"חקיקה אנטי-דתית חייבת להיפסק"

"הגיע הזמן שאירופה תגדיר את עצמה מחדש – אם חופש הדת לא יהיה מובטח באירופה, היהודים שנשארו באירופה לאחר השואה יתקלו בקשיים עצומים לראות את אירופה כביתם ולהחזיק באמונה בעתיד יהודי בטוח"

יום שחרור אושויץ. הגרפ גולדשמידט נושא דברים בפני הפרלמנט האירופי. צילום מולי הרשקוביץ (1)
יום שחרור אושויץ. הגרפ גולדשמידט נושא דברים בפני הפרלמנט האירופי. צילום מולי הרשקוביץ (1)

76 שנים לאחר שחרור מחנה אושוויץ ציין הפרלמנט האירופי את יום השואה הבינלאומי, במהלכו נאם נשיא הפרלמנט האירופי, דיוויד סאסולי, לצד נציגים מהעולם היהודי וביצוע שירי יידיש. הטקס נחתם בדקת דומייה לזכר קורבנות השואה, ותפילת אל מלא רחמים מפי חזן בית הכנסת הגדול של אירופה הר"ר ישראל מילר. לטקס הוזמן לשאת דברים נשיא 'ועידת רבני אירופה' ורבה של מוסקבה הגאון רבי הרב פנחס גולדשמידט. יצוין, כי זו הפעם הראשונה שראש ארגון יהודי מוזמן לשאת דברים בפני הפרלמנט ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה.

הגר"פ גולדשמידט פתח את דבריו בקשר האישי שלו לשואה, כאשר סיפר על הוריו של סבו שנרצחו במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו והדגיש כי הם, כמו היהודים הרבים שנספו בשואה, נרצחו כשחטאם היחיד היה היותם חלק ממיעוט. "היהודים באירופה טרום השואה, ניסו ככל שביכולתם להשתלב בחברה באירופה, אמר הגר"פ גולדשמידט, אולם עם עליית הנאציזם, חלומם נגוז. היהודים שנשארו לאחר המלחמה, קיוו ליצור עתיד טוב יותר באירופה, בחסות האיחוד האירופי, שנולד במטרה למנוע מלחמות נוספות בין הכוחות המרכזיים באירופה".

הגר"פ גולדשמידט ציין כי ההגירה הרבה לאירופה הובילה להתגברות הזעם כלפי מיעוטים דתיים, וכי אירופה נמצאת על פרשת דרכים: "האם אנו פוסעים באותה דרך בה נהגה אירופה כמעט לפני מאה שנה, כשהיא הורסת ומנתצת את הפסיפס המיוחד של תרבויות אירופה, או – האם נעמוד באתגר בהצלחה, נגונן על החירות והערכים למען כולם!?".

בצל פרשת דרכים זו, הדגיש הגר"פ גולדשמידט בפני הפרלמנט האירופי את הפגיעה שנעשתה בחופש הדת של היהודים באירופה באמצעות שורה של חוקים שונים שחוקקו ברחבי היבשת ובהם; החוק לאיסור שחיטה כשרה בשני מחוזות בבלגיה והפעלת לחץ אזרחי לאסור קיום ברית מילה באיסלנד סקנדינביה ופינלנד, שמזכירים צעדים שנעשו בראשיתו של השלטון הנאצי: "אחד החוקים הראשונים שנחקקו ע"י גרמניה הנאצית נגד יהודים בתאריך 21 באפריל 1933 היה האיסור נגד שחיטה כשרה. השיקול מאחורי חוק זה היה להקשות את חיי היהודים ככל האפשר, להצר את צעדיהם ולגרום להם להגר" – "מדינות אשר מצרות חירויות דתיות של מיעוטים, חורגות מעקרונות היסוד והערכים עליהם נבנתה אירופה שלאחר השואה".

הגר"פ גולדשמידט תקף את ההצהרות השונות מצד פוליטיקאים באירופה שטענו כי 'אירופה ללא יהודים אינה אירופה', וחלקם אף מינו אנשי תפקיד לתמיכה בעם היהודי, אך תמכו בחקיקה המצרה את חופש שמירת אורח החיים היהודיים. הרב גולדשמידט הפציר בפרלמנט כי "הצהרות אלו הינן חסרות ערך לחלוטין ומתחסדות. חקיקה אנטי-דתית באירופה חייבת להיפסק". לאחר מכן פנה באופן אישי לנשיא הפרלמנט האירופי, דיוויד סאסולי, והדגיש בפניו: "אם אירופה חפצה ביהודים הנותרים להישאר על אדמת אירופה, אנא הגן על זכויותיהם של מיעוטים דתיים לקיים אורח חיים לאור אמונתם".

בהתייחס למגפת הקורונה, אמר הגר"פ גולדשמידט כי זהו האתגר הגדול ביותר אתו מתמודדת אירופה מאז מלחמת העולם השנייה. "בצל הקורונה, פופוליזם, שנאת זרים ואנטישמיות הרימו שוב את ראשם, כשהם מוסיפים למערבולת בה נמצאת היבשת", וקרא להגדרה מחדש של אירופה את עצמה, "כאיחוד המדינות הגדול ביותר המספק יציבות, בטחון, חירות, שגשוג ושלום".

נאום נשיא 'ועידת רבני אירופה' רבי פנחס גולדשמידט

ידידי, נשיא הפרלמנט האירופי – מר דויד ססולי, חברי הפרלמנט, ניצולים יקרים וידידים נכבדים,

ברצוני להודות לכם על הכבוד הגדול והזכות המיוחדת שהענקתם לי לשאת דברים היום בפני הפרלמנט האירופי.

77 שנים חלפו מאז שקרון בקר הביא את בני הזוג יעקב ומרים שוורץ, סבי הגדול וסבתי הגדולה, מכפר קטן ליד נירג'האזה שבהונגריה למחנה אושוויץ- בירכנאו. ביום קיץ בהיר בחודש מאי, מזי רעב וגוועים בצמא, מסוייטים ומלוכלכים מטלטלות הנסיעה בת השלושה ימים בקרונות הבקר, הם הובלו לתאי הגזים ושם נשרפו. עשרות רבות מבני משפחתה של אימי מהונגריה – גברים, נשים וטף –  היו בין 400,000 היהודים ההונגרים שנטבחו באושוויץ.

כעבור פחות משנה מאז, בדיוק בתאריך של היום – 27 בינואר –  שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ ע"י הצבא האדום. ניצולים בודדים בלבד נמצאו. כמעט כל האסירים הושמדו בתאי הגזים, במחלות ובצעדות המוות. כל אלו שניספו בשואה – ביניהם סבי וסבתי הגדולים, יעקב ומרים שוורץ, רוכלים עניים מכפר קטן ליד נירג'האזה – נרצחו כשחטאם היחיד היה היותם חלק ממיעוט, אשר דיבר שפה שונה, חגג חגים שונים והתלבש באופן שונה מהאנשים סביבם. סבי הצליח לשרוד הודות לכך ששהה בישיבה הרחק משם, בשעה שבני משפחתו נשלחו לתאי הגזים במשרפת אושוויץ.

כיהודי, הנני מבכה את ששת המיליונים של קורבנות השואה ביום תענית תשעה באב. יום זה הינו יום האבל הלאומי על קדושי ישראל, מתקופת החורבן של גלות בבל, עבור דרך מסעי הצלב, האינקויזיציה, פרעות ת"ח- ת"ט ועד השואה. ואולם, כאזרח אירופאי אני מתאבל היום – 27 בינואר. אני זוכר את הזוועות והפשעים נגד האנושות כולה, מיליוני הקורבנות והסבל האין-סופי. היום הזה אני זוכר את חסידי אומות העולם, אשר שמו נפשם בכפם בנסיון להציל חלק מן הנרדפים.

מרביתם של יהודי אירופה טרם השואה, אשר מנו אז כ-10 מיליון איש, עשו כמיטב יכולתם להשתלב בחברה האירופית המודרנית ואף להיטמע בתוכה. רבים מהם היו סופרים, אנשי רוח והוגי דעות, פסיכולוגים, רופאים, תעשיינים, משוררים, אומנים, מדענים, מדינאים ושחקנים. חלומם היה להיות חלק מאירופה המודרנית, אירופה אשר המציאה עצמה מחדש לאחר המהפכה התעשייתית השניה. ברם, יהודים רבים כמו היינריך היינה, זיגמונד פרויד, רוזה לוקסמבורג, משה מנדלסון, שמשון רפאל הירש, אמדאו מודיליאני, אלברט איינשטיין ומליוני יהודים אחרים, נשאו חלום שהתנפץ מול חופי המציאות עם הסתערותם של הנאציזם והפשיזם. בתום מלחמת העולם השניה חלק ניכר מניצולי השואה חש כי אין יותר עתיד יהודי באירופה. רובם של ניצולי שואת אירופה היגרו לפלסטינה, בבקשם להיות חלק ממדינה חדשה. מדינה בה יהודים תמיד יהיו רצויים. אחרים היגרו לאמריקה. מיעוטם בלבד נותר באירופה, מבקשים לאחוז באמונה שהם יצליחו לבנות עתיד יהודי מחדש. מיליוני יהודים הוחזקו בניגוד לרצונם במדינות ברית ורשה, שרידים של חיים קהילתיים ופרטיים, נשלטים ע"י המשטר הטוטליטרי והאנטישמי של סטלין.

כיום, רבים מתוך 1.6 מליון היהודים הנותרים באירופה הינם צאצאיהם של ניצולי השואה. החלטתם להישאר באירופה היתה החלטה פרטית, המבוססת על נסיבות אישיות. עבור בני העם היהודי, התקווה לעתיד ורוד יותר באירופה היתה מעוגנת במסגרות החדשות והערכים שהתפתחו באירופה, אשר הבטיחו עתיד ללא מלחמות, פרעות, שינאה ואנטישמיות. מה שהפך להיות כיום האיחוד האירופי, מקורו בעצם באיחוד כלכלי, בעל מטרה מרכזית לשקם את אירופה זרועת הקרבות, למנוע מלחמות נוספות ולסיים את המצב המלחמתי והתחרותיות בין הכוחות המרכזיים.

בהתאם לדברי פרופ' רומנו פרודי, נשיאה הקודם של הנציבות האירופית, הרי שהאיחוד האירופי הינו אסיפה של מיעוטים, אשר סייעו ליהודי אירופה להשתתף בתהליך הזה, לא כגורמים חיצוניים, אלא כאזרחים אירופאיים מן המניין. אירופה חדשה זו תבטיח עתיד יהודי באמצעות התבססות על העקרונות הליברליים דמוקרטיים, אשר יבטיחו את בטחונם הפיזי וחופש הדת של בני העם היהודי באירופה. ואולם, יהודים רבים לאחר השואה בחרו לנטוש את יהדותם בחשאי, לעולם לא לנסות לתפוס מקום במרחב הציבורי או לבלוט.

כיום, אירופה ניצבת על פרשת דרכים. אירופה בוחנת את חוסנה ואת ערכיה. הגירת מיליוני מוסלמים מהמזרח התיכון מעמידה את היבשת שוב במבחן. גלי הטרור המוסלמי הפונדמנטליסטי וגלי ההגירה הבלתי נשלטת זעזעו את אירופה עד היסוד. על מנת להשיב את הבטחון ביבשת היה צורך בהסדרת אמצעי בטחון חדשים ושיתוף פעולה מוגבר בין זרועות הבטחון של המדינות החברות. עם התגברות הזעם כלפי המהגרים החדשים, הרי שמתקפה מרוכזת כנגד מיעוטים דתיים עיצבה את הנוף הפוליטי של האיחוד האירופי.

השאלה שעלינו להפנות כלפי עצמנו היא – האם אנו פוסעים באותה דרך בה נהגה אירופה כמעט לפני מאה שנה, כשהיא הורסת ומנתצת את הפסיפס המיוחד של תרבויות אירופה, או – האם נעמוד באתגר בהצלחה, נגונן על החירות והערכים למען כולם, נדרוש בטחון וציות לחוקים, תוך שאנו מבטיחים את החירויות הנערכות שעליהן מתבססות הדמוקרטיות הליברליות?

כולנו עדים בצער לכך שיותר ויותר מדינות נמצאות כעת בתהליך חקיקת הגבלות חדשות נגד הקהילה היהודית באירופה. הגבלות אלו מקצצות בחופש הדת ממנו נהנו  היהודים באירופה במשך מרבית המילניום האחרון. אחד החוקים הראשונים שנחקקו ע"י גרמניה הנאצית נגד יהודים בתאריך 21 באפריל 1933 היה האיסור נגד שחיטה כשרה. השיקול מאחורי חוק זה היה להקשות את חיי היהודים ככל האפשר, להצר את צעדיהם ולגרום להם להגר. חוק זהה נחקק בשנה שעברה בוולוניה ופלנדריה. כנראה לא היה זה מתוך כוונה דומה, ואולם התוצאות הינן זהות לחלוטין.

באיסלנד, סקנדינביה ופינלנד אזרחים מפעילים לחץ להחיל חקיקה שתוציא מן החוק ברית מילה. הם מציעים מאסר בפועל של 6 שנים להורה יהודי שימול את בנו. ברוסיה הסובייטית העונש ל'פשע' שכזה היה 5 שנים בלבד. אנו כמובן מכירים בכך שבית סוהר פיני נחשב כ'בית-מלון 5 כוכבים' בהשוואה לכלא רוסי, מקום בו אלכסיי נבלני עדיין עצור היום. אנו מודעים לכך שאנו לא מטרות היעד של חוקים אלו, אך אנו ללא ספק קורבנות החקיקה.

ידידי, ברצוני לשאול אתכם – האם באמת בכך מעוניינת אירופה, בחיקוי ההגבלות המיליטנטיות החילוניות של בריה"מ כנגד הדת? האיחוד האירופי נמצא כעת בתהליך של הגשת תביעה והטלת סנקציות כנגד מדינות חברות אשר חרגו מעקרונות הדמוקרטיות הליברליות ע"י הפרת עצמאות מערכת המשפט וחופש העיתונות. ברצוני להבהיר – מדינות אשר מצרות חירויות דתיות של מיעוטים אינן טובות מהן. אף הן חורגות מעקרונות היסוד והערכים עליהם נבנתה אירופה שלאחר השואה. 

לאחר הפיגוע במשרדי השבועון הצרפתי "שרלי אבדו" והתקפות חוזרות ונשנות על בתי-כנסת, חנויות כשרות ובתי-ספר, פוליטיקאים אירופיים רבים יצאו בהכרזה כי 'אירופה ללא יהודים אינה אירופה'. חלקם אף מינה שליחים מיוחדים כדי לתמוך בעתיד יהודי. ואולם, בעת ובעונה אחת, מנהיגים פוליטיים אלו תמכו בחקיקה המצרה את חופש שמירת אורח החיים היהודי. אני מבקש לשאת דברים אלו היום, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה – פה, בפרלמנט האירופי בבריסל.

הצהרות אלו הינן חסרות ערך לחלוטין ומתחסדות. חקיקה אנטי-דתית באירופה חייבת להיפסק! אירופה היא היבשת היחידה בעולם בה מתרחשות יוזמות שכאלה. אני פונה אליך ידידי, מר ססולי, נשיא הפרלמנט האירופי – אם אירופה חפצה ביהודים הנותרים להישאר על אדמת אירופה, אנא הגן על זכויותיהם של מיעוטים דתיים לקיים אורח חיים לאור אמונתם. בדומה לכך נעשה כעת בגרמניה ואוסטריה, שתי מדינות באירופה בהן אחוז היהודים נמצא בעליה.

מאז מלחמת העולם השניה, מגיפת נגיף הקורונה היא האתגר הגדול ביותר עימו מתמודדת האנושות. הנגיף המית מיליונים, הרס כלכלות ופגע בחיי כולם; סבים וסבות מנועים מלנשק את נכדיהם, בתי תפילה ריקים, בתי חולים מלאים עד אפס מקום, וכבר כל אחד רואה בשכנו אוייב פוטנציאלי. פופוליזם, שינאת זרים ואנטישמיות הרימו שוב את ראשם, כשהם מוסיפים למערבולת בה נמצאת היבשת.

לאירופה במהלך ההיסטוריה היתה היכולת להמציא ולהגדיר את עצמה מחדש שוב ושוב. כיום, בעיצומו של משבר נגיף הקורונה האיום, הגיע הזמן שאירופה תגדיר את עצמה מחדש כאיחוד המדינות הגדול ביותר המספק יציבות, בטחון, חירות, שגשוג ושלום. לשם שמירה על ערכי הליבה האירופיים יש ליזום דו-שיח חדש עם הדתות הוותיקות והחדשות באירופה. האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר, בנאומו לבונדסטאג, בית הנבחרים הפדרלי הגרמני, הצהיר בשנת 2011 כי המסורת האירופית התבססה על שלושה יסודות – תורה מציון, הפילוסופיה היוונית והפוליטיקה של רומא. בהתבסס על ערכים אלו, שומה עלינו  למצוא דרך חדשה להבטיח את ההצלחה של ההתנסות האירופית.

האיחוד האירופי, תחת שרביטה של נשיאות גרמניה בדצמבר בשנה שעברה, הציג הצהרה נגד אנטישמיות והבטיח עתיד יהודי באירופה. מובן מאליו כי בטחונם הפיזי של בני הקהילה היהודית הינו בראש סדר העדיפויות. בדומה לכך גם הדריכות המתמדת מפני התקפות מצד קנאים מוסלמיים וקיצוניים ימניים, כפי שארע לפני כשנה וחצי בעיר האלה בגרמניה. מרביתה של האנטישמיות כיום מגיעה מפלטפורמות בתקשורת החברתית, והללו חייבות להיות תחת פיקוח מסודר.

הדו"ח השנתי בנושא האנטישמיות מטעם אוניברסיטת תל-אביב נשא עימו בשורות מעודדות. ברשת טוויטר נרשמה ירידה של כ-50% בציוצים אנטישמיים. כמו כן, אף יהודי לא נרצח בהתקפה על רקע אנטישמי באירופה בשנה שעברה. ואולם, אם חופש הדת לא יהיה מובטח באירופה, הרי שצאצאיהם של יעקב ומרים שוורץ, כמו גם 1.6 מליון היהודים באירופה, יתקלו בקשיים עצומים לראות את אירופה כביתם ולהחזיק באמונה בעתיד יהודי בטוח.

ברצוני להודות לכם שוב על הזכות לשאת דברים בפני הפרלמנט האירופי.

רוב תודות על הקשבתכם.

השארת תגובה