הם ביקשו ברכה לזרע של קיימא, הרבי אמר: תעשו חסד

הרב-אלבז-1
הרב-אלבז-1

עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה

וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה (בראשית יב, ב). שנו רבותינו (קיז ע"ב) אמר רבי שמעון בן לקיש וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל– זהו שאומרים אלוקי אברהם, וַאֲבָרֶכְךָ– זהו שאומרים אלוקי יצחק, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ– זהו שאומרים אלוקי יעקב. ממשיכה הגמרא ושואלת יכול יהיו חותמין בכולן? תלמוד לומר וֶהְיֵה בְּרָכָה– בך חותמין (באברהם – מָגֵן אַבְרָהָם) ואין חותמין בכולן.

וביארו המפרשים (מגלה עמוקות ועוד), על פי מה דאיתא באבות (פרק א' משנה ב') "על שלשה דברים העולם עומד, על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים", שלושת  עמודי עולם אלה הם כנגד שלשת האבות, אברהם אבינו דבק במידת החסד, וַיִּטַּע אֶשֶׁל (בראשית כא, לג) אכילה, שתיה, לויה, לינה (סוטה י ע"א), וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם (בראשית יח, ז), גמילות חסדים, הכנסת אורחים ואהבת הבריות ללא גבולות.

יצחק אבינו דבק במידת העבודה- גבורה, עבודת ה' במסירות נפש עד זביחת עצמו לעולה לפני ה'. ויעקב אבינו היה עמוד התורה, אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים (בראשית כה, כז), הוגה בתורה יומם ולילה באהלי שם ועבר, וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ (שם כח, טז), אל תקרא משנתו אלא ממשנתו (בראשית רבה סט, ז).

וגילה הקב"ה לאברהם אבינו שבחתימת וסוף הגלות יגאלו בני ישראל בזכות מידת החסד שבה דבק כל ימי חייו, צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה (ישעיה א, כז), בך חותמים ולא בהם, חתימת וסוף הגלות תהיה בזכות החסדים, אהבת הבריות ומידות הטובות שינהגו בהם בני האדם שהם יסוד ותכלית הבריאה, אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם (תהילים פט, ג. וע"ע במדרש שוחר טוב- תהילים פרק ל"ז פסוק א' שלמד אברהם על חשיבות מידת החסד מנח שניצל ממי המבול בזכות החסד).

בספר לב שמחה של כ"ק האדמו"ר מגור זצ"ל מובא מעשה באברך חשוך בנים שניגש לאדמו"ר ושאל מה עליו לעשות כדי שיזכה לפרי בטן. והשיב האדמו"ר שירבה לעסוק בגמילות חסדים, וראיה לדבר מדברי התורה: נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו (בראשית ו, ט), ודרשו רבותינו (הובא ברש"י שם) ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. המשיך האדמו"ר ואמר ששמע מרבי שמחה בונים מפשיסחא זיע"א שבשמים ישנם היכלות רבים, וכמו שאנו מבקשים בתפילות הימים הנוראים שהקב"ה יפתח לנו שערי היכלות אלו, שערי ברכה, שערי חן וחסד, שערי פריה ורביה, שערי גמילות חסדים. וההיכל של הפריה ורביה נמצא ליד היכל החסדים.

ולכן אם רואים שהשער של הבנים סגור, ולא זוכים לפרי בטן, צריך להיכנס דרך השער הסמוך אליו שהוא שער גמילות החסדים, וזהו שרמזה התורה "אלה תולדות נח"- עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים, דעל ידי עשיית החסדים והמעשים הטובים זוכים לתולדות – בנים ובני בנים.

***

הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים

רבותינו אומרים (ב"ר סא, א) ששתי כליותיו של אברהם אבינו היו נובעות חכמה ומורות לו את הדרך העולה בית ה'. ללמדך שכשאדם רוצה באמת, ה' יתברך נותן לו את הפתח לצאת מהמבוכה הגדולה של העולם, ומהכפירה הגדולה של העולם. בדורו של אברהם אבינו כולם היו כופרים, עובדי ע"ז משתחווים לפסלים ואלילים, אך אברהם אבינו עזב את הכל והתייחד בעבודת ה' יתברך.

ולכן אצל אברהם נאמר (בראשית יז, א) הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, ולכאורה לא מובן מהי מילת לפני, מדוע לא אמר התהלך מאחורי, אלא ללמדך שאדם לא יכול להשיג את ה' יתברך כשהוא חפץ ללכת רק אחרי ה', אלא תמיד ללכת לפני, הבא להיטהר מסייעין בידו (מנחות כט ע"ב).

אדם צריך לדעת שהוא בעצמו צריך לפתוח את הפתח הראשון, ולקדם את הצעד הראשון בעבודת ה' יתברך, אם הוא לא יתקדם בעצמו הוא לא יקבל שום עזרה, אתה רוצה עזר משמים? יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ (תהילים כ, ג), תעשה אתה את הצעד הראשון, וכשה' יתברך רואה שאתה מתקדם לפניו אז הוא דוחף אותך מאחור, התהלך לפניו ואהיה תמים.. ואל דאגה, וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד (בראשית יז, ב) אני אתהלך איתך.

ואילו אצל נח נאמר (בראשית ו, ט) אֶת הָאֱלֹקים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ – הוא היה צריך סעד וסמך אך אברהם אבינו הלך כבר לפני ה' יתברך. יש אנשים שאומרים בליבם: "אם ה' יתברך היה רוצה שאעשה זאת, הוא היה מראה לי את זה", אך זה לא נכון, על האדם ללכת תחילה לפני ה' והוא יתברך ימלא את דבריו וילך אחריו וייתן לו את מלא העזר והסיוע.

לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם

שלמה המלך קיבל חכמה עילאית וגדולה יותר מכל בני האדם, וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם: וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם (מלכים א' ה, י-יא), אך גדלותו ומעלתו הייתה שאף עם כל חכמתו העצומה ידע לרדת אל העם וללמדם חכמה, וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה (קהלת יב, ט).

וזה היה מרן, רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שהשבוע מלאו ארבע שנים להסתלקותו, על אף חכמתו והעמקוּתוֹ האין סופית ידע איך לרדת אל העם וללמדם תורה במתיקות מבחינת וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ (משלי לא, כו), מְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים (תהילים יט, יא).

רגיל היה מרן זצוק"ל לומר בדרשותיו שפרופסור איינשטיין היה ידוע ומפורסם בעולם בחכמתו, אך מעטים היו אלו שהצליחו להבין את הרצאותיו, כיון שהיה מדבר בצורה עמוקה מאוד ולא הצליח לפשט את הדברים.

ואני אומר, לאחר יובל שנים שזכיתי להיות קרוב למרן זצוק"ל, ללמוד מדרכיו והנהגותיו ולהשתתף בשיעוריו, שכמעט ולא היה יוצא אדם משיעוריו שלא היה מבין אף את המהלכים העמוקים ביותר, קושיות רעק"א, נודע ביהודה וחתם סופר, מחלוקת הנודע ביהודה, שואל ומשיב והגר"א, בשילוב סיפורים ומעשיות מרבותינו ז"ל במתיקות מיוחדת, וזאת מפני שמרן זצוק"ל הצליח לפשט את הדברים, כדי ללמד דעת את העם מבחינת משה רבינו שנאמר בו: וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם (שמות יט, יד), משה רבינו למד תורה בשמים מפי הקב"ה והתגושש עם מלאכי מעלה, ובכל זאת התאמץ לרדת אל העם וללמדם דעת ותבונה בפשטות וענווה.

יהי רצון שזכות מורנו ורבינו תעמוד לנו שנזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ונראה בקרוב בקרוב בישועת ישראל השלימה, אמן.

השארת תגובה