הרב הראשי מציג: כל הדרכים להכשרת החוף הנפרד

במכתב ארוך ודרמטי, מונה רבה הראשי של בת ים את כל הבעיות סביב החוף הנפרד בעיר, וקובע: בלי פתרונות מיידיים – לא ניתן להכשיר את הרחצה בחוף • "עד מתי נלקט פירורים ונעמוד כל שנה מחדש בסאגה של הכשרת החוף, כאילו אלפי הרוחצים הינם אנשים חורגים שאינם זכאים לשירות הגון ואמתי כשאר החופים"

רובינשטיין וזיידמן בוחנים את החוף הנפרד בבת ים
רובינשטיין וזיידמן בוחנים את החוף הנפרד בבת ים

סוגיית החוף הנפרד בבת ים עולה על סדר היום הציבורי מדי קיץ. מצד אחד, מתקיימים מאמצים להכשיר עבור ציבור יראי ה' חוף ייעודי ראוי – כשבשנים האחרונות השקיע משרד הפנים בחוף הנפרד החדש מיליוני שקלים – ומאידך, מכשולי צניעות ובעיות שונות צצות ועולות, ומעיבות על האפשרות לבלות בטבע בדרך כשרה.

במכתב ארוך, התייחס השבוע רבה הראשי של בת ים לחוף הנפרד בבת ים, כשהוא שוטח לפרטי פרטים את הבעיות שצריכות תיקון. "מימין ומשמאל הנני נשאל ונדרש להוציא הודעות, ליחיד ולרבים, בשיעורים או בתקשורת, האם החוף הזה 'כשר לרחצה'. וכשם שהשאלות מופנות אלי, הן מופנות גם לגורמי הכשרות השונים על החופים בארץ, ולצערנו התשובות אינם טובות עדיין", פותח הרב את מכתבו שמוען ליו"ר ש"ס המקומית רפי ברנז, והעתקים ממנו נשלחו לראש העיר ולשר הפנים.

"עד מתי נלקט פירורים, ונעמוד כל שנה מחדש בסאגה של הכשרת החוף. כאילו אלפי הרוחצים בים זה, והמבקשים דווקא את החוף הזה, הינם אנשים חורגים שאינם זכאים לשירות הגון ואמיתי כשאר החופים", כותב הרב בכאב. "דרישות ההלכה לחוף נפרד – הם המינימום שלא ניתן לתפעל חוף בלעדיו. בחוף הנפרד בבת ים קיימות שלש בעיות רציניות (ואגבן עוד כמה בעיות יותר קטנות), ואת כולם ניתנות לפתור, עוד השנה, בכסף, עם רצון טוב".

וכאן עובר רבה הראשי של בת ים למנות את בעיות החוף הנפרד, לאחר עבודה יסודית ומקיפה, ובמסירות למען טהרת ישראל ורווחת התושבים. 'השבוע בבת ים' מצטט קטעים מרכזיים ממכתבו של הרב בר שלום:

  1. החניה למעלה משותפת ופתוחה גם למשתמשי החופים הלא נפרדים. מה שאומר יציאת נשים עם בגדי ים מהרכבים, אל תוך הצבור החרדי – המשתמש בחניה זו.
  2. הירידה אל החוף (מהחניה הנ"ל) מנקזת גם את ההולכים/הולכות לחופים הלא נפרדים מימין ומשמאל. מה שגורם שוב לבעיה הנ"ל נשים בבגדי ים בתוך הצבור התורני, בירידה אל החוף הנפרד.
  3. בירידה אל החוף הנפרד, רואה כל אדם את שני החופים המעורבים, מימין ושמאל, כאשר הכל פרוס לפניו עם בגדי ים.
  4. הירידה אל החוף מסתיימת בשביל החוצה מהחוף הימני (המעורב), אל החוף השמאלי (המעורב), והמשמש את משתמשי החופים ההם, בביגוד של ים, וכן רוכבי אופנים (הנוסעים במהירות ונתקלים בתנועת האנשים החוצה). היורדים לחוף הנפרד נפגשים בהם כל העת.
  5. המחיצה על החוף אינה מגיעה אל תוך המים, לא בימי גאות ולא בימי שפל, באופן שנשים מבקשות לעבור מחוף אל חוף – דרך החוף הנפרד – על קו המים.
  6. בנוסף, מהסיבה הנ"ל של העדר מחיצה במים, גם הרוחצים בים ה"נפרד" כביכול, מתרחצים בעצם עם נשים (מהחוף המעורב) במרחק 100 מטר או פחות.
  7. ניתנים דוחו"ת חניה ללא רחם לכל המשתמשים בחניה זו המוסדרת עבור משתמשי החוף (!!), כאשר אין שום שלט אזהרה שחניה זו היא בתשלום ועליהם להפעיל פנגו או כיוצ"ב.
  8. הקיוסק בחוף הנפרד אינו עומד תחת השגחת הרבנות. [לאחר סיור ארוך וממצה בחוף, עם ה"ה מרדכי בוסקילה, הוברר כי בעיה זו יכולה להיפתר מידית, אלא שהרבנות אינה חפצה לתת תעודת כשרות למזנון, מה שמכיר בעצם בחוף כראוי לביאת אנשים חרדיים כאילו ללא תקלה].

פעולה ראשונה: מגרש החניה

מתוך 3500 מטר (3.5 ק"מ) של חופים בבת ים, מוקצים בסך הכל 150 מטר לחוף הנפרד, אליו מתנקזים אלפים (כשלשת אלפים בכל יום ששי!!) של מתרחצים בימי בין הזמנים ובימי ששי. האם הללו לא זכאים למשטח חניה מתאים, לפרטיים ולאוטובוסים?

משטח החניה הקיים מעל החוף הנפרד, מפוצל לשני מפלסים עם לגונת חול ביניהם, בהפרדי מפלס של כמטר אחד, ויש בהם עזובה ופסולת. לענ"ד די ביום עבודה אחד של טרקטוריסט נמרץ, שיפנה את מעט הגרוטאות, ויישר ויהפוך את שני חלקי החניה למשטח אחד ישר ושמיש. אולי זו השקעה מסוימת כי צריך לפזר למעלה כורכר או כיוצ"ב, אבל זו השקעה חד פעמית ומבטיחה חניה טובה, וגם מתחם מוגדר לבאי החוף הנפרד.

אני מבין שלא תהיה יכולת לשים שלט שהחניה רק לבאי חוף זה (כי זה שטח עירוני שאסורה בו ""הדרה"" כביכול), אבל כאשר בכניסה יש שלט המכריז כי כאן "חוף נפרד", ושטח החניה שאחרי השלט מתוחם, ממילא בדרך כלל לא תהיה בעיה, ורוב מוחלט של הציבור – יכבד. [משא"כ עכשיו ששטח המפלס השמאלי לא מוגדר, רבים חושבים כי הוא חניה לחוף תאיו (המעורב), אע"פ שאין ירידה מחניה זו כי אם דרך החוף הנפרד].

בין חניה זו, לבין החניה הבאה (מצד דרום, של הירידה לחוף תאיו), יש לשים שרשרת הסוגרת את המעבר, והיא תוכל להפתח למעבר רכב ביטחון אם יהיה צורך בכך. (מה שלא נראה צורך כלל, כי בלאו הכי אין מעבר מהחניה של החוף הנפרד הלאה צפונה, ואילו לחניית החוף הנפרד יש כניסה ישירה מהכביש, כך שלא נראה צורך במעבר בין שתי החניות הללו).

בסידור החניה כאמור כאן, יפתרו סעיפים 1 ו-4 הנ"ל.

פעולה שניה: גשר לגישה אל החוף.

חוק הסדרת מקומות רחצה (תשכ"ד) מאפשר לראש רשות מקומית להסדיר מקומות לרחצה נפרדת. דרכי הגישה הנפרדות לא מתוארות שם, אבל במכתב ששלח משרד הפנים לעיריות ברחבי הארץ (מיום כ"א באדר התשע"ז, בשם "הנחיות לפתיחת עונת הרחצה"), קובע הממונה בסעיף 6 (ג) כי "רשות מקומית רשאית לקבוע בחוק עזר כללים שונים להסדרת הרחצה בים". כך שאין שום בעיה חוקית להסדיר את דרכי הגישה אל החוף כראוי.

הירידה אל החוף הנפרד, החשופה למראות לא צנועות של חופים מעורבים, והחיבור בסוף הירידה לשביל ההליכה על החוף, הופך את החוף הזה למעורב. אין הבדל בין ראית אשה בבגדי ים כשהיא במים, או כשהיא 20 מטר לפני כן, בשביל ההליכה.

הפתרון הוא הפרדת דרכי המעבר על ידי גשר. ולא גשר כמו שהציעו, עבור הצבור המעורב (מצפון לדרום), שיצטרך להיות גשר ארוך ועם שיפועים ארוכים כדי שיתאימו גם לרוכבי האופניים, וגם ישאיר את המראה הלא צנוע בגובה, אלא הפוך: גשר לבאי החוף הנפרד. ממזרח למערב. כלומר: מאמצע גרם המדרגות המובילים אל החוף, בגובה גג תחנת האחיות שבתוך החוף הנפרד, יהיה גשרון הליכה אל הגג הזה, ומשם ירדו במדרגות אל תוך החוף. כך יעברו באי החוף הנפרד ישירות אל תוך החוף, "מעל" שביל הולכי הרגל שימשיך לחבר למטה בין שני החופים.

גשר זה הינו זול יחסית, כ-30 מטר קונסטרוקציה של ברזל. רצפת גשר זה תחופה בקרשים (כדי לאפשר הליכה בחום השמש), ודפנות הגשר יורמו עד גובה 1.80 כדי לחסום ראיה מימין ושמאל עד תוך החוף הנפרד. ובא לציון גואל. בסידור זה יפתרו סעיפים 2 ו-3 הנ"ל. וגם תתייתר עבודתו של 'שומר' על השביל התחתון בכניסה לחוף.

פעולה שלישית: הארכת המחיצה אל תוך המים.

עירית בת ים מציבה כל שנה שני שומרים (נוסף על השומר בכניסה לחוף), שתפקידם להתקוטט עם העוברות בקו המים מחוף לחוף, ולמנוע מהם מעבר. זו הוצאה מותרת, העמדת אנשים בחום לוהט שעות ארוכות, חוסר יעילות, ולפעמים – שומרים העסוקים בצפייה באייפון, ורק כאשר העוברת בבגדי ים נמצאת כבר בעומק האזור הנפרד, אז שמים לב אליה, מבקשים שתחזור, נוצרת מהומה, והתקהלות האנשים סביבה עם ויכוחים לשוא. [כל זה ראינו בעיננו].

באף מקום מתוקן לא ממשיכים לעבוד כך, ממש כמדינת עולם שלישי, במקום לתת פתרון קבע לחסימת המעבר, על ידי מחיצה של עמודים וקרשים.

הדיבורים על כך ש"אי אפשר לשים מחיצה בתוך המים" הינם הטעיה, ואינם אמת כלל. גם בחופים חדישים שנבנו בשנים האחרונות המחיצה היא בתוך המים, חד משמעית. זה יכול להיות בבת ים, בדיוק כמו שזה יכול להיות באשדוד (בחוף הנפרד), בתל אביב (בחוף שרתון), בים המלח (בחוף נוה זוהר), בטבריה (בחוף הנפרד), בנתניה (בחוף צאנז), בראשון לציון (הסמוכה אלינו, רצו"ב תמונה), ובאשקלון. יודגש, כי בכל עיר שבה החוף הנפרד הינו בין שני חופים מעורבים, אין מנוס כי אם בפתרון זה.

לאחר מו"מ עם משרד הפנים, בו הובהר כי המציל בחוף הנפרד אינו אחראי ליותר מ-75 מטר מימין ומשמאל, חובה עלינו לתחם את גבול החוף הנפרד כראוי, להכניס את המחיצה 30 מטר אל תוך המים, בהשקעה רצינית חד פעמית, ומאז – להפסיק לעמוד כעניים בפתח לבקש כל שנה מחדש את זכויות הציבור הענק המשתמש בחוף הנפרד.

בסידור זה – תיפתר בעיה 5 הנ"ל. לא יצטרכו מחיצות משני הצדדים בהשקעה גדולה, ובת ים תזכה להוקרה לאות עולם.

לסיום, כותב הרב בר שלום: "עיריית בת ים בוודאי משקיעה הרבה למען תושביה. אולם דברים אלה חייבים לבוא על פתרונם הדחוף. אני מחכה כבר ליום, שבו עשרות הטלפונים כל יום שישי 'האם מותר ללכת לחוף בת ים', יוכלו להיענות על ידי בשמחה ובלי גמגום: 'כן ובאחריות'".

השארת תגובה