שעשוע: גנץ מהתל בבנט ולפיד

לאחר שליצמן יבחר בראשות ועדת המדע, תבחר דגל התורה בתורה לקבל דווקא את סגנות יו"ר הכנסת. הבחירה תחזור לידיה של אגודת ישראל, אולם זו לא תוכל ליטול את התפקיד השלישי הנחשק של חברות בכספים

מסורת של עשרים ושש שנים לא זונחים גם כשהנסיבות משתנות. נתניהו יכול להיות ראש הממשלה או ראש האופוזיציה, מבחינת השמאל הישראלי ושופרותיו הוא יישאר לעד זה שהשקיף ממקומו על המרפסת המפורסמת בכיכר ציון, כשסביב ראשו מרחפת אותה עננת חשדות מופרכת על הסתה עקיפה שהובילה לרצח ראש הממשלה המנוח יצחק רבין.

יום הזיכרון לרבין, איבד מזמן את משמעותו המקורית, איש לא עוסק בזיכרון של ממש או בניסיון לייצר איזה איחוי קרעים וריפוי שסעים. היום הזה הפך ליום של הסתה נגד הימין, נגד חובשי הכיפות, נגד כל מי שחושב אחרת מהמחנה 'הנכון'. השנה, צורף לקליקה מי שאך לפני שנים אחדות פורסם נגדו הקמפיין המחליא "יגאל עמיר מצביע בנט". כעת הוא בצד של הטובים, הנה, חברת מפלגתו הנורבגית אפילו טרחה להאשים את נתניהו באחריות לרצח, אף שנאלצה לתקן את דבריה בהמשך.

וכמובן, הנושא המרכזי של היום היה אי הגעתו של ראש האופוזיציה לאזכרה בבית העלמין הממלכתי בהר הרצל. בעת כהונתו כראש ממשלה, מתוקף כללי הטקס, נאלץ נתניהו לשהות באתר בכל אירוע יארצייט ולספוג את מנת הגידופים השנתית שהוטחה בו. השנה, בהיותו פטור, בחר נתניהו שלא להשתתף במעמד – מה שסיפק לאויביו את התחמושת הנדרשת למתקפה נגדו.

ההמשך במליאת הכנסת היה מתבקש: לפיד האשים את הימין בכך ש"צאצאיו האידיאולוגיים של יגאל עמיר יושבים היום בכנסת", כשהוא מתכוון ככל הנראה לאנשי מפלגת הציונות הדתית. ניתן להתנחם רק בכך שכל שעה נוספת ששר החוץ מבלה בשטח האווירי של מדינת ישראל, הוא רווח מדיני נקי. תשאלו את בנט, שנדרש להתמודד בערך אחת לשבוע עם מוקש חדש מבית היוצר של יו"ר 'יש עתיד' וראש הממשלה החלופי.

מי שהפתיע בנאום ממלכתי ומכבד, מלבד נתניהו עצמו, שעשה מעט סדר ביחסיו עם רבין והחזיר מנה אפיים לתוקפיו, היה שר הביטחון ח"כ בני גנץ. גנץ טרח כבר בתחילת דבריו לחלוק שבחים לנתניהו על הסכמי אברהם, תוך התגרות גלויה בשותפיו לשולחן הממשלה, והגיש נאום ממלכתי מתוכנן בקפידה. ככלל, היחסים החבריים בין השניים מתבלטים שוב ושוב, בין אם מדובר במליאת הכנסת ובין אם בטקס חילופי ראש השב"כ. קל לשכוח שרק לפני פחות משנה התפרקה השותפות שהייתה עשויה להכניס את גנץ ממש אוטוטו לתפקיד הנחשק מכל.

אבל כפי שנאמר כאן לא אחת, לא רצוי לתלות תקוות שווא בידידות המופלאה הזו, שכן גנץ אינו הטיפוס שיסכן את תדמיתו ומעמדו התקשורתי בפירוק ממשלת השינוי, גם אם הצמד בנט-לפיד עושה הכל כולל הכל כדי להשפיל אותו ולמצב את מעמדו כגלגל חמישי בממשלה. בינתיים, הוא נהנה להרגיז אותם בחזרה ולשחק ב'נדמה לי שאני פוזל לימין' כדי למצות הישגים. נתניהו, מנגד, נהנה מהבחישה וממה שמצטייר בעיניו כעוד דרך לתקוע טריז בממשלת שמונת המפלגות.

משותפת באופן חלקי

ואחרי הקטטות לזכר רבין, נערכו במליאת הכנסת גם שלוש הצבעות אי אמון: מטעם הליכוד, מטעם ש"ס ומטעם יהדות התורה. שלושתן נפלו כמובן, אך זו של ש"ס הייתה הקרובה מכולן – חמישים וחמישה ח"כים הצביעו נגד, חמישים וארבעה בעד.

מי שיצר את ההבדלים המדומים בין ההצבעות הם נציגי הרשימה המשותפת. נקדים ונציין כי בסיום ההצבעה נצפה טיבי מסתחבק עם יו"ר הקואליציה ח"כ עידית סילמן ועם ראש הממשלה נפתלי בנט, אולי כהכנה לאספקת רשת ביטחון בהצבעות הגורליות על התקציב. עדיין, אחרי שהיו בטוחים שלא יגרמו חלילה מבוכה לממשלה, בחרו במשותפת להתנגד להצעת אי האמון של הליכוד, להימנע (בתואנות ילדותיות למדי) בהצעת אי האמון של יהדות התורה, ולתמוך בהצעת אי האמון של ש"ס, הצעה שהוגשה על טהרת הקודש – כאשר כל השרים המיועדים הם מקרב ח"כי התנועה הקדושה בראשות ראש הממשלה המיועד, תחזיקו חזק, ח"כ אריה דרעי (הצעת אי אמון מחייבת הגשת רשימה אלטרנטיבית של ראש ממשלה ושרים מיועדים).

ובעוד הקואליציה נחלצת ממבוכה אחת, היא נקלעה למבוכה אחרת: פרסומו של תיעוד קומי למחצה מתוך ישיבת סיעת מרצ, לאחר שיו"ר הסיעה ח"כ מיכל רוזין משוכנעת בטעות שהחדר אינו מצולם ומתועד. בין שלל העקיצות הפנימיות, מתברר שבמרצ חוששים בכלל שהקואליציה נוטה ימינה, שהקמת הישיבה באביתר מתקדמת, שהשרים שמייצגים את המפלגה מתקפלים בישיבת הממשלה והח"כים נאלצים לשלם את המחיר הציבורי בהצבעות במליאה, ובעיקר, ששר האוצר איווט ליברמן, מסובב את השר הורוביץ ומונע ממנו את הכספים שהובטחו למפלגה.

גם כאן, תרשו לנו לשדר צפירת הרגעה – מרצ לא תפיל את הקואליציה, לפחות לא בשלב הזה. המפלגה היא אמנם אחת המועמדות האפשריות לפרישה מוקדמת בעתיד, אחרי העברת התקציב. אבל איש מחבריה לא ייקח על גבו את תדמית הקנאי שהפיל את ממשלת השמאל הראשונה אחרי תריסר שנות גלות, רק בשביל קוצו של יוד.

פלפול ליטאי

אזהרה: הקטע הבא מכיל מרכיב נאה של פלפול ליטאי וקורטוב של חידוד לתובנה הבסיסית למדי, ולפיה, בהסכמים פוליטיים לעולם ועד יישארו פרצות הקוראות לבעלי מוח מבריק לנצלן.

ואחרי ההקדמה המבטיחה, הנה דבר המעשה: ביום שני התכנסה לה ישיבת סיעת יהדות התורה בכנסת, כשעל הפרק חלוקת התפקידים הפנימית בין הסיעות, מתוך הנחה שכבר בשבוע הקרוב תוכרע שאלת ההשתתפות בוועדות מטעם האופוזיציה והחברים יוכלו סוף סוף להפגין את יכולותיהם הפרלמנטריות קבל עם ועדה.

זאת חשוב לומר, כי נכון לסוף השבוע שעבר נותרה בעינה המחלוקת בתוככי האופוזיציה: בעוד יריב לוין (בתמיכה אקטיבית של יהדות התורה ותמיכה פאסיבית במקצת של ראש מפלגתו) מצדד בקו התומך בהשתתפות בוועדות, דרעי וסמוטריץ' מצדדים דווקא בקו הנוקשה יותר, הגורס את המשך החרמת הועדות השונות עד לחלוקה הוגנת של המשבצות בהתאם למספר המנדטים, בדגש על ועדות הכספים והחוקה.

לפי לוין, אין טעם לסמוך על בג"ץ הגורר את רגליו בעניין זה, אף שהתבטא בקול ענות חלושה נגד התנהלות הקואליציה. בשבוע האחרון אף עלתה ההצעה ולפיה חברי הכנסת של הליכוד שהגישו את העתירה, יבקשו למשוך אותה באקט מחאתי שיבטא את חוסר האמון בבג"ץ, כדי לגזור לכל הפחות קופון תקשורתי מהעניין.

נתניהו, שמסכים באופן עקרוני עם לוין, מצדד בכל זאת בהתנהלות מתונה יותר. לטענתו, אין באמת נפקא מינה אם ההחלטות בוועדות יתקבלו ברוב של קול בודד או ברוב מוחץ עם אפס מתנגדים. לפיכך, ניתן להמתין עוד זמן מה ולקבל החלטה בניחותא. בשעה שאתם קוראים את השורות הללו, כבר התכנסו מן הסתם ראשי סיעות האופוזיציה לדיון שנקבע ליום רביעי, כדי לקבל החלטה סופית בעניין.

בניגוד לקדנציות קואליציוניות, השלל אינו דרמטי. על השולחן לא ניצבים תפקידי שר וסגן שר, וגם לא ראשויות ועדות הכספים והחוקה, מהן נהנתה יהדות התורה בקדנציה הקודמת. סך כל הג'ובים לחברי יהדות התורה מתבטא בראשות ועדת המדע, סגנות יו"ר הכנסת, חברות מבוקשת בוועדת הכספים המתוקשרת ועוד חברות באי אלו ועדות דוגמת ועדת הרווחה, הכלכלה, הפנים והחוקה.

התפקיד הראשון שעמד לדיון הוא יו"ר הסיעה, שהוחזק עד עתה בידיו האמונות של ח"כ יצחק פינדרוס, והועבר על פי ההסכם לאגודת ישראל. בשלב הראשון יכהן בתפקיד ח"כ יעקב ליצמן, ולאחר השלמת השילוב בוועדות מטעם האופוזיציה, יועבר הג'וב לח"כ אחר בסיעה.

התפקידים הנחשקים הבאים, מטבע הדברים, הם ראשות ועדת המדע (ראשות ועדה מאפשרת לבעליה אחזקת עוזר נוסף וסטטוס משופר במעט), סגנות יו"ר הכנסת (אף שמדובר בתפקיד ייצוגי גרידא, יש בצדו תוספת שכר וגם סיקור תקשורתי משופר) וחברות בוועדת הכספים, המשפיעה והחשובה ביותר מבין ועדות הכנסת, ובין היחידות שגם חבר אופוזיציה מנוסה יכול לרשום בה הישגים.

על הנייר, לפי ההסכם המוקדם, בקדנציה הנוכחית אגודת ישראל אמורה לבחור ראשונה תפקיד, ומכאן ואילך בחירת התפקידים אמורה להיעשות לסירוגין. מכיוון שכך, ליצמן צפוי לבחור ראשון בראשות ועדת המדע, אחריו גפני יבטא את ניסיונו הרב בוועדת הכספים, ובשלב השלישי, כך לפחות היו משוכנעים באגודת ישראל, יזכו הם בסגנות יו"ר הכנסת, שהייתה מופקדת מן הסתם בידיו של ח"כ מאיר פרוש, אלא אם זה האחרון היה מעניק את התפקיד באדיבות של מנצחים לשותפו החדש בקרבות הפנימיים בסיעה, ח"כ ישראל אייכלר.

אלא שאז עלה הטיעון המחוכם הבא: בעוד בחירתו של ליצמן בתפקיד הראשון מופיעה בהסכם בפשטות, הרי שחברותו של גפני בכספים מפורשת כלשונה. משכך, לאחר שליצמן יבחר בראשות ועדת המדע, תבחר דגל התורה בתורה לקבל דווקא את סגנות יו"ר הכנסת. הבחירה תחזור לידיה של אגודת ישראל, אולם זו לא תוכל ליטול את התפקיד השלישי הנחשק של חברות בכספים, שכן תפקיד זה משוריין עבור גפני, והיא תיאלץ להסתפק בוועדת החוקה, למשל.

לפחות נכון לשעת כתיבת השורות, טרם נמצא מענה אגודאי מלומד שיעניק לה את היתרון בחזרה, וכפי שהדברים נראים, דגל התורה תקבל שניים משלושת התפקידים החשובים יותר – סגנות יו"ר הכנסת וחבר ועדת הכספים, יחד עם שתי חברויות זוטרות יותר בוועדות אחרות. אגודת ישראל מצידה, תסתפק בוועדת המדע, בראשות הסיעה ובעוד חברות אקראית באחת הוועדות.

אופטימיים ופסימיים

מי שזכה להצצה לאותה ישיבת סיעה של יהדות התורה, יכול היה גם להיחשף לשתי ההערכות השונות של ראשי הסיעות באשר לתאריך התפוגה של הממשלה. נקרא להן הגישה האופטימית והגישה הפסימית ונשאיר לכם לנחש מי מבין ראשי הסיעות אוחז באיזו גישה.

הגישה האופטימית גורסת כי מיד לאחר העברת התקציב יתרחבו הבקיעים בקואליציה ויתחיל תהליך ההתפוררות הפנימי שלה. עבאס מחד גיסא ושקד מאידך גיסא יחפשו לגזור קופונים תקציביים ובד בבד להפגין עמידה אידיאולוגית בהתאם לדרישות ה'בייס' שלהם, וכל השאר יצטרפו למרוץ החגיגי בדרך לקלפי.

הגישה הפסימית טוענת מנגד, כי הדבק שמצמיד את החברים לכיסאות חזק מהאידיאולוגיות המדומות שלהם, וזה עוד לפני שהתייחסנו לדבק המכונה בנימין נתניהו, המצמיד לא מעט מחברי הקואליציה בבעתה למקומם, בפרט בהינתן תוצאות הסקרים האחרונים, המצביעים על אבדן של לפחות ארבעה מנדטים ממפלגות הקואליציה לטובת האופוזיציה. לפי גישה זו, לממשלה יש תוחלת חיים של כשנתיים, פחות או יותר עד לדיונים על תקציב המדינה הדו שנתי הבא, אי שם בשנת 2023.

מעון שהוא עז

האם תירשם הפתעה חיובית בכל הנוגע לגזירת המעונות? לפי יו"ר הקואליציה, ח"כ עידית סילמן, ייתכן בהחלט. בשעות הערב של יום שני, פרסמה סילמן הודעה ולפיה היא התחייבה בפני נשות לומדי תורה כי היא עובדת על מתווה מעונות שייצר עבורן פתרון. במה שנראה כמו תסמונת בלתי מזוהה בקרב ח"כיות ימינה, נמחקה ההודעה מספר פעמים עד שפורסמה במתכונתה הסופית, אולי מפאת הצורך לקבל את אישורו של שר האוצר…

במקביל, הוגשה לבג"ץ בקשה על ידי הפרקליטות לדחייה במתן תשובה לשתי עתירות שהוגשו נגד תוכניתו של ליברמן. האחת על ידי עו"ד זלמן בלאק המייצג את עמותת אמת ליעקב ועמותת שמורה, בשם אימהות וילדים שצפויים להיפגע מהמהלך, והשנייה, על ידי עוה"ד שמואל מקלב, אוריאל שטרן ויונתן פלדמן, בשם קבוצת מעונות והורים.

לפני כחודשיים, הודיעה השופטת ברון כי על הנתבעים (שר האוצר, שרת הכלכלה, היועמ"ש והממונה על זרוע העבודה במשרד הכלכלה) להגיש את תשובתם עד 7 ימים לפני מועד הדיון, בתאריך 18.10, שחל ביום הגשת הבקשה לדחייה. לפי הפרקליטות, לאחר ישיבות רבות שנערכו בנושא, התברר כי יש צורך בארכה של שלושה ימים להגיש את התגובה, כך שהיא תוגש בפועל רק בסוף השבוע, ביום חמישי.

עורכי הדין המייצגים את העותרים זעמו על התנהלותה של הפרקליטות, וטענו כי ייוותרו בידם ארבעה ימים בלבד, כולל שישי-שבת, ללמוד את תגובת המדינה ולהיערך לדיון בהתאם. עורכי הדין גם טענו לזלזול מרומז של הפרקליטות בבית המשפט, מאחר שעמדו לרשותה קרוב לחודשיים להתכונן כראוי להגשת התשובה, מבלי להמתין לדקה ה-90 ולבקשה הארכה לא הוגנת.

כך או כך, הדיון בעתירה צפוי להתקיים ביום שני הקרוב, ולא מן הנמנע שהצורך בו יתייתר, אם בקואליציה יריחו אפשרות לכישלון בשדה המשפטי, ויבחרו להקדים ולעדן את הגזירה המתוכננת, כדי לאפשר הצגת מצג שווא של התחשבות בלומדי התורה, בסגנון של הוצאת עיזים שלא היו אמורות להיכנס לתקציב מלכתחילה.

השארת תגובה