בג"צ: מנכ"ל המועצה 'לא מתאים'

אולם בית המשפט העליון (צילום בעריש פילמר)
אולם בית המשפט העליון (צילום בעריש פילמר)

עניינה של העתירה שהונחה על שולחנו של בג"צ עסקה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 24.3.2021 (ע"ע 6946-02-21 וע"ע 8259-02-21), שבו נדחו ערעוריהם של העותרת ושל המשיב 3 (להלן: המשיב) על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת.

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק פורטל עורכי דין נועם קוריס

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליארדי שקלים לציבור – רשת 13

עו"ד נועם קוריס כותב ברשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס מבזק לייב

העותרת, מועצת רשות מקומית בצפון הארץ, מינתה את המשיב למנכ"ל ביום 21.2.2019, לאחר שמועמדותו נבחנה על ידי היועץ המשפטי של העותרת, ועל ידי ועדת איתור ייעודית. משאושר המינוי, הגישה המשיבה 1 (להלן: המשיבה) תובענה לבית הדין האזורי לעבודה, בבקשה לביטול מינויו של המשיב למנכ"ל, בין היתר, בטענה כי אינו עומד בתנאי הסף של "ניסיון ניהולי", הנדרש בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הפנים 4/2011 "דרישות סף לתפקידי המזכיר, הגזבר והמבקר ברשויות המקומיות" (21.8.2011) (להלן: חוזר המנכ"ל). תנאי הסף האמור, קובע כדלקמן: "4 שנות ניסיון ניהולי – הכוונה לניסיון בניהול, הנחיה והובלה (באופן ישיר או עקיף) של צוות עובדים בהיקף משמעותי המונה 10 עובדים לפחות". בתוך כך, הגישה המשיבה בקשה לצו זמני כנגד המינוי, עד להכרעה בהליך העיקרי. הבקשה נדחתה בהחלטתו של בית הדין האזורי לעבודה מיום 25.4.2019, והמשיב נכנס לתפקידו כמנכ"ל המועצה, בעוד שההליך התוקף את מינויו תלוי ועומד.

ביום 4.1.2021 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, ובו נתקבלה תביעת המשיבה, ונקבע כי המשיב לא הוכיח כי הוא עומד בתנאי הניסיון הניהולי, הקבוע בחוזר המנכ"ל, אלא לכל היותר, הראה כי עסק במתן שירותי הנהלת חשבונות וסיפק ללקוחותיו שירותי ייעוץ. לנוכח זאת, נקבע כי מינויו למנכ"ל בטל. מעבר לנדרש, נקבע כי יש לבטל את מינוי המשיב, ששימש בעברו כחבר מועצה בעותרת, גם בהיותו מנוגד לחובת הצינון הנדרשת לגבי נבחר ציבור. העותרת והמשיב הגישו ערעורים על פסק הדין של בית הדין האזורי.

בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה נדחו הערעורים, משנמצא כי קורות חייו של המשיב, כמו גם אסמכתאות אחרות שצירף, אינם מעידים על כך שהוא עונה על תנאי הסף בחוזר המנכ"ל. בית הדין קבע כי לנוכח זאת, בנסיבות המקרה, יש לסיים את כהונתו כמנכ"ל המועצה. לצד זאת, כדי לתת לעותרת שהות להיערכות נקבע כי סיום תפקידו של המשיב ייכנס לתוקף ביום 30.6.2021, בחלוף כשלושה חודשים ממתן פסק הדין.

העתירה דנן מופנית כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. העותרת שהנה הרשות המקומית ביקשה כי בית משפט העליון יוציא מלפניו צו על תנאי, המורה למשיבים ליתן טעם, בין היתר, מדוע לא יבוטל פסק דינו של בית הדין הארצי, ומדוע לא ייקבע כי לנוכח מכלול הנסיבות, גם בהינתן פגם במינויו של המשיב למנכ"ל העותרת לא היה מקום להורות על סיום העסקתו. העותרת טענה, בין היתר, כי בתי הדין לעבודה החליפו את שיקול דעתה של ועדת האיתור בשיקול דעתם, במקום לבחון את סבירות החלטתה; וכי עמדת המדינה בנוגע למינויו של המשיב שונתה, בלי שניתנה לעותרת או למשיב  הזדמנות להביע עמדתם בנושא. העותרת ביקשה בנוסף, כי בית משפט זה יורה כי ייקבעו כללים בנושא אופן בחינת עמדת המדינה ושינויה, ובעניין התייצבותה בהליכים משפטיים, בכל הנוגע למינויים.

לצד הגשת העתירה, העותרת הגישה בקשה למתן צו ביניים, המורה כי המשיב ימשיך בכהונתו כמנכ"ל העותרת עד להכרעה בעתירה. בהחלטת חבר ההרכב, השופט נ' סולברג, מיום 28.6.2021, נדחתה הבקשה למתן צו ביניים.

בתגובות המקדמיות של המשיבות לעתירה נטען כי דינה להידחות, בהעדר עילה להתערבות. המשיבות העלו טענות שונות, ובהן כי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה נסמך על קביעות עובדתיות, וכי קבלת העתירה תהיה מנוגדת להלכה הנוהגת שלפיה בית משפט זה אינו מהווה ערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה, ובפרט בנושא קליטת עובדים לשירות הציבורי, הנמצא במוקד מומחיותם של בתי הדין לעבודה. עוד נטען, כי משנקבע כי המשיב אינו עומד בתנאי הסף, בדין הוחלט כי נפקות הפגם היא בטלות המינוי, לנוכח מהות התנאי וחשיבותו לתפקיד המנכ"ל. המשיבה טענה כי דין העתירה להידחות גם בכל הנוגע לסעד הכללי שנתבקש, בין היתר, בהעדר מיצוי הליכים מול הגורמים הרלוונטיים, ומשאותם גורמים לא צורפו כצדדים להליך.

ביום 19.9.2021 התקיים דיון בעתירה, ולאחר שנשמעו טיעוני הצדדים והשופטים עיינו בחומר שהונח לפניהם, נמצא על ידם כי דין העתירה להידחות.

הלכה ידועה היא, כי בית משפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו מהווה ערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה, ולא יתערב בפסקי דינם ובהחלטותיהם אלא במקרים חריגים, בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, כי החלטת בית הדין מגלה טעות משפטית מהותית, והצדק מחייב את התערבותו של בית משפט זה; השני, כי החלטתו של בית הדין מעוררת שאלה עקרונית וכללית (ראו, מיני רבים, בג"ץ 4899/21 מנגל נ' בית הדין הארצי לעבודה, בפסקה 31 והאסמכתאות שם (12.9.2021); בג"ץ 4416/21 דניאל כנפו נ' המוסד לביטוח לאומי, בפסקה 6 והאסמכתאות שם (9.8.2021); בג"ץ 4306/19 אלבז נ' בית הדין הארצי לעבודה, בפסקה 11 והאסמכתאות שם (26.9.2019)). 

בענייננו, לא מתקיימים התנאים להתערבות בית המשפט. תחילה, בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה לא נפלה כל טעות משפטית, לא כל שכן טעות מהותית. כאמור, פסק דינו של בית הדין הארצי, וקביעתו כי המשיב אינו עומד בתנאי הסף, מושתתים על קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי שבחן את עניינו של המשיב בחינה יסודית, והלכה היא כי אין דרכה של ערכאת הערעור, להתערב בממצאי עובדה ומהימנות של ערכאה דיונית. שנית, למרות הניסיון לשוות לטענותיה של העותרת נופך עקרוני, בגצ לא שוכנע כי בענייננו אכן עולה שאלה עקרונית בנושא התייצבות המדינה בהליכים משפטיים הנוגעים למינויים, אלא מדובר בשאלה הנטועה בנסיבותיו הפרטניות של המשיב, ובדל"ת אמותיו של המקרה הקונקרטי.

כפי שהוסבר על ידי המדינה, הנתונים העובדתיים על הרקע והניסיון הניהולי של המשיב הובאו לפניה אך בשלב מאוחר יותר, ולאורם שינתה עמדתה הראשונית, והגיעה למסקנה כי הוא אינו עומד בתנאי הסף הנדרשים בחוזר המנכ"ל.

מקרה דומה לענייננו נדון בבית משפט זה לא מכבר, ושם נאמר:

 

"בענייננו, בית הדין האזורי לעבודה קבע כי המידע שנמסר למועצה היה שגוי לרבות בעניין מספר העובדים שהועסקו במשרד בתקופה הרלוונטית לתביעה, ולפיכך, בין היתר, העותר אינו עומד בדרישת הניסיון הניהולי, אשר מהווה תנאי סף מהותי לכהונה בתפקיד מנכ"ל המועצה, בהתאם לדרישות חוזר המנכ"ל. בנסיבות אלה, רשאי היה בית הדין האזורי לשנות את החלטת המועצה למנות את העותר לתפקיד מנכ"ל בהתאם לתשתית העובדתית שנקבעה על-ידו בנדון, ואף לבטלה" (בג"ץ 2194/21 מוחמד מופלח דרויש נ' בית הדין הארצי לעבודה, בפסקה 15 (22.4.2019)).

 

לפני סיום מצא הרכב בג"צ להבהיר, כי במסקנתו האמורה בנוגע לעתירה, אין כדי להטיל כל דופי במשיב, בכישוריו ובפועלו לטובת העותרת ותושביה מאז כניסתו לתפקיד, כמו שתואר בעתירה.

סוף דבר, שהעתירה נדחית. לנוכח התוצאה אליה הגיע בית המשפט, נקבע כי העותרת תישא בהוצאות המשיבים 2-1 בסך 2,500 ₪ כל אחד.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

השארת תגובה