עיקר הסיבה לישראל להיות בגלות, מצד השנאה והקנאה שביניהם

גדולי ישראל החמירו בבין אדם לחברו אפילו כמלוא נימה, ואף תלו בכך את הגלות הארוכה • לקראת יום כיפור, הבה נתחזק בנושא זה

מרדכי רוט
מרדכי רוט

במשנה הידועה במסכת יומא נאמר (פה, ב): "עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו". יום הכיפור מכפר על כל עבירה שהאדם עבר על ציווי קונו, אך העוון של בין אדם לחברו לא תעזור שום תפילה, שום צום, שום עינוי, רק עד שירצה את חברו. האם באמת התבוננו אפילו למספר רגעים האם פגענו באדם במשך השנה, האם אנחנו מבינים את המשמעות שאין מחילה לכך, עד שירצה את חברו.

כתוב ב'כלי יקר', מפני מה שרויין ישראל בצרה יותר מכל האומות כו' וזו עיקר הסיבה לישראל להיות בגלות, מצד השנאה והקנאה שביניהם, יותר מכל האומות, שהסנה מבעיר אש הצרות, כי מתוך שישראל נמשלו לסנה זה שכל אחד לחברו קוץ מכאיב, ומשמיע קולו בחירופים וגידופים.

וכך היה מספר הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע בכל שנה ושנה מדי חג השבועות, שרבי שמשון וינער, לבד מגדולתו בתורה ובצדקתו, זכה שהתאחדו על שלחנו תורה וגדולה ונשא חן בעיני המלך, הקיסר של אוסטריה, והיה נכנס ויוצא בארמונות המלוכה. יום אחד פנה אליו המלך ואמר לו: רצוני לשאלך שאלה, אך בקשתי שתשיב לי האמת לאמיתה. השיב רבי שמשון לקיסר שישתדל למלא את בקשתו. שאל המלך: מפני מה סובלים אחיך בני ישראל סבל רב כ"כ רבות בשנים ואחרי שנות גלות ארוכות עדיין נעים ונדים מגלות אחת לשנייה ואינם זוכים להיגאל גאולת עולם.

השיב לו רבי שמשון, שהסיבה היחידה לכך שישראל סובלים גלות ארוכה כ"כ היא מחמת שנאת החינם השורה ביניהם, שאינם מסתכלים בעין טובה איש על רעהו. דבריו של רבי שמשון לא הניחו דעתו של המלך, והמלך חשב בדעתו שרבי שמשון ממאן לגלות לו מה הסיבה האמיתית לגלות, ונכנס עמו בדין ודברים וטען, שאף אם יש בין בני ישראל קנאה אך כלום גרועים הם יותר משאר האומות היושבים בהשקט ובבטחה בארצם איש ותחרות, תחת גפנו ותחת תאנתו, ואילו ישראל גולים ממקום למקום זה אלפי שנים, ומדוכאים תחת העול והשעבוד של מלכי אומות העולם.

החל רבי שמשון לסבר את אזני המלך בצדקת דבריו, אולם ככל שהסביר לו כנות דבריו לא נכנסו הדברים באזני המלך ומאן לקבלם, עד שבחמתו פנה אליו המלך והזהירו שעליו לגלות לו מה הסיבה האמיתית לגלותם של ישראל, תוך שלשה ימים, ואם לא יעשה כן, יוציא המלך צו גירוש לכל היהודים ממדינתו, ויגרשם ממלכת אוסטריה. כששמע רבי שמשון את דברי המלך, חפו פניו ולא יכול היה למצוא מנוח לנפשו, איך למנוע את גירוש היהודים, עד שבאין ברירה אחרת השתמש בכוח קדושתו וטהרתו ושאל מן השמים שיגלו לו את הסוד. השיבו מן השמים לרבי שמשון שאכן כנים דבריו וזו היא הסיבה האמיתית לגלות ישראל, וטוב עשה שהשיב כן למלך, ואף אם ממאן המלך להבין טעם הדבר, מן השמים יוכיחוהו בצדקת הדברים ובכנותם.

בימים ההם יצא המלך לציד ביערות, כדרך המלכים לצאת עם הפמליא, וברדפו אחר החיות נכנס המלך ליער לבדו, ותעה שם, וכשהחל להחשיך הבחין המלך שהוא תעה בדרכו, הרחק מאנשי פמלייתו. כשהחשיך, ואנשי החצר הבינו שמסתמא חזר כבר המלך לארמון, חזרו אף הם העירה לבתיהם, וכך נותר המלך לבדו ביער, בחשיכה, כששלג מתחיל לרדת וקור ופחד אופפים אותו. החל המלך לצעוד ביער ולחפש מקור אור, אפשר שיגיע למקום ישוב וילון שם לינת לילה ותינצל נפשו.

צעד המלך שעה ארוכה עד שראה אור מתנוצץ מרחוק. כשהתקרב למקור האור, הבחין שיש נהר גדול חוצץ בין היער לאותו מקום ישוב. בלית ברירה, מאחר שהיה לבוש במלבושי מלכות חמים ועבים של עור ופרווה שמחמתם היה עלול לשקוע בנהר, פשט המלך את מלבושיו העליונים והחמים, שחה בנהר כשלגופו רק כתונת דקה וכמעט שקפא במימי הנהר.

בבואו לכפר קיווה המלך שתושבי המקום יסכימו להלינו בביתם. הקיש המלך בדלת הבית הראשון שראה, אולם בעל הבית נבהל בראותו איש לבוש בלבוש דק ולבן בקור כזה, מיהר וסגר עליו את הדלת. ניסה המלך להקיש על דלת בית אחר, ואף שם מיאנו להכניסו בביתם, וכך עבר מבית לבית עד שהגיע לביתו של יהודי. כשדפק המלך על דלת ביתו של היהודי, ריחם בעל הבית על האיש המוזר הקופא מקור בבגד דק, עמד והכניסו לביתו, הלבישו בבגדים יבשים ונקיים, הגיש לפניו מאכל ומשקה, הסיק לפניו את התנור, ואף הכין לו משכב לישון.

כשהאיר היום, התעניין המלך אצל בעל הבית בעניין המרחק שיש מביתו עד לעיר המלוכה. השיב לו היהודי בעל הבית שהמרחק מביתו עד עיר הבירה ט"ז מילין. ביקש המלך ממארחו לשכור עבורו עגלון שיסיעו העירה ושם ימסור לידו את תשלום הנסיעה. נענה בעל הבית לאורח שהוא מסכים להסיעו בעגלתו העירה, ואף מסר לו מלבוש עליון עד בואו העירה.

בהגיעם העירה, ביקש ממנו המלך שיסיעו אל הארמון. נבהל היהודי וחשש שמא יקנסוהו כשייסע עם סוס ועגלה ליד ארמון המלך. הרגיעו המלך והבטיחו שלא יאונה לו כל רע, עד שלבסוף נתרצה להסיעו ליד שער המלך. כשהגיעו לשערי הארמון, ירד המלך מהעגלה בזריזות ונכנס לארמונו, שם שמחו לקראתו בני ביתו אשר דאגו כל אותו הלילה לשלומו, ולא ידעו מה היה לו.

לבש המלך את בגדי מלכותו והורה לאחד מאנשי ביתו לקרוא אליו את היהודי הממתין בשערי הארמון. כששמע היהודי שהוא נקרא אל המלך פנימה, נפל עליו פחד גדול, עד שהרגיעוהו השומרים והסבירו לו שלא יאונה לו כל רע. אך נכנס היהודי לבית המלך, שאל אותו המלך: האם מכיר אתה אותי? השיב היהודי: לא. כי באמת לא הכיר את מראה המלך, בהיותו לבוש כעת במלבושי מלכות. תמה המלך: היאך לא תכירני, ואתה הצלת את חיי ממוות כשכמעט וקפאתי מקור! מסר לו המלך סימנים מובהקים מביתו, עד שהשתכנע האיש שאכן המלך הוא האיש ששהה בביתו ללינת הלילה.

אמר לו המלך : מכיוון שהצלת את נפשי ממוות, פתוחים לפניך כל אוצרותיי, טול מהם כסף וזהב ככל שתחפוץ ! השיב היהודי: ברוך השם יש לי כל צרכי ופרנסתי, ואינני צריך למאומה, די לי בכך שהצלתי את המלך ממוות. אולם המלך בשלו. כשראה המלך שהיהודי בסירובו ליטול מאומה, אמר ליהודי: אם כך, אמור נא לי מה בקשתך ואמלאנה!

סיפר היהודי למלך שישנו יהודי אחד בכפר הסמוך לכפרו, אשר מגיע לכפרו אחת לכמה שבועות למכור עורות ומפריע לפרנסתו, על כן בקשתו שטוחה לפני המלך, שיוציא פקודת מלכות שאותו יהודי מהכפר הסמוך – לא תדרוך כף רגלו בכפר שלו. שמע המלך את הבקשה ונדהם: הרי זה עתה ביקש להעשירו עושר רב, והיהודי סירב, ואת הפרוטות המועטות שאותו יהודי מהכפר סמוך מרוויח – אין הוא רואה בעין טובה ומבקש למנעו, ושזה יהיה שכרו בעבור הצלת המלך. נוכח המלך שנכונים היו דברי רבי שמשון וינער, שסיבת גלות ישראל היא הקנאה והשנאה שביניהם.

מכאן היה הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע מסיים את סיפורו מדי שנה בשנה בחג השבועות, שעל כל אחד ואחד מאתנו לידע זאת ולהיזהר בזה, ושכולנו נקבל עלינו לתקן מדה מגונה זאת, ולראות בעין טובה האחד בטובתו של חברו.

אחד הצדיקים, הרה"ק רבי אברהמ'לה מפוריסוב זי"ע, ישב פעם בבית המדרש ולמד במשך כל הלילה. לא הבינו מה יום מיומיים, ולמחרת שאלוהו: מה ראה הרבי ללמוד בבית המדרש כל הלילה כולו? השיב להם, שזקן אחד נרדם בשכבו על הספסל, וקצה מעילו היה מתחת לגופו של אותו זקן, ולא רצה להעיר את אותו זקן כשימשוך את קצה מעילו, על כן נשאר שם ולמד במשך כל הלילה.

הרה"ק רבי יחזקאל בעל 'דברי יחזקאל' משינאווא זי"ע נסע פעם למעיינות מרפא, ושהה שם בשבת. הגיעו אליו חסידיו לשהות במחיצתו בשבת, ובסעודת ליל שבת החלו לשורר זמירות. והנה, באמצע אמירת הזמירות, הורה אותו צדיק להפסיק לזמר, והסביר: מכיוון שנמצאים כאן אנשים חולים וזקנים, ואפשר שהם רוצים לנוח ולישון כבר, יש להיזהר שלא להעירם ולא לצער אותם. על כן הורה להפסיק את הזמירות ולא לשורר עוד.

לקראת השנה החדשה הקבלה שבטוח תעניק לנו שנה טובה ומבורכת, היא שנקבל על עצמינו מעכשיו והלאה להיזהר בכבוד חברינו.

לתגובות : [email protected]

השארת תגובה