הרופאים אסרו למול את הילד

הרב רבינוביץ
הרב רבינוביץ

"מתן תורה" היה האירוע המכונן אשר השפיע אז ולדורות על העולם. באותה שעה הר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש… ויחרד כל ההר מאד, ויהי קול השופר הולך וחזק מאד…" (שמות יט, יז-יח). לנוכח הקולות, הלפידים וקול השופר וההר העשן בני ישראל נעו לאחור. ומשה משיב להם: "אל תיראו כי בעבור נסות אתכם בא האלוקים, ובעבור תהיה יראתו על פניהם (כ, יז).

אין יותר מתאים מזה שאחרי מעמד הוד זה בני ישראל התכנסו בתוך עצמם ויעסקו בדבר ה' כמו שנאמר: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" עם ו' החיבור. לעסוק בתורת ה'. והנה בפרשתנו אנו קוראים כי בני ישראל הלכו לאכול ולשתות, "ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו" (שמות כד, יא), איך ייתכן שמיד עם רואם את האלוקים הלכו לאכול ולשתות? רש"י מביא את המדרש תנחומא שאכן היו ראויים שישתלח בהם ידו של ה', אולם גברה מידת הרחמים ולא נענשו. והשאלה מדוע סלח ה'?

איש אחד שילדיו ל"ע מתו מחמת מילה רח"ל, נולד לו בן והמוהלים והרופאים אמרו לו שאסור למולו. הוא היה שרוי בעצבות גדולה על שאינו יכול למול את בנו. האם בני שהוא מזרע ישראל יישאר ערל כל ימי חייו, שאל?

יעץ לו אחד מאוהביו שיכבד את הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זי"ע בסנדקאות, ולא יספר לו מאומה מכל המאורע אשר עבר עליו כבר, ובזכות אותו צדיק בוודאי לא יאונה כל רע לילד הנימול. ואכן כך עשה, הזמין את רבי פנחס מקוריץ וכיבדו בסנדקאות, וכמובן שלא סיפר לו מאומה מזה שאחיו מתו מחמת מילה, וכפי הנראה שמן השמיים גם כן לא רצו לגלות לו זאת.

אחרי הברית לא היו יכולים להשקיט את הדם מילה, והיה סכנה גדולה לילד. כשראה זאת הרה"ק מקוריץ הבין את מה שעשו לו, אבל את הנעשה אין להשיב, והיה שרוי בצער גדול. מחמת צערו לא היה יכול לישב ולסעוד בסעודת המצווה, אלא יצא לחוץ והסתובב שם ולא ידע לשית עצות בנפשו.

בינתיים הגיע לשם הרה"ק רבי זושא מאניפולי זי"ע שניגש תיכף אל רבי פנחס מקוריץ ושאלו על מה הוא כל כך שרוי בצער? שח לו רבי פנחס את כל המאורע. שאלו רבי זושא אם כבר התקיימה סעודת הברית? השיב לו רבי פנחס בתמיהה: "איך יעלה על דעתו דמר לערוך במצב כזה סעודת מצוה?" אמר לו רבי זושא: "אדרבה, קודם לסעוד את סעודת הברית ואח"כ נראה מה לעשות". הסכים איתו הרה"ק מקוריץ, ותיכף כשהגישו את המנה הראשונה באו לבשר להם שהוטב לרך הנימול והדם הפסיק.

כששמע זאת רבי פנחס הוא שאל את רבי זושא מניין לקח סגולה זו? והוא ענה לו: "הלא מקרא מלא דיבר הכתוב (שמות כד, יא): "ויחזו את האלוקים", כלומר כשרואים ששורה מדת הדין על ישראל וצריכים להמתיקה, העצה לכך היא: "ויאכלו וישתו", לערוך סעודת מצווה ובכוחה להמתיק את הדינים ולעורר רחמים וחסדים". זאת הסיבה שבני ישראל אכלו ושתו אחרי שראו את האלוקים. הם חששו באותה שעה ממידת הדין שלא ישמרו כראוי את התורה, ועל כן ערכו סעודת מצוה להמתיק את הדינים ומשום כך גם לא נענשו.

מסופר שבעיר ברדיטשוב לא היה איש מבני העיר אשר לא הזמין את הצדיק רבי לוי יצחק זי"ע ליטול חלק בכל שמחה אשר פקדה את משפחתו. אך תמיד כשהיה אחד מתושבי העיר בא להזמין את הצדיק לברית מילה, נוהג היה רבי לוי יצחק להשיב לאב המאושר: "מוכן אני לבוא, אך בתנאי אחד. שתערוך סעודת מצווה כראוי!"

הכירו בני העיר את תשובתו זו של רבם, והיה זה לפלא בעיניהם. מה לו, לצדיק, ולסעודה הגונה? הן מאכלים ומשקאות למיניהם אינם תופסים כלל מקום אצל צדיק כרבי לוי יצחק? אך מעולם לא העזו לשאול את רבם על זאת.

ויהי היום, ולאחד האמיצים שבתושבי העיר נולד בן. כשהגיע להזמין את הרבי, מיד דרש ממנו כרגיל: "הבטח לי שתערוך סעודה כיד המלך!" היהודי, שלא היה כשאר העם, לא הבליג ושאל את הרבי לפשר התנאי?

נענה רבי לוי יצחק ואמר: "מאבקים קשים יש לי נגד השטן, אשר בכל עת מחפש דרכים לקטרג על ישראל. ולעומתו טוען אני טענה ניצחת זו, כי כשאדם מישראל מקיים מצווה כלשהי הוא עושה זאת בשמחה וברצון. ואילו כאשר נכשל יהודי בעבירה גורם לו הדבר עצב עמוק, עד כי ליבו נשבר בקרבו. לשמע דברי, מבקש השטן שאוכיח לו את צדקתי", המשיך רבי לוי יצחק, "לי יש הוכחה: הנה, מעולם לא ראינו יהודי, ויהא זה הגרוע שבגרועים, שיערוך סעודה לרגל עבירה שעבר. לעומת זאת, כאשר מזדמנת ליהודי מצווה- ברית מילה, בר מצווה, סיום מסכת, חגים ושבתות- אז שש ושמח היהודי, ואף עורך סעודות לרגל מצוות אלו".

"אמור לי אתה", פנה רבי לוי יצחק אל היהודי הניצב מולו, "כלום אין זו הוכחה ניצחת כנגד דברי הקטרוג של השטן? ואכן, השטן יודע את הדבר ועל כן מנסה הוא בכל כוחו ויכולתו למנוע מן היהודי לערוך בשמחה והדר את סעודת המצווה. ומדוע? כדי שתהיה לו סיבה מספקת לקטרג על עם ישראל". מסיבה זו, סיים הצדיק, "מתנה אני את השתתפותי בכל שמחה בכך שבעלי השמחה יכינו לקראתה סעודה ראויה לשמה!"

האכילה והשתיה בשמחה של מצוה היא פועלת להורדת קטרוגים. נתפלל כי "סעדני ה' ואושעה". ישלח לנו ה' ישועות במהרה.

השארת תגובה