טיפש, לא קראתי לך כדי לפטפט

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים

מטרת הקורבנות היא להתקרב לה'. הן קרבן נדבה והן קרבן חובה באים לקרב את נפש האדם אל בוראו. אם כך הדגשת הכתוב: "לרצונו לפני ה'" (ויקרא א', ג') מעוררת תמיהה, מדוע צריכה היתה התורה להדגיש "לרצונו", הרי כל מצוות ה' הם לשמו, ושבעתיים בקרבן שזה מטרתו? כמו כן יש לתמוה על הציווי: "לפני ה'". הרי זה "מקומו" של הקרבן – במזבח שבבית המקדש, כך שאינו יכול להתבצע אלא לפני ה'?

מפרש ה'כתב סופר', שהרי על הפסוק "יקריב אותו לרצונו" דרשו חז"ל (ראש השנה ו, א) "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". וכתב הרמב"ם (גירושין סוף פרק ב') כיצד יתכן הדבר שיחשב כרצונו אם כופין אותו לעשותו? אלא שרצונו הפנימי של האדם הוא לעשות רצון ה' ועל ידי הכפייה מתגלה רצונו זה.

פעמים שה"לרצונו" הוא פנימי בתוך ליבו של האדם, לעומת המראה החיצוני ששם נראה שכל אמירתו: "רוצה אני" אינה אלא כפיה גמורה. אבל לפני השי"ת הבוחן לב וכליות גלוי וידוע הרצון הפנימי של איש ישראל. לכן אמר הכתוב "לרצונו לפני ה'"- ללמדנו כי לפני ה' גלוי וידוע שזהו אכן רצונו של כל יהודי להתקרב אל ה'.

הנביא ישעיה מוכיח את בני ישראל ואומר להם (א, יא): "למה לי רוב זבחיכם". גם הנביא ירמיהו מוכיח בלשון דומה (ז, כב), "כי לא דברתי את אבותיכם ולא ציויתים … על דברי עולה וזבח". ולכאורה יש לתמוה הלא חלק נכבד מחמשת חומשי תורה עוסק במעשי הקורבנות ותורת כהנים, ואיך אומר הנביא על כך "לא דיברתי ולא ציויתים"?

מבאר המגיד מדובנא בדרך משל. סוחר אחד נוכח לראות כיצד סוחר אחר שהיה ידיד קרוב לאביו אינו פוקד את בית מסחרו. זאת ועוד, הוא רואה שהסוחר מתעסק עם שאר הסוחרים בעיר  ורק עמו הוא לא בא במגע. הוא היה מיצר וכואב על כך מאד, וחיפש עצה איך לגרום לכך שגם איתו יסחור. משלא מצא כל פתח גמר בנפשו ללכת לאותו סוחר ולדבר עמו גלויות.

הלך אליו ואמר לו: "הלא ידיד נאמן היית לאבא ומדוע אינך פוקד את בית המסחר שלי?" נענה אותו סוחר ואמר לו: "צודק אתה בדבריך, מכאן ואילך אשתדל למלא את בקשתך ואסור לבית המסחר שלך". ואכן מאותו יום והלאה מדי עוברו על פתח בית המסחר היה נכנס אליו ודורש בשלומו ובשלום משפחתו כדרך רעים וידידים קרובים והיה מגלגל עמו שיחה על דא ועל הא. אבל לכלל עשיית מסחר לא הגיע, ואפילו לדבר על כך לא רצה, אלא המשיך לעשות את עסקי המסחר שלו עם שאר סוחרי העיר כפי שנהג בעבר.

יום אחד פקעה סבלנותו של אותו סוחר ואמר לו: "טיפש שכמותך! וכי סבור אתה שבקשתי ופניתי אליך שתבקר אצלי כדי שתפטפט עמי בדברים בטלים, הלא כל כוונתי הייתה שתעסוק עמי במסחר?

כך גם עניין הקורבנות. וודאי שהקרבת הקורבנות בבית ה' היא עניין קדוש ונעלה, ברם תכליתם ומטרתם של הקורבנות- שעל ידם יתעלה האדם וישמר. אבל כאשר מרוקנים את כל התוכן והמשמעות הפנימית של המצווה, אומר הנביא ישעיה (שם, י"ט) "מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי"- שהרי התכלית והמטרה לא הייתה להסתובב בחצר סתם כך, אלא להתעלות בעבודת ה' על ידי עבודת הקורבנות.

השאלה הנשאלת, אם כשמקריב אדם קרבנות ללא התעלות ורצון פנימי, הקב"ה אינו חפץ בקורבנו, למה א"כ כופים אותו עד שיאמר "רוצה אני"? הרי גם אם זה חשיפת פנימיותו, הקב"ה מחפש את ההתעלות וא"כ אין ערך לקרבן?

י"ל שחשיפת פנימיותו של האדם מועילה כשמדובר ביחיד. במקרה הזה הקרבן יסיר את המסיכה ויחשוף את הפנימיות הטהורה. אולם כשיש רבים שחיצוניותם מביעה ריקנות וחוסר מילוי מטרה, אין ענין בחשיפת הפנימיות הטהורה, כיון שכל האווירה מסביב לקורבנות נראית כשיחת חולין ולא המטרה הקדושה.

חובתנו לעשות אווירה טהורה מסביב לקרבנות ולהתקרבות לה', ואזי גם אם יש יחיד שעדיין אינו אומר "רוצה אני" נוכל לחשוף את פנימיותו הטהורה.

השארת תגובה