ממשלת אחדות, אנשי מדון

פחות מחודש לכינון הממשלה, והצדדים כולם בכוננות פירוק • נתניהו ניסה לפתוח את ההסכם הקואליציוני עם גנץ, החרדים לא התלהבו • ואיך פתחה וועדה זניחה תיבת פנדורה ב'אגודת ישראל'?

גנץ ונתניהו חתמו
גנץ ונתניהו חתמו

בכל אחד מ-29 הימים לכינונה של ממשלת ישראל ה-35, לא עבר יום בו לא נצבעו הכותרות בדיווחים על "משבר", "סדקים", "חילוקי דעות" ו"מתחים". השבוע, נדמה היה שאכן העניינים הולכים לצאת משליטה.

לצד תדרוכים בלתי פוסקים של 'הליכוד' נגד שותפתם הבכירה, החליט ראש הממשלה נתניהו לבלום את העברת החוק הנורווגי – הלא הוא ציפור הנפש של 'כחול לבן' – עד שייאותו לפתוח מחדש את ההסכם הקואליציוני באופן שייטיב עימו. מי שהצילו את המצב, היו דווקא המפלגות החרדיות.

בין הסעיפים המפותלים של ההסכם הקואליציוני, נבנה מנגנון שיבטיח את כהונתו של נתניהו כראש ממשלה חילופי בחלוף שנה וחצי, חרף הקושי המשפטי שעלול לצוץ מכיוון בג"צ. שהלא, ראש ממשלה במדינת ישראל יכול לכהן תחת כתבי אישום ואילו שר – אינו יכול. ומה יהא דינו של ראש ממשלה חילופי? על פי ההסכם, במידה ובג"צ יפסול את החילופי עם כתבי האישום – ואך ורק אם זה יקרה בתוך חצי שנה ראשונה לכינון הממשלה – מוסכם על הצדדים ללכת לבחירות.

ככל שהתקרב רגע כינוס מליאת הכנסת ביום שני, החלו לצוץ האיומים. על סדר היום הייתה מונחת ההצעה לחוק נורווגי מורחב, חוק שנחוץ יותר מכל למפלגת 'כחול לבן', שמרבית חבריה מונו לשרים, ורק 3 ח"כים נותרו פנויים למלאכת המשכן.

נתניהו החליט לנצל את חולשתו ונואשותו של גנץ ודרש לפתוח את ההסכם, לתקן את החוק כך שגם אם בג"צ יפסוק אחרי חצי שנה – הצדדים ילכו לבחירות. מהיכן צץ החשש החדש של נתניהו והצורך לבטח את עצמו מעבר למה שדרש מלכתחילה? הכתובת לתשובה נמצאת ככל הנראה במשכן משפחתו בבלפור על רעייתו ובנו הדומיננטי.

ב'כחול לבן' הסתובבו מתוסכלים. אם לא די בחבטות שהם סופגים מתוך מחנה מצביעיהם; בתדרוכים נגדם, ובזלזול מתמשך על אי השפעתם, הנה שוב הם מתגלים בקלונם. מפלגה קטנה הנתונה לחסדי נתניהו. ברצותו יקיים את ההסכם, ברצונו ישלח את הנורווגי לגלות סקנדינבית ארוכה.

הפגישות שנקבעו השבוע בין גנץ לנתניהו אמורות היו לעסוק בדברים חשובים בהרבה. כך למשל סוגיית הסיפוח. שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן הגיע לפגישה עם השניים לדון בפרטי הסיפוח, אלא שעל פי דיווח של העיתונאי ברק רביד, הוא נאלץ לשבת על ספת חדר ההמתנה משך שעתיים תמימות. נתניהו וגנץ היו עסוקים בדברים העומדים ברומה של פוליטיקה קטנה. על סוגיות כלכליות, התמודדות עם המשבר במשק וגל הקורונה המתחדש – אין בכלל מה לדבר.

הסכין שנתניהו נעץ בגנץ עשויה הייתה להסתיים בסיבוב חד, אלמלא המפלגות החרדיות. בשלב מסוים, גילו גפני ודרעי קוצר רוח לטריקים של נתניהו, ובשיחות סגורות הודיעו לו ולאנשיו שהגיע הזמן להפסיק עם המשחקים. לא דאגה כנה להוגנות בערה בהם, כי אם הצורך לחוק הנורווגי עבורם. ההסכם של העברת הנורווגי הוא לא רק ביניכם, אמרו. יש לנו אינטרס מיידי להכניס דם חדש לשורות מפלגתנו.

חצות לילה, בואכה יום שני. הכנסת שוקקת, החוק הנורווגי על השולחן. הצדדים הגיעו להסכמות, במה שנראה כמו התקפלות מפוארת של 'הליכוד'. גנץ לא התחייב לתת בתמורה את שינוי החוק שנתניהו ביקש להבטחת כהונתו החילופית, והצדדים הסתפקו בהצהרה עמומה שהנושא יובא לדיון בהמשך.

ח"כ מיקי זוהר, הכוכב הבלתי מעורער של האופוזיציה מרעים בקולו ומשעשע את הנוכחים. ח"כ יעקב אשר מוזעק לדוכן ופותח במונולוג ארוך המתבל אקטואליה, דברי תורה ומה לא, כל זאת כדי להעביר זמן, בעקבות תרגיל של האופוזיציה שמשכה לפתע את הסתייגויות והותירה את הקואליציה לא מאורגנת להצבעה.

סוף דבר, החוק עובר. נתניהו השיב את כבודו האבוד במקצת, כשהחליט להיעדר מההצבעה, לקול מחאתם של חברי 'כחול לבן' הזועמים על אי השתתפותו בנטל החקיקה.

וזה השלב בו מאחלים מזל טוב לאזרחים שיהפכו בקרוב לחברים בכנסת ישראל, בהם יצחק פינדרוס (יהדות התורה) אוריאל בוסו והרב ברוך גזהיי (ש"ס).

===

צריכים להצטייד בחוש הומור בריא, כדי לעקוב אחר ההתפתחויות בסיעת 'אגודת ישראל'. מפלגה שצלחה 3 מערכות בחירות באחווה וברעות, הופכת לחבית נפץ על "הוועדה לפניות ציבור". הוועדה שהונדסה בשעתו לח"כ ישראל אייכלר והייתה מזוהה עימו יותר מכל, נלקחה על ידי ח"כ יעקב טסלר, ויחד עמה נלקחה אחוות החסידים.

לכל צד טענות מוצדקות משל עצמו, התפקיד עצמו אזוטרי וחסר חשיבות, אך הסיפור פותח מחדש את המלחמות הפנימיות, ויחסי הכוחות מאיימים להתערער. טסלר, נציג חסידות ויז'ניץ, לא זכה בתפקיד בשל חוזקתו, להיפך, דווקא חולשתו והיותו "בן חסות" של בכיר הסיעה יעקב ליצמן, היא שסללה את דרכו.

אייכלר, נציג חסידות בעלזא, החליט להציב תמרור אדום ולהילחם על מקומו ובעיקר על משקל קהילתו וכוחה הפוליטי. הוא לא הולך לוותר. הכלי שניצב כעת על הלוח היא סוגיית הפריימריז ב'אגודת ישראל'. בציר מתפתח בין אייכלר לפרוש, הצמד וביטאוניהם מעלים מחדש את הדרישה, פירות המהלכים ידוברו עוד רבות.

ומה עם השר יעקב ליצמן? טוב ששאלתם. השקט המצמית שהשתלט עליו מאז פרוץ ימי הקורונה והמשיך בפרידתו הצורמת ממשרד הבריאות – עודנו מלווה אותו גם בראשית כהונתו כשר השיכון. האם החושים הפוליטיים גם הם יצאו למנוחה או שמא זו מנוחת לוחם עראית? ימים יגידו.

מבט אל אחינו שבגולה

הרחק מאיתנו, אחינו בגולה נמצאים באחת התקופות הפחות מאירות. משבר הקורונה הכה קשות בקהילות היהודיות; הלך הרוחות בארה"ב מערער את תחושת הביטחון האישית. שנים רבות מדינת ישראל הייתה עבור יהודי העולם נקודה מזרח תיכונית שצריך לבקר ולתחזק, הוקרה לתרומתה החביבה לעם היהודי. במובנים מסוימים היוצרות התהפכו. ישראל הולכת ומתחזקת, בעוד מצב יהודי העולם הופך לרעוע.

היסטורית, מדינת ישראל ידעה "לרתום" את מצוקת יהודי העולם לטובת המפעל הציוני. בין אם זה נתפס כהירתמות להצלת האחים שבגולה ובין אם תראו בזה ניצול, האינטרס של המדינה הוא לעלות אליה כמה שיותר יהודים מכל תפוצותיהם.

וכשעוסקים ביהדות התפוצות, יצופו מיד המטענים והמחלוקות בין הזרמים. התהום הפעורה בין היהדות האורתודוקסית לבין הזרמים האחרים שתופסים נתח משמעותי מיהדות העולם, היא מאבק אידאולוגי ארוך שנלוות לו גם השלכות מעשיות. החל משליטה בגופים עולמיים משפיעים – המאבק בהסתדרות הציונית שהתחולל באחרונה פתח צוהר קטן – ועד ההשפעה על החלטות ממשלה, מתווה הכותל הוא דוגמה בולטת.

בתפקיד שרת התפוצות ניצבת עומר ינקלביץ', חברת מפלגת 'כחול לבן'. כל ניסיון להבין באופן פשוט מהי עמדתה העקרונית ביחס לסוגיות הבוערות נדון לכישלון. היא אינה מתראיינת; אל כנסים שעסקו בשבועות האחרונים בנושא יהדות התפוצות – ליבת הפעילות שלה – היא לא טרחה לנכוח ושיגרה נאום מצולם; היא מוסווית מאחורי פוסטים מהוקצעים בהם מילות קוד שכולן קונצנזוס ומלל מתקתק.

ינקלביץ' השיקה את "מגילת היעוד המשותף"; משוחחת אודות "הבטחת עתיד העם היהודי"; ומציבה משימה של "סולידריות יהודית עולמית".

השבוע בנאומה על דוכן הכנסת, היא ראתה בקריאות הביניים של האופוזיציה הפרעה לאחדות העם היהודי. "קהילות יהודיות בעולם על סף תהום, רבנים ראשי קהילות מתו, בתי ספר נסגרו ואתם עסוקים עכשיו בלהתווכח? במקום זה תהיו עסוקים במאחד ולא במפריד", סנטה ינקלביץ' בח"כים עודד פורר ואלי אבידר, האחרון אגב יליד מצרים, עולה יהדות התפוצות בעצמו.

אם לא שרת התפוצות, ניסינו לתור אחרי עמדת מפלגתה. יו"ר 'כחול לבן' בני גנץ השתתף השבוע וירטואלית בוועידת ארגון AJC שם נדרש לספק התייחסות ליהדות העולם. "מבחינתי, חרדים, קונסרבטיבים, רפורמים או חילונים – הם יהודים, ולא משנה לאיזה זרם הם משתייכים, כפי שכבר הכרזתי בעבר: הכותל המערבי גדול וארוך מספיק כדי שיהיה בו מקום לכולם. זוהי משפחה אחת", אמר גנץ.

האם גנץ תפס צד? עלעול קצר בארכיון 'קו עיתונות' מעלה את הכותרת שהעניק גנץ בסיור בבני ברק. "אני מאמין בהובלה אורתודוקסית, זה מה ששימר את עם ישראל לאורך שנים. אני חושב שזה מה ששימר את עם ישראל לאורך שנים. האם אני חושב שיש להם בלעדיות ואין בלתם? לא".

גנץ כמו ינקלביץ' סופגים ועוד צפויים לספוג ביקורות לרוב בנושאים כאלו ואחרים. תפקידם ומעמדם חושף אותם לכך ובצדק. לקבל ביקורת על דעה שאתה מחזיק בה, על המשנה הערכית, על האמת שלך – זה נהדר. לקבל ביקורת על כך שאין לך שום עמדה – זוהי כבר דרגת גאונות חדשה.

'כחול לבן' שכללה את אומנות הריק והמסרים המעורפלים, והציבה סטנדרט חדש לפוליטיקה הישראלית. כעת, עם התפרקותה האלקטוראלית, ניתן לקוות שלמנהיגה יהיה העוז לדבר. לחשוב. להביע דעה. תהא אשר תהא. רק דברו אלינו ברור.

השארת תגובה