החברים בישיבה סופדים לאריאל אחדות

אחדות אריאל
אחדות אריאל

מבין 45 ההרוגים הקדושים באסון מירון, היה גם הבחור הצדיק אריאל אחדות ז"ל, משכונת רמות בירושלים ומבחירי ישיבת 'יסודות התורה' הספרדית בתל אביב, אחת הישיבות הנחשבות בכותל המזרח של עולם התורה הספרדי.

חבריו בישיבה מתקשים לעכל את הבשורה הקשה, שאריאל היה ואיננו ומתקשים לדבר עליו בלשון עבר. כעת ככל שחולפים הימים, הם משחזרים דברים שמימיים מכל התקופה האחרונה, בהם דיבר על דברים שלא היו מובנים קודם לכן. הסיפורים המפעימים מתפרסמים לראשונה.

אחד החברים מספר, אריאל ז"ל היה רושם כל יום בחדר משפט, מניף על לוח מחיק לחיזוק חברי החדר, הוא תלה לוח במרכז החדר והמשפט אחרון שכתב בו היה: "אל תלך להיכן שכולם, פקוק שם", משפט שלא הובן ולבסוף מצא את מותו במקום שהיה פקוק ודחוס באנשים.

כך למשל הוא אמר לחבריו, שבועיים קודם פטירתו, שהוא רוצה להפסיק להיכנס לשנת צהריים בשבתות "חבל על הזמן צריך לנצל". בשבוע קודם ל"ג בעומר הוא סיים מסכת יבמות שהתחיל ללמוד מיד אחרי פסח, הוא חזר על מסכת יבמות שנלמדה אשתקד בישיבה, כשנשאל ע"י חבריו, למה דווקא מסכת יבמות, שנלמדה בישיבה לפני שנה, ולא בחרת במסכת כתובות שנלמדה בזמן חורף האחרון, ענה "זה לא מופקע למות בלי ילדים".

שבוע קודם פטירתו, אחד הבחורים בישיבה ראה בשעה שתיים וחצי בלילה בחור לומד בבית המדרש, כאשר התקרב, הוא ראה שזהו הבחור אריאל אחדות ז"ל, וכששאל אותו מה קורה, עכשיו לילה? ענה: "אני לא נרדם אז עליתי ללמוד".

בשבוע האחרון לחייו מעידים חבריו הסתובב בישיבה עם מעטפה עם סך 600 ₪ והחזיר את כל חובותיו לחברים ביניהם חוב של 30 ₪ מלפני שנה וחצי שהחזיר ביום ג' האחרון לחייו 20 ₪ וביום ד' עוד 10 ₪. – למרבה התדהמה לאחר הפטירה נמצאו במעטפה 200 ₪ אחרונים שאותם נותר חייב לפלוני בישיבה חוב אחרון.

הוא סיפר לחבריו שהוא רוצה לסיים קידושין עד ל"ג בעומר. ביום שלישי שעבר יומיים לפני ל"ג בעומר התחילו בישיבה הרשמה לתוכנית 'קנין מסכתא' של 'דרשו', אריאל ז"ל היה מראשוני הנרשמים בשיעורו ולאלו שחששו אמר "זה דבר עוצמתי לצאת עם קידושין ביד ולהבחן על כולה, הכסף זה לא העניין, זה הסיפוק", יומיים לאחר מכן עלה בסערה השמימה.

ביום רביעי י"ז אייר, הגיעה אמו תחי' לבקרו בישיבה, היא הטלטלה בכמה אוטובוסים בכדי לפגוש את בנה, וזאת בפעם הראשונה בכל שלש וחצי שנותיו בישיבה, כמו שהעידה אח"כ, וכמו שסיפר בו ביום לחבריו, אמו תחי' לקחה אותו לבני ברק לקניות של ביגוד וכן אכלו יחד ודיברו על התקדמותו בלימוד וההספקים שהציב לעצמו לזמן הקיץ הנוכחי, במשך כשש שעות, זו הייתה שיחתם האחרונה. כשנשאלה מדוע הגיע סיפרה לראש הישיבה כי הרגישה צורך דחוף לפגוש את אריאל.

ביום חמישי בשעה 16:15, עוד ישב בבית המדרש ולמד, הבחור שלפניו שאל אותו, האם יוצא בארבע וחצי עם הבחורים למירון? אריאל ז"ל ענה לו "לא בכיוון, רבי שמעון נמצא בבהמ"ד ליד הסטנדר' לאחר דקות ספורות, סיכמו איתו שבדרך ידברו בלימוד ולא יתבטלו, והסכים להצטרף לנסיעה".

ברכבת בהלוך למירון, אמר לחבריו 'אני צריך גמרא דחוף תנסה להשיג לי' ואכן השיג לו גמרא קידושין וישב ללמוד בנסיעה וסיפר שנתקף בחשק גדול ללמוד מתוך הגמרא עצמה ולראות בעיניים את האותיות הקדושות!. סיים את כל ספר התהלים במירון והתקשר להודיע להוריו על כך.
חבריו מספרים שהיה בעל כוח פיזי רב ומלא תושיה ומרץ, ולכן פיעמה בהם תקוה עד מוצ"ש האחרון שיתבשרו שבוודאי הכל הסתדר ויהיו בשורות טובות, ולאחר שהתבררו מימדי האסון היו שאמרו שאין להוציא מכלל אפשרות שחשש בתוך המצוקה הנוראית לרמוס מאן דהו או לפגוע בחיי אחרים, כדרכו שלא פגע מעולם בחבר.

– לחבר שפגש אותו שעתיים לפני האסון במירון והציע לו להכנס לציון יחד עם עוד שלשה חברים אמר בנחרצות ' אני לא דוחף בשום אופן רבי שמעון לא היה רוצה שאני יתן מרפק לאנשים'.

– לחבר ששאל אותו במירון איך הוא מתכונן לחזור [לא היה לו שובר ברכבת לחזור] אמר לו 'בהלוך נסעתי ברכבת, בחזור הקב"ה יחזיר אותי'

– לאחר שחילק מיני מאפה לחבריו במירון ונשארו לו רק שתים שאלו חבר מה יהיה ענה 'עד סוף הלילה זה יספיק לי'.

במשך שנותיו בישיבה הקפיד בכל יום הולדת של בחור מהוועד, לתלות בחדרו מודעת מזל טוב ססגונית ועיטר אותה במיני מתיקה, הייתה לו רגישות לא רגילה, כל בחור שלא חש במצב רוח כ"כ, אריאל היה ניגש אליו ומתעניין בשלומו, "מה נשמע, מה קורה, בא נצא לסיבוב" והיה קונה לו שוקולד וכדו'.

– כשהיה בטיול והיו צריכים להתפלל כל תפילה שהיא במשך כל ימי בחרותו הקפיד בתכלית להתלבש מכף רגל ועד ראש בכל מצב שהוא, כולל גרביים ונעליים, כולל כובע וחליפה, ועומד לפני המלך בתפילה כאילו עומד בהיכל בהמ"ד.

– גם כשלא חש בטוב ונאלץ להתפלל פעם בחדרו העידו חבריו כי התפלל את כל התפילה במתינות כמונה מעות מתחילתה ועד סופה ממש ועם כובע וחליפה כעומד בבית המדרש.

– הקפיד מאד על מצות ציצית, וכל הטיולים וכדו' לקח גם טלית גדול, וכן במשך כל חייו היה ישן עם ציצת גם בלילות, ועודד את חבריו מאד לזה באומרו שזו שמירה מעולה, ולמרבה הפלא בפטירתו הוצרכו להשאיר את הציצית על גופו הטהור ונקבר למנוחת עולמים יחד עם הציצית.
– הקפיד כל לילה להתקשר להוריו ולשוחח אתם באריכות כדי לכבדם ולשמחם. וכן בכל ערב שבת נהג לבקש לטלפון כל אחד מאחיו ואחיותיו הקטנים, ואומר לאחותו הקטנה 'תליתי את הציורים שלך בחדר כולם מחמיאים לך'.

– בפורים השנה אחד הבחורים פתח סנטר בתחילת המסיבה, אריאל ז"ל שהיה צעיר ממנו הציע לו בפשטות ללוות אותו לביה"ח, והפסיד בעקבות כך את כל מסיבת הפורים בישיבה, אפילו שהוא היה ראש הקמפיין והיה אמור להפעיל את כל הערב.

– מעולם לא שמעו אותו מתלונן וכמו שהזכיר ראש הישיבה שלט"א בהספדו, וכן מעידים כל חבריו, וכן לא החזיק טיבותא לנפשו.

– היה מקפיד להגיד דברי תורה בשולחן בקביעות בסעודת שבת אע"פ שכבר נאמרו ד"ת ברבים בטוענו שאם לא כן הרי זה זבחי מתים.

– כשהיה קונה סיגריות או דברי מאכל תוך כחצי שעה היה נגמר הכל וכששאלוהו מדוע אמר 'זה לא שלי זה של הקב"ה, מי ששלח את זה ישלח עוד'

לסיום חבריו מתקשים לעכל את גודל האסון, ראו בו בחור פנימי שכל כול היה פנימיות, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, ומאיר פנים לכל אדם, "שפתותיו נוטפות חן, ותורת חסד על לשונו, בהיותו סעד וסמך לרעיו, ידידיו, חבריו וכל סובביו, חכמתו האירה פניו, וצהלתו הקרינה נוחם עידוד ואהבה על כל מכריו. תורה תורה חגרי שק על כי אבד כלי חמדה שפילס דרכו באורחותייך וצעד בנתיבי שבילייך, ווי על האי שופרא דבלי ארעא".

השארת תגובה