הסוהר מנע מהרב לבקר את האסיר – מנהל בית הסוהר מיהר להתנצל

פרטי ותיעוד המפגש הנדיר של החזון איש ורבי עמרם בלויא בכלא יפו בפרסום ראשון, העימות בין הסבא והאם של יוסלה שוחמכר וההתרגשות של מרן הגר"ח קנייבסקי מהתיעוד הנדיר • וגם: מפגש מרתק אצל הגרב"מ אזרחי והנוסח המלא של סיפורו הנודע 'יצחק אלחנן, שמאלה'

האחים ספקטור (2)
האחים ספקטור (2)

בפגישתי הראשונה עם האחים אריאל ואביהו ספקטור, לא העליתי על דעתי כי אלו צאצאים – בן אחר בן – לרשכבה"ג הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל. חזותם החיצונית מעידה על יהודים חילונים, שהקשר בינם לבין הסבא הגדול ששמו הפך למותג בעולם החרדי – 'ר' יצחק אלחנן' – נראה מקרי לחלוטין.

אולם, הם כמו אביהם דב ספקטור – קרובים לדת, שומרים מסורת, מכבדים את גדולי ישראל ואף מצויים בפרטים הקטנים הקשורים לזרמים ביהדות החרדית. אנקדוטה קטנה המעידה על הרגש היהודי החזק הקיים בנשמותיהם של האחים ספקטור, התרחשה במהלך הכנת הריאיון. באחת מנסיעותינו הושמעה ברכב יצירתו המופלאה של החזן האגדי יוסלה רוזנבלט 'רצה עתירתם', וממבט חטוף באחים ניתן היה להבחין בפרץ דמעות ורגשות הניבט מעיניהם למשמע היצירה.

כדי להבין יותר את השורשים העמוקים הייחודיים של האחים ספקטור, כדאי ללכת אפוא צעד צעד עם סיפוריהם על אביהם, דב ספקטור, שהיה מפקד כלא יפו, ולימים מפקד כלא רמלה. הנבירה בסיפור חייו של אביהם מובילה אותי למסמך נדיר המתפרסם כאן לראשונה, סיפור מכלי ראשון על שהתרחש בעת ביקורו הנדיר של החזון איש אצל מנהיג נטורי קרתא, הגאון רבי עמרם בלוי זצ"ל, כשהיה אסיר בבית הסוהר יפו בתחילת שנות החמישים.

לצד זאת חושפים בפניי האחים ספקטור תמונה נדירה ויחידנית של הגאון רבי עמרם בלוי זצ"ל לצד חבר הכנסת לשעבר ר' שלמה לורנץ ז"ל בחצר כלא רמלה. את הגילויים הנדירים על ביקורו של מרן החזון איש זצ"ל החליטו האחים ספקטור לחשוף בפני גדולי ישראל, ואת תוכן המפגשים העבירו  לידי 'קו עיתונות'.

הימים במחיצתם של האחים אביהו ואריאל ספקטור, (בשנות ה-60 לחייהם, תושבי ראשון לציון) לא היו בעלמא, שכן הם חשפו בפניי אירועים היסטוריים וגילויים נדירים שלא יסולאו בפז, אך תחילה לשורשים – דב ספקטור נולד ביום ז' בתמוז תרפ"ב בתל אביב, נצר של מרן הגאון רשכבה"ג רבי יצחק אלחנן ספקטור שהיה אב בית הדין בקובנא שבליטא ונחשב לגדול הפוסקים ברוסיה ובנותיה.

בילדותו, מגיל 9 עד גיל 13, היה סמוך על שולחנו של סבו מורו ורבו הרב יהודה לייב ספקטור, ממנו קנה חכמה, ומפיו למד מנהגים והליכות השאובים מן המורשת וממסורת ישראל סבא. כנער הצטרף לשורות בית"ר ובבגרותו התגייס והיה חבר בארגון האצ"ל. בשנת 1948 התגייס לשירות בתי הסוהר, והיה מהגרעין הראשון שפתח את שירות בתי הסוהר (שב"ס) במדינת ישראל. מספרו האישי היה 14, ובמשך 34 שנים מילא תפקידים רבים ומגוונים בתחומי הביטחון, המנהלה, כוח האדם וחינוך ובתפקידי פיקוד ומטה.

בעת שהתגייס דב ספקטור לשירות בתי הסוהר הוא שימש כמזכיר, רשם ושלם ראשון בבית סוהר תל מונד שהיה בית הסוהר הראשון במדינת ישראל. לאחר מכן שימש כקצין תורן בבית סוהר תל מונד, וכעבור מספר שנים נתמנה למפקד כלא יפו (על יד מגדל השעון) במשך כשנה. ובשנת 1954 מונה למפקד כלא רמלה, שהיה בית הסוהר המרכזי בארץ.

במהלך שנות שירותו מילא תפקידים בכירים שונים שהותירו את רישומם על שב"ס והעלו את קרנו של הארגון, עם זאת, לא מעט ממפעליו הכבירים נחקקו בדפי ההיסטוריה של שירות בתי הסוהר. כגון: חידוני התנ"ך הארציים לאסירים, הקמת כיתות לימוד לאסירים – מיסודי ועד לימודי תיכון, סיורים לימודיים לאסירים באתרים קדושים ואחרים בארץ, פעילויות שונות לרווחת הסוהרים (סגל שב"ס) ועוד.

כמו כן במסגרת תפקידיו השונים  נטל חלק פעיל ומשמעותי ביותר באירועים ופרשיות שהסעירו את המדינה בראשית דרכה ולאחריה, היכו הד ציבורי, ואף השפיעו במידה מסוימת על עיצוב דמותה של החברה בישראל.

בדפי ההיסטוריה נכתב בתמציתיות רבה אם בכלל על ביקורו של החזון איש זצ"ל אצל הגאון ר' עמרם בלוי זצ"ל שריצה עונש מאסר בכלא יפו, אולם הסיפור המלא שבאמתחתנו שופך אור על שהתרחש בעת ביקורו של החזון איש בכלא יפו אצל ר' עמרם בלוי, שהיה סמל לקנאות על קדושת השבת.

"דינא דמלכותא דינא"

האחים לבית ספקטור שידעו על קרבתו של מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי לדודו מרן החזון איש, ביקשו לספר לשר התורה את הסיפור הנדיר מכלי ראשון, ואכן, בחודש האחרון פקדו האחים את ביתו של הגר"ח קנייבסקי. בחדרו של הגר"ח הם שהו באורח יוצא דופן דקות ארוכות, לאחר שהגר"ח הביע עניין והתפעלות מהסיפור על דודו זצ"ל.  במהלך הפגישה הפטיר אחד הנכדים של הרב: "החזרתם את סבא חמישים שנה אחורה". אמנם הערכה הייתה בתחילה שהשהות בחדר הלימוד תארך כשתי דקות לכל היותר, אבל לבסוף הפגישה התארכה מעל המצופה, ונמשכה דקות ארוכות, זאת בשל התעניינותו הרבה של הרב באירוע ההיסטורי המרתק, ובכך שהאחים ספקטור הוציאו לאור ספר ביוגרפיה עב כרס על אביהם דב "איש מידות מאחורי המדים", שבו מופיע כאמור גם הסיפור על החזון איש בכלא יפו. (יצוין, כי הספר אינו מסחרי ולא שווק בחנויות הספרים)

למותר לציין כי לא בכל יום מחוללים מנהיגים רוחניים משני פלגים קיצוניים בעולם החרדי אירוע מכונן  ויוצא דופן המעורר זעזוע עמוק ביהדות החרדית. אירוע שהחל בשל סוהר בכלא יפו שלא הכיר את החזון איש, ולכן לא התיר לו להיכנס לבקר את האסיר ר' עמרם בלוי, ראש נטורי קרתא, שנעצר בגין הפרות סדר בהפגנות נגד חילולי השבת בירושלים בשנת 1953. דב,  מנהל בית הסוהר יפו באותה תקופה, היה עד לאירוע, ומתאר (בספרו) עת שהתרחש בין כותלי הכלא ומחוצה לו.

נצטט את הסיפור כלשונו של דב ז"ל: "הרב עמרם בלוי היה בין בחורי הישיבה שישבו בכלא יפו. מדי יום שישי, לפני כניסת השבת, היה מגיע אל שערי הכלא יהודי בשם הלפרין (הרב רפאל הלפרין) שנהג להביא לרב עמרם בלוי מצרכים שונים לשבת, כמו חלה, גפילטע פיש, מים טהורים ובקבוק יין. את היין היה מוסר אישית לידי הרב, פן יועבר דרך הסוהר וייהפך ליין נסך".

ממשיך דב ומספר: "ביום שישי אחד הודיע לי בדחיפות מר הלפרין (יהודי אמיד שתרם רבות למוסדות ולארגונים בארץ) כי החרדים בירושלים, בבני ברק ולמעשה כל היהדות החרדית בארץ הרימו קול זעקה מרה על שלא אפשרו לחזון איש לבקר את הרב עמרם בלוי. אמרתי לו: 'ריבונו של עולם, אתה בטוח? לא ייתכן'. 'כן אני בטוח. וכבר הדפיסו פשקווילים ופלקטים הקוראים להמונים להפגין במוצאי שבת'. השיב.

"ערכתי תחקיר קצר בעניין". מספר דב. "ואכן התברר כי הסוהר בשער, שהיה עולה חדש מבולגריה, לא אישר את הביקור של החזון איש. זאת משום שהוריתי לסוהרי המשמרת שמספר המבקרים לאסיר לא יעלה על שלושה. הרקע לכך היה שיום קודם לכן זומנתי למשרדו של נציב בתי הסוהר, ד"ר צבי חרמון, בקריה בתל אביב, ובפגישה עמו אמר לי שהוצגה לשר המשטרה שאילתא בכנסת, מדוע הרב עמרם בלוי מקבל מספר גדול יותר של מבקרים לעומת אסירים אחרים. על כן הורה לי הנציב באותה פגישה שאין לאשר לעמרם בלוי ולא לשום אסיר אחר יותר משלושה מבקרים.

"בצהריים, לאחר שסיים הסוהר את המשמרת, הוא יצא הביתה.  הזעקתי אותו מהבית ושאלתי אותו: 'מה קרה בשער?' השיב הסוהר: 'המנהל (דב) נתן הוראה שאין לאפשר ביקורים חריגים, אלא ביקורים רגילים כמו לכל אסיר אחר, והנה הופיעו לפניי מספר יהודים עם זקנים ולא נתתי להם להיכנס'. 'אמרו לך שזה החזון איש?' שאלתי. 'כן, אינני יודע מי זה', ענה. 'לא שמעת מעולם את השם הזה?' שאלתי. 'לא' ענה.

"מכאן הבינותי, שעלי לעשות מעשה ומהר", סיפר דב. "קראתי למר הלפרין ואמרתי לו, אני לא לוקח את המצרכים שהבאת, וגם לא את היין. אני רוצה לנסוע אתך לחזון איש בבני ברק להתנצל בפניו אישית. 'מר ספקטור', אמר לי הלפרין. 'השעה כבר מאוחרת. אנחנו עומדים לפני כניסת השבת, ואם תיסע עמי כעת, הכיצד תחזור?! אינני רוצה שתחלל את השבת, בעיקר שאתה רוצה להיפגש עם הצדיק, החזון איש. אבל אם כך, אני מתחייב בפניך  שאני אפגש אתו עוד היום, ואם תאשר לו ביקור, אבקש ממנו שיבוא לבקר את הרב עמרם בלוי ביום ראשון'.  'אני מסכים, ותבקש בשמי סליחה ומחילה מהרב'. השבתי, ונפרדנו לשלום".

ביום ראשון בבוקר עמד בשער בית הסוהר לא אחר מאשר המנהל (המספר את הסיפור)  ומקבל את פני החזון איש, מלווה בעוד 2-3 אברכים ובמר הלפרין. שאלתי: "מי הוא החזון איש?" שכן לא הכרתיו. אמר לי הלפרין: "הנה האיש", מסמן באצבעו לעבר יהודי עם זקן, נמוך קומה ולבוש  "קאפטן". ניגשתי אליו והתנצלתי בפניו: "רבי, קרתה כאן תקלה חמורה. בשער עמד בחור שהוא עולה חדש, שלצערי, לצערנו, רחוק מן הדת ומהמסורת היהודית, ולכן הוא לא הכיר אותך…" "חלילה, בני, דינא דמלכותא דינא, ודין מלכות ישראל על אחת כמה וכמה". השיב החזון איש.

לשאלתי, "היכן אתה רוצה להיפגש עם הרב עמרם בלוי?" ענה: "בתא שלו". מיד הוריתי לקצין התורן לפנות את האגף מכל האסירים, ולפזר אותם ביתר האגפים, והאיש ששמר על האגף היה המנהל (דב) בעצמו. כשהוא (החזון איש) מלווה על ידי, הכנסתי אותו לתאו של ר' עמרם בלוי, והמתנתי מחוץ לתא. הם ישבו שעה ארוכה ושוחחו ביניהם. החזון איש לא רצה לשבת על כיסא אלא על מיטתו של הרב. בסיום הביקור יצא החזון איש עם הרב עמרם בלוי מהתא, ושניהם נלוו אלי עד לשער. החזון איש נפרד מן הרב וממני והודה לי על הביקור.

לאחר שיצא החזון איש את שערי הכלא, ניגש אלי הרב עמרם בלוי, חיבק אותי בחוזקה ופרץ בבכי ואמר: "מר ספקטור, לו ישבתי כל חיי בבית הסוהר, ואם אשב עד סוף חיי, הרי מה שאתה זיכיתני היום הוא דבר שלא יסולא בפז. זאת לא אשכח אף פעם". סיפר דב על שהתרחש בביקור ההיסטורי ומתפרסם ב'קו עיתונות' לראשונה.

איפה יוסלה? פגישה גורלית מאחורי הסורגים

תפקידו של דב ספקטור כמפקד כלא רמלה מוביל אותנו לגילויים נוספים בפרשיות שהסעירו באותם ימים את הציבור החרדי. באותה תקופה (ינואר 1960) עלתה לכותרות פרשת חטיפתו של הילד יוסל'ה שוחמכר על ידי סבו, נחמן שטרקס, איש נטורי קרתא, שסירב להחזיר את נכדו להוריו החילוניים.

פרשת יוסל'ה תחילתה בסכסוך משפחתי שגרתי למדי. בני הזוג אידה ואלתר שוחמכר עלו מפולין עם שני ילדיהם, ונתקלו בקשיי קליטה ומצוקת פרנסה, ההורים שלחו את ילדיהם, יוסל'ה בן הארבע ואחותו, אל הורי האישה בשכונת מאה שערים בירושלים, נחמן ומרים שטרקס, על מנת להיעזר בהם בגידול הילדים.

לאחר זמן, משהשתפר מצבם הכלכלי של בני הזוג, הם ביקשו את הילדים בחזרה. הסב הסכים להחזיר את הנכדה להוריה. אך לא את יוסל'ה, בטענה שהוא עלול לקבל חינוך חילוני. משעמדו ההורים על דרישתם, יוסל'ה נעלם. ההורים פתחו במסע חיפושים עצמאי, אך לא הצליחו לאתרו. הם פנו למשטרה, ובמקביל ביקשו מבית המשפט להוציא לסב צו איסור יציאה מהארץ. בית המשפט קבע שהסב חייב להחזיר את נכדו לחזקת ההורים, אך הוא הפר את הצו והמשיך להסתיר את הילד.

המשטרה ערכה חיפושים מקיפים אחר הילד, אבל איש לא העלה בדעתו שיוסל'ה נמצא כבר בניו יורק. בשלב מסוים החליט ראש הממשלה דוד בן גוריון לערב את המוסד בחיפושים. רק שלוש שנים לאחר שנלקח מביתו אותר יוסל'ה שוחמכר באזור ברוקלין שבניו יורק.

באותם ימים שימש דב כסגן מנהל בית הסוהר רמלה, והיה עד לאירוע שהתרחש במשרדו בין אידה, אמו של יוסל'ה, לאביה נחמן שטרקס, וכך מתאר דב את שהתרחש: "יום אחד הופיעה בשערי כלא רמלה אמו של יוסל'ה שוחמכר, אשר באה לבקר את אביה הכלוא. בקול תחנונים פנתה אליו ביידיש ואמרה: 'טאטע, אני רוצה שתחזיר לי את הילד, אני רוצה כבר לראות אותו'. האב הישיר מבטו, ובקול רוטן השיב: 'ניין (לא) ניין'. 'דו גזלן (אתה גזלן), דו מערדער! (אתה רוצח)', הטיחה בפניו הבת, ואז הרים לפתע האב את מקל ההליכה שאחז בידו והניף אותו לכיוון ראשה של בתו, למזלי (וכמובן, יותר למזלה) עמדתי קרוב אליו. שלחתי את ידי לעברו, ועצרתי את המקל סנטימטרים אחדים מראשה. חשתי כאבים עזים בידי, אך הדחקתי זאת. והעיקר הוא שמנעתי מהאב לבצע א זממו. הביקור הופסק לאלתר והוא הוחזר לתאו.

בדיעבד לא היה לי ספק שאלמלא אחזתי במקל היה הדבר עלול לגרום לה חבלה חמורה, ואולי אף יותר מכך. כעבור זמן באה אידה עם בנה יוסלה (לאחר שהובא ארצה) אל ביתי ברחוב הגדוד העברי בבת ים. בנה המתין ליד הבית, והיא עלתה לדירתי. בפגישה עמה הביעה את הוקרתה על היחס החם ועל כך שהצלתי אותה מידי אביה בזמן הביקור בכלא. לימים, בני אביהו התגייס לחיל התותחנים ועשה את הטירונות בבסיס האימונים בשומרון, למרבה הפלא, מפקדו הישיר היה לא אחר מאשר יוסלה שוחמכר".

אצל הגרב"מ אזרחי

שבועות קודם הכנת הכתבה, האחים אריאל ואביהו ספקטור סגרו מעגל. כנצר למרן הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור, שמעו האחים רבות על הסיפור המיתולוגי "יצחק אלחנן שמאלה". סיפור אותו מספר מזה למעלה מיובל שנים ראש ישיבת 'עטרת ישראל' הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי בקעמפ מחנה בני תורה אותו ייסד.

הסיפור הוא משל המעביר מסר חריף לקראת ימי האלול מדי שנה בשנה מה היה קורה אילו יצחק אלחנן הילד לא היה מתעקש על בחירה בלעדית בדרך התורה (ראו מסגרת). האחים ביקשו לפגוש בעיניהם את מי שטבע את המושג 'יצחק אלחנן שמאלה' בעולם התורה והישיבות, הלא הוא הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי, מזקני ראשי הישיבות בדורנו.

משאלתם של האחים ספקטור אכן התגשמה, וכעבור כמה ימים עשו את דרכם מראשון לציון לשכונת בית וגן הירושלמית, בואכה ביתו של ראש ישיבת 'עטרת ישראל'. בחדרו של ראש הישיבה העלו השניים זיכרונות מבית אבא, והביעו התעניינות בסיפור ההיסטורי המסופר מדי שנה על ידי ראש הישיבה על סבם הגדול ר' יצחק אלחנן.

ראש ישיבת 'עטרת ישראל' הגרב"מ אזרחי הוא מראשי הישיבות המתמחים והנודעים בישיבות הליטאיות בסיפורים מרתקים על גדולי הדור מדורות קודמים, ובזכות סיפוריו המרתקים קנה לעצמו מאזינים נאמנים ונלהבים. הוא ידוע בסיפוריו על חמו רבי מאיר חדש, על הסבא מסלבודקא, על הרב מבריסק ועוד. הוא עושה זאת בצורה כה חיונית  שאלפי בחורי ישיבה נוהרים לשמוע את סיפוריו, גולת הכותרת של סיפוריו הוא כאמור סיפורו על ר' יצחק אלחנן.

את השיחה עמנו חותמים האחים ספקטור: "החשיפה מקרוב לעולם החרדי, להליכותיו מנהגיו ומנהיגיו עוררה בנו תחושת נוסטלגיה עמוקה. חשנו כי הצלחנו להעביר ולשתף את החוויה הטמונה בנו מאבותינו, ובד בבד את ההיסטוריה שטרם פורסמה גם בפני גדולי הדור החרדים שהביעו התעניינות וקירבה לנושאים הללו". מסכמים ספקטור.

יצחק אלחנן, שמאלה!

הסיפור אותו נוהג לספר ראש ישיבת 'עטרת ישראל' הגרב"מ אזרחי: בעיירה קטנה ומושלגת, לזוג הורים עמלים וקשי יום נולד עלם חמודות, ילד רך וקט שדוק של טוהר נסוך היה על פניו. ויקרא שמו בישראל יצחק אלחנן. עבר הילד את ימי הינקות והגיע לעת הילדות, והנה שוד ושבר, מוחו של הילד- קל היה מיצרו הרע וליבו הוליכו שולל אחר משובת נעורים ומשחקיהם. וכך היה הילד יצחק אלחנן משתובב עם נערי הכפר ומזניח את לימודיו ב"חיידר" המקומי.

יום רדף יום וקריאת המלמד להורי הילד נהפכה לדבר שבשגרה. מרורים היה מאכיל הנער את אביו ואת אמו. מוחו סתום ובלום. ללמוד בשיעורי הרבי בכיתה – לאו. להשתעשע עם ילדי השכונה ול'קנדס' – הן. ניסה האב בטוב, ניסתה האם בנעימים והילד בשלו – קשה עורף. לא הועילו מגדנות כמו שלא הועילו החבטות. דמעותיה של האם התערבבו יחד עם יגונו של האב והעתיד היה נראה לוט בערפל.

והנה, לילה אחת עת שכב הילד במיטתו שמע מבלי שהתכוון את שיחת הוריו – וכך אמר אביו לעקרת הבית: "בנינו זה מאכילנו מרורים ואינו חפץ ללמוד. מחר עם שחר אדבר עם חייק'ל הסנדלר ואבקשו ליקח את בנינו יצחק אלחנן לשוליה ולעזר". והנער שומע ומפנים – מזנק ממיטתו ובוכה "אבא לא! השאירני בחיידר, מבטיח אני כי אלמד ועוד ארווה אתכם בנחת אמיתית". והאב קטן אמונה, מחייך ביבושת ומודיע לבנו "קום יצחק אלחנן מחר בנץ החמה ואקחך עמדי לבקתתו של חייק'ל הסנדלר".

יצחק אלחנן בן עשר מתמחה בהדבקת סוליות. יצחק אלחנן בן עשרים סנדלר מומחה בעיירה ו'בעל בית' טוב, שעותיו הפנויות קודש ללימוד תורה ולשיעור בבית הכנסת. יצחק אלחנן בן שלושים ובן ארבעים הקים ביתו לתפארה, מקפיד על קלה כבחמורה וכמובן אינו מזניח אף ליום את שיעור התורה בבית הכנסת. יצחק אלחנן בן חמישים ושישים, מעשיו קודש, סנדלרייתו ובקתתו כבר מזמן נהפכו למעוז של חסד ושעותיו קודמו יותר למקצועות הקודש. יצחק אלחנן בן שבעים ושמונים, בניו ונכדיו יראי השם וגופו נפרד מנשמתו העולה לבית דין של מעלה.

ושם בעלמא דקשוט בעולם האמת יוצא הכרוז: "יצחק אלחנן שמאלה (כלומר לגיהנום)!!!" אני? שמאלה? "אכן, יצחק אלחנן שמאלה! רצחת!!" אני רצחתי? את מי לא החייתי? למי לא דאגתי?

וכשיוצאת ההכרזה ומבהירה עת נגרר יצחק אלחנן שמאלה במורדות השאול נחרדו כל השומעים: "יצחק אלחנן אתה רוצח! רצחת את רבן של ישראל אביר הרועים רבי יצחק אלחנן ספקטור! קרעת את ספריו. ביטלת את שיעוריו. אתה רוצח ומקומך בגיהנום!"

הסיפור הינו משל – משום שבאותו לילה עת שמע יצחק אלחנן הקטן את דבריו של אביו החליט על אתר להיטיב את דרכו, וישב ושקד בעולמה של תורה, עד שזכה להגיע למדרגתו העצומה הנלמדת בשיעורי ההיסטוריה של היהדות החרדית.

השארת תגובה