כך נראה יום הכיפורים במחיצת המשפיע רבי אלימלך בידרמן והמשגיח רבי דן סגל

לקראת יום חתימת הדין, יצא כתב 'כל הזמן' להתחקות על גישתם הרוחנית של ארבעה מגדולי המשגיחים בזמננו, ודרך המוסר שהם מנחילים • על המויפת של 'נעלבים ואינם עולבים', המוסר השכל של הגראי"ל, בגדי השבת של הסטייפלער ומשל הרכבת

המשגיח רבי דן סגל, צילום משה גולדשטיין
המשגיח רבי דן סגל, צילום משה גולדשטיין

עשרת ימי תשובה הם ללא ספק ה'זמן' של המשגיחים בעולם הישיבות, בעוד ברוב השנה עבודת המידות נתחמת לסדר מוסר בלבד, הרי שבימים אלה היא בראש סדר העדיפויות ואווירת הישיבה סובבת סביב ציר המוסר בישיבה, הלא הוא המשגיח. כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות. לא תמצא משגיח אחד שמסכים עם עמיתו באופן מוחלט, אולם המגמה היא משותפת לכולם. החל מראש חודש אלול ועד לאחר יום הכיפורים מתח התשובה עולה בהדרגה עד לשעות השיא ברגעי הנעילה באמירת פסוקי 'ה' הוא האלוקים'.

עוד מקדמת דנא, עת החלו ראשוני המשגיחים לפתח את תורת המוסר ותיקון המידות, נחלק עולם המוסר לאסכולות מוסריות שונות. אחדים מהמשגיחים דגלו בעבודת ה' מתוך גדלות האדם, בעוד שבישיבות אחרות עמלו דווקא על הכניעה, הענווה והפשטות, כשניואנסים כאלה ואחרים מבדילים גם בתוך השיטה עצמה בין משגיח למשגיח.

כיום החלוקה בין שיטות המוסר הישנות פחות רלוונטית ונוגעת בתככי הישיבות, החלוקה בין המשגיחים השונים והישיבות שייכת יותר לעבודת ה' מתוך רגש ושמחה מתפרצים אל מול עבודת ה' מתוך חשיבה קפדנית ומחמירה. דוגמא לכך: אחד המשגיחים בישיבה ירושלמית וותיקה, אינו מרשה לחזנים לבכות בעת שהם ניגשים לפני העמוד, שכן הוא דוגל בכך שעל הבחורים להתרומם מעצם התפילה והבנתה, ולא מאמצעים חיצוניים שהחזן מוסיף בתפילתו.

המשגיח, הגה"צ ר' חצ'קל לווינשטיין זצ"ל, ראה באלול זמן של חרדת הדין וכתב בשם רבי ישראל סלנטר: "בזמננו שהורגלנו בתקיעת שופר אין אפשרות להגיע להתעוררות על ידי שמיעת קול שופר ולכן עצה עבורנו היא לימוד המוסר מתוך התבוננות והתפעלות". משגיחים רבים בדורנו מסכימים עם גישה זו שהדרך לצאת זכאים בדין עוברת דרך סדר המוסר, עבודת המידות וחשבון נפש פנימי ולכן מוקדשים ימי האלול בעולם הישיבות להתבוננות פנימית עמוקה ותיקון המידות כל אחד לפי דרגתו.

שיחותיהם של המשגיחים בישיבות גדולות בחודש זה הן מלאכת מחשבת, כמו "שיעור כללי" בסוגיה למדנית. המשגיח פותח בפרשת השבוע אך עניינה של השיחה תמיד מוליכה אל תיקון המידות, לימוד תורה, מוסר ותפילה. את ה"שיחה" נותנים המשגיחים אחת לשבוע. בעשרת ימי תשובה, מגיעים מאות בחורי ישיבה נוספים ואברכים בוגרי הישיבה להאזין לשיחות המשגיח.

"זמן אלול" הוא התקופה המרגשת והתובענית בישיבות. התקופה הזאת מעלה תחושות מעורבבות של יראה, רעדה, שמחה והתרוממות. חרדה מול השאלות מי אני, מי אני רוצה להיות, מה חובתי בעולם. בתקופה הזאת מדגישים בעולם הישיבות הליטאי והחסידי כאחד לימוד מוסר ותשובה. אבל מתוך ריבוי הספרים והרעיונות, קשה לדעת איך מבצעים תשובה. בשורות הבאות אנסה להביא את גישותיהם של גדולי המשגיחים בני זמנינו, המלמדים על משנתם בעבודת התשובה אותם הם מנחילים לתלמידיהם בתקופה זו.

ר' בנימין הצדיק

המשגיח, הגאון הצדיק רבי בנימין פינקל, המכונה בפי כל ר' בנימין הצדיק – הוא סמל בולט בעולם הישיבות בימי התשובה. את ימי האלול מעביר ר' בנימין בעשרות ישיבות, כוללים ואפילו תלמודי תורה שמבקשים כי יבוא לחזק במוסדותיהם. מהדרום עד הצפון. כך, יום יום נמצא ר' בנימין בעיר אחרת, שם מרגיש צורך לחזק, זאת בהתנדבות ובהקדשת שעות ארוכות מזמנו עבור הצורך לסייע לעוד בני אדם המבקשים להתקרב לקב"ה בימים אלו.

אנשים המכירים מקרוב את המשגיח רבי בנימין מספרים כי אינו מסוגל להגיד את המילה "לא" למוסד או ישיבה המבקשים כי יבוא לחזקם. בישיבות גדולות רבות מקובל בין שיחתו של ראש הישיבה לועד השבועי של המשגיח להזמין את ר' בנימין לדבר בפני התלמידים.

את שיחותיו מתבל ר' בנימין במעשיות רבות מגדולי הדורות. אך בעיקר דואג לשלב בין הצורך להרבות בידיעת התורה לצד 'מידות טובות'. בשיחותיו ניתן לשמוע כי הוא מטיף מוסר גם לעצמו ומבטל עצמו בפני תלמידי הישיבות השוקדים על תלמודם: "את הדברים האלו אני אומר לעצמי ואלי מישהו נוסף יתחזק בעקבות כך", נוהג ר' בנימין לומר.

בשיחותיו בישיבות גדולות קורא ר' בנימין לתלמידים 'לברוח מחבר רע כמו מאש', לרצות בטובת חברו ולהיות סלחן. את שיחותיו הוא מסיים: "אני מודה לראש הישיבה שהכניס אורחים והזמין אותי, זה נותן לי את האפשרות להתחזק, אני מאוד מודה לכם שנתתם לי את האפשרות להתחזק בעשרת ימי תשובה". משפטים אלו נאמרים בכנות ומתוך השפלה אמיתית בפני רבני הישיבה. אומרים מקורבים לר' בנימין.

הרב פינקל מציג עולם אחר עם שפה שונה: הוא נותן יחס נרחב בשיחותיו לבין אדם לחברו. כמו לקבל פני כל אדם בשמחה, לצד בקשתו מהתלמידים לראות את התפילה כבקשה אישית, שבה האדם שופך את לבו לפני הקב"ה אפילו בדברים הקטנים והטריוויאליים ביותר. התפילה היא פלא וזכות. פלא שהקב"ה מתייחס אלינו, וזכות שיש לנו הזדמנות להתקרב אליו דרך דיבור. הרב פינקל מסביר כי התפילה והווידוי מובילים אותנו להידבק ולעשות כמעשי ה' וחסדיו.

המשגיח רבי דן סגל

פרישות, הצטמצמות על גבול הסגפנות וים של קדושה, הם מהמאפיינים הבולטים של עולמו האישי של המשגיח הנודע הגאון הצדיק רבי דן סגל. בחודש אלול נוהג המשגיח בתענית דיבור מוחלטת, כך שאפילו את ביקורו בבית שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי בשבוע האחרון העביר בהתכתבות עם שר התורה ולא בדיבור.

המשגיח רבי דן סגל מוזמן למוסדות רבים, אך בשל מחויבות קודמת לקהילה בראשותו בשכונת גוש 80 בירושלים, ממעט המשגיח להסתובב ברחבי הארץ. יחד עם זאת, מאז שובו ארצה לפני כשנה פקד המשגיח את הישיבות הגדולות חברון, מיר, תפרח, מיר ברכפלד והיכלי הכוללים.

סיפר המשגיח: אחד שרצה להיות רב קהילה, ביקש הכוונה מהגאון רבי עקיבא אייגר זצ"ל, 'איך להתנהג עם הקהילה'? אמר לו רע"א, הרבה עברו את הים אבל אף אחד לא סלל דרך נתיב, לאחר שספינה עוברת בים לא רואים סימנים שהייתה שם קודם לכן. "הרבה היו רבנים בקהילות אבל אף אחד לא התווה דרך כיצד להתנהל, כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולא ראי זה כראי זה".

אמר המשגיח ר' דן: "גדולה תשובה שנמשלה לים, את הים אפשר לעבור למרות שאין דרך סלולה, כך שערי תשובה – מה הים אתה יכול לעבור אותו אפילו שאין דרך ברורה, כך תשובה אפילו אם אתה לא עושה את כל ה'רבינו יונה' אתה גם יכול לעבור! עיקר התשובה זה חרטה על העבר, קבלה לעתיד ווידוי".

שיחותיו של המשגיח מאופיינות בשקט מוחלט ובאולם בית המדרש המלא מפה לפה, ניתן לראות על פניו את חרדת הדין. בשיחותיו מרבה ר' דן לפרוץ בבכי בפני הנוכחים ולבכות על מצב הדור הירוד לצד בקשה על הגאולה. "כל עשרת ימי תשובה זה בחינה של יום טוב, זה ימים של חג, יש לך דבר גדול מזה? נוהגים בתי כנסיות שאת הפרוכת הלבנה אותה שמים בערב ראש השנה לא מורידים עד אחרי סוכות, אנשים חושבים כי הסיבה שלא מורידים אותה אחרי ראש השנה כי יש את יום כיפור, אז חבל להוריד ולהחזיר", אומר המשגיח: "לא! אצל כלל ישראל אין דבר בלי סיבה – הסטייפלער היה מוריד את בגדי השבת מיד בצאת השבת, כיוון שאלו היו בגדים המיוחדים לשבת. כך גם הפרוכת הלבנה, הסיבה כי משאירים אותה גם בימי עשרת ימי תשובה כי אלו ימים של חג. זה בבחינת חול המועד, ימים קדושים שצריך לנצל אותם".

"שמעתי מר' שלום שבדרון". פתח השבוע ר' דן את אחת משיחותיו, "בשנה האחרונה של משגיח ישיבת חברון ר' לייב חסמן זצ"ל עשו מניין של יום כיפור בביתו עם קבוצת בחורים. לאחר שסיימו את תפילת נעילה, נותר זמן עד תפילת מעריב, הבחורים החלו לשוחח ביניהם. אמר להם ר' לייב: רק כעת קראנו את מפטיר יונה שאמר 'שאוני והטילוני אל הים', מה זה 'שאוני'? אתם לא יודעים איך לזרוק לים? הטילוני! הרי הם רצו להיפטר ממנו. אמר ר' לייב: יונה הנביא ידע שבשלו היה הסער הזה והוא זה שהעמיד אותם בסכנה גדולה, הוא ביקש מהם תעשו לי טובה ותתנו לי עוד רגע חיים. 'שאוני' ואז אזכה לעוד רגע של חיים – כי יפה שעה אחת בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. אמר ר' לייב לתלמידיו: אם יש עוד רגע יום כיפור בחיים, איך אתם מבזבזים את הרגעים הנשגבים הללו לשיחה בטילה?!"

גילויים נדירים משנות בחורתו בישיבת פוניבז' סיפר ר' דן לקראת יום הכיפורים: "המשגיח ר' חצ'קל לווינשטיין זצ"ל לא חש בטוב ביום כיפור של אחת השנים, הכינו לו מיטה בפרוזדור הישיבה שם הוא יצא לנוח, ניגש אחד מראשי הישיבה לשאול אותו איך הוא מרגיש, השיב לו ר' חצ'קל: 'ברוך ה', אבל תחזור לעבודה, אל תפסיד רגע אחד של יום הכיפורים'".

ובאותו הנושא סיפר המשגיח: "אני הייתי מתפלל בישיבה בצד מערב, המשגיח היה בצד מזרח, לא ראיתי את המשגיח בעבודה, לא ראיתי את המשגיח בשמונה עשרה, אבל אמרו לי שהוא בוכה מאוד. מה כן ראיתי? הייתה הפסקה ביום כיפור וישבנו אברכים ב'אוהל' של הרב מפוניבז'. שם היו חדרים והמשגיח נכנס לחדר, אחרי כמה דקות שמענו מישהו שר עם קצב, היה נראה שזה הוא. המשגיח יצא אחרי כמה זמן מחדרו והמשיך לשיר", והסביר ר' דן: "זה לא סתירה – פה הוא בכה, שם הוא שר כי הייתה לו שמחה גדולה מהיום הקדוש".

רבי חזקיהו מישקובסקי

משגיח ישיבת 'אורחות תורה', הגה"צ רבי חזקיהו מישקובסקי, מבוקש בימים אלו למסירת שיחות בישיבות רבות מלבד ישיבתו, 'אורחות תורה'. המשגיח מרבה לדבר על הצורך ביגיעת התורה, אך מדגיש בשיחותיו את 'הבן אדם לחברו'. ומדגיש כי אחת הזכויות להינצל בדין היא להיות "מעביר על מידותיו". תלמידים מספרים בשמו של הגר"ח מישקובסקי סיפור מדהים אותו נוהג לספר המשגיח רבות בימים אלו: אברך תלמיד חכם שלא זכה להיפקד בזרע של קיימא, למרות שנקט כבר בכל הפעולות והסגולות, והרבה בתפילה ובתחנונים, ואף פקד קברי צדיקים, והתדפק על דלתותיהם של צדיקי הדור החיים עמנו, עד מאה ועשרים, לא נושע מצרתו.
התלמיד חכם היה גם כמה פעמים אצל הגר"ח קנייבסקי, אלא שבפעם האחרונה הרבה לבכות ולהתחנן שיביא עצה הגונה. לאחר דקות ארוכות של בכיות נוראיות, אמר לו הגר"ח שיחפש אדם העונה לתואר של 'הנעלבין ואינן עולבין', ויבקש ברכה ממנו, ובעזרת ה' ייוושע. שמע התלמיד חכם את העצה והתעודד ביותר. הוא יצא מבית הגר"ח והחל לחפש אחרי יהודי העונה לתואר המכובד הנ"ל…

בתחילה, היה בטוח שזו משימה קלה, אבל מיד לאחר מכן התברר לו שהחיפוש ייקח זמן רב… שכן לא כ"כ פשוט למצוא אדם שכזה… והנה, סובב מסובב כל הסיבות, וממש באותם ימים התעורר ויכוח סוער בין שני שכנים המתגוררים בשכונה מסוימת בבני ברק. גם לאחר שהיטלטלו כבר בין כמה בתי דין, וביקרו בבתיהם של כמעט כל הרבנים בעיר, לא הגיעו לידי הסכמה.

ויהי היום, והאברך הנ"ל, ששמע את העצה מהגר"ח, מגיע לחתונה של קרובי משפחתו, וכאשר כל המסובים ישבו לסעודה, נכנס לאולם איש פלוני, ופתח בצעקות ובחרפות, בגידופין ובהעלבות בוטות, נגד אדם אחר שכבר הסב לסעודה. דבריו היו כל כך בוטים עד שכל הנוכחים היו המומים למשמע אזניהם. וראה זה פלא, האדם שהעליבו אותו לא הגיב במאומה לדברי הגידופין שהומטרו עליו. הוא המשיך להתנהג כמו שהדברים אינם קשורים אליו… אבל גם האיש המעליב לא התייאש, והמשיך להמטיר עליו עוד ועוד חרפות.

כל האירוע התרחש סמוך מאד לשולחן בו ישב האברך שהיה זקוק לישועה. והוא, שהבין לפתע שהנה התגלגלה לו הזדמנות פז למצוא אדם מהנעלבין ואינן עולבין, התרגש מאד לנוכח המראה, נעמד על רגליו והביט באדם שפגעו בו, כדי 'להשגיח' שאכן לא יענה לדברי הביזיונות שהוטחו בו.

בשלב מסוים, כאשר האיש המעליב החל להשמיע דברים שממש אין הדעת סובלתם, עלתה חמתו של הנפגע, והא עשה סימנים כמי שמתכונן להשיב מלחמה שערה. ברגע זה, זינק אליו התלמיד חכם שהמתין לישועה, וזעק באזניו בקול גדול: "עשה לי טובה ואל תענה ולו במילה אחת…" כשהאיש הביט בו בתימהון, כרוצה לשאול מה הוא קשור לאירוע, השיב לו: "אענה לך אחר כך, אבל עשה עמדי חסד, ואל תשיב לפגיעות שהלה פוגע בך…" והאירוע חוזר על עצמו כמה פעמים. ככל שהתרבו והוחמרו הפגיעות, כך גברה חמתו של השני, שרצה להשיב, אבל התלמיד חכם המשיך להתחנן לפניו שלא יגיב…

כך במשך שעה ארוכה, עד שהמעליב ההוא התייאש, ועזבו לנפש. אז קם התלמיד חכם וסיפר לנפגע את העצה ששמע בבית הגר"ח וביקש שיברכנו, הנעלב ההוא נבוך מאד, ולא ידע את נפשו מרב השתאות, אבל ברך בו-במקום את התלמיד חכם שיזכה לזרע של קיימא. ולאחר תשעה חודשים, נערכה הברית. עד כאן סיפור המעשה.

מספר המשגיח ר' חזקיהו: "באחת הפעמים שהייתי בארצות הברית סיפרתי את הסיפור הזה לפני קהל גדול. כשסיימתי ניגש אליי יהודי ואמר שיש לו שלוש שאלות בעניין:

שאלה ראשונה: בין בני משפחתי ישנו סכסוך גדול שנמשך כבר זמן רב, אף אחד לא מדבר עם השני. אם עכשיו ארים טלפון לכולם, אבקש סליחה ואביא לכך שייושבו ההדורים, האם גם זה בכלל 'בולם פיו בשעת מריבה?' הרי סוף כל סוף, כרגע המריבה איננה בשיא עוצמתה, אלא מה שנקרא 'מלחמה קרה', או שכדי שהסגולה תפעל צריך קודם 'לחמם את הגזרה'… ורק אז, כשאש המחלוקת בוערת, אם אבלום את פי, אזכה לסגולה זו?

שאלה שניה: האם גם במריבה בתוך הבית, בין איש לאחיו או בין אישה לבעלה, תופסת סגולה זו, או שמא רק כשהמריבה מחוץ לבית, בין שני אנשים זרים?

שאלה שלישית: אותי – כך אמר – הרי לא מעניינים באמת אחי או גיסי. באמת אינני רוצה כלל לדבר איתם ואף לא לראותם, ורק עבור הסגולה אני הולך להתפייס עמם. האם כשבולמים את הפה בשעת מריבה רק למען הסגולה, הסגולה תופסת או לא?"

הרב מישקובסקי מספר כי שאל את השאלות הללו את הגראי"ל שטיינמן והגר"נ קרליץ ושניהם ענו באותו סגנון. על השאלה הראשונה אמרו, שברור שאם בלימת הפה נעשית ממש בשעת המריבה, כשאש המחלוקת מלהטת בשיא עוצמתה, ואז האדם שותק – הסגולה פועלת במאת האחוזים. ואם זה לא נעשה בשעת המריבה, רק במצב של מה שנקרא 'מלחמה קרה' – אמנם לא יהיה בזה מאה אחוז של סגולה, אבל תשעים או תשעים וחמישה אחוז מהסגולה יהיה בזה.

לגבי השאלה השנייה, אם גם בין איש לאשתו שייך ענין זה, אמרו שאין שום ספק שהתשובה חיובית, ואדרבה, לפעמים הסגולה חזקה אף יותר ממריבה שמחוץ לבית.

לגבי השאלה השלישית, שהוא עושה זאת רק עבור הסגולה, ענו שזו גמרא מפורשת במסכת ראש השנה "האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני, ובשביל שאזכה בה לחיי העולם הבא – הרי זה צדיק גמור". הרי לנו, שאדם שעושה סגולה עבור מטרה אישית – זה תופס, והוא הדין לענייננו, אין שום חיסרון בכך שעושה זאת למען הסגולה. את הסגולה הזו מספר המשגיח הרב מישקובסקי פעמים רבות כסגולה לעבור את יום הדין ולזכות בו.

רבי אלימלך בידרמן

המשפיע, הרה"צ ר' אלימלך בידרמן, כבש את העולם החסידי, אך מזה זמן רב חדר אף לעולם הליטאי וסוחף אחריו המונים בדרך העבודה מתוך התלהבות, שמחה ודבקות בה'. סיפר המשפיע: סח לי אברך ת"ח מופלג אשר הנני מכירו משנות נערותו, כי זה לו שנים הרבה שסבל מרורות מ'חור' באזניו (בעור התוף), והיו ייסוריו קשים ומרים, מה גם שבכל השנים הללו נאסר עליו לטבול במקוה כי המים מסוכנים למי שחור לו באזניו… והנה ביום הושענא רבה (תשע"ה) היה אצל רבו שהורה לו כי הגיע זמנו לעבור ניתוח באזניו.

כמה עסקני רפואה חשו לעזרתו ובמהרה הושג לו זמן ועת לנתחו, כאן אירע האות והפלא, כי בבואו לפני הרופא הגדול ראה הרופא כי הכול בריא ושלם ואין באוזנו כל זכר לחור… ויהי הדבר כחידה סתומה כי כל רואיו ומכיריו ידעו כי הלה סובל קשות באוזניו… עד שהאברך נזכר שבר"ה הבעל"ט קיבל על עצמו שלא לדבר בשעת התפילה, ומן הנראה שזכה בזכות שסתם פיו נסתם חור אחד כנגדו.

פעם שאל אחד מתלמידי הגה"צ רבי לייב חסמן זצוק"ל את רבו בימי הרחמים והסליחות, איזו קבלה יקבל על עצמו כסניגור בעת המשפט, ענהו הרב: "צא התבונן בעצמך באיזה דבר קל הנך בטוח שתוכל עמוד בקבלה זו למשך כל השנה, ויעש התלמיד כן, משחזר אל רבו והעלה לפניו את מסקנתו, אמר לו רבו עתה חצה נא את הקבלה לשניים, וקבל ע"ע רק מחצית אחת. כי על האדם להיות החכם הרואה את הנולד".

בעניין זה, סיפרו חכמי המשל מעשה ביהודי אחד מ'בני הכפר' שלא היה 'חכם' גדול, ואף 'טיפש' קטן לא היה. פ"א נקלע למקום מרוחק וכבר הגיע זמנו לחזור לביתו, החליט הלה לנסות לראשונה בחייו את התענוג המכונה 'רכבת הברזל', לנסוע באותה עגלת ברזל שאיננה צריכה לעזרת הסוסים. בבואו למוכר הטיקעטס (כרטיסי הנסיעה) הסביר לו המוכר כי ג' קרונות ישנם ברכבת. א' לעשירי תבל שם נהנים היושבים מסעודות כיד המלך ומשרתים לרוב. ב' לפשוטים יותר. ג' לפשוטים וקשי יום. כל קרון יורד במעלה מהקרון האחר הן מצד הסערוויס (שרות) והן מצד המחיר…

'בן הכפר' החליט שאם כבר עומד הוא בפתח תענוגי הרכבת ייקח לעצמו טיקעט במחלקה הראשונה, אבל מה יעשה הבן כשאין לו די מעות לקנות טיקעט במחלקה הראשונה עד ביתו? חשב לעצמו: אקנה ואסע עם הרכבת רק עד מקום פלוני – שם ארד ואקבץ נדבות יד אל יד עד שיהיו לי עוד מעות לנסוע עוד כמה תחנות, וחוזר חלילה.

עלה היהודי מאושר על הרכבת ונהנה מכל רגע, אך כעבור שעה קלה נכנס הממונה והודיעו כי במקום פלוני עליו לרדת אחר כבוד מן הרכבת. מה חשכו עיניו ברדתו מהרכבת וירא כי המקום מקום שממה, ואין לו ממי לבקש עזר וסיוע בממון, ואין ביכולתו לאסוף ממון ושם יישאר לאורך ימים… טפח האיש על ראשו וצעק, אוי לי כי פתי הייתי, הרי באותן מעות שהיו ברשותי הייתי יכול לקנות טיקעט זול למחלקה השלישית, ובזה כבר הייתי יושב בביתי על מי מנוחות, כמה סכל הייתי שהילכתי בגדולות ובנפלאות ממני, ועתה נשארתי ללא מאומה.

אף לדידן ייאמר: הבא לקבל על עצמו קבלות טובות וחיזוקים לקראת הימים הנוראים הבאים לקראתנו, יראה להיות ה'חכם עינו בראשו', יקבל ע"ע מעתה קבלה שלפי אומד דעתו יוכל לעמוד בה למשך זמן ארוך מבלי ליפול. כי המהלך בגדולות ובנפלאות ממנו ומקבל על עצמו טובות יותר מכפי יכולתו, סופו ליפול מכל קבלותיו הטובות ולמצוא את עצמו באמצע מדבר שממה רוחני… אמנם אם יקבל כפי כוחו יעלה ויבוא ממדרגה למדרגה עד שיעמוד על דרך הטוב. אלו מעט מהסגולות אותם מפרט המשפיע בפני קהל שומעיו, דרכם ניתן לזכות ביום הדין.

סיפר הרב שמואל בלום הי"ו, סגן נשיא אגודת-ישראל בארה"ב: לפני מספר שנים בחודש אלול, הגיע יהודי לביתו של ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן. בצר לו תינה את צרתו בפני ראש-הישיבה: בחלומו בלילה האחרון הגיע אליו אביו, ואמר לו שהוא זקוק לזכות. הוא אינו יודע מה לעשות.

הגראי"ל נתן לו כמה עצות. ואולם בעוד האורח הנסער יוצא מן החדר, שמעו בני-הבית את הגראי"ל מתחיל לדבר לעצמו, ומתוך דבריו יכלו להבין שהוא התחיל לנתח לעצמו: מדוע הגיע אליו שאלה שכזו בחודש אלול בדיוק לפני הימים הנוראים?

והגראי"ל החל לדבר לעצמו, 'להטיף' לעצמו מוסר בזה-הלשון: "אהרן לייב אהרן לייב, באלט וועסט דו ווערן א שנורר" (תיכף תהיה קבצן), אתה כבר לא צעיר ובקרוב כאשר תהיה זקוק לזכויות תצטרך לבוא למישהו בחלום ולומר לו: "אנא, תן לי זכות". אז חאפ אריין! חאפ אריין!" (חטוף! חטוף! תורה ומצוות!).

השארת תגובה