תם עידן: עושים סדר במירון

בסך הכל, ניתן לומר כי רוב ההמלצות הן בגדר דבר המובן מאליו, אף כי חלקן ניתנות לערעור. כך למשל צמצום ההדלקות לאחת בלבד, מלבד התרעומת שהיא עשויה לחולל

לג בעומר במירון
לג בעומר במירון

יושב בסתר, עליון

בצל פיגוע הטרור הרצחני בעיר העתיקה וקרבות הרשת בין ראש הממשלה ונציגי המשפחות השכולות, הגיעו שרת הפנים איילת שקד ויו"ר ועדת הפנים מטעם רע"ם ח"כ וליד טאהא להסכמות על חוק החשמל, ומנעו לעת עתה את המשבר הראשון המשמעותי שאיים על שלמות הקואליציה מאז העברת התקציב.

כפי שכבר צוין כאן לא אחת, מדובר בהישג נדיר לרע"מ ובחוק המכשיר דה פקטו את ההשתלטות הבדואית על הנגב, גם אם בסייגים קלים. שקד אמנם עשתה שריר והשיגה אי אלו תיקונים מהנוסח אליו הגיעה ועדת הפנים בהכוונת טאהא, אבל לזה בדיוק התכוון הנשיא המצרי המנוח אנואר סאדאת כשדיבר על מנהגה של מדינת ישראל "לנצח בקרב ולהפסיד במלחמה".

ואם בקרבות ומלחמות עסקינן, שקד מצויה גם בפלונטר לא פשוט בועדה למינוי שופטים. נכון לשעת כתיבת השורות (בוקר יום שלישי) טרם הושגו הבנות שיאפשרו דיל מוסכם לבחירתם של ארבעה שופטים לבית המשפט העליון, במקומם של השופטים הפורשים מני מזוז וחנן מלצר והשניים שעתידים לפרוש – ניל הנדל וג'ורג' קרא. במקרה כזה, צפוי יו"ר הועדה השר סער לדחות את כינוסה עד להשגת הסכמה מקיר לקיר.

כזכור, הועדה מורכבת מתשעה חברים, אותם ניתן לחלק באופן גס לשלוש קבוצות: האגף השמאלי-אקטיביסטי, כולל שלושת שופטי בג"ץ (חיות, פוגלמן ועמית) וח"כ אפרת רייטן מהעבודה. האגף הימני-שמרני, כולל שר המשפטים גדעון סער, שרת הפנים איילת שקד וח"כ שמחה רוטמן מהציונות הדתית ואגף נוסף, המורכב משני נציגי לשכת עורכי הדין (אילנה סקר ומוחמד נעאמנה).

כזכור, יו"ר הועדה, שר המשפטים גדעון סער, לא מתכוון לכנס אותה אם לא תושג הסכמה מלאה. סער כבר הצהיר בראיון חג ל'קו עיתונות' כי "יהיה תמהיל ותהיה פשרה, משום שהשיטה מחייבת להגיע להבנות ופשרות וזה מה שיהיה… הפשרות האלה יביאו שופטים טובים ומצוינים לביהמ"ש העליון, עם השקפות שונות, וזה מה שאנחנו רוצים, בג"ץ הטרוגני עם מגוון דעות".

מלכתחילה, הוצע דיל שניסה לייצג את כלל החברים באופן כזה: שני מועמדים של גוש השמאל, שניהם מזוהים כאקטיביסטים מובהקים. האחד ימלא את המשבצת הערבית – סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב חאלד כבוב, שאך לפני זמן קצר היה כפסע מפרישה בעקבות תחקיר שהתפרסם על משפחתו. אם יתמנה, כבוב גם ירשום היסטוריה כאשר לראשונה יאייש את המשבצת הערבית שופט מוסלמי, במקומו של קרא, ערבי נוצרי יליד יפו. המועמדת השנייה מטעם גוש האקטיביזם היא שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב רות רונן, מי שכבר הייתה בעבר מועמדת לשיפוט בעליון.

על פי הדיל, האגף הימני יקבל במשבצת השופט השמרן את גילה כנפי שטייניץ, רעייתו של השר לשעבר יובל שטייניץ וסגנית נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים בזכות עצמה. מינוי של כנפי גם 'יסגור פינה' במשבצת של השופט המזרחי, שהתפנתה עם פרישתו של מני מזוז. השופט הרביעי יהיה מטעמם של נציגי לשכת עורכי הדין, המנסים לקדם את עו"ד יעקב שרביט, מבכירי משרד עורכי הדין הרצוג-פוקס-נאמן או את עו"ד נתי שמחוני, אף הוא בוגר של אותו משרד.

על פניו, דיל מוסכם ויפה המייצג את רוב החברים בועדה, גם אם אינו משנה דרמטית את פניו של בית המשפט העליון, מאחר וארבעת השופטים הפורשים מזוהים כאקטיביסטים וארבעת המועמדים הללו מכילים לכל היותר שמרנית אחת – כנפי שטייניץ – ואף היא מזוהה כמועמדת ממורכזת ולא כשמרנית מובהקת.

כאן מתעוררת הבעיה: ח"כ שמחה רוטמן, הנציג הימני היותר מובהק בוועדה, ובעקבותיו גם שרת הפנים איילת שקד, שאינה יכולה להצטייר כמי שזנחה את ספינת הדגל של הקריירה שלה כשרת משפטים – עיצובו מחדש של בג"ץ, אינם מוכנים להתפשר על דיל שכזה, שלטענתם אינו מציג איזון: מצד אחד נבחרים שני שופטים המזוהים באופן מובהק כאקטיביסטים שמאלנים (כאבוב ורונן) ומאידך, שני שופטים שאף אחד מהם לא מזוהה באופן מובהק במיוחד כשמרן.

הדרישה של רוטמן ושקד פשוטה: אם בג"ץ מצדו מתעקש על רונן וכאבוב, עליהם מטילה חיות את כל כובד משקלה, אזי יש להציב מולם שני מועמדים שמרניים מובהקים. השמות הבולטים במקרה כזה הם שופט המחוזי בירושלים רם וינוגרד, הכונס הראשי לשעבר פרופ' דוד האן וד"ר חגי ויניצקי.

מנגד, אם נשיאת העליון תתגמש ותסכים 'לפגוש אותם באמצע הדרך' עם מועמדים מתונים יותר, למשל, אם תציב את שטייניץ כמועמדת מוסכמת מטעמה במקום רונן, יסכימו גם רוטמן & שקד להתפשר על מועמדים שאינם שמרנים מובהקים במיוחד, וכמו שמסכם זאת רוטמן בשיחה עם 'קו עיתונות': "אין שום הצדקה בעולם, אם יש שלושה נציגים שמרנים בועדה, שבית המשפט העליון יהיה הבוס".

שמונה מי יודע

בינתיים, העבירה הממשלה בהליך מהיר במיוחד את החוק להגבלת כהונת ראש ממשלה לשמונה שנים, שעבר כבר בהחלטת ממשלה ובקריאה ראשונה במליאת הכנסת (מאחר ומדובר בהצעת חוק ממשלתית, היא אינה נדרשת לקריאה טרומית). למעשה, החוק אינו חל באופן רטרואקטיבי, כך שהוא לא מגביל את נתניהו. לעומת זאת, ב'ימינה' נסוגו מדרישתם שהחוק לא יחול גם על ראש הממשלה נפתלי בנט.

מכיוון שמדובר בחוק יסוד, הוא נדרש לתמיכתם של שישים ואחד חברי כנסת, תמיכה שכמעט נמנעה בשל היעדרותו של ח"כ כלפון, אולם ברגע האמת גיבו חברי המשותפת את הקואליציה והחוק עבר בתמיכתם של שישים ושישה חברים. יש יסוד סביר להניח שתמיכת המשותפת בעמדת הקואליציה במקרה זה, נובעת מהלחץ הציבורי הרב המופעל עליהם בקרב מצביעיהם נגד שיתוף הפעולה המתמשך עם הימין באופוזיציה ומהידיעה שבלאו הכי אין לחוק השלכות עכשוויות של ממש.

בשורה התחתונה, מדובר בהישג נאה של סער, מהיחידים בממשלה שמצליח לקדם ולקיים את הבטחותיו מלפני הבחירות. אלא שגם הוא יודע שאם ירצה לקדם את החוק השני העומד על הפרק והמשפיע ישירות על עתידו של נתניהו – החוק שימנע מנשיא המדינה להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על נאשם בפלילים, הוא ייתקל באתגר גדול בהרבה. לעת עתה, חלק מחברי הכנסת של ימינה מתנגדים להצעה, כמו גם ח"כ מיכאל ביטון מ'כחול לבן' שהפתיע בשבוע שעבר כשהביע את התנגדותו.

מי שמיהר לנסות לגזור קופון על העברת החוק היה ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד, שהצהיר כי החוק הוא בכלל פרסונלי "נגד נפתלי בנט ונגדי". לפי לפיד, "שלטון ממושך מדי מביא לשחיתות, לזה אנחנו שמים סוף עכשיו". אולי רצוי להסב את תשומת לבו של לפיד לכך שהוא קובע בעצם כי הוא מכיר את עצמו ואת שותפו לראשות הממשלה ומניח שאם ישלטו יותר משמונה שנים, הם יהפכו למושחתים…

אין בו חפץ

אפרופו נתניהו ומעמדו כנאשם בפלילים: השבוע החלה בבית המשפט המחוזי בירושלים מסירת עדותו של עד המדינה המרכזי בתיק 4000, ניר חפץ, כלפיו נטען מלכתחילה כי במעמדו כיועץ התקשורת של ראש הממשלה לשעבר, היה הדמות הדומיננטית שתיווכה בעסקת השוחד הן כלפי הבעלים של אתר וואלה! שאול אלוביץ' והן כלפי מנכ"ל משרד התקשורת דאז מומו פילבר.

דקות אחדות לפני פתיחת העדות, שמטה הפרקליטות מתחת רגליה היא את השטיח המרכזי מעדותו. בהודעה ששיגרו לפרקליטי ההגנה, ציינו התובעים כי חפץ למעשה חזר בו מחלק מהדברים (לא בפעם הראשונה…), ועל פי הגרסה העדכנית הוא לא נשלח על ידי נתניהו לדבר עם פילבר בנושאי רגולציה הנוגעים לאלוביץ'.

המשמעות הישירה מרחיקת לכת. למעשה, הפרקליטות מוחקת למפרע את אחד מסעיפי האישום המרכזיים ביותר – סעיף 83 בכתב האישום הטוען כי "הנאשם נתניהו אף הנחה את חפץ לפנות לפילבר על מנת לוודא שפילבר ממשיך לפעול לטובת הנאשם אלוביץ' בהתאם להנחייתו". מה שמתברר לעת עתה כמגדל הפורח באוויר.

זה היה רק המתאבן. במשך שעות ארוכות גולל חפץ את מה שמכונה העדות הראשית, בהכוונת התביעה, תוך שהוא משחק שוב ושוב לידיה של ההגנה. אחד המעורבים בתיק ציין בהומור כי לאור דבריו של חפץ, ייתכן כי ההגנה תשקול לוותר על החקירה הנגדית, משום שחפץ בעצמו עושה את העבודה באופן מושלם.

כדי שלא להלאות את הקוראים, לא נפשפש כאן ברזא דרזין של התיק, רק נציין שאם אכן עדותו של חפץ תסתיים – אחרי חקירה נגדית ממושכת, כמובן – בקול ענות חלושה, יהיה זה העד המרכזי השני בתיק השוחד שמבקיע שער עצמי, אחרי אילן ישועה, מנכ"ל וואלה! בזמנו, שספג נזיפה מהשופט ברעם, כשזה האחרון ביקש ממנו "לסמן לנו מתי אתה אומר אמת". במצב דברים כזה, יישען תיק השוחד על עד המדינה הנוסף והעד המשמעותי האחרון בתיק, פילבר עצמו. אם להתבטא בעדינות, לא נראה שכדאי לפרקליטות להישען על פילבר בתיק גבולי שכזה.

נזכיר כי כבר בשלב הגשת כתבי האישום היה מי שהזהיר את היועמ"ש מנדלבליט להתמקד בתיק 1000 בלבד, ולהשיג הרשעה מינורית בעבירת הסל המכונה הפרת אמונים, מה שיספיק לו לרשום הישג משפטי מזהיר – גם אם לא יוביל מיידית להפלת נתניהו. מנדלבליט עצמו התלבט בעניין ובסופו של דבר נכנע לתכתיבי צמרת הפרקליטות שדרשה לשים את כל הז'יטונים בגדול ולהמר על תיק שוחד תקדימי. כתב האישום עשה את שלו וככל הנראה היה המפתח להסטת מנדט או שניים של מצביעי מרכז לגוש השמאל, אבל הוא עשוי להתהפך כבומרנג על הפרקליטות, אם בסופו של דבר ההר יוליד בקושי עכבר.

בלי ח"י רוטל

בבוקר יום שני, כשהם עדיין בעיצומו של התהליך, הגישו שלושת חברי ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון – השופטת בדימוס מרים נאור, האלוף במיל. שלמה ינאי והרב מרדכי קרליץ – את דו"ח הביניים המובטח, כדי לאפשר לממשלה להיערך באופן בטוח לקראת ההילולא הקרובה, מבלי להמתין לתוצאות הסופיות של הועדה, שהגשתן עשויה להתרחש רק לאחר ההילולא.

חברי הועדה מדגישים כבר בפתח דבריהם, כי מאחר ומדובר בדו"ח ביניים בלבד, "אין בהמלצות כדי ללמד על אחריותו של איש לאסון ואין להסיק ממה שנציע כי מי שפעל אחרת בעבר – שגה. שאלת אחריותם של הגורמים השונים… תתברר בהמשך". החברים מצביעים על שלוש סוגיות מרכזיות מבחינתם: ריבוי הגורמים המטפלים באירוע והעדר אחראי בלעדי, מפגעי הבטיחות המצויים במתחם וסכנת הצפיפות בשל הגעת ההמונים להר מירון.

בנוגע לסוגיה הראשונה, ממליצה הועדה להעמיד שר שיהיה אחראי לכל הנוגע בהילולא, כולל קביעת המתווה, ההיערכות, הלו"ז, השימוש בתקציבים ואפילו הכרעה במחלוקות פנימיות שיתעוררו. בנוסע לסוגיה השנייה, היא ממליצה לערוך סקר בטיחות ותוכנית לשיפור התשתיות בהר במגבלות הזמן שנותר, וכן לבצע בדיקה חוזרת של מפגעי בטיחות אפשריים סמוך לל"ג בעומר.

אבל הנושא המעניין מכל הוא כמובן סוגיית הצפיפות שהובילה לאסון, ולועדה יש לא מעט המלצות מקוריות, אף כי ניתן לחלוק על חלקן: בגדול, הועדה מחלקת את הפתרון לשלושה חלקים – הגדלת השטח הפנוי עבור הקהל, ויסות של הקהל לאורך ההילולא ועידוד של תחלופת קהל לאורך ל"ג בעומר.

באופן ספציפי יותר, הועדה ממליצה שלא לאפשר הקמתם של מבנים ואוהלים פרטיים בשטח ההר וכמו כן לפעול לפינויו של כל מי שנמצא בהר שלא כדין. בנוסף, הועדה ממליצה לקבוע 'מספר יעד' של מתפללים שיהיו בהר בכל רגע נתון, ואף שהיא נמנעת מקביעה שכזו ומטילה את המשימה על גורמי המקצוע, מציינים חברי הועדה כי להערכתם המספר הרצוי הוא כעשרים אלף איש בלבד. כדי להצליח לשמור על 'מספר היעד', ממליצה הועדה להשתמש בניהול אמצעי התחבורה להר, תוך הטלת איסור מוחלט על הגעה ברכבים פרטיים ומכירת כרטיסי הלוך ושוב, שיוודאו את עזיבתם של החוגגים בשעות נתונות.

על זאת מוסיפה הועדה המלצה לייצר ויסות וניהול קהל גם בתוך מבנה הציון, לערוך הדלקה אחת בלבד, מרכזית ומקוצרת, על גג הציון – על ידי האדמו"ר מבאיאן (הועדה גם טרחה לציין במפורש את זהות המדליק, כדי למנוע את מה שהיה עשוי להוביל למחלוקות ולחוסר הסכמות ואכמ"ל), להכשיר שטחים ייעודיים לביצוע חלאק'ה ולמנוע חלוקת מזון ושתיה בתחומי ההר – הן מתוך הנחה שהדבר מאריך את השהות במקום והן כדי למנוע הצטברות אשפה, למגינת לב חובבי סגולת הח"י רוטל.

בסך הכל, ניתן לומר כי רוב ההמלצות הן בגדר דבר המובן מאליו, אף כי חלקן ניתנות לערעור. כך למשל צמצום ההדלקות לאחת בלבד, מלבד התרעומת שהיא עשויה לחולל, לא מן הנמנע כי דווקא פיזור ההדלקות מבזר את העומס ומונע ממנו להתמקד בנקודה אחת ברגע נתון. נזכיר כי גם לגבי האסון עצמו, נטען כי צמצום ההדלקות אשתקד בשל הקורונה, היה אחד הגורמים לעומס החריג במתחם ההדלקה של 'תולדות אהרן' ובמבואותיו.

גם נושא חלוקת המזון, ולכל הפחות שתיה, אינו רק עניין סגולי ויש בו גם כדי פיקוח נפש במצבים מסוימים. גורמי מקצוע עמם שוחחנו מסייגים כי סביר להניח שהמלצה זו לא תיושם במלואה ותתאפשר חלוקה מפוקחת ונקודתית של שתיה וכדומה.

עיקר העיקרים, הועדה שעוררה חשש גדול בתחילת הדרך, מצטיירת כועדה שקולה ואחראית, שאינה נחפזת להפיק מסקנות נמהרות וגם אינה מחפשת בכוח להעלות קורבנות לדעת הקהל ולמלתעות התקשורת. מסקנות הביניים מוגשות בפשטות ובאופן בהיר, ואם גם המלצותיה הסופיות של הועדה יתאפיינו בהן, היא עשויה להתברר כדבר הנכון במקום הנכון. חבל רק שהיא לא הוקמה בזמן הנכון.

 

השארת תגובה