פוריה קורן זילבר מסבירה כיצד לזהות ילדים הסובלים מהתעללות הורית

ממצאים מחקריים מעידים, שהקשרותו של ילד להורה מתעלל אינה פוחתת יחסית לילד שגדל בסביבה נורמטיבית וזאת בשל החרדה הקשה, שמלווה את הילד המוכה ובשל הזדהותו עם התוקפן

תינוק, צילום: pixabay
תינוק, צילום: pixabay

במשך מאות שנים נתפסו אלימות, ניצול ופגיעה בילדים על ידי הוריהם כלגיטימיים מאחר שהילד נחשב לרכוש הוריו.

בעשרות השנים האחרונות, אומרת פוריה קורן זילבר, מושם דגש ומשקל על זכויותיהם של הילדים, כשעל המבוגרים המשמעותיים בחייהם לספק להם כר בטוח לגדילה ולהתפתחות. זכויות הילדים מעוגנות בחוק וקיימים ארגונים רבים להגנת הילד ולשמירה על זכויותיו. למרות השינוי המשמעותי שחל במעמדו של הילד בחברה- עדיין ישנם ילדים הסובלים מהתעללות הורית. חלק מהמקרים מדווחים ומטופלים וחלקם לא מגיעים לכלל טיפול בשל מסך ההסתרה שאופף אותם.

ממצאים מחקריים מעידים, שהקשרותו של ילד להורה מתעלל אינה פוחתת יחסית לילד שגדל בסביבה נורמטיבית וזאת בשל החרדה הקשה, שמלווה את הילד המוכה ובשל הזדהותו עם התוקפן. אי לכך יחשוש לדווח על הנעשה בבית, ישמור סוד, יפחד שמא יורחק ההורה המתעלל והוא ישאר לבדו. לעיתים קרובות ירגיש בושה קשה ואשמה כאילו זה מגיע לו. אם רק היה "ילד טוב" היה זוכה לאהבת ולהערכת ההורה המתעלל. בשל כך לא יראה פגם בהתנהגות ההורה המתעלל. את הפגם ימצא בעצמו.

כיון שידוע, מוסיפה פוריה קורן זילבר, שילדים מוכים חיים בטראומה מתמשכת, שמטביעה את חותמה על התפתחותם ועלולה לגרום לפגיעות, שעם התבגרותם יהפכו לחלק ממבנה האישיות שלהם ובשל ההסתרה המלווה את ההתעללות חשוב, לשים לב למספר מאפיינים של אותם ילדים כך שנוכל לאתרם ולהביאם, אותם ואת הוריהם לטיפול מקיף.

מחקרים שונים, מצאו מספר מאפיינים ששילובם ייחודי לילדים אלה:

  • הם מאופינים בהתנהגות המנעותית: ילד שחשוף לאלימות הוריו, מתקשה לעכל את העובדה, שאינו נאהב. הוא זקוק למקום בטוח על מנת לגדול וידיעה זו עלולה לשמוט את הקרקע מתחת לרגליו. בשל כך הוא יחניק את תחושות הכעס והזעם על העוול הנעשה כלפיו וישאר עם תחושות של חוסר אונים. הוא יאבד אמון בעצמו ואי לכך ימנע מקשר קרוב ומקירבה. אנחנו נבחין בילדים שנסוגים לתוך עולם משלהם, נמנעים מקשר עין וקשריהם עם החוץ הינם שיטחיים בלבד. במערכת החינוך, ילדים כאלה עלולים לעבור מתחת לרדאר של המורים כיון שאינם מורגשים. דווקא לילדים אלה יש לשים לב באופן מיוחד.

 

  • יסבלו מסמפטומים דיכאוניים: בשל החשיפה לפגיעות גופניות- יתפתחו במקביל פגיעות נפשיות. בתגובה להורות עויינת ומשפילה- יאמין הילד, שמשהו לקוי בו עצמו. הוא ירגיש רע ואשם, תתפתח בו תחושה של ריקנות ודיכאון. את הזעם שיתעורר בו בתגובה להתעללות הוא יפנה כלפי עצמו. אנחנו עלולים להבחין בהתנהגויות הרסניות המופנות כלפי העצמי כמו פציעה עצמית ובגילאים מאוחרים יותר- שימוש בסמים, אלכוהול, התנהגויות הגובלות בסיכון עצמי.

 

  • רמה גבוהה של חרדה: התעללות פיזית ונפשית מאיימת על שלמות הגוף ושלמות העצמי ובתגובה לכך נצפה ברמות חרדה גבוהות, שבבסיסן אימה מפני כיליון וחרדות נטישה.

 

  • גילויי תוקפנות: האלימות ההורית אינה מאפשרת לילד לאזן ולווסת את רמות התוקפנות שבתוכו. הוא יטה להגיב בתגובתיות יתר גם לגירויים שאינם אלימים. הפרשנות שיתן לסיטואציות חברתיות תהיה מוטה. הוא יפעל מתוך הרגשה, שהעולם בחוץ מסוכן ופוגעני ולכן עליו להגן על עצמו מה שעלול להתבטא בהתנהגויות תוקפניות או מתריסות. גם גירויים פנימיים יפורשו כמסכנים את שלמותו והתגובה תהיה לא פרופורציונלית.

 

  • יהיה שימוש במנגנוני הגנה ראשוניים: הכוונה למנגנוני הגנה כמו- הכחשה, השלכה בידוד ופיצול. אלה מנגנוני הגנה שחיוניים להשרדותו בתנאים המאיימים על קיומו הנפשי ואשר מסכנים אותו פיזית. אולם בהמשך החיים שימוש מאסיבי במנגנונים אלה עלול להוביל להתדלדלות של הנפש כמו גם לעכב תהליכי גדילה והתפתחות.

פוריה קורן מוסיפה ומדגישה כי חשוב מאד שילדים אלה יזכו לסביבה מוגנת ולטיפול הולם. כיום הורים מתעללים, שכנראה הם עצמם היו ילדים מוכים בעברם או סבלו מטראומה כזו או אחרת, מופנים לטיפול פסיכולוגי על מנת להכיר בהתנהגותם ולהבין את מניעי ושורשיה ובכך לזכות בהזדמנות נוספת לעצור את מעגל האלימות ולפתח בתוכם חמלה ואמפטיה כלפי ילדיהם ובסופו של דבר כלפי עצמם.

השארת תגובה