שעה קלה אחרי שראש הממשלה ניסה, במידה חלקית של הצלחה, לשאת את נאום הפתיחה המסורתי (ובמילותיו של בנט: נאום 'מצב האומה') לכנס החורף של המושב השני של הכנסת העשרים וארבע, מעט אחרי תגובתו הבנויה לתלפיות של ראש האופוזיציה, שהזכירה לשונאיו ולאוהביו כאחד מדוע הוא נחשב לאחד מגדולי הרטוריקנים שהיו כאן, התפרסם סקר עדכני ומסקרן של 'דיירקט פולס'.
כפי שכבר נכתב כאן לא אחת, דיירקט פולס היא חברת הסקרים שהשיגה במערכות הבחירות האחרונות את התוצאות הקרובות ביותר למציאות. למעשה, עיקר כוחה נעוץ בזיהוי מוקדם של מגמות שונות, ובהן שגשוגו המפתיע של גנץ בשבוע האחרון שלפני הבחירות, יציבותה של רע"מ, ההפתעה של סמוטריץ' ועוד. משכך, מן הראוי לתת משקל מה לנתוני הסקר, ובעיקר למגמות שהוא מזהה.
נפתח בנתונים: החרדים שומרים על כוחם, כך גם גנץ. תקווה חדשה נעלמת, ימינה ומרצ על סף אחוז החסימה עם ארבעה מנדטים לכל אחת, ליברמן מאבד מנדט, העבודה מתחזקת במנדט וכך גם הציונות הדתית, הרשימות הערביות צומחות בשלושה מנדטים (5 ו-8 לרע"מ ולמשותפת, בהתאמה), לפיד עם תשעה עשר, והדובדבן שבקצפת – מפלגת הליכוד מובילה עם שלושים וחמישה מנדטים.
הנתון המשמעותי ביותר, וגם המעודד, הוא זה שמצביע על התחזקות דרמטית של גוש הימין האופוזיציוני. לאמור, החרדים, סמוטריץ' והליכוד לבדם מתחזקים בשישה מנדטים, מ-52 בכנסת הנוכחית ל-58 בסקר. על הנייר, אם בנט אכן עובר את אחוז החסימה ומתקשה להרכיב שוב ממשלת שמאל שתצטרך להתבסס גם על המשותפת, תקום כאן ממשלת 62 על טהרת הימין.
הסקר יעניק לבטח רוח גבית לאופוזיציה שחזרה מהפגרה הארוכה במצב רוח לוחמני, לקראת לו"ז צפוף של העברת תקציב. הוא גם עשוי לפעול כבומרנג ולחזק את מסירותם של חברי ימינה ותקווה חדשה לקואליציה הנוכחית, מתוך חשש כבד לגורלם בקלפי. בנוסף, אם אי מי בליכוד החל לתכנן את היום שאחרי נתניהו, מומלץ לו שיקפיא את ההזמנה אצל החייט. נתניהו לא הולך לשום מקום ואף מחליף פוטנציאלי שלו לא מתיימר אפילו להביא תוצאה דומה.
אבל כאמור, אנחנו מעוניינים להבין את הרציונל והמגמות שמאחורי הסקר. לשם כך רצוי לשמוע את מומו פילבר, אנליסט ובעלים משותף ב'דיירקט פולס' כיום ומנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, שחושף עבורנו את המאפיינים שהובילו לתזוזות הטקטוניות בסקר.
"מתוך שלושה עשר המנדטים של סער ובנט, חמישה ויותר חוזרים לימין", מסביר פילבר את הגידול בכוחה של הליכוד, "כשלושה וחצי מהם מגיעים מקרב מצביעי ימינה, ועוד כמנדט וחצי מקרב מצביעי תקווה חדשה". פילבר גם מתייחס לגידול בכוחן של המפלגות הערביות ומסביר כי "במגזר הערבי מבינים שכדאי להיות מעורבים, ולכן כנראה הם ימשיכו להגיע ולהצביע". הוא מהמר גם כי המפלגות הערביות לא ירדו משלושה עשר מנדטים משותפים.
לסיום, שאלת השאלות: האם הקמת הממשלה הנוכחית הצליחה סוף סוף לעורר את מצביעי הימין הרדומים, שהגיעו להצביע בבחירות האחרונות באחוזים נמוכים במיוחד? כאן הוא מסייג ומדגיש כי אף ש"כרגע היורה רותחת", הרי ש"זה משתנה מיום ליום ומחודש לחודש". שנאמר, ימים יגידו.
המוסד להסחת דעת
בחזרה לנאומים עצמם: נתניהו, קוהרנטי ומדויק כהרגלו, השתמש במשחק מילים חדש (הממשלה מכילה, התקשורת מאכילה והעם אוכל אותה), הזכיר את עודף היח"צ וסיפורי התוכים של הממשלה הנוכחית והטיח ביקורת חריפה על ההתנהלות מול מגפת הקורונה שהביאה ליותר מ-1,400 מתים בתקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית ועל חוסר ההתנהלות בסוגיית הגרעין האיראני.
בנט, לעומתו, התקשה לסיים שני משפטים רצופים, לא מעט באדיבותם של ח"כי האופוזיציה, שקטעו אותו בזה אחר זה בזעקות מחאה רמות ובעקיצות שנונות, ונשלחו בסיטונאות אל מחוץ למליאה על ידי היו"ר ח"כ מיקי לוי. לא מעט מהם, דגש על חברי הליכוד, נבהלו מפרסומים שונים בשבוע האחרון על 'רשימות חיסול' שמסתובבות בקרב מתפקדי המפלגה, ובהן מסומנים הח"כים הפעילים בלבד, כשאלה שנרדמו בחודשים האחרונים והתקשו להסתגל לסיטואציה, מאבדים גובה.
קשה להבין לאן חתר בנט כשחשף בנאומו שהמוסד עוסק בפעילות לאיתורו של הנווט האבוד רון ארד. ארד, להזכירכם, נעדר מאז 1988, כשבנט עוד היה נער טרם גיוס לצה"ל. סביר להניח שהמוסד ניסה לא אחת לעלות על עקבותיו של ארד ואין בכך כל חדש, מה גם שהפעולה לא הוכתרה בהצלחה. די אם נזכיר שגם כאשר היה אינטרס מדיני מובהק בחשיפת פעולה של המוסד (חשיפת ארכיון הגרעין האיראני על ידי נתניהו, שסיפקה לטראמפ את העילה לבטל את הסכם הגרעין), ספג ראש הממשלה דאז ביקורת חריפה על ה"שימוש" הפוליטי שעשה בארגון הביון הישראלי.
מיותר לציין שבנט המאותרג ספג בקושי ביקורת מרומזת. נראה כי אף פרשן לא העז לתהות האם מדובר בספין של הסחת דעת גרידא, ומה יקרה אם חלילה ימשיך מספר נפטרי הקורונה לטפס, האם המוסד יעסוק אז בפתרון שאלת "מי נתן את ההוראה" בעסק הביש המפורסם, ושמא ינסה לאתר את רוצחו של ארלוזורוב? לבנט פתרונים.
להציל את אבו יאיר
בראיון החג עמו ב'קו עיתונות', שטח שר המשפטים גדעון סער בהרחבה את הנימוקים לקידום החוק להגבלת כהונה מתוצרת 'תקווה חדשה', ובהתאם להבטחות הבחירות של המפלגה. בתום החג, התברר כי הנימוקים סייעו לשכנע כמעט את כל מרכיבי הקואליציה, ונדמה היה כי החוק יצא באופן מיידי לדרכו.
כמעט אמרנו, כי יו"ר רע"מ, ח"כ מנסור עבאס, הספיק לרמוז על חוסר שביעות רצון, במה שמסכן את סיכוייה של הקואליציה לקדם חקיקה שתקשה את דרכו של ראש האופוזיציה בחזרה לבלפור. גורמים בקואליציה כבר הבהירו, כי אם לא יהיה ברור במאה אחוז שהחקיקה תעבור בכנסת, הם לא יסתכנו ולא יעלו את החוק מלכתחילה.
רשמית, עבאס מנמק את התנגדותו בכך שהוא מעדיף להימנע מחקיקה פרסונלית. שלא באופן רשמי, לעבאס אכפת כקליפת השום מחקיקה פרסונלית, והנימוק האמיתי, מלבד הצורך באישורה של מועצת השורא והיכולת להוציא בתמורה לכל הרמת אצבע הישגים נוספים, שונה לחלוטין.
עבאס עודנו מעוניין לשמור על מעמדו כלשון מאזניים. להערכתו, גם אם יתקיימו בחירות, גוש ימין חרדים לא ישיג את הרוב המיוחל בלעדיו, וכך גם אם ייעשה ניסיון להרכבת ממשלה חלופית כבר בכנסת הנוכחית. אמנם בשלושת החודשים שחלפו עברו הוא ומפלגתו מסע דה לגיטימציה נרחב בחוגי הימין, שהפך אותם משותפים שקטים פוטנציאליים ל'תומכי טרור' וחסידי התנועה האסלאמית, ועדיין, כפרגמט פוליטי, הוא מעדיף לשמור את כל האפשרויות בידיו ולא לשרוף את עצמו אצל יו"ר הליכוד על בסיס אישי.
בנוסף, הדחה של 'אבו יאיר' מראשות הליכוד, עשויה להחזיר את האגף הימני בקואליציה לחיק הימין ולהביא להקמת ממשלה שונה לחלוטין, הנשענת על רוב מוצק שאינו כולל את רע"מ ואינו נדרש לתמיכתה. צעד כזה ימחק את כל הישגיו של עבאס וישאיר אותו לא רלוונטי לשנים רבות, בדיוק כמו עמיתיו מהרשימה המשותפת. למעמד הזה עבאס לא מתכוון לחזור בשום מחיר, ואם צריך, הוא ימצא את התירוץ לגונן על נתניהו ולמנוע חקיקה שכזו.
הכל כשר
כמעט אין ויכוח על הנחת יסוד אחת – מערך הכשרות בישראל חייב לעבור רפורמה מקיפה, כדי להתמודד עם תקלות עומק חמורות, ובמטרה למנוע קריסה בנוסח הרשתות החברתיות. העימות הגדול בין הנציגות החרדית ובין שר הדתות מתן כהנא בשבועות האחרונים, מתמקד בשאלה כיצד לעשות זאת ואלו צעדים נדרשים.
ב-14 ביולי נערכה פגישת התייעצות בלשכת השר, בהשתתפות יועציו הרלוונטיים וגורמי מקצוע ממשרדי הדתות והמשפטים. כהנא בעל הרזומה והלקסיקון הצבאיים, הציב בפני המשתתפים את ההתלבטות האם להסתפק ב'אורנים קטן' – קרי פתיחת אזורי הכשרות כפי שנחתם בהסכם הקואליציוני, או ללכת על 'אורנים גדול', כולל מהפכה של ממש בתחום, הפיכת הרבנות לרגולטורית בלבד ויצירת שוק תחרותי.
לבסוף, התקבלה ההחלטה ללכת בגדול והשר הציג את תוכניתו לביצוע רפורמה בכשרות, כולל מספר צעדים שנויים במחלוקת שעוררו את חמת זעמה של הנציגות החרדית. שני מרכיבים מרכזיים ברפורמה עמדו במוקד המחלוקת: הראשון, שלילת סמכותם של רבני ערים לתת כשרות. השני, 'מסלול שלושת הרבנים' להענקת כשרות, במסגרתו שלושה בעלי תעודת כושר לרבנות, שאחד מהם רב בדימוס, יכולים לייסד ולהעניק כשרות לכל מאן דבעי.
לזכותו של השר ייאמר שהוא הבהיר לא אחת כי מבחינתו עדיף שיתוף פעולה עם הנציגות החרדית בקידום הרפורמה. בין השאר, על המרכיב הראשון הוא כבר ויתר כשהודיע לפני חודש שרבני הערים יוכלו להמשיך ולתת כשרות, על השני הוא מסכים לוותר כעת, כפי שהודיע בועדה בשבוע שעבר, ובתנאי שהרבנות תשתף אתו פעולה בביצוע הרפורמה כולה.
בסביבתו של כהנא זועמים על התנהלותה של הנציגות החרדית, "נכון, אנחנו מבינים את המורכבות ואת חוסר הרצון לשתף פעולה מעל השולחן, אבל אין שום בעיה לעבוד בצורה שקטה ומתואמת בלי לנהל מלחמות עולם, בדיוק כמו שהשר פעל למצוא פתרון בסוגיית הנסיעה לאומן בראש השנה, בערוץ ישיר ויעיל מול הנציגות החרדית".
כדי להמחיש את ההתנהלות המדוברת, כדאי להכיר את הסיפור הבא: שלושה שבועות לפני פרסום רפורמת הכשרות, נפגש אחד ממקורבי השר עם בכיר בש"ס, סיפר לו על הרפורמה המתוכננת והציע לו לנהל דיון בעניין. הש"סניק סירב והבהיר כי אין שום סיבה לדון ברפורמה, משום ש"הממשלה לא תחזיק ואין שום סיכוי שזה יעבור".
לפי הנראה כעת, כהנא יעשה עוד ניסיון אחרון להגיע לדיאלוג מעמיק עם כלל הגורמים ברבנות. על פניו, ההיתכנות לתוצאה של ממש נמוכה, אבל בלשכת כהנא לא אמרו נואש ואנשיו מדגישים שהוא רואה חשיבות גדולה בהעברת התוכנית בשיתוף פעולה ולכן הוא משקיע את כל האנרגיות בכיוון הזה. מנגד, הם מאיימים, אם לא יהיה סיכוי לעבודה משותפת, השר ירוץ קדימה בכל הכוח והתוכנית תעבור במסגרת חוק ההסדרים.
וכאן קבור הכלב: הנציגות החרדית העבירה לכהנא מסרים, ישירות ובאופן עקיף, כי תסכים לנהל דיון על הרפורמה, ובתנאי שהשר יסכים תחילה לבטל את הדד ליין הלוחץ ולהוציא את הרפורמה מחוק ההסדרים הנלווה לתקציב. מבחינת כהנא, מדובר בניסיון לעשות לו תרגיל משיכת זמן בנוסח "או שהכלב ימות או שהפריץ ימות", הוא מודע היטב לקושי שיתעורר להעביר את הרפורמה בנפרד מחוק ההסדרים, כשהחרדים יפעילו את מיטב קשריהם בקואליציה כדי לטרפד את המהלך, ולפיכך צעד כזה לא בא בחשבון מבחינתו. כעת, הכדור נמצא בידיה של הרבנות הראשית, האם לבחור לשתף פעולה עם השר ולרכך את הבעייתיות שטמונה לשיטתה ברפורמה המתוכננת, או ללכת ראש בראש עד הסוף המר.
נלחמים על הכותל
ואם ברפורמות עסקינן, מתווה הכותל חוזר לאחרונה לשולחן הדיונים, באדיבותו ובעידודו הפעיל של מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל ויו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, ח"כ גלעד קריב. בתנועה הרפורמית שבעי רצון מהקמתה של הממשלה הנוכחית, מלכתחילה היו מי שראו שם את בנט כבן ברית אפשרי, שלא לדבר על שאר המפלגות המרכיבות את הקואליציה.
היעד שהציבו הרפורמים לעצמם הוא קבלת שליטה מלאה או חלקית ברחבת הכותל הדרומי, שתהפוך רשמית לרחבה מעורבת בה נערכות תפילות בנוסח רפורמי, ואולי אף ניסיון להשיג דריסת רגל ברחבה המרכזית עצמה, לכל הפחות במסגרת טקטיקה שתאפשר לממשלה סוג של 'נסיגה' אחרי שיופעל הלחץ הצפוי בציבור החרדי והדתי.
כבר בחודש האחרון הרימו נציגי התנועה ראש וערכו מספר 'אירועי סליחות' ברחבה הדרומית, בהשתתפות פייטניות ושאר מאפיינים שלא שערום אבותינו, מתוך ניסיון לרשום כבר נוכחות קבועה בזירה. במפלגות החרדיות הספיקו להיערך לקרב והיומונים השונים דיווחו בהרחבה על המתחולל וסיפקו את ההצהרות המלחמתיות הצפויות. בין השאר, ארגון ליב"ה מוביל את הקרב המשפטי, ובעוד כחודש צפוי גם בג"ץ לעסוק בנושא הרגיש. במקביל, נבנית על ידי הארגון קואליציה חרדית-דתית-מסורתית שתפקידה יהיה להגן על הכותל מכל השתלטות עוינת.
צריך להבין, הנושא איננו הכותל לכשעצמו (אף כי הוא בהחלט מצדיק את המאבק) והחשש של הנציגות החרדית והדתית רחב בהרבה. היעד של הרפורמים הוא אחד ויחיד – לגיטימציה של ממשלת ישראל והכרה בהם כזרם יהודי נוסף. לא אכפת להם באיזו סוגיה או עניין, והכותל מבחינתם הוא רק כלי אפשרי להשגת המטרה.
דקה אחרי אישור מתווה הכותל, אם וכאשר, יוגש בג"ץ מטעמם ויטען כי עתה, משהמדינה מכירה ברפורמים בהקשר אחד כזרם יהודי לכל דבר, היא לא יכולה להתעלם ממנו בהקשרים אחרים, דוגמת גיור או רישום נישואין. בג"ץ כמובן ייעתר לעתירה הפלורליסטית והשוויונית, ואת ההשלכות האיומות קשה לדמיין. כבר אין מדובר רק בתימהוניים שיחגגו אירועי בארק מצוה לכלבים, אלא בנישואי תערובת בגושפנקה 'רבנית' ובגיור של כל צרוע וכל זב, כולל פליטים אריתראים ומהגרי עבודה סודנים, שגם ייהנו מיד לאחר מכן מחוק השבות ויזכו לאזרחות.