האמא פנתה לשדכנית בתקוה ש'הצעה טובה' תניע את הבת להתחתן

טלפון
טלפון

כשקורות אי הבנות בין השדכנית לאמא, בטוחה כל אחת, שהאחרת אשמה. אם השדכנית היא שפנתה והציעה שידוך לבת, והאמא לא נענית לה מדי בשמחה או מתוך הבטחה ברורה לברר ולגשת, היא מרגישה שהיא מקבלת כתף קרה, ושזה מוריד לה את החשק לפנות אל אותה אם בשנית. לעומת זאת, באותה הצעה, יתכן שהאמא תרגיש שהשדכנית נלהבת מדי ומניעה אותה מדי בהחלטיות לפעולה כשהיא עדין לא הספיקה לעבד בראש את ההצעה ולשוחח עם בעלה והבת.

מבנה הדרך לשידוך, מוביל לאינטראקציה תמידית בין השדכנית והמערכות המשפחתיות, ומה לעשות עבודה מול בני אדם היא אף פעם לא קלה.

אך יש מקרים שלא השדכנית פנתה אלא אמא (או שני ההורים) מודאגת מהעיכוב בשידוכי הבת ומחפשת עזרה. וכאן צריך להבין שתפקיד השדכנית הוא אחד בלבד "לשדך". אין לה תפקיד אחר. היא איננה מורה ,או שוטרת או יועצת, רק שדכנית. ומסיבה זו צריך להיות ישרים והוגנים אתה. לשוחח אתה בידידות, לקבל ממנה הצעות, לא יעוץ ולא מוסר.

אמא אחת ביקשה מהשדכנית שתחפש לבתה שידוך מתאים. היא נתנה פרטים רבים וטובים על בתה, אך דבר אחד היא לא אמרה, שהבת לא כל כך מעוניינת להיכנס לשידוך כרגע. האם הבת מרגישה עדיין לא בשלה? האם יש לה חרדה? אולי היא עסוקה בדברים אחרים? כל זה לא נאמר, וכאמור, לא הבת ביקשה את עזרת השדכנית אלא אמא.

מטרת אמא בפנייתה היתה להניע את הבת דרך הצעה טובה, כן להסכים להשתדך עכשיו, גם אם היא לא בעניין. מטרת השדכנית ששמעה דברים טובים, היתה לשדך ולהצליח. מאחר שהבת עצמה לא ביקשה מאמא לפנות בשבילה, ולא היתה כל כך מעוניינת, נוצרו אי הבנות. במילים אחרות, הקשר נעשה בין אמא והשדכנית בלבד.

בשלב ראשון כשניתנו פרטים על הבחור, אמא ערכה ברורים ולא שיתפה את הבת. אך כשהיא נוכחה שהבחור מתאים, והבינה שהשלב הבא יהיה פגישה, היא יידעה את הבת. הבת לא היתה מעוניינת לשתף פעולה ולהיפגש עכשיו. אמא, נותרה עם ברורים מצויינים, שדכנית ממתינה ובת מסרבת.

השארת תגובה