לעימות סוער עם ראש הממשלה. האחרון זעם על התבטאויות של אבידר ביחס לראש השב"כ וניסה להשתיק אותו, אבידר התקומם ותקף, ועל הדרך התעמת עם עוד כמה מהשרים.

ככלל, העימות בסוגיית איכוני השב"כ פיצל גם את סיעת מרצ: בעוד שר הבריאות משנה את דעתו הנחרצת מימיו באופוזיציה נגד המהלך, ומתאים אותה לפוזיציה הממלכתית הנוכחית, השרה זנדברג הודיעה כי היא לא מוכנה להרים את ידה בעד, ולבקשתו של הורביץ, לא הצביעה גם נגד ויצאה מהדיון. גם השרים סער, שאשא ביטון וברביבאי התנגדו למהלך.

אבל אם מישהו באופוזיציה בונה על אבידר כמי שישבור את הרוב הקואליציוני, יתפטר מתפקידו כשר ויפיל את הממשלה – נכונה לו אכזבה מרה. אפילו בתסריט הלא סביר בו אבידר מוותר על פינוקי לשכת השר וחוזר לכנסת, הוא לא יהיה זה שיגרום להפלת הממשלה, ולא רק משום שבשלב הזה לא מספיקה אצבע אחת, ונדרש רוב של ממש ומעבר של שני ח"כים מצד לצד (בין אם בכדי להעביר חוק לפיזור הכנסת ובין אם בכדי להעביר הצעת אי אמון קונסטרוקטיבית).

אבידר גם לא יסכן את הקואליציה משום שהוא חתום על רזומה ארוך של השתתפות בהפגנות בלפור והתנגדות קיצונית לממשלה הקודמת. אם בתוכניתו להקים מסגרת פוליטית חדשה, כפי שנטען השבוע, היא לא תתמודד על קולות מצביעי הימין. היריבים שלו נטועים עמוק בשמאל הקיצוני והמצביעים הפוטנציאליים לא יסלחו לו אם הוא יהרוס להם את 'ממשלת השינוי'. לכל היותר הוא ימשיך לעשות קולות של חוסר רצון. עד שיתמלא לו החוסר בתעסוקה.

 

##יציבות מדאיגה

 

לרגל השקת האולפן החדש והמשודרג של ערוץ 14 (המוכר עדיין לציבור בשמו הקודם – ערוץ 20) כלל משדר הפתיחה המיוחד סדרת ראיונות עם ראשי סיעות האופוזיציה, מנתניהו ועד גפני, וסקר חדש מבית מדרשה של חברת הסקרים היותר אמינה דיירקט פולס. מדובר בסקר מרתק משום שהוא מלמד על התייצבות מסוימת של המגמות ויש לא מעט אלמנטים חשובים שניתן להסיק ממנו, גם אם מועד הבחירות עודנו בלתי ידוע.

תחילה לנתונים: על פי הסקר, מפלגת הליכוד מתחזקת ל-35 מנדטים, יש עתיד שומרת על המקום השני עם 19 כאלו, ש"ס במקום השלישי עם תשעה מנדטים וגנץ שומר על מעמדו עם שמונה. יהדות התורה, הרשימה המשותפת, הציונות הדתית, ישראל ביתנו והעבודה מקבלות שבעה מנדטים כל אחת. רע"מ מתחזקת לשישה, ימינה ומרצ מדשדשות על סף אחוז החסימה עם ארבעה מנדטים לכל אחת ותקווה חדשה שוכנת מתחת אחוז החסימה עם 2.39%, הרחק מה-3.15% הנדרשים.

בסיכום מהיר: הבלוק הימני-חרדי מונה 58 מנדטים, הרשימות הערביות 13 מנדטים, ושאר מפלגות הקואליציה 49 מנדטים. בתמצית: אם הממשלה הנוכחית תרצה להשתמר גם בקדנציה הבאה, היא תיאלץ להישען על תמיכת המשותפת באופן רשמי ומלא, בנוסף לחברות המלאה של רע"מ. משימה כמעט בלתי אפשרית לאור המשטמה השוררת בין שתי המפלגות, וזאת עוד לפני הקשיים וכאבי הבטן של החברים הימניים בקואליציה במצב כזה.

הבשורה הטובה מבחינת גוש הימין האופוזיציוני היא כמובן ההתחזקות הדרמטית, שכבר ניכרת באופן סדיר בכל הסקרים בחודש וחצי האחרונים, בכשישה מנדטים נוספים. הבשורה הפחות טובה מבחינת גוש הימין האופוזיציוני, היא ההתחזקות הלא מספקת בכל הסקרים בחודש וחצי האחרונים, בכשישה מנדטים בלבד, עדיין פחות משישים ואחד המנדטים הדרושים. נראה כי בשבועות שחלפו נבלמה מגמת הגידול בכוחו של הימין והתייצבה סביב חמישים ושמונה מנדטים פלוס מינוס, שזה הישג יפה וכביר, אבל לא מספיק.

על זאת יש להוסיף שני היבטים: האחד, אם המגמה הזו תימשך, סער ובנט לא ייקחו את הסיכון ובסבירות גבוהה נראה איחודים שונים במסגרת מפלגות הקואליציה. בין אם שניהם ובין אם כל אחד מהם לחוד עם רשימה אחרת. כך או כך, ניצול של שני האחוזים שנופלים כרגע מתחת לאחוז החסימה, צפוי להביא להם עוד כמנדט על חשבון גוש הימין (ומנדט נוסף על חשבון רשימות אחרות בגוש השמאל). ההיבט השני הוא כמובן העובדה שכרגע אין בחירות באופק, ועד אז, כמו מוטציה לקורונה, הכול עוד יכול להשתנות.

 

###טיזרים:

טיזר 1: התנהגותו של הרצוג אינה מפתיעה. תדמית מוסד נשיא המדינה מחייבת את המחזיק בתואר לשאוף לקונצנזוס לאומי. מטבע הדברים, כדי להשיג לגיטימציה ציבורית, מועמד שהגיע משורות הימין ינסה לפזול שמאלה (כן, אנחנו מתכוונים אליך, כבוד הנשיא לשעבר רובי ריבלין) ומועמד שהגיע משורות השמאל ינסה לפזול ימינה. תוסיפו לזה את העובדה שהרצוג, נסיך שמאל מקצועי עם רזומה ארוך בפוליטיקה, לא מתרגש מתוקפנות מילולית ותקשורתית של חבריו לדרך לשעבר, ותקבלו מתכון מנצח בבית הנשיא

טיזר 2: אבידר גם לא יסכן את הקואליציה משום שהוא חתום על רזומה ארוך של השתתפות בהפגנות בלפור והתנגדות קיצונית לממשלה הקודמת. אם בתוכניתו להקים מסגרת פוליטית חדשה, כפי שנטען השבוע, היא לא תתמודד על קולות מצביעי הימין. היריבים שלו נטועים עמוק בשמאל הקיצוני והמצביעים הפוטנציאליים לא יסלחו לו אם הוא יהרוס להם את 'ממשלת השינוי'. לכל היותר הוא ימשיך לעשות קולות של חוסר רצון. עד שיתמלא לו החוסר בתעסוקה

נשיא המדינה בהדלקת נרות חנוכה בקברי אבות | צילום: קובי גדעון, לע"מ

השארת תגובה