על ניסיך שבכל יום עמנו

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים

ידועה שאלתו המפורסמת של הבית יוסף: "מדוע מדליקים נרות חנוכה שמונה ימים. הרי הנס היה שבעה ימים בלבד, כי ביום הראשון היה שמן בכמות מספיקה להדלקת המנורה"?

אחד התירוצים המפורסמים הוא, שהיום הראשון הוא הודאה על פלא הטבע עצמו. זה שפך השמן דלק ביום הראשון, גם זה נס! כי באמת גם המהלך הטבעי של הבריאה הוא פלאי אלא שמחמת ההרגל וההתמדה לא שמים לב לפלאי הטבע, ולכן עושה הקב"ה מדי פעם ניסים על – טבעיים כדי להזכיר שיש בורא ומנהיג לכל הברואים, ואנו נודה גם על הטבע. אין מקום להודות דווקא על ניסים, גם הטבע הוא נס. מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק.

ידועים דברי הרמב"ן בסוף פרשת בא (שמות י"ג, י"ב): "מן הניסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה. שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם".

שמעתי סיפור על יהודי שזמן רב היה רתוק למיטתו כשהוא סובל ממחלה קשה ונוראה, ל"ע. בין שהות בבתי רפואה שונים לבין התרוצצות להשיג תרופות יקרות דאגו כולם לשלומו של ראש המשפחה והעתירו בעדו.

גם החברים הקרובים – בני חבורתו לקחו חלק בתקופת חוליו הממושך. חלק מהם נסעו למקומות הקדושים ובתי הצדיקים להזכיר ולהעתיר בתפילות. חלק מהם היו עסוקים בבירורים שונים ומגוונים אצל עסקני הרפואה ואנשי מקצוע רבים ברחבי העולם. חלק מהם הושיטו ידיים בעזרה של ממש בביתו של החולה – לסייע לאישה ולילדים ולמלאות את החסר בכל מה שאפשר, וחלק מהם סעדו את ידידם במצות ביקור חולים בגופם ובנפשם ובממונם להקל מסבלו ולשמח את לבו וגופו הרצוץ. וב"ה זכה האיש והחלים.

לאחר החלמתו הכינו בני ביתו סעודת הודאה מפוארת. מה הפלא שבשעת הסעודה הגדולה – סעודת ההודאה להודות ולהלל על ששם נפשו בחיים ויצא מכלל סכנה, בני החבורה הרגישו כבני הבית ממש, לסעוד ולשמוח ולשיר ולרנן במשך כל הלילה על כל החסדים והניסים והנפלאות שנעשו לחברם, ולהרגיש כאילו הם בעצמם נרפאו וניצלו.

שבוע ימים חלף עבר מליל הסעודה הגדולה, והנה שוב מוצאים החברים את עצמם מסובים סביב שולחן ערוך ומפואר – יותר מזה של השבוע הקודם, והפעם להזמנת חבר אחר, כשאין איש מבני החבורה היודע לשם מה הוזמנו לסעודה זו.

לנוכח פליאתם – מה הסיבה למסיבה? זירזם החבר ליטול ידיים ולפתוח בסעודה, ורק בעיצומה יוברר להם הדבר. החברים אכן היטיבו לבם במאכלים ומשקאות משובחים ויקרים, ואז נעמד בעל הבית ופתח את פיו בחכמה: "שמעו נא רבותי, חברים וידידים אהובים ונחמדים: לפני שבוע בזמן הזה, מסובים היינו בבית חברנו לשמוח אתו על חסדיו שזכה לצאת מאפלה לאורה בהתרפאו ממחלתו הקשה. והנה נשאני לבי – ומה אם חברנו הזה, אשר ל"ע סבל והתייסר זמן רב בייסורים קשים ומרים, ותקופה ארוכה היה מפרפר בין החיים למוות בצער רב ובחרדות גדולות מאוד, כאשר רק נתרפא והוטב לו, מיד שמח הוא ועורך 'סעודת הודאה' גדולה ומפוארת, אני – שכלל לא נחליתי, לא סבלתי, לא התייסרתי, לא כאב לי מאומה, לא הטלטלתי עם בני ביתי יומם ולילה ממקום למקום בתלאות ונדודים קשים, אלא מעודי ועד היום – כל רמ"ח איברי וכל שס"ה גידי שקיבלתי  מהבורא, בריאים ושלמים ופועלים על הצד הטוב ביותר, יום ולילה, שנים רבות, ועיניי רואות עולם נפלא, ואוזניי שומעות כראוי – על אחת כמה וכמה שאני מחויב להודות ולהלל ולשבח את הבורא על ששם נפשי בחיים ולא נתן למוט רגלי, ואיני יודע משום צער וייסורים! משום כך זימנתי אתכם לסעודת הודאה.

ימי החנוכה נקבעו להודות ולהלל לה' על הניסים ועל הנפלאות שעשה עמנו בימים ההם בזמן הזה. וכך אנו אומרים בתפילת "ועל הניסים" – "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול". ויש לשים לב, כי ההלל וההודאה – יפה כוחם לא רק לגבי ניסים "גדולים" המתרחשים אחת לשנים רבות, אלא גם על ניסיך שבכל יום – ניסים "קטנים" שאין איש שם על לב להכיר נפלאות וגדולת הבורא. מן הראוי לעצור ולהתבונן ולהודות לה' על כל החסד שעושה עמנו בכל יום ובכל עת ובכל שעה.

כך פותח ה'בית אהרן' את 'מסכת חנוכה': "אחר הדלקת נר חנוכה אמר (רבי אהרן מקרלין זי"ע) כשמגיעים לימים קדושים האלו, צריכים לשמוח מאוד שהחיינו וקיימנו, וצריך להודות להשי"ת פשוט עבור החיים שיקר מאוד אצל כל אדם, השם נפשנו בחיים…"

בימי חנוכה אלו נזכור להודות גם על יום הראשון של חנוכה – הטבע – הניסים , הנפלאות והטובות שבכל יום עמנו.

השארת תגובה