מתוסכלת בת 35 התלוננה: "כולן מתחתנות"

חתונת שלום ברנהולץ, צילום מוטי קרליץ (4)
חתונת שלום ברנהולץ, צילום מוטי קרליץ (4)

בנות רבות שהשידוך שלהן מתעכב משום מה שואלות את עצמן מה עושים? ניסיתי הכל. נפגשתי עם מספר רב של בחורים. נעניתי כמעט לכל שידוך. פניתי לשדכניות. השידוך אינו מגיע. איך אני מתקדמת מכאן?

צריך להבין שבכל דרך שתעלה, הבסיס ההתחלתי שווה בכולן.

אם את חושבת להעזר, ולא משנה אם זו עזרה של ידידים, או מקצועית, עליך לשאול את עצמך שני דברים:

האם אני נותנת אמון במה שיאמרו לי, או שאני ספקנית ללא תקנה?

האם יש לי מוטיבציה אמיתית להשתדך?

אם התשובה בשניהם חיובית, כדאי לך לבקש עזרה. זה יעזור לך מאד. ובכל מקרה, כדאי לך לדבר עם הסובבים אותך (הורים או חברות) באשר לאופי העזרה שאת מבקשת. לפעמים עצם הדיבור עם אחרים הוא כבר התחלת העזרה, כי "תשועה ברוב יועץ".

אך אם את יוצאת מתוך הנחה של "אני מבקשת כרגע סתם לדבר, אם לא יועיל, לא יזיק" יש להניח שלא יועיל, כי את רק רוצה לדבר (ולא נורא אם זה מה שאת מחפשת – פשוט לדבר). לפעמים מישהו אומר לך משפט כמו "בשביל מה לך, כל מה שתעשי במילא לא יעזור" או, "לא כדאי לך לעשות כלום כי כלום לא עוזר" וגורם לך לא לחפש עזרה, הוא הצליח להטיל לך ספק בעצם הרצון להעזר. לא בטוח שכדאי לך להישמע לו.

במקום שאין אמון, אין אפשרות לבנות שידוך. יש כאן תהליכים מקבילים. אמון נדרש לשידוך ואמון נדרש לבקשת עזרה (ואגב כל עזרה, לא רק בענייני שידוכים). במקום שיש חשדנות, שם אין סיכוי שמשהו יעזור.

כך גם עם המוטיבציה. אם מישהי מבקשת עזרה, כי "שלחו אותי" או כי "אמא שלי רוצה שאבקש", לא ברור שהיא תגיע לשידוך גם אם יראה שנכון לחפש עזרה.

לא תמיד מי שאומרת שהיא רוצה להשתדך, אכן באמת רוצה. לפעמים היא רוצה בדיבורים, אך משדרת במעשים את ההפך. דוגמא, אומרת בשיא הלהט "ברור שאני רוצה מאד להשתדך" אך בפועל מטילה דופי בכל בחור שמציעים. ואם אומרים לה "את מורידה את כולם", היא עונה "מה אני אשמה שכולם לא מתאימים לי. הבעיה כלל לא בי, אלא בזה שעוד לא מצאתי את שלי?". ובכן, יש הגיון בדברים, אך השאלה אם הבעיה בזה שהיא עוד לא מצאה את שלה, או אולי שהיא עוד לא החליטה בכלל אם היא רוצה…

להגיד "רוצה", קל מאד, לפעול "רוצה" הרבה יותר קשה.

אלו שני הדברים אמון בסיסי ומוטיבציה. אם התשובה היא, יש לי אותם, אפשר לחשוב על עזרה. אם לא, חייבים קודם כל לבדוק את החלק הזה של הדברים לפני שמתחילים.

בת 35 היתה בתיסכול מתמשך וחיפשה עזרה, כי "כולן מתחתנות ואני נשארת אחרונה בעולם". אחרי תקופה, ובמאמצים רבים, היא הגיעה לשידוך (עם אדם נהדר). במבט לאחור כשהיא התחילה לחשוב מה גרם לה בע"ה למצוא שידוך אחרי שנים ארוכות של חיפושים, היא נזכרה במשפט שהיא עצמה אמרה בהתחלת הדרך: "אני אומרת לך בשיא הרצינות, השנה אני נשואה, ויהי מה", השאלה שהיא נשאלה היתה "עם מי?" תשובתה היתה "זה לא משנה. מה שברור שאני השנה מתחתנת"

ובכן לאף אחד אין חוזה עם הקב"ה, אך אם יש מוטיבציה חזקה, והבת מאד מעוניינת, ופועלת נכון ומתוך אמון, האם יתכן שיקרה הנס והקב"ה יזמן לה את שלה?

הניה גולדברג, פסיכותרפיסטית בענייני שידוכים ומשפחה, בנות הורים זוגות, אישי קבוצתי והרצאות, 026424049 hgoldberg10@gmail.com

השארת תגובה