משפט נתניהו: מאילן לא תצמח ישועה

"מתחילת החקירה של אדוני, אני לא מצליח להבין מתי הדברים שכתבת לעצמך בפתקים הם אמת, מתי הם לא אמת… האם אדוני יכול לתת סימנים? סימנים של אדוני ולא של מישהו אחר"

נתניהו בבית המשפט
נתניהו בבית המשפט

בתוך עשרים וארבע שעות, כבשו שתי דרמות פוליטיות את המסכים בישראל: הראשונה היא מעמדו הרעוע של שר המודיעין אלעזר שטרן מ'יש עתיד', מפאת נימוקים שאין ראוי לפורטם ואף לא לגורסם כאן, והשנייה היא הכרזתו של מי שצוטט לרוב כ'בכיר הליכוד', ח"כ יולי אדלשטיין, על כוונתו להתמודד על ראשות המפלגה מול היו"ר המכהן, ראש האופוזיציה ח"כ בנימין נתניהו.

בין שני הסיפורים מסתתר מכנה משותף אחד, ודרמה העולה בהרבה על שתי חברותיה – הבחירות לראשות הסוכנות היהודית, שאמורות להתקיים במהלך החודש הנוכחי. כמנהגנו, נברר תחילה מה צפוי לעלות בגורלו של אחד המוסדות היותר עתיקים ומשומנים בתקציבים מבית היוצר של הציונות, ולאחר מכן נדון בהקשר האפשרי של שטרן ואדלשטיין לאירוע.

עשרה חברי ועדה יקבעו את זהות היו"ר הבא, שבחירתו דורשת 'רוב סורי' של תשעה מתוכם. חמישה מהחברים מייצגים את תושבי חו"ל (מייקל סיגל, מארק וילף וג'יף שונפלד מטעם הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, סטיבן לואי ודייויד קושיצקי מטעם קרן היסוד) וחמישה את תושבי ישראל, על פי חלוקה סיעתית (הרווי בליץ, המתגורר בארה"ב אך מייצג את המזרחי, רחלי ברץ ריקס המייצגת את כחול לבן, הלנה גלזר מטען ארגוני הנשים, מאיר אזרי המייצג את התנועה הרפורמית ומי שמכהן כיו"ר הזמני, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית יעקב חגואל, המזוהה עם הליכוד).

בעבר, החזיקו הרפורמים שני נציגים בגוף הבוחר בשל כוחם הרב בהסתדרות. הדרישה להשיג תשעה קולות, נתנה בידיהם גוש חוסם ואפשרה להם לאלץ כל יו"ר נבחר של הסוכנות להתחייב בפניהם על ייצוג נאה והבעת עמדה תומכת באינטרסים של הרפורמים בישראל. הפעם, נמנע הדבר בדקה התשעים, אחרי שנציגי סיעת 'ארץ הקודש' בהסתדרות הבחינו כי לפי חלוקת הסיעות מגיע נציג בוועד הבוחר לכחול לבן ולא ליש עתיד הקטנה ממנה במקצת, נציג אותו התכוונו ביש עתיד להפקיד בידיים רפורמיות.

והנה כמה פרטים חיוניים לפני שניגש למתמודדים המרכזיים ולסיכוייהם: ראשית, במידה ולא תושג הסכמה, יישאר בינתיים חגואל בתפקיד מ"מ זמני (אנחנו מתעלמים כמובן מלשונות רעות הגורסות כי בעקבות כך הוא יפעל לטרפד כל הסכמה אפשרית), שנית, שלושת נציגי הפדרציות האמריקאיות צפויים להצביע כאיש אחד, מה שמקנה להם כוח רב ואת היכולת לפסול מועמדים כרצונם.

עד לתחילת השבוע, היו חמישה מתמודדים שדובר בהם נכבדות כמי שיש להם סיכוי כזה או אחר לזכות בתפקיד, ועוד ארבעה שהתמודדו בעיקר מתוך מטרה להוסיף שורה מחמיאה לקורות החיים. החמישייה המובילה כללה את שר המודיעין אלעזר שטרן, וכמו גם את רעייתו של אדלשטיין, אירינה לבית נבזלין. בנוסף עליהם נחשבו השרה לשעבר עומר ינקלביץ', יו"ר הליכוד העולמי דני דנון ושגריר ישראל בארה"ב לשעבר מייקל אורן כמי שמתמודדים ברצינות על התפקיד הנחשק.

מעמדו של שטרן, שנחשב שלא בצדק למועמד מבטיח שזוכה לתמיכת ממשלת ישראל (הסוכנות מתוקצבת באחוז ניכר מכספי המדינה. משכך, קשר חיובי עם הממשלה נחשב פרמטר מבטיח בהתמודדות), הידרדר דרמטית בימים האחרונים. גורמים הקשורים לוועדה יודעים לספר כי גם כך מצבו לא היה מזהיר מסיבות שונות, כולל אופיו הבעייתי בעיניים אמריקאיות.

דנון, עם קילומטרז' פוליטי ומדיני ארוך, כשר המדע, סגן שר הביטחון ושגריר ישראל באו"ם, ייאלץ להתגבר על זיהויו עם האופוזיציה הנוכחית. זאת בנוסף לתדמיתו כתומך טראמפ, תדמית בעייתית בעידן ביידן, וגם כזו שאינה אהודה במיוחד על נציגי הפדרציה האמריקאית.

שתי המועמדות הניצבות לכאורה ראש בראש הן עומר ינקלביץ' ואירינה נבזלין. בעוד הראשונה זוכה לגב פוליטי נאה בדמותו של שר הביטחון ויו"ר כחול לבן ח"כ בני גנץ, האחרונה מסתפקת בתמיכתו האיתנה של בעלה ובשמו של אביה, האוליגרך לאוניד נבזלין. תמיכה שעשויה גם להיות בעוכריה, בשל היריבות הקשה בין אביה ובין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. מאידך, ביחס לשאר המתמודדים, ינקלביץ' נחשבת טירונית למדי בשדה הפוליטי, מה שעשוי להתגלות הן כחיסרון והן כיתרון.

המועמד החמישי, מייקל אורן, אינו מחזיק בגב פוליטי או רשמי כלשהו, אבל בעברו רשום הרזומה המדיני הנאה מכולם. תקוותו היחידה נעוצה במקרה בו הוועדה תחליט להימנע מלצדד באחד המועמדים המזוהים ותעדיף מועמד ניטרלי, או אז סיכוייו גבוהים בהרבה מאלו של הח"כית לשעבר מיכל קוטלר וונש, חברת המועצה הירושלמית פלר חסן נחום, הח"כ לשעבר עוזי דיין והפרופ' יפה זילברשץ.

בשירות רעייתו

בחזרה לאדלשטיין, שהכרזתו על התמודדות לראשות הליכוד (בצירוף ההבטחה השחוקה והצפויה "לא אפרוש בשום מצב מהמפלגה". ד"ש משר המשפטים והמתמודד בפריימריז הקודמים, גדעון סער), הגיעה בעיתוי מפתיע. נתניהו דווקא מעוניין בהתמודדות כזו, ומי שדוחים אותה לעת עתה הם היריבים הפוטנציאליים: ניר ברקת, ישראל כץ ואפילו מירי רגב. כולם מבינים שהתמודדות מול נתניהו משולה להתאבדות פוליטית והם מעדיפים להמתין לפרישתו מרצון.

ההכרזה התמוהה מציבה את שאר המתמודדים בפני דילמה לא פשוטה. מחד, אם הם מעוניינים להצטייר כמי שעשויים להנהיג את המפלגה ביום שאחרי נתניהו, עליהם להצטרף למרוץ. מאידך, הפסד קולוסאלי במרוץ כזה יפגע בסיכוייהם העתידיים, ולפיכך סביר שחלקם (כמו ניר ברקת, למשל) ימתינו בצד ואפילו יביעו תמיכה מן השפה ולחוץ בנתניהו, בתקווה להיפטר מאדלשטיין כיריב פוטנציאלי בסיבוב הבא.

השאלה כמובן, מה ראה אדלשטיין, שאיש אינו חושד בו בחוסר פקחות פוליטית, להתמודד בסיטואציה ובתזמון כזה, כשגם הוא יודע שסיכוייו לנצח בראשות הליכוד זהים לסיכוייה של ח"כ לשעבר קולט אביטל בהתמודדות לנשיאות – בה ניצח הנשיא שמעון פרס ז"ל. על זאת יש להוסיף, כי בניגוד לסער, אדלשטיין לא יכול לבוא בתלונות על נתניהו, ששמר על מעמדו באופן יחסי והעניק לו תיקים ותפקידים נבחרים בשנים האחרונות, כולל ראשות הכנסת ומשרד הבריאות.

תשובה אפשרית אחת טוענת כי ההתמודדות נועדה לסייע לרעייתו במרוץ לראשות הסוכנות בשתי חזיתות שונות: תחילה, בחזית של נציגי הקואליציה, שיראו בו עריק פוטנציאלי שצריך לטפח, ובנוסף, מסר שיעבור לנציגים האמריקאים בגוף הבוחר, על הבידול של אדלשטיין ובת זוגו מנתניהו, שאינו אהוב על חלקים גדולים בקרב יהדות אמריקה הדמוקרטית, בלשון המעטה.

קיימת גם הטענה כי אדלשטיין אכן מאמין בסיכוייו להפתיע את נתניהו, באמצעות פניה לשכלם של המצביעים ובתקווה לגבור על הרגש. המסר של אדלשטיין יהיה אחיד ונחרץ – נתניהו היה ראש ממשלה מצוין ועשה את שלו, אבל אין שום סיכוי שהליכוד בהנהגתו יחזור לשלטון. אדלשטיין הדגיש בראיון הראשון שהעניק, לפרשן חדשות 12 עמית סגל, כי הוא משוכנע שלאחר שינצח יהיה ניתן להרכיב ממשלת ימין לאומית כבר בכנסת הנוכחית. קשה לראות את בנט מוותר מרצון על מעמדו כראש הממשלה לטובת העניין, אבל לא אנחנו נהרוס את תקוותיו של יו"ר הכנסת לשעבר.

כך או כך, בחודש הקרוב צפויה הוועדה הבוחרת בסוכנות לסיים את תפקידה. אם וכאשר ייבחר יו"ר (ולפחות נכון לשעת כתיבת השורות, מירב הסיכויים שחברי הועדה יתקשו להגיע להסכמה ברוב הדרוש) נוכל לדעת איזה מהנימוקים תקף.

תפילה ומלחמה

בינתיים, מושב החורף נפתח בסערה והנציגות החרדית מפליאה בכישוריה האופוזיציוניים. תחילה היה זה ח"כ מאיר פרוש ששיבש את דיוני ועדת החוקה באמירת תהילים קולנית ובכך שלח מסר חריף ליו"ר הועדה, הח"כ הרפורמי גלעד קריב, לאחר שזה האחרון הכניס ספר תורה לעזרת נשים במסגרת הפרובוקציה החודשית מבית היוצר של 'נשות הכותל'.

ביום שני השבוע, כונס במליאה דיון ארבעים חתימות בהשתתפות ראש הממשלה וראש האופוזיציה, ביוזמתו של ח"כ אורי מקלב, שגם זכה לשבחים מנתניהו על המהלך. בנט ונתניהו עלו וירדו מדוכן הנאומים תוך כדי התכתשות מילולית חריפה, כשראש הממשלה לשעבר מאשים את מחליפו באבדן דרך ואידיאולוגיה, מלגלג על הסקרים הצופים לו מאבק עם אחוז החסימה ומונה את כישלונותיה של הממשלה הנוכחית. בנט לא נשאר חייב ושלף מהארכיון (הפחות אהוב עליו, בדרך כלל) מכתב של נתניהו בנוגע לחיסון השלישי, המכוון לתאריך מאוחר מזה שהוחל בו במתן החיסון בפועל.

את עצם קיומו של הדיון, נימק מקלב בחשיבות הפלטפורמה, בה ראש הממשלה נדרש להתייצב ולהאזין. לפי מקלב, "אין ספק שנתניהו הגיע מוכן לנאומו, כרגיל, והפנה את הזרקורים ללא מעט נושאים קריטיים, כמו העברת הכספים לתנועה האסלאמית ולחמאס והכישלון בהתמודדות עם הקורונה, עם יותר מ-1,500 נפטרים מאז הרכבת הממשלה".

ובזמן שבנט עסוק בחילופי מהלומות עם קודמו בתפקיד, נראה שהוא מזניח את העורף הפנימי במפלגתו, ימינה. בשבוע האחרון הספיקה שרת הפנים איילת שקד להיקלע לקטטה נוספת בתוך הקואליציה, לאחר שהכריזה בראיון בעת ביקורה באיחוד האמירויות כי לא תקום מדינה פלסטינית. אולי כקונטרה למרוץ הריאליטי החדש של שרי הממשלה, בדרכם לתפוס פוטואופ איכותי בחברת אבו מאזן.

'בכיר בממשלה' מיהר לתדרך את פרשני סוף השבוע בביקורת חריפה על שקד, בטענה שהיא שומרת על קשרים עם האופוזיציה (כולל במו"מ הממושך שניהלה עם ח"כ שמחה רוטמן להעברת חוק יסוד האזרחות מטעמו, למרות כישלונו) ומסכסכת את הממשלה מבפנים. לפי התדרוך, שקד פוזלת כל העת ימינה ומחפשת את התזמון המתאים לפרק את הממשלה ולחזור ל'בייס' הטבעי שלה, בלי כאבי בטן.

שקד לא נשארה חייבת ופרסמה טקסט ארוך ומקיף ובו הצעה להעביר למתדרך האלמוני – שזהותו נחשפה בינתיים כזו של שר החוץ, ח"כ יאיר לפיד – מספר שיעורים ביחסי חוץ ובדיפלומטיה. סופו של דבר, השניים שוחחו ויישרו את ההדורים. כמו גנץ ועבאס, לפחות בשלב זה, לא רצוי לגוש ימין-חרדים לתלות עודף תקוות בפרישה אפשרית של שקד.

כיוון אפשרי אחר שעשה כנפיים בשבוע האחרון במסדרונות הכנסת, טוען כי ברגע האחרון, עם ההצבעה על תקציב המדינה בקריאה שלישית, יימצא ח"כ עריק שיפתיע ויצביע עם האופוזיציה. לא מדובר בתסריט מופרך לחלוטין, אבל כדאי לזכור שהקואליציה הזהירה נערכה מראש לאפשרות הזו וקבעה את מועד ההצבעה שבוע לפני תום המועד החוקי להעברת התקציב, כך שגם אם הוא ייפול, יהיה די והותר זמן למקצה תיקונים מהיר וצ'אנס נוסף להעברתו.

לא תבוא הישועה

השבוע, חצי שנה אחרי פתיחת משפט ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, הסתיימה עדותו של העד הראשון בתיק, מנכ"ל אתר וואלה! לשעבר אילן ישועה. לכל אורך חקירתו הנגדית, התפתל ישועה בניסיון להסביר מדוע ההיענות לדרישות נתניהו הייתה "חריגה", בזמן שהוא התמסר מרצון לכל יריביו דווקא, כולל בוז'י הרצוג, איווט ליברמן, נפתלי בנט ומשה כחלון, איש איש לפי צרכיו וענייניו.

רגע השיא נרשם בימיה האחרונים של העדות, כשאחד השופטים בהרכב בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט משה בר-עם, תהה בקול באוזניו של ישועה, אחרי שזה האחרון ניסה להסביר פתק בכתב ידו בו הוא מסכם שאתר וואלה! מוטה דווקא לרעת נתניהו, בכך שהוא "שיקר לעצמו" כשכתב את הפתק.

בשלב זה, פקעה סבלנותו של השופט בר-עם, והוא הקשה: "מתחילת החקירה של אדוני, אני לא מצליח להבין מתי הדברים שכתבת לעצמך בפתקים הם אמת, מתי הם לא אמת. בסופו של דבר אנחנו בוחנים את הכתובים. איך נדע על סמך הכתובים מתי אדוני חושב שהדברים שכתב לעצמו הם אמת ומתי הם לא אמת? האם אדוני יכול לתת סימנים? סימנים של אדוני ולא של מישהו אחר".

נדמה כי גם אחרוני חסידי הפרקליטות הבינו שמישועה לא תצמח להם הישועה, ניסיון להרשיע את נתניהו על סמך עד שעדותו רצופה סתירות, שגיאות עובדתיות, כשלים לוגיים ועל פי עדותו עצמו – שקרים לרוב, נידונה לכישלון. גם שופט בעל דעות פוליטיות מובהקות יתקשה להסתמך בפסק דין על עדות מפוקפקת שכזו.

ועדיין, מוקדם להספיד את תיק 4000, התיק היחיד בו נאשם נתניהו בעבירת השוחד החמורה, אף שהפרקליטות ספגה מכה אנושה. למעשה, הפרקליטות תנסה להוכיח את החלק של ה'מתת' (שוחד מורכב משני חלקים, מתת ותמורה, ואת שניהם צריכה הפרקליטות בתיק 4000 להוכיח מעבר לכל ספק סביר, מאחר ואין בידיה 'אקדח מעשן' של עסקת שוחד מוסכמת) בהתבסס על העדים האחרים, החל מניר חפץ וכלה בצוות עובדי וואלה! שיתבקשו להעיד על 'היענות חיובית' נדירה של בעלי האתר, האלוביצ'ים, לטובת נתניהו.

ניתן רק לקבל אינדיקציה לגבי אורך התיק. ספק אם הנשיא בוז'י הרצוג, שעל פי השמועה נתמך באופן מאסיבי על ידי צמרת הליכוד בראשות נתניהו, יתמודד במהלך כהונתו בת שבע השנים עם שאלת מתן חנינה לראש הממשלה לשעבר – במידה ויורשע. שכן אם חקירת העד הראשון בלבד – מרכזי וחשוב ככל שיהיה – ארכה חצי שנה, כמה זמן תימשך חקירתם של יותר משלוש מאות עדי הגנה נוספים, ומספר דומה של עדים מטעם ההגנה, לא כולל כתיבת פסק הדין, ערעור צפוי לעליון ועוד כהנה וכהנה דחיות שונות…

תגובה אחת
  1. רוצים רק את ביבי, לא יולי ולא זוהרי.

השארת תגובה