מסכמים את תשע"ז ב'תשעז' מושגים • והפעם עם: הפוליטיקאים

פרוייקט 777 של 'כל הזמן' יוצא לדרך עם 777 מושגים שהרכיבו לנו את השנה החולפת גם היא בגימטריא 777 תשע"ז • הפרק הרביעי: הפוליטיקאים

ליצמן צילום פישל רוזנפלד (3)
ליצמן צילום פישל רוזנפלד (3)

אבי גבאי – כוכב חדש-ישן, פרש מתפקיד שר זניח בממשלת נתניהו וממפלגת כולנו, חזר בקול תרועה רמה לפוליטיקה כשהצטרף למחנה הציוני, והביס בפריימריז את יריביו מקרב ותיקי המפלגה. משנתו הפוליטית עדיין לא עמדה למבחן, כך גם כוחו בקלפי ויכולת ההישרדות שלו במפלגה שנוהגת להדיח את ראשיה בכל הזדמנות.

איווט ליברמן – מאז התמנה לתפקיד שר הביטחון שומר איווט על רגיעה יחסית, למעט עימותים נקודתיים בקרב על דעת הקהל הימנית מול בנט או נתניהו. עם החרדים הוא מסתדר מצוין ואף סייע בגיבוש תקנות הגיוס (ע"ע).

גלעד ארדן – השר לביטחון פנים שהפגין השנה עודף ביטחון עצמי, כשמיהר לצאת בכמה הכרזות שהתבדו, החל מטרור ההצתות, עבור בפרשת אום אל חיראן וכלה בלחיצת היד לטראמפ, בה סיפר על פיגוע בתל אביב, מה שלבסוף התגלה כתאונה בלבד.

אורן חזן – אי אפשר באמת להרכיב רשימה של אירועי השנה בלעדיו, וזה עוד לפני הסלפי עם טראמפ, שזכה לערך משלו.

בנימין נתניהו – ראש ממשלת ישראל, ואלא אם יחליט אחרת או יוגש נגדו כתב אישום באחת מאינספור החקירות המתנהלות נגדו (עיין בקטגוריה המתאימה) – נראה כי ימשיך להחזיק בתפקיד.

משה גפני – יו"ר ועדת הכספים ממשיך להוביל בגאון את 'דגל' ואת הועדה, כשמחד גיסא הוא רושם עימותים בלתי פוסקים עם צמרת האוצר ואגודה (ויש שיאמרו גם בבית פנימה) ומאידך רוקם בריתות עם ח"כים חברתיים מהאופוזיציה וזוכה לשבחים בעיתוני הכלכלה.

יעקב ליצמן – בתחילת השנה עוד הוביל את מדד הפופולאריות של השרים (שאפעס נעלם משום מה לאחרונה), נדמה כי לאחרונה קצת איבד גובה, החל מהסכסוך המתוקשר בהדסה (ע"ע) וכלה במאבקי ערד (ע"ע).

מאיר פרוש – סגן השר הדינאמי רשם שנה מסחררת, שיפור במצב הכיתות ותקצוב החינוך החרדי וחיסול האפלייה העדתית (ע"ע), האתגר הגדול הבא – שימור הכוח המוניציפאלי של שלומי אמונים.

אריה דרעי – שנה קשה במיוחד עברה על מחזיר העטרה ליושנה. חקירות, ישראל היום, התפטרות גואטה והקמת עיתון תוך זניחת עיתון הבית ברמה האישית והסיעתית, ומשברי השבת והגיוס במישור הכללי. ככה זה אצל דרעי, כל יום דרמה חדשה. הישארו עמנו.

אורי מקלב – מתחת לרדאר, כדרכו מאז ומתמיד, המשיך מקלב להיות החרוץ והיעיל שבח"כים החרדים. חקיקה, ועדות, פעילות אפורה ונאמנות לגדולי ישראל מחכים לו גם בשנה הקרובה.

יעקב אשר – הבולדוזר מסמן וי ענק על הקמת המחוז החרדי במשרד השיכון (ע"ע) וכעת נותר מבחן המעשה של הדיור החרדי. גם אם תשמעו את שמו כמועמד אפשרי לראשות עיריית ב"ב אל תתרגשו, זה רק הגעגועים.

לייזר מנחם מוזס – אנחנו עדיין מנסים להבין את תרומתו בוועדת חוץ וביטחון, אבל היי, יש רכבת למירון (ע"ע).

ישראל אייכלר – מינף את הועדה האנמית לפניות הציבור כועדת דגל שמעזה לגעת בנושאים רגישים רבים. חברותו בועדה למינוי דיינים עשויה להיות משמעותית בשנה הקרובה.

יעקב מרגי – יו"ר ועדת החינוך והיחיד מותיקי ש"ס שהצליח לשמר את מעמדו בכותרות בזכות. חתום על מאבק אינסופי באפלייה העדתית (ע"ע), נושא דגל הסיוע ללובשי 'החולצות הכחולות'.

דוד אזולאי – שר דתות חביב המופיע ברוב תמונות הדוברות של המשרד ובכנסים שונים. סיכוי גבוה שנראה אותו מוריש את מקומו לבנו.

יגאל גואטה – הצבע והטעם העממי של ש"ס. האיש היחיד במפלגה שהביטוי מהפכה מזרחית עדיין מבטא את פעילותו. איש שטח בכל אבריו ונכון לשעת כתיבת השורות קיים חשש כבד שש"ס תאבד אותו בגלל צירוף מקרים מטופש.

מיכאל מלכיאלי – לראשונה ח"כ בש"ס שהגיע על תקן נציג בני התורה וגם ממלא את השליחות. מוביל מאבקים אינסופיים לתיקוני חקיקה לטובת המגזר התורני ולשכתו והוא עצמו זמינים לכל פונה (בדקנו).

איציק כהן – בקרב הפרשנים הפוליטיים חלוקות הדעות באיזו מפלגה הוא חבר, ש"ס או כולנו, אבל לכל הדעות הוא מסיים עוד שנה מקצועית כסגן שר אוצר יעיל.

משולם נהרי, יצחק ועקנין – לפי רישומי הכנסת מדובר בשני חברים מסיעת ש"ס שאחד מהם ח"כ ואחד סגן שר. יש מצב.

יואב בן צור – יו"ר הסיעה בכנסת, מחוקק שקט. מכיוון שש"ס מפגינה רצון להידמות לאחות האשכנזית, אפשר לומר שהוא 'מקלב של ש"ס'.

אלי ישי – למעט מתקפות נקודתיות ברגעי חולשה של ש"ס, התפוגג בשנה האחרונה, אולי כדי לנסות לחזור בבחירות המוניציפאליות הקרובות בכמה ערים בהן זכה לתמיכה.

נפתלי בנט – שר החינוך והאח החדש של החרדים, מלהטט בין יחסים תקינים עם סגנו מאיר פרוש (ע"ע) ובין הברית שכרת עם הצ'ילבה ממשרד הבריאות. מיקם עצמו בשנה האחרונה כאחד המועמדים הבולטים להחלפת נתניהו וזה עשוי לקרות כבר בשנה הקרובה.

גדעון סער – חזר השנה באופן רשמי לפוליטיקה, אחרי שחיזק בשנים האחרונות את קשריו במגזר החרדי והקפיד לפקוד תדיר את בתיהם של גדולי ישראל. במרבית הסקרים והמשאלים מוביל ברוב גדול כיורש לראשות הממשלה.

דני דנון – שגריר ישראל באו"ם, שמונה גם לראשות ועדה רשם הישג נאה בכך שכפה הכנסת אוכל כשר לבניין. בקיצור, אם אתם רעבים בניו יורק, מוזמנים.

איילת שקד – שרת המשפטים הצליחה בשנה האחרונה להכתיב סדר יום אנטי ממסדי ולצאת פעם אחר פעם נגד שופטי בג"ץ, המערכת ושיטת הסניוריטי. בניגוד לשרים קודמים, נדמה כי המערכת מתקשה להתמודד מולה ושקד קוצרת הישגים.

יריב לוין – שר התיירות, מנאמניו הקרובים של ראש הממשלה נתניהו בליכוד. כל עוד ביבי בשלטון, מקומו מובטח ליד שולחן הממשלה.

זאב אלקין – ע"ע לוין, בתוספת כיפה ובדגש על ענייני ירושלים.

אופיר אקוניס – שר המדע והטכנולוגיה, מאוכזב למדי בשל הבלימה בהתקדמות הפוליטית שלו בשנים האחרונות. לדברי מקורביו, עשוי להתמודד מטעם הליכוד על ראשות העיר ת"א מול רון חולדאי, במה שעשוי לחזור ולשמש לו מקפצה לתפקיד משמעותי יותר בזירה הארצית.

משה כחלון – שר האוצר רושם שנה מעורבת ברמה האישית, מחד, מחירי הדירות סופסוף התייצבו ואף ירדו קלות, מאידך, בשורה עדיין אין והבחירות כבר באופק. נוסף לזאת, הוא נאלץ לחבוש את כובע מגן הבג"ץ כדי למנוע את פסקת ההתגברות (ע"ע), ולא בטוח שיפיק מכך תועלת בקלפי.

יואב גלנט – שר השיכון מ'כולנו' שיחסיו החמעורערים עם יו"ר מפלגתו פרנסו כמה וכמה טורי פרשנות. למרות זאת, השנה מסתיימת והשניים עדיין חברים באותה מפלגה.

יאיר לפיד – שנה פרווה חלפה על יו"ר יש עתיד, שתמיד גינה וגם חיבק, תמך ברפורמים וקרץ לחרדים. עם זאת, כשבג"ץ ביטל את חוק הגיוס, מיהר לרוץ למיקרופון ולדרוש שוויון, כשהוא שוכח לרגע שגם החוק שהוא עצמו העביר נפסל על ידי אותו בג"ץ.

אלעזר שטרן – כמו שאר ח"כי יש עתיד, נעלם ונאלם, למעט פעם אחת בה התבטא באופן מזלזל כלפי הראשל"צ וספג גינוי מקיר לקיר. קשה באופוזיציה.

בצלאל סמוטריץ' – הכוח העולה של תקומה, רק בשבוע האחרון הציג את המתווה המדיני שלו בפני ועידת המפלגה, ונדמה כי אם יש פוליטיקאי דומיננטי שיכול לאיים על בנט מימין, הוא האיש.

יהודה גליק – הליכודניק חובש הכיפה שמוביל את הקו הבעייתי לעודד עליה להר הבית, היה שותף לכמה וכמה עימותים מול הנציגות החרדית, שראתה במעשיו סדין אדום ומעשה אסור.

ישראל כץ – שר התחבורה ספג בשנה האחרונה את חיצי החרדים בטענה כי הוא אחראי לחילולי השבת בעבודות הרכבת (ע"ע), בהמשך התנער כץ מאחריות והוכיח כי הוא עושה כל שיש לאל ידו כדי להימנע מכך. האם זה יסייע לו בדרך לרשת את מקומו של נתניהו? ימים יגידו.

מירי רגב – שרת התרבות המשיכה את מאבקה בברנז'ה התרבותית השמאלנית. קוראי 'קו עיתונות' לבטח יזכרו את הצטרפותה למאבק נגד אפליית החרדים בתאטרון ירושלים (ע"ע).

בוגי יעלון – שר הביטחון לשעבר התנדף כמעט לחלוטין בשנה האחרונה, שמו הבליח בעיקר בהקשר לטענות שהשמיע בפרשת הצוללות (ע"ע) נגד ראש הממשלה נתניהו ולספקולציות שצפו מפעם לפעם על חיבורים פוליטיים אפשריים.

אורי אריאל – היו"ר האנמי של סיעת תקומה בתוך הבית היהודי, שאיבד את קדמת הבמה לטובת הח"כ הצעיר בצלאל סמוטריץ'. עלה לכותרות כשפינק את ראש הממשלה הרוסי ברחפן יקר במתנה, בלי להתייעץ קודם לכן, ולמרבה השעשוע, גם בלי השלט שמפעיל אותו.

דודי אמסלם – יו"ר ועדת הפנים מהליכוד, שהפתיע בדעות נחרצות נגד מתווה הכותל (ע"ע) ונגד הגישה הרפורמית. חבר קרוב ונאמן למפלגות החרדיות ומועמד לתפקיד יו"ר הקואליציה אחרי ביטן.

אחמד טיבי – הח"כ הערבי הותיק סירב לשחק את המשחק של נתניהו ולעלות להר הבית ביום שהותר לו. על הדרך התעמת מפעם לפעם עם נציגי הימין, נדמה שזה כבר על אוטומט אצלו.

אימן עודה – יו"ר הרשימה הערבית הואשם השנה כמי שהתסיס את ערביי אום אל חיראן, באירוע שהסתיים בדריסה ובהרוגים.

מאיר חביב – יהודי חביב, יוצא צרפת, שהתמודד לפרלמנט הצרפתי במסגרת מקום השמור לתושבי המזרח התיכון, קיבל את ברכת גדולי ישראל וגם ניצח.

אראל מרגלית – מיליונר ירושלמי שמכהן כח"כ וחלם להפוך ליו"ר המפלגה, אולם רק כאלפיים אנשים תמכו בו לתפקיד זה, למרות הכספים הרבים שהשקיע בקמפיין. ייזכר בעיקר בשל הקמפיין האגרסיבי אותו הוביל ובגלל השאלה שהביכה את גבאי בעימות המקדים (ע"ע). בנוסף, מרגלית משקיע מהונו וממרצו להפיל את נתניהו, ואף נסע לגרמניה כדי לחקור את פרשת הצוללות ולטענתו הצליח להשיג מידע בתיק המורכב. נחשב לפטרונו של אלדד יניב (ע"ע).

עמיר פרץ – הח"כ הוותיק ביותר, שאחראי בין היתר לפיתוח 'כיפת ברזל', הוביל בסקרים המוקדמים בבחירות לתפקיד יו"ר העבודה, אולם דווקא הנציג החדש והאלמוני ניצח אותו יחסית בקלות. פרץ ימשיך להתהדר בקשריו עם התא החרדי במפלגה, ובניסיון לעשות חיים קשים ליו"ר העבודה החדש, בדיוק כפי שרגילים במפלגה.

שלי יחימוביץ' – מי שנחשבה בעבר למבקרת קבועה של אריה דרעי, בחרה לגייס דווקא את תמיכת ש"ס לצדה בבחירות לתפקיד יו"ר ההסתדרות. לצערם של יחימוביץ' וש"ס זה לא הספיק, וניסנקורן ניצח שוב בבחירות להסתדרות, כשבית המשפט דוחה לעת עתה את הטענות על זיופים בבחירות (ע"ע).

אבי ניסנקורן – יו"ר ההסתדרות, היה ונשאר. למרות קרב מר שניהלה מולו יחימוביץ' ועל אף הטענות החמורות לזיופי בחירות (ע"ע), הוכרז כמנצח וימשיך לשלוט באחד המנגנונים היותר חזקים במשק הישראלי.

בוז'י הרצוג – אחרי שנה נוספת ומנומנמת בראשות האופוזיציה, בחרו מתפקדי המחנה הציוני להדיח את יו"ר המפלגה האפרורי לטובת כוכב חדש מבחוץ. הרצוג מסיים כהונה רצופת מאבקים פנימיים אחרי צ'אנס בודד להתמודד על ראשות הממשלה, בו התברר שוב עד כמה השמאל רחוק במציאות מכיבוש השלטון. נותר לו רק להתנחם בסקרי ליל הבחירות, לפיהם הוא מועמד מבטיח.

דוד ביטן – האיש של ראש הממשלה בכנסת ובתקשורת. אין כמעט בוקר בו הוא לא מתראיין, ואין הצבעה בכנסת שלא עוברת את אישורו. ביטן משמש כיום כיו"ר הקואליציה, אך ללא ספק נחשב למועמד הבכיר ביותר לתפקיד שר. לא מעט פרשנים פוליטיים מהמרים עליו כסוס המנצח של הפריימריז בליכוד, בגלל כנסים והפגנות שארגן למען נתניהו. נחכה וגם נראה, בינתיים אין ספק שמדובר באחד מאישי השנה.

יעקב נאמן ז"ל – שר המשפטים והאוצר לשעבר נפטר בגיל 78. ייזכר לטוב בתמיכתו בשילוב ההלכה בחוק ובביטול עליונות בג"ץ על הכנסת.

בני אלון ז"ל – בגיל 62 בלבד, נפטר שר התיירות לשעבר ומי שכיהן כיו"ר האיחוד הלאומי.

עמירם לוין – אלוף במיל. ומפקד פיקוד צפון שהכריז על התמודדות בפריימריז של מפלגת העבודה (ע"ע), אולם פרש לבסוף והעביר את תמיכתו למנצח אבי גבאי (ע"ע).

הוד קרובי – מועמד מרעננה שהתמודד בפריימריז של מפלגת העבודה, וסיים עם הישג נדיר של שמונה קולות שלמים.

דינה דיין – מועמדת חרדית מסקרנת שהתמודדה לראשות מפלגת העבודה, אך פרשה ברגע האחרון והימרה על הסוס הממש לא נכון, כשהעבירה את תמיכתה לבוז'י הרצוג (ע"ע), שסיים במקום השלישי והודח.

עמר בר לב – אל"מ וח"כ בעבודה שהשתתף אף הוא בפריימריז, אך לביש מזלו סיים במקום החמישי עם 6.9% מהקולות בלבד.

השארת תגובה