קבינט הקורונה מסרב להתכנס

איך אפשר לנהל את המדינה בהצלחה כשהקורונה מכה בעוצמה והקבינט מסרב להתכנס במשך שבועות ארוכים? ואיך אפשר לנהל מדינה כשעבאס מאיים אחת לשעתיים לפרק את הממשלה אם לא יקבל הישגים נוספים?

בנט באו''ם צילום אבי אוחיון לע''מ
בנט באו''ם צילום אבי אוחיון לע''מ

ראש ממשלה ישראלי מגיע לאו"ם כדי להעביר מסר. ראשי ממשלה בעבר מיעטו להופיע בפני המליאה האנטישמית למחצה בניו יורק, וביכרו קהל אוהד ופעיל יותר כמו מוחאי הכפיים באייפא"ק או חובבי קימת הכבוד מהקונגרס. לזירה כפוית הטובה על רקע השיש הירוק, הם נהגו לשלוח את השגריר הייעודי או את שר החוץ (מן הראוי לציין כי כמה וכמה מראשי ממשלת ישראל, כולל האחרון, נשלחו לאו"ם לא מעט פעמים או אף כיהנו בו בתפקיד מלא עוד לפני שהגיעו לפסגה).

נתניהו בכהונתו זיהה הזדמנות ופוטנציאל. בעודו מקדם את יחסיה הדיפלומטיים של ישראל כפי שמעולם לא היו, החל מהודו וברזיל וכלה בברית וישגארד ובקשר המיוחד עם פוטין וטראמפ, הפך ראש הממשלה לשעבר את במת האו"ם למגרש המשחקים הפרטי שלו. לא מעט נאומים שנשא שם נחקקו בפנתיאון, הזכור שבהם, כמובן, הוא נאום הפצצה עם הבריסטול המפורסם.

בנט, דובר אנגלית שוטפת אבל נטול כריזמה ויכולת רטורית, וגם "בלי בריסטולים", החליט שהוא רוצה להיות נתניהו. בכל מחיר.

כמו בביקור בבית הלבן, התקר הראשון התחולל כבר בשלב ההגעה והתכנון. מדינאי חכם היה מוותר מלכתחילה על הופעה ביום האחרון של המושב, כשאין אפילו תוכי במסדרונות הקרים של המבנה המפואר. מדינאי חכם גם לא היה מתעקש להטריד את ביידן בשעה שזה האחרון שקוע במשבר האפגני והצבא האמריקני סופר גופות.

אבל בנט אינו מדינאי חכם, ועל שר החוץ שלו – שהמציא מחדש את האנטישמיות ואת ההיסטוריה והספיק לסכן כמה מהקשרים הדיפלומטיים של ישראל – הוא בוודאי לא יכול להסתמך בכגון דא. כך, הגענו לתסריט הגרוע מכולם – ראש ממשלת ישראל ניצב מול מליאת או"ם ריקה, עם אפס עניין תקשורתי מחוץ לביצה המקומית, וכל זה בהתחשב במגבלות חג שמחת תורה המתקרב.

וכל זה עודנו כאין וכאפס מול הנאום עצמו. דרעי טען בזמנו במליאת הכנסת כי בשיחה אישית שערך עמו בנט, הסביר האחרון בנימה משיחית ש"בנאום אחד באו"ם הוא יכול לשנות את התודעה של ישראל בעולם".

יתכן וישנו בארכיון של ראש הממשלה איזה נאום מתוכנן ובנוי לתלפיות על זכויותיו של העם השוכן בציון, התנהלותו המוסרית ואהבת השלום המקננת בו. הנאום שהושמע בפועל, היה יותר ראיון פוליטי מצוי ופחות אור לגויים.

בנט תקף בפראות את בכירי משרד הבריאות (וגם הם לא נשארו חייבים, כמובן), ניסה לקחת קרדיט על מיגור המגיפה (בזמן שהוא קיבל מדינה מחוסנת עם אפס הדבקה והספיק במאה יום לרשום למעלה מ-1,200 קרבנות), התייחס לסוגיה האיראנית במה שנתפס כחיקוי עלוב של קודמו וגם טרח להסביר לעולם איך נוצרה התאונה המצערת הזו, כלומר ממשלת השינוי, הריפוי, האיחוי והדיבוק. דיבוק להיות נתניהו.

גלים של מבוכה

הבעיה, שגם הציבור בישראל כבר מתקשה לבלוע את צפרדעי הריפוי. אמנם בתקשורת הכללית ישנם כמה מהדרין במצוות המקפידים להמשיך לתקוע בשופר גם אחרי שהחגים הסתיימו ועודם שומרים על האתרוג מכל משמר, אבל גם שם ניכרים הסדקים.

הפרשנים משמאל ניסו ללהטט ולהסביר שבנט בעצם "החזיר את במת האו"ם לגודלה הטבעי", או "חידד את התחושה שהכל בסדר". קשה לראות איך זה מצטלב עם הכותרות הראשיות אמש (ד') בשני היומונים הגדולים בישראל.

בעוד 'ידיעות אחרונות' סיפר על "בנט מול בכירי מערכת הבריאות: העימות" וליווה את הכותרת הביקורתית בארבעה טורים קשוחים, כולל הפרשן הוותיק של העיתון, סבר פלוצקר, שציין כי למשמע הנאום חש "גלים של מבוכה, עד כדי בושה", ב'ישראל היום' ביכרו להציג את תגובת בכירי מערכת הבריאות בהאשמה חריפה כי "דברי בנט נתנו גיבוי למתנגדי החיסונים".

וזה בעצם לוז הבעיה. בנט הספיק במאה וקצת הימים שחלפו להגשים את כל מאווייו כראש ממשלה: לפגוש את נשיא ארה"ב, להצטלם עם נשיא מצרים ולעמוד על במת האו"ם. כעת נותר לו רק העניין הפעוט הזה של לנהל מדינה.

אבל איך אפשר לנהל את המדינה בהצלחה כשהקורונה מכה בעוצמה והקבינט מסרב להתכנס במשך שבועות ארוכים, ובכלל, איך התאייד לו ספין ה'דלתא' לבלי שוב? ואיך אפשר לנהל מדינה כשעבאס מאיים אחת לשעתיים לפרק את הממשלה אם לא יקבל הישגים נוספים?

ואיך אפשר לנהל מדינה כשכל שר מנהל אוטונומיה עצמאית במשרדו, כשאיש אינו מרגיש מחויב לקו של ראש הממשלה, כשחברי הקואליציה מתקוטטים ביניהם ברשתות החברתיות וראשי המפלגות השונות כבר עסוקים בהעברת מסרים לבייס האישי, כהכנה לבחירות הבאות?

בלית ברירה, מנסה גם בנט לבנות מחדש את הבייס. אבל בנייה כזו דורשת קודם כל סימון של המטרה, וכזו טרם נמצאה. בעוד שרת הפנים איילת שקד מפזזת בהקפות שניות לנשים ושר הדתות מתן כהנא טורח לרקוד עם ספר התורה, יו"ר מפלגתם מתזז ימין ושמאל בתקווה (חדשה) לאתר לו מאגר מצביעים פנוי להובלה.

בשנה וקצת שנותרו לבנט עד תום כהונתו, בהנחה שהממשלה תשרוד עד אז, הוא ישקיע את כל כוחו בניסיון למצוא את אותו בייס עלום שם וזהות, להתביית עליו ולנסות לקלוע לטעמו. עד אז, נמשיך להרגיש "גלים של מבוכה".

בנט בנוסח גרמני

בשעה שהמוני בית ישראל חבטו ערבות, וראש ממשלתם נשא נאום חבוט באו"ם, הסתיימו הבחירות בגרמניה, ולראשונה מזה שנות דור יוכתר במדינה קנצלר חדש, אחרי 16 שנים בהן כיהנה בתפקיד אנגלה מרקל.

לא נלאה את הקוראים המסורים בנבכי הפוליטיקה הגרמנית – משני טעמים. ראשית, מדובר בצורת חישוב סבוכה למדי, המשקללת חצי מהנציגים במסלול אזורי וחצי במסלול מפלגתי ארצי, ואשר מספר חברי הפרלמנט משתנה בה מפעם לפעם.

שנית, עד לבחירות הללו, שלטה בגרמניה בדרך כלל קואליציה מרכזית שהורכבה משתי המפלגות הגדולות – המפלגה הנוצרית הדמוקרטית (CDU) המזוהה יותר כימנית מתונה והמפלגה הסוציאל דמוקרטית (SPD) המזוהה יותר עם השמאל המתון. יחד החזיקו שתי המפלגות ברוב מוחץ של חברי הבונדסטאג (בית הנבחרים הגרמני) והשאלה היחידה שנותרה הייתה מי בראש. מרקל, שכיהנה לאורך השנים בראשות CDU, החזיקה בכתר.

על כל זה כדאי לציין שגרמניה מוגדרת פדרציה, וככזו, מחזיקים הפרלמנטים המקומיים של המדינות המרכיבות את גרמניה בכוח לא מבוטל, והבונדסטאג מוגבל בכוחו באופן יחסי.

אבל בבחירות הנוכחיות מסתמן שינוי דרמטי, שתחילתו בנפילה הכואבת של CDU בראשות ארמין לאשט, מחליפה של מרקל ומי שכיהן עד כה כראש הממשלה של מדינת נורדריין-וסטפאליה. המפלגה איבדה לא פחות מ50 מושבים והידרדרה למקום השני עם 196 כאלו בלבד.

מנגד, הסוציאל דמוקרטים בראשות אולף שולץ, מי שהיה בממשלה הקודמת סגן הקנצלר ושר האוצר, רשמו גידול דרמטי של 53 נציגים וקיבלו 206 כאלו, מה שהציב אותם בעמדת הובלה מצוינת.

כעת, לראשונה מזה שנות דור, מנסות שתי המפלגות להרכיב קואליציה באופן עצמאי, בניסיון לגייס לצדן את מפלגת הירוקים שהגיעה למקום השלישי עם 118 נציגים, ואת המפלגה הדמוקרטית החופשית עם 92 נציגים. מי שצפויה להישאר 'מוקצה מחמת מיאוס' היא מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה עם שמונים ושניים נציגיה בשל זיהויה עם הימין הקיצוני ומפלגת די לינקה המצומקת המזוהה עם השמאל הקיצוני.

אם שני הצדדים יתקשו לעשות זאת, אולי עוד נגלה את הבנט המקומי, בדמותה של אנאלנה ברבוק, יו"ר הירוקים, שעשויה לסחוט את תפקיד הקנצלר לעצמה…

השארת תגובה