לעבור את הירדן בקפיצה אחת

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים

גדולה מעלתה של פרשת בלק ובלעם, עד שביקשו חז"ל לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע , ואלמלא טורח הציבור היה עם ישראל אומרה פעמיים בכל יום. ( ברכות י"ב). ויש להבין מה מצאו רבותינו בפרשת בלק עד שהחשיבוה כקריאת שמע, שבלימודה ובקריאתה יש קבלת עול מלכות שמים?

על דבריו של בלעם הרשע: "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל" פירש האור החיים הק' (שפרשה זו נקראת בסמוך ליום פטירתו). שבלעם הבחין במעלתם של ישראל שאף על פי שיגעים בתורה וטורחים בקיום המצוות הם אינם חשים בעייפות וטורח.

ביאר זאת המגיד מדובנא בטוב טעם כדרכו במשל. על סוחר יהלומים ששלח את משרתו להביא לו מזוודה עם סחורתו שבה אבנים יקרות שהשאירה במקום אחר, והוא עמד ליד החלון צופה בכיליון עיניים לשובו של המשרת עם האוצר היקר.  והנה הוא רואה את המשרת בא כשהוא נשרך ומתנשף ונאנח, כולו מיוזע, כמי שעל כתפיו משא כבד מנשוא.

אבוי! פרך הסוחר את ידיו קרה אסון ! אין זאת אלא שיד גנבים הייתה כאן. פתחו את המזוודה ובמקום היהלומים שמו לפני המשרת שק מלא אבנים. אדם הנושא יהלומים אינו מתנשף! אין הוא מזיע ונאנח.  כשהגיע אל מול המלון פתח הסוחר מיד את המזוודה ומצא את הסחורה מבלי שנגעו בה. שואל הסוחר את משרתו: מעולם לא שמעתי כי אדם הנושא מזוודת יהלומים מזיע ומתנשף, מדוע התנשפת והבאת אותי לדאגה כה עמוקה? השיב לו משרתו: אדוני, אם היה זה סחורתי לא הייתי מתנשף, אדרבה הייתי נושא אותה בשמחה, אך עתה שזה לא שלי, מה לי יהלומים מה לי אבנים, כבד לי!

הנמשל הוא: אם אנו נאנחים ונאנקים כל כך תחת עול המצוות, אין זאת אלא כי אנו חשים שהמצוות אינן שייכות לנו. במקום מצוות ה' הטהורות עשינו לעצמנו מצוות קשות כאבן והתרחקנו מהן. אין אדם נאנח על מצוות טהורות כי אין משאן כבד.  הוסיף המגיד מדובנא שזה גם כוונת הנביא: "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל"- אם אתה יגע ונאנח, סימן הדבר שלא אותי קראת, המצוות אינן שייכות לך ועל כן הנך יגע. שאילו "אותי קראת" לא היית בא כלל לידי יגיעה ועייפות.

הצדיקים האמיתיים אוהבי ה' כאשר הם לומדים ומקיימים מצוותיו, אין הם חשים עמל וטורח כלל.  אדרבה, עול התורה והמצוות דומה בעיניהם ככתר של זהב משובץ בפנינים הנתון על ראשו של מלך, אשר על אף היותו כבד ומעיק הריהו בכל זאת חביב ויקר בעיניו. כלשונו של ה"אור החיים" שהצדיקים הגם שעושים מצוות וכל עסקם בתורה אינם מרגישים שיש להם עמל…. אלא אדרבה כאדם המרויח וכאדם המשתעשע בשעשועים, לרוב חשקם בתורה. ואילו אלו שאינם עושים כל מעשיהם לשם שמים, כי אם מתוך כוונות צדדיות או מתוך רגילות- מעיק עליהם העול בכבדות יתירה והמה נלאים ומתייגעים חיש מהר.

גדולי המוסר מפרשים בדרך זאת את הגמרא שמספרת על ריש לקיש שראה את רבי יוחנן על שפת הירדן, וברצותו להתקרב אל רבי יוחנן דילג ריש לקיש על הירדן בקפיצה אחת . אמר לו רבי  יוחנן:  "חיילך לאורייתא" – כוחך לתורה, והבטיח לו שאם יעסוק יתן לו את אחותו לאישה. בעקבות כך הסכים ריש לקיש לעסוק בתורה. מיד אחר כך כשביקש לשוב ולחצות את הירדן בקפיצה לא היה בכוחו לעשות זאת. יש מן המפרשים שמסבירים זאת לפי "שהתורה מתשת כוחו של אדם", אך הדברים צריכים ביאור:  אם ריש לקיש היה מתקשה לדלג על הירדן אחרי שכבר החל לעסוק בתורה, היה מקום לומר שתשש כוחו מרוב לימוד, אבל כאן הרי רק קיבל  על עצמו ללמוד, ועדיין לא התחיל ללמוד ולו אות אחת של תורה, מדוע אם כן לא יכול היה לעבור את הירדן כמקודם? מה נשתנה בפרק זמן קצר זה?

יסודו של ה"אור החיים" הק' מאיר לפנינו אור יקרות להבין ולהשכיל פשר מעשה זה. שלאמיתו של דבר ריש לקיש עדיין כוחו היה במותניו לעבור את הירדן בקפיצה אחת, ולא תש כוחו מקבלת עול תורה לחוד. אלא מטבעם של דברים הם: שכל דבר וחפץ שאדם אינו מוצא בו עניין, הוא אינו מסוגל לבצעו ולהוציאו לפועל, אפילו אם במציאות יש לו עדיין כוח לזה . וכן להיפך, כאשר האדם מוצא טעם בדבר מסוים ומשתוקק לעשותו הרי הוא מובטח שימצא בעצמו כוח , גם כאשר מצד טבעו הוא חלוש.  לפי שההשתוקקות לדבר נוסכת באדם כוחות לא לו, אפילו אם הם הרבה מעבר לכוחותיו הטבעיים. ועל כן לאחר שריש לקיש נתן עיניו בתורה והחליט שזה ייעודו, איבד ענין בכוחו הפיזי ותש כוחו מלעבור את הירדן בקפיצה אחת.

זו הייתה זממו השטני של בלעם הרשע לעורר קטרוג על ישראל: שכל מעשיהם הטובים   והמצוות המה עושים ללא חשק ורצון. אך בלעם הרשע אינו ברשות עצמו. לשונו באותה עת הייתה חסומה, וחכה הייתה נתונה בפיו. נוכח הקטרוג: "כי יגעת בי ישראל": שמשמעותו שישראל מקיימים מצוותם בכבדות, באה התשובה: "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל" – שהקב"ה אינו רואה עמל וטורח בקיום מצוותם של ישראל, אלא כולם אהובים כולם קדושים וכולם עושים באימה וביראה רצון קוניהם. כך שהיה בלעם אנוס על פי הדיבור לרומם את ישראל, ומלאך רע בעל כרחו ענה אמן על גודל מעלתם ותפארת גדולתם.

השארת תגובה