"בלעדיו לא הייתי יהודי": שיחות על קברו של שלמה קרליבך

מאות בני אדם, מלווים בכלי נגינה, נהרו השבוע לקברו של שלמה קרליבך, 23 שנה לפטירתו • בין ההמונים, שוחחנו עם הנכד הלא ביולוגי, האנשים שחבים לו את חייהם הרוחניים, המשפחה שהגיעה בהרכב מלא, בחור הישיבה שמתרפק וגם עם אהרן רזאל

אהרון רזאל על קברו של שלמה קרליבך
אהרון רזאל על קברו של שלמה קרליבך

לאנשים שמילאו בשעת דמדומי חמה של יום ראשון את שבילי הר המנוחות, תתקשו למצוא מכנה משותף. היו שם בחורי ישיבות וצעירים עדויי עגילים, גברים חנוטים בחליפות עסקים ומשפחות שלבושם המרושל מורכב מכל צבעי הקשת, ממעלה אדומים ומאשדוד, ממבוא מודיעים ומבית שאן, וגם חייל מאילת. לשעות ארוכות, התאחדו כולם סביב קברו של ר' שלמה קרליבך ז"ל, ביום פטירתו.

העלייה לקבר קרליבך, הפכה לנהירה של ממש. שעות ארוכות, עומדים רבים סביב קברו, מלווים בגיטרות, כלי נשיפה ואקורדיון, משוררים את שיריו על פי אותיות התהילים, ומתרפקים על זכרו.

בין שיר לשיר, פתחנו בשיחה עם הנוכחים, ביקשנו לשמוע מה מביא אותם למקום, ואיך אחרי 23 שנה לפטירתו, הם עדיין כרוכים אחריו בעבותות אהבה.

שעריה ויט, הגיע ממבוא מודיעין. בהחלה מציגים לנו אותו כנכד של ר' שלמה, ולנו לוקח זמן להבין שלא מדובר על נכד ביולוגי. "אני נכד לגמרי חוץ מקשר דם", הוא אומר ועיניו נוצצות. "אבא שלי פגש את ר' שלוימל'ה בשיקאגו, כשהיה נער בן 14, ומאז הוא חלק מחיינו. בלעדיו, לא בטוח שהיינו יהודים". משפחת ויט מתגוררת במושב הקרליבכאי מבוא מודיעים, ונחשבת לחלק מהגרעין הקשה.

יצחק מרמורשטיין הכיר את קרליבך בתפילה אקראית בכותל בשנת 73, ומאז ראה אור גדול, ודרכיהם לא נפרדו. גם בתקופות שכיהן כמורה בארה"ב וכרב קהילה בקנדה, שמרו על קשר אישי וחם. לדבריו, הוא קיבל ממנו הסמכה לרבנות. "בסופו של דבר, התורה שלו תגיע לכל עם ישראל", הוא אומר ודמעות געגוע בעיניו.

מיכה אודנהיימר ראה אמנם את קרליבך בצעירותו בהופעות בלוס אנג'לס, אך הפך לתלמיד מובהק כשפגש אותו בתקופת לימודיו בארץ. "אני לא יודע אם הייתי היום יהודי דתי בלעדיו, מאז שפגשתי אותו ונהייתי תלמיד שלו, הרגשתי שהוא ליווה אותי בכל. עליי זו לא שאלה למה הגעתי, מה שמדהים זה כל הצעירים כאן שמעולם לא הכירו אותו, ומגיעים בהמוניהם, זה מדהים".

את עקיבא אנחנו פוגשים במעלה השביל, סוחב אחריו חמשה ילדים. פניו עדינות ומאירות. "קרליבך הוא החיבור שלנו ליהדות, אמנם לא הכרנו אותו, אבל אנחנו שומרים על קשר דרך הדיסקים, הספרים והשירים. הייתי חייב להביא לכאן את כל המשפחה, זו המשענת הכי יציבה והדמות הכי משמעותית בחיינו".

יצחק, בחור ישיבה ליטאי, כמעט ולא הבחין במתרחש סביבו. רוב הזמן עיניו עצומות, שפתיו ממלמלות, ושירתו בוקעת. "כמו שאתה רואה, אני לא הישיבה בוחער היחיד כאן, זה אולי לא הדבר הכי טבעי, אבל מה לעשות, הנשמה שלי נמשכת לשירה ולאווירה. קראתי על קרליבך המון, אני מודע לכל המורכבות, ועם זה, את רגעי היציאה מהשגרה והרצון לחוות התעלות, אני מוצא פה, עם השירים והאנשים האלה".

בין מובילי השירה והנגינה על הקבר, נמצא גם המוזיקאי אהרן רזאל. "איך אתה, שהשירה שלך מורכבת ועמוקה כל כך, מוצא חלק במוזיקה כזו פשטנית?", אנחנו תוהים, ורזאל תולה בנו מבט ספק תוהה ספק מרחם. "הפשטות של קרליבך זו הדרגה הכי גבוהה, כל תפיסת העולם, אהבת ארץ ישראל, תורת החסידות, הכל נמצא בשיריו.

השארת תגובה