נתניהו מתכנן: להפיל את הממשלה

בנט ופוטין צילום: קובי גדעון, לע"מ
בנט ופוטין צילום: קובי גדעון, לע"מ

זה לא סוד גדול בפוליטיקה הישראלית שמפלגת ימינה בתצורתה הנוכחית לא צפויה להתמודד בבחירות הבאות, יהיו מתי שיהיו. אלו לא רק הסקרים שנוהגים לפרגן לבנט ושות' בממוצע מספר מנדטים כפול מתוצאות האמת, ואפילו הם מצביעים בשבועות האחרונים על קריסה, זה גם לא רק חוסר האידיאולוגיה ותחושת הדקירה בגב שפקדה בחודשים האחרונים את מרבית מצביעי המפלגה, אלה אפילו לא חברי הרשימה שלא נכנסו לכנסת ויוצאים בזה אחר זה נגד מדיניות מפלגתם במילים בוטות במיוחד, כולל מכתב חריף של פרופ' אשר כהן, שי מימון ורוני ססובר (מקומות 10,11 ו-14 ברשימה).

הסיפור הפשוט הוא שלמפלגה אין בייס, מעולם לא היה לה בייס וכנראה שהוא גם לא ייווצר כבר. נזכיר שבנט ושקד כבר נתקלו פעם אחת במחסום אחוז החסימה, וגם כשצלחו אותו עשו זאת בסיועם האדיב של שותפים למרוץ שחברו לרשימה אחת או בחסדי שמים ונגיף הקורונה. הניסיונות הנואשים עד כה של ראש הממשלה לייצר לעצמו בסיס תומכים איתן דיו – עלו בתוהו, ושום דבר לא מצביע על כך שמצביע המרכז-שמאל הקלאסי ינטוש את לפיד, גנץ או סער ויבכר את המפלגה המפורקת למחצה מבית היוצר של הציונות הדתית הליברלית.

בנוהג שבעולם, פוליטיקאים נוהגים בראש ובראשונה להבטיח את מקום עבודתם. לפיכך, מעט מאוד גבות הורמו למשמע חשיפת תחנת הרדיו הצבאית (שהנהלתה עסוקה בימים אלו מעל לראשה בניסיון להזיז את הפרשן המצליח ביותר שלה, מטעמי אי נוחות פוליטית של שר הביטחון) על כך שיו"ר הקואליציה, ח"כ עידית סילמן, כבר מגששת אחר בית פוליטי חדש לקראת הבחירות הבאות, ברשימת 'יש עתיד' לכנסת הבאה. כי אולי לימינה אין עתיד, אבל סילמן בהחלט מעוניינת להבטיח את עתידה. מיותר לציין שסילמן הכחישה את הדברים בשפה רפה.

הפרסום פגע ב'ימינה' פעמיים: ראשית, כשחברת כנסת ממפלגתו של ראש הממשלה מביעה חוסר אמון מובהק כל כך ביכולותיו להביא מספר סביר של מנדטים בבחירות הקרובות, אין לך עדות טובה מזו של הנחתום על עיסתו. שנית, הממשלה וחבריה עסוקים מבוקר ועד ליל בניסיון לשדר יציבות ואיתנות. בין קטטה לחברתה, טורחים השרים להבהיר שהכל בסדר והממשלה "תשלים את ימיה". כאשר יושבת ראש הקואליציה בכבודה ובעצמה מתחילה להיערך לבחירות, אות הוא כי הכיסאות רועדים.

בניסיון כושל לטשטש את הכשל, ואולי גם להתחבר מעט לשטח ולגרד 'בייס', הודיעה המפלגה יממה לאחר מכן על הקמת המטה המוניציפאלי של ימינה, ש"תמנה נציגים ונציגות מוניציפאליים בכל הערים והמועצות ביחד עם חגית משה והפורום המוניציפאלי של הבית היהודי". בבחינת לעג לרש הוצבה גם סילמן עצמה כחברת צוות המטה, בתקווה שתתמקד בהבאת מצביעים למפלגה הנכונה.

כאילו כדי להעצים את ההתנהלות השלומיאלית, נזעקו נציגי מפלגת 'הבית היהודי' ז"ל ששמם פורסם כשותפים למהלך, והודיעו באופן רשמי כי הבית היהודי תתמודד באופן עצמאי בבחירות לרשויות המקומיות ו"במידת הצורך ייבחנו שיתופי פעולה עם מועמדים מכל מפלגות המחנה הלאומי, וזאת באופן פרטני לאופי היישוב". בבית היהודי גם טרחו לזרות מלח על הפצעים ולהדגיש כי "נכון להיום, בין מפלגת הבית היהודי למפלגת ימינה לא קיים שום שיח על העמדת מועמדים משותפים לזירה המוניציפאלית". נראה שיושבת ראש המפלגה, חגית משה, עדיין ממתינה למינוי כשרה בממשלתו של בנט, כמובטח…

אפשרות חליפית

ואחרי כל זה, כדאי לזכור שהבחירות עוד רחוקות והבעיות האמיתיות של ימינה אינן בהבטחות השווא שסילמן אולי מנסה להוציא מלפיד. התנהלותה של שרת הפנים, איילת שקד, מזעזעת אחת ליומיים את האוטופיה הקואליציונית ומזכירה ש'ממשלת אחדות' אינה בהכרח ממשלה מאוחדת.

שקד כבר הפנימה את אבדן הבייס, ובניגוד לבנט, היא רחוקה מלהשלים עם מיצוי הקריירה הפוליטית שלה. במצבה הנוכחי, יש לה בסך הכל שתי אפשרויות: לשבור את הכלים ולחבור לאופוזיציה (בצעד שרחוק מלהבטיח את הפלת הממשלה, משום שזו זוכה בגיבוי מלא מלא מהרשימה המשותפת, לפחות בינתיים) או לנסות לקדם עמדות ימין מבפנים, בהצהרות או במעשים.

בפני שקד ניצבים שורה של מבחנים לא פשוטים: ממימוש ההבטחה להקמת הישיבה באביתר ועד הכשרת בניה ביו"ש ומינוי שופטים שמרניים לעליון, כולל עימות לא פשוט עם שר המשפטים גדעון סער על מה שכבר זכה לכינוי 'חוק נתניהו', לפסילת מועמדות להרכבת ממשלה של מי שהוגשו נגדו כתבי אישום. מחלוקת שהונחה בצד לעת עתה, עד לאחר העברת התקציב.

בתווך, הצטרפו למרוץ על האלקטורט הימני ליברלי גם אלקין וגנץ, הראשון בהודעה על בניה מאסיבית של 1,300 יחידות דיור ביו"ש (ורק דירה אחת מתוכן בביתר עילית…) והשני בהכרזה על שישה ארגוני 'זכויות אדם' כארגוני טרור. גנץ הגדיל לעשות כשלא טרח לעדכן את ראש הממשלה על ההחלטה מראש, אולי כפעולת תגמול על כך שבנט לא טרח לעדכן אותו בזמנו, לפני שחשף במליאת הכנסת את פעילות המוסד בסוגיית רון ארד.

אם ננסה להבין את המגמה החדשה, נראה שהאגף היותר ימני בממשלה הפנים סוף סוף את העובדה שראשי מפלגות השמאל, מיכאלי, הורביץ וחבריהם, משתמשים באקדח טעון בכדורי סרק כשהם יוצאים בהצהרות פומפוזיות ובאיומים. אף אחד מהם לא יעז לפרק את הממשלה משום סיבה שהיא, לפחות בשלב הזה. לפיכך, החברים מימין יכולים להרשות לעצמם לעשות פחות או יותר ככל העולה על רוחם.

אבל שקד אינה מסתפקת בקרבות טקטיים על התודעה. גורמים ב'ימינה' טוענים כי היא מכוונת גבוה יותר. התזה החדשה טוענת כך: בנט יפרוש בסבירות גבוהה בתום הקדנציה הנוכחית מהחיים הפוליטיים, לפחות לזמן מה. הסיבה: אתה לא מסיים כהונה כראש ממשלה המצטלם עם מנהיגי עולם, מביידן המנמנם ועד פוטין הממתין ללחיצת יד, רק כדי להיאבק על עצם ההישרדות כחבר כנסת ובתקווה לכהן במקרה הטוב כיו"ר ועדת הרווחה. השאלה הפתוחה היא מועד הפרישה.

לפי אותם גורמים, שקד מפעילה לחץ מאסיבי על בנט להחליט על פרישה מוקדמת, מיד עם תום חצי הקדנציה וימיו כראש ממשלה. או אז, היא תבקש לקבל לעצמה את המינוי כראשת הממשלה החליפית, וממילא כמנהיגה הפריטטית של האגף הימני בממשלה, הכולל את ימינה ותקווה חדשה בלבד, אך משקלו החוקי נחשב כחמישים אחוז.

באופן כזה, כשהיא מחזיקה את מחצית השליטה בממשלה, בהנחה הלא מובנת מאליה שסער וחבריו בתקווה חדשה יישרו עמה קו בסוגיות מדיניות או ציבוריות (אולי על בסיס ריצה עתידית משותפת של שתי המפלגות), תוכל שקד לטרפד כל יוזמה מבית מדרשו של לפיד ולנהוג בו מנהג גנץ בנתניהו בממשלה הקודמת. בדרך כזו, כך היא מקווה, תוכל להיבנות מחדש בימין, כמי שנשאה בתואר 'ראש הממשלה' וגם מיררה את חיי השמאל.

מפלגת בג"ץ

עיכוב של שבועות ארוכים, פלוס מתיחת עצבים פנימית באופוזיציה, פלוס איום מרומז של הח"כים העותרים שימשכו את העתירה כצעד מחאתי תקשורתי, הביאו יחד לסיומה הצפוי של עתירת ארבעה חברי כנסת מהליכוד ושניים מש"ס, נגד סיעות הקואליציה והכנסת, בעקבת החלוקה הפגומה והמעוותת של הנציגות בוועדות, בהתחמקות אלגנטית של בג"ץ מכל התערבות.

אחרי הקדמה טרחנית, הסבירה הנשיאה חיות את החלטתה – אליה הצטרפו גם השופטים הנדל ופוגלמן – בכך ש"הרף שהוצב להתערבות שיפוטית בכגון דא גבוה במיוחד. הוא משקף את הריסון השיפוטי הנדרש בהחלטות הנוגעות לעניינים הפנימיים של בית המחוקקים והכרוכות לא אחת בשיקולים פוליטיים", גם גדולי הרפורמטורים והשמרנים בימין היו חותמים בעיניים עצומות על אמירה ענוותנית שכזו מפיה של נשיאת בית המשפט העליון.

עם המשך הדברים, קשה איכשהו להסכים, בפרט למי שזוכר את סדרת ההתערבויות הבוטות של בג"ץ בשנים האחרונות בעבודת הכנסת, כמו למשל ההצבעה על מינוי יו"ר כנסת או הדיונים בלגיטימיות של ההסכמים הקואליציוניים בממשלה הקודמת. "כלל הוא הנקוט עמנו", כותבת הנשיאה בפאתוס, "שבית משפט זה נמנע מהתערבות בהחלטות הכנסת בעניינים פנים פרלמנטריים, למעט במקרים חריגים שבהם יש בהחלטה משום פגיעה עמוקה במרקם החיים הפרלמנטריים או ביסודות המבנה של משטרנו החוקתי".

וכמו בדיקטטורה טובה, טורחת הנשיאה גם לשגר עקיצה לסיעות האופוזיציה, כביכול הן בכלל האשמות במצב… "קיים טעם לפגם בהתנהלותן של חלק מסיעות האופוזיציה אשר בחרו להחרים את ההצבעה במליאה… ומאז ועד היום נמנעו מהעברת שמות חבריהן בוועדות הכנסת". כמס שפתיים היא מוסיפה גם כי "בהחלט ייתכן שהרכב אחר של ועדות הכנסת היה מגשים בצורה טובה יותר את עיקרון הייצוג היחסי". או במילים מכובסות פחות, מסבירה הנשיאה שגם היא מודעת לכך שהחלוקה הנוכחית פוגעת בעיקרון הבסיסי ביותר של דמוקרטיה – ייצוג יחסי בפרלמנט, אבל כשיש אינטרס פוליטי, הדמוקרטיה זזה הצידה.

ייאמר גלויות, מעט מאוד נציגים באופוזיציה תלו תקוות בבג"ץ, או כמו שהטיח גפני במליאת הכנסת בצהרי שני, לאחר פרסום ההחלטה: "לא הלכתי לבג"ץ כי אני סבור שבג"ץ, בכל מקרה של ויכוח בין הימין לשמאל, הולך עם השמאל". כמה פשוט, ככה נכון.

ההשלכה העיקרית של החלטת בג"ץ, כפי שהסברנו כאן בשבוע שעבר, היא ההבנה של האופוזיציה שלא תצמח לה כל תועלת מעשית מהמשך החרמת הועדות, ואדרבה, לצורך ריצוי חלק מהח"כים הממורמרים, רצוי לתת להם את השיבוץ המתאים בוועדות המיוחלות. מה גם שחלקם יקבלו ראשות של אי אלו ועדות זניחות, המקנות למחזיקים בתפקיד תקן נוסף של עוזר.

בש"ס לא המתינו לרגע, למרות הקו המקורי שהוביל דרעי נגד השתלבות בוועדות, הוא תפס את המצב החדש במהירות ושינה מגמה: ח"כ ינון אזולאי מונה רשמית כחבר מטעם המפלגה בוועדת הכספים, וכבר הספיק להציף את הועדה באלפי הסתייגויות לקראת מאבקי התקציב. גם ח"כ יעקב מרגי מונה כחבר בוועדה לשירותי דת, במסגרת קרבות הבלימה ברפורמת הכשרות (גם הוא ייהנה מאלפי הסתייגויות באדיבותם של הקולגה אזולאי ושל ח"כ שלמה קרעי מהליכוד) וח"כ משה ארבל ימצא את מקומו הטבעי בוועדת חוקה.

בישיבת סיעת הליכוד טרם שיבצו את החברים באופן מלא, כך גם בציונות הדתית. ביהדות התורה חולקו הועדות כפי שנחשף כאן בשבוע שעבר: ליצמן היה הראשון לבחור והוא נטל את ראשות ועדת המדע, מקומו של גפני הובטח לו בוועדת הכספים. מקלב יהיה נציג הסיעה בוועדות הכלכלה והחוקה ופינדרוס ידאג לאינטרסים בוועדת הרווחה ובוועדת הכנסת. פרוש ואייכלר יחלקו את ועדות חוץ וביטחון, פנים, חינוך ובריאות. תפקיד סגן היו"ר, עליו ניטשה מחלוקת, יינתן בתחילה לח"כ יעקב אשר, ובהמשך יעבור ברוטציה לידי אגודת ישראל.

ואפרופו החלטת בג"ץ, ראש האופוזיציה ח"כ בנימין נתניהו השיב השבוע לשאלתי על תוכניותיו העתידיות כמנהיג הליכוד בנושא הטיפול במערכת המשפט וביצוע הרפורמות הנדרשות בה, כי לדעתו יש צורך בשמירת האיזון הבסיסי של הדמוקרטיה, הכולל מערכת של איזונים ובלמים בין הרשויות באופן שהאיזון הוא הדדי בין שלושת הרשויות – המחוקקת, המבצעת והשופטת. לפי נתניהו, הדבר הזה יכול להגיע באמצעים שונים, אבל "קודם כל חשוב להפיל את הממשלה".

בפיקוח ה'מועצת'

לסיום, סיפור משעשע ומביך כאחד, המלמד לא מעט על התנהלותה של הממשלה, שמצליחה להפוך לפארסה אפילו ניסיון חגיגי לערוך גיבושון חביב וזוגי לחברי הקואליציה: לפני ימים אחדים הודיעה הממשלה על כוונתה לערוך ערב גיבוש מפנק לכלל חברי הכנסת מהקואליציה במסעדה כלשהי בהשתתפות אמנים (ובעלות לא מבוטלת של מאות אלפי שקלים). פחות משעה חלפה והאירוע הפך לפיגוע.

תחילה התברר שהמקום אינו כשר והוא מגיש בשר וחלב זה לצד זה. בהמשך נטען כי מועד האירוע לא מקובל על חברי סיעת רע"מ, משום שהוא מתרחש ביום הזיכרון לטבח כפר קאסם. הקואליציה כולה נדרשה לגלות רגישות, ועד לשעת כתיבת השורות, כבר הוחלפו גם מועד האירוע וגם מיקומו, וספק גדול אם וכיצד הוא יצא לפועל.

וכאן אנו חושפים סיפור פיקנטי נוסף שהתרחש מאחורי הקלעים: אחד מחברי הכנסת באופוזיציה מחזיק בקשר אישי ארוך שנים עם אחד מחברי מועצת השורא, המכהנת כהנהגה הרוחנית של מפלגת רע"מ. בשיחה שקיימו השניים בתחילת השבוע, סיפר הח"כ לחבר ה'מועצת' על הגיבושון הקואליציוני המתוכנן, והביע תמיהה על כך שנציגי רע"מ, שלפחות על הנייר היא מפלגה מוסלמית דתית, ישתתפו באירוע רווי אלכוהול וללא הפרדה מכבדת בין גברים ונשים.

נציג השורא נדהם לשמע הפרטים ומיד אץ להזעיק את חבריו למועצה. הללו הטילו וטו על השתתפות רע"מ באירוע המתוכנן, התירוץ נמצא בדמות התאריך הרגיש עבור החברה הערבית, והממשלה כולה נאלצה לשנות תוכניות. שנאמר, מי שמאס וזלזל במועצת חכמי התורה, יקבל – להבדיל אלף אלפי הבדלות – את הנחיותיה של מועצת חכמי השורא…

 

###טיזרים

טיזר 1: לפי אותם גורמים, שקד מפעילה לחץ מאסיבי על בנט להחליט על פרישה מוקדמת, מיד עם תום חצי הקדנציה וימיו כראש ממשלה. או אז, היא תבקש לקבל לעצמה את המינוי כראשת הממשלה החליפית, וממילא כמנהיגה הפריטטית של האגף הימני בממשלה, הכולל את ימינה ותקווה חדשה בלבד, אך משקלו החוקי נחשב כחמישים אחוז

טיזר 2: ראש האופוזיציה ח"כ בנימין נתניהו השיב השבוע לשאלתי על תוכניותיו העתידיות כמנהיג הליכוד בנושא הטיפול במערכת המשפט וביצוע הרפורמות הנדרשות בה, כי לדעתו יש צורך בשמירת האיזון הבסיסי של הדמוקרטיה, הכולל מערכת של איזונים ובלמים בין הרשויות באופן שהאיזון הוא הדדי בין שלושת הרשויות – המחוקקת, המבצעת והשופטת. לפי נתניהו, הדבר הזה יכול להגיע באמצעים שונים, אבל "קודם כל חשוב להפיל את הממשלה"