דרוש: גוף מקצועי למאבק בשונאי הדתיים

הגישה היאיר-לפידית מניחה שהבוחרים שלו – בלאו הכי לא באמת מבינים בנבכי הפוליטיקה, והם זקוקים אך ורק למראית עין ולמילים יפות וריקות מתוכן

הדיון בבגצ המעונות
הדיון בבגצ המעונות

השבוע נזכרתי בסולטן הטורקי המנוח באיזיט השני, יורשו המיתולוגי של מייסד האימפריה העותמא'נית, הסולטן מהמט השני. זיכרונו של באיזיט לא עלה בגלל התנהלותו הפראית של הסולטן הנוכחי, רג'פ טאיפ ארדואן, שעצר וכלא בשבוע שעבר שני תיירים ישראלים שהעזו לצלם את ארמונו בחשד הילדותי שמדובר במרגלים, ככל הנראה מתוך רצון לסחוט איזה הישג דיפלומטי.

מה שהזכיר לי את מנהגי הסולטנות הקדומה, הייתה דווקא הכרזתו הדרמטית של יו"ר 'יש עתיד', שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד, על קיומן העתידי של פריימריז במפלגתו, בחודש ינואר הקרוב, לרגל מלאת עשור להקמתה.

בתקופתו של באיזיט השני השתרש המנהג המפוקפק ולפיו עם עלותו לכס המלכות, רוצח הסולטן המוכתר את כל שארי בשרו, אחיו, אחייניו ובני דודיו, לבל יהין מי מהם לפקפק על מלכותו ולנסות להדיח אותו. עד כדי כך היה המנהג חלק אינטגרלי מהליך הכתרתו של הסולטן, שבנו וממשיך דרכו של באיזיט, הסולטן סלים הראשון, נהג למהדרין מן המהדרין ונלחם עד מוות באחיו עוד בחיי אביו…

לפיד אמנם אינו סולטן טורקי וכמובן גם איננו רוצח את מתנגדיו, אבל מאז הקים את יש עתיד הוא ביסס בה שלטון יחיד ללא מצרים ומערערים. עם השנים הוא הספיק להשליך מהמפלגה את כל מי שהעז לגלות סימני עצמאות או יכולת חשיבה עצמונית. תשאלו את חברי הכנסת לשעבר עדי קול, חיים ילין ואפילו את עפר שלח, שקרא תיגר על מנהיגותו של הבוס הגדול ודרש לקיים פריימריז לראשות המפלגה.

בישיבת סיעת 'יש עתיד' השבוע, נשאלו חברי המפלגה על ידי עיתונאי וואלה! יקי אדמקר אם מי מהם מתכוון להתמודד בפריימריז המדוברים. לפיד מיהר להשיב בהומור שיש בו ממש: "שאנשים יחשבו טוב טוב לפני שהם מרימים את היד…" צחוק בצד, אף אחד מהחברים הנוכחיים במפלגה לא יעז להתמודד, אלא אם יידרש לעשות זאת ולתפקד כבובה בכדי לסייע ליו"ר לייצר מצג שווא של התמודדות דמוקרטית.

ניחא אם לפיד היה מאפשר לכל מאן דבעי להירשם למפלגה ולהשפיע על זהות היו"ר, בסגנון הפריימריז הנהוג בליכוד, או אז היה ניתן לטעון כי מי שחפץ להתמודד מבחוץ – יוכל להסתייע בציבור הכללי, שיתפקד למפלגה בהמוניו ויקבע את זהותו של היו"ר הבא. אבל לפיד אינו שוטה עד כדי כך, את הסמכות לבחור בו שוב לראשות המפלגה הוא מעניק רק לכאלף חברי ועידת המפלגה שתתכנס בחודש ינואר, להם ולהם בלבד.

ומי ברשימת המאושרים? ראש מטה השטח של המפלגה, מנהלי האזורים, ראשי מטות השטח, חברי הכנסת והשרים, ראשי רשויות, סגני ראשי רשויות וראשי סיעות במועצות המקומיות מטעם המפלגה, וכן בעלי תפקידים מטעם המפלגה במוסדות הלאומיים – בקרן היסוד, בהסתדרות הציונית, בקק"ל, בסוכנות היהודית ובסיעה בכנסת. בנוסף, תכלול הועידה עד 30% ממייסדי המפלגה, אותם תקבע הנהלת המפלגה וחמישה חברי כבוד שייבחרו על-ידי יו"ר המפלגה באישור הנהלת המפלגה על בסיס מעמדם הציבורי ו/או תרומתם למפלגה.

במילים אחרות, לפיד יבחר את עצמו, תוך שימוש ציני בקבוצת פעילים ומלחכי פנכה שחלקם הגדול תלויים בו לפרנסתם… אם נסטה מעט מטורקיה מזרחה, נפגוש התנהלות דומה גם במשטר האיראני, שם 'מועצת שומרי החוקה' – המועצה הדתית העליונה, האחראית לבחור את המנהיג הרוחני בעת הצורך – מונה שנים עשר חברים, אשר חציים ממונים ישירות על ידי המנהיג וחציים נבחרים על ידי המג'לס האיראני (הפרלמנט) מתוך רשימה – המוכתבת להם אף היא על ידי המנהיג…

מה בכל זאת מוביל את לפיד לקיים הליך מסובך ומיותר כל כך? הגישה היאיר-לפידית מניחה שהבוחרים – ולכל הפחות הבוחרים שלו – בלאו הכי לא באמת מבינים בנבכי הפוליטיקה, והם זקוקים אך ורק למראית עין ולמילים יפות וריקות מתוכן. לפיד סופג כבר שנים ארוכות לא מעט ריקושטים על היותו דיקטטור במפלגתו, בניגוד מוחלט לנתניהו, שמביס מפעם לפעם יריב אקראי בפער של עשרות אחוזים.

כעת, במסגרת הכנותיו לכהן כראש הממשלה, הוא מעוניין להוסיף לעצמו חותמת לגיטימית של מועמדות מפלגתית נבחרת, ואולי גם למתג את עצמו כווינר, אחרי שמעולם לא ניצח באופן אישי באיזו התמודדות פומבית. פריימריז לייט מהירים יעניקו לו את הכותרות על ניצחון מיוחל, גם אם בצד השני אין אף אחד שמפסיד…

יש חשמל באוויר

המשבר הקואליציוני השבועי עוסק בחוק החשמל, אותו חוק מפוקפק שנועד להכשיר דה פקטו את ההשתלטות הבדואית בנגב, על ידי הכשרה של חיבור תשתיות מים, חשמל וטלפון למבנים לא חוקיים. במסגרת חבילת ההטבות שהובטחה לרע"מ, שאחד מבסיסי כוחה המרכזיים מצוי בקרב השבטים בדרום, אמור החוק לעבור – בו בזמן שחוק ההתיישבות הצעירה, שנועד לסייע במידה דומה לילדי היישובים הותיקים ביהודה ושומרון (הכינוי 'צעירה' מטעה במקצת, מדובר ביישובים שחלקם קיימים כבר למעלה משני עשורים) נדחה על ידי הקואליציה, בניגוד להבטחות חלק מחבריה.

בזמן ששרת הפנים איילת שקד ביקרה בארה"ב, ויו"ר מפלגת רע"מ ח"כ מנסור עבאס התארח לשיחה 'על נושאים לא מדיניים' אצל מלך ירדן, עסק חבר מפלגתו וליד טאהא, יו"ר ועדת הפנים, בתיקונים שונים בנוסח החוק, בניגוד לסיכומים המוקדמים מול 'ימינה'.

שקד הגיעה לארץ, התעדכנה בנעשה וקיבלה פיק ברכיים. ביום שני השבוע, רגע לפני שהחוק עלה להצבעה במליאת הכנסת, הודיעה שרת הפנים כי מבחינתה החוק לא יעבור בנוסח הנוכחי. בלית ברירה, נדחתה ההצבעה בינתיים עד לאיתור ניסוח מוסכם.

מי שמיהר לעלות על הגל היו חברי הרשימה המשותפת, שאיגפו את רע"מ משמאל והודיעו בצהלה שהקואליציה תוכל לבנות על אצבעותיהם, במקרה שחברי רשימת ימינה או חלקם יבחרו להימנע או להתנגד בהצבעה על החוק.

שרת הפנים מוצאת את עצמה בדילמה חריפה במיוחד: ניסיון העבר מלמד שרע"מ לא תזוז אפילו במילימטר מעמדתה ולא תוותר על אף פסיק בנוסח החוק. כעת יכולה השרה לנקוט אחד משתי דרכים: הראשונה, להתקפל בפני דרישות רע"מ ולאבד באופן סופי כל חיבור תיאורטי שלה לימין. השנייה, לעמוד על שלה בכל מחיר.

במקרה כזה יש שלושה תסריטים אפשריים: בתסריט הראשון שקד מצליחה להוביל את האגף הימני כולו ליישר עמה קו ולהתנגד, כולל תקווה חדשה ואולי גם ח"כ או שניים מכחול לבן. במצב דברים כזה לא יספיקו אצבעותיה של המשותפת ורע"מ עשויה לפרק את הממשלה. בתסריט השני שקד היא זו שמפרקת את הממשלה, אם לא תצליח להשיג מספר מספק של נציגי ימין שיטרפדו את החקיקה והחוק יעבור באצבעות המשותפת. בתסריט השלישי, וכנראה ההגיוני ביותר, החוק עובר בתמיכת המשותפת ובמחאה רפה של איילת, בתקווה שהמנדטים הספורים של מצביעי ימין שעדיין רואים בה מנהיגה פוטנציאלית, יבלעו גם את הצפרדע הזו.

יש כמובן גם תסריט רביעי, ואולי הגרוע ביותר מביניהם, ולפיו רע"מ מוכנה לנסיגה טקטית והכנסתם של אי אלו תיקונים בנוסח החוק, בתמורה לאתנן אחר. עבאס, שהוכיח כבר את יכולותיו כפוליטיקאי מחונן, יגבה במקרה כזה את משקלו בזהב. או אז, לא בטוח שמס על חד פעמי ומיץ ענבים יספיק.

לא הולך לשום מקום

בזמן שראש האופוזיציה חה"כ בנימין נתניהו נערך לפתיחת שבוע דרמטי במיוחד בבית המשפט המחוזי בירושלים, שם יחל עד המדינה ניר חפץ במסירת עדותו (שנדחתה בסופו של דבר בשבוע), הנחשבת לאחת המשמעותיות ביותר בתיק 4000, הוא לא זונח את פעילות השטח שהחל בחודשים האחרונים, בדגש על נגישות ישירה לכמה שיותר מצביעים פוטנציאליים.

בין השאר, משתמש נתניהו בכלים דיגיטליים שונים, ובהם כלי המאפשר רב שיח ברשתות. יצא לי בשבוע האחרון לשוחח עמו שם והשאלה הראשונה שהצבתי בפניו, בעקבות קידומם של שני חוקים המזוהים עם ניסיונותיה של האופוזיציה לחסום את דרכו הפוליטית – החוק להגבלת כהונה והחוק למניעת האפשרות להטלת משימת הרכבת הממשלה על נאשם בפלילים – מדוע בעצם הוא מנהל מאבק עד חורמה בחוקים הללו, הרי אם וכאשר ישיג את שישים ואחת האצבעות הנדרשות לו להרכבת קואליציה, ממילא יוכל גם לבטל את החוקים המדוברים.

נתניהו אישר כי אכן זו הכוונה, "ברור שזה מה שנעשה, נבטל את החוקים האלו" קבע מיד, ובכל זאת נימק את המאבק בכך ש"זה כמו ההסכם עם איראן, אתה לא יכול לבוא ולבטל משהו אם לא הבעת התנגדות מנומקת כבר כשחוקקו אותו. אין לי ספק שהם יצליחו לחוקק את זה כי יש להם רוב דורסני, כמו שאנחנו רואים בועדות, אבל אנחנו צריכים להתנגד בכל הכוח".

בנוסף, לאור הפרסומים החוזרים ונשנים על כך שהוא עשוי לסגור עסקת טיעון שתכלול את פרישתו מהחיים הפוליטיים, תהיתי האם אכן הוא מתכוון 'ללכת על זה'. נתניהו חמק מתשובה ישירה, והעדיף ללגלג על הפרשנים המהווים 'שופרות', כלשונו, תוך שהוא מציין כי "כנראה מדובר במשאלות לב שלהם" ו"אני מרבה לעשות הליכות… אם לזו הכוונה".

אבל נתניהו גם מחובר למציאות, הוא יודע היטב שהקאמבק המיוחל לא יקרה מעצמו. הממשלה הנוכחית, אחרי ששרדה את התקציב, מקווה לשרוד לפחות בשנתיים הקרובות ולצלוח גם את מועד חילופי הגברי בראשות הממשלה. היא אמנם עשויה ליפול, אבל זה לא יקרה לבד והרבה מזה תלוי ביכולותיה של האופוזיציה לייצר משברים שיאלצו את שני צדדי הקואליציה לחדד עמדות, בנושאים מדיניים, כלכליים או ביטחוניים, כמו חוק החשמל, למשל.

הישג מהשטח

עם שבעה אחוזים בלבד של אמון מרבי מאזרחי ישראל, נראה כי נשיאת ביהמ"ש העליון הפנימה בחושיה הפוליטיים המחודדים את הצורך לשנות תדמית. נכון, הממשלה הנוכחית עוטפת את מערכת המשפט בצמר גפן מאתרג, אבל לא לעולם חוסן וחיות מעדיפה לנסות לרכוש לבבות גם בצד השני של המפה הפוליטית.

חלק מתהליך ההנגשה והגישוש אחר אהדה ציבורית, כולל שידור חי מדיונים מסוימים בעלי עניין, בדגש על כאלו בהם סבורים במערכת המשפט כי תהיה בפסיקה קריצה לחוגים ולמגזרים שאינם מאוהדי בג"ץ, בלשון המעטה. כך, זכו תושבי ישראל לעקוב ברביעי האחרון אחרי דיון בעתירתם של הארגונים 'אמת ליעקב' ועמותת שמורה יחד עם גורמים נוספים נגד הקיצוץ המתוכנן במימון מעונות הילדים.

מאחורי הקלעים, העריכו משפטנים מנוסים כי עצם פתיחתו של הדיון לשידור חי ביוזמת בג"ץ, מעידה על תוצאה חיובית – אפילו באופן חלקי. תרמה לתחושה גם העובדה שמדובר בהרכב שופטים שמרני ברובו: לצד פוגלמן האקטיביסט, צוותו עופר גרוסקופף המתון יחסית ואלכס שטיין השמרן. על זאת נוסף זעמו של בג"ץ על הדחיות החוזרות ונשנות בהגשת תשובת המדינה לעתירה, תוך שהשופטים דוחים את אחת הבקשות לדחייה.

למרות הצדדים הלא שקולים, כאשר מצד אחד ניצבים מספר עורכי דין חרדים צעירים, בעלי יוזמה מבורכת – אך עדיין נטולי ניסיון בהופעות במעמדים שכאלו, ומולם התמודדה פרקליטות המדינה המנוסה והותיקה, הדיון נטה דווקא לטובת הצד החרדי. הן בשל טענות סרק שהשמיעה נציגת הפרקליטות והן בשל מעורבות מאסיבית של השופטים, שלא הניחו לשום פרט לחמוק מדיון.

ההחלטה, שנדמה היה כי הוכנה כבר קודם לדיון, ניתנה מעט לאחר שהוא הסתיים. השופטים דרשו מהמדינה לנמק בתוך שבועיים מדוע לא תדחה את החלת השינויים בקריטריונים לשנת הלימודים הבאה. ובשפה פחות משפטית: השופטים סבורים כי לא ראוי להחיל את הקיצוץ כבר בשנת הלימודים הנוכחית, ובעצם הם מאותתים למדינה כי אם ברצונה לחמוק מהעתירה, עליה להודיע על דחיית הקיצוץ לשנה הבאה ולכל הפחות לתקופה ממושכת.

המדינה כבר הספיקה לנקוט בצעד משלה ולהודיע כי ככל הנראה תדחה את החלת הקיצוץ לחודש ינואר הקרוב. משמע, היא תבחן את רצינותו של בג"ץ, האם יעמוד על שלו וידרוש דחיה עד לסוף שנת הלימודים הנוכחית, או שמא יתפשר על חצי שנה. כך או כך מדובר בהישג נאה למדי.

הפרחים מגיעים גם לארגונים העותרים ולעורכי דינם – זלמן בלאק, שמואל מקלב, אוריאל שטרן ויונתן פלדמן, אך גם למשפטן שלנו בפרלמנט, עוה"ד משה ארבל מש"ס, שהיה מעורב עוד קודם לכן בהישג מקדים, ולפיו מי שלומד במסלול לדיינות או לרבנות ייחשב לו הדבר כלימוד מקצוע המזכה במימון המעונות. שתי ההחלטות יחד מקעקעות כמעט לחלוטין את גזירת המעונות, ונדמה כי שר האוצר איווט ליברמן נשאר שוב בעיקר עם כותרות.

אבל העובדה שמדובר בגורמים פרטיים גם צורמת מעט. הגיע הזמן שבמפלגות החרדיות יקימו ויממנו גוף מסודר ומקצועי שייאבק בכלים משפטיים במגוון נושאים מהותיים שעל סדר היום. השדה המשפטי הופקר עד כה לחסדי יזמים מטעם עצמם וארגונים רפורמיים עוינים, למרות שבחשיבה נכונה וניהול מקצועי ניתן לרשום בו לא מעט הישגים, כפי שהוכח בסוף השבוע.

נכון, אי שם בעתיד מקווים במפלגות החרדיות להשתתף בממשלת ימין-חרדים שתבצע רפורמות משמעותיות ברשות השופטת ותצמצם את השפעתם של היועצים המשפטיים, ועדיין, עד שהדבר יקרה (וכנראה, גם אחרי כן) מן הראוי לדעת להפיק את המירב גם במישור המשמעותי הזה, מישור שאינו נופל בחשיבותו מהמישור הפוליטי.

השארת תגובה