איכה • תיאטרון החיים של עופר לוי מקופל בתוך ספר

השחקן שגדל בקיבוץ וכיכב בתיאטרון, מצא את דרכו אל הדת וקירוב רחוקים באמצעות הבמה • בראיון מיוחד לקראת צאת ספרו, הוא מספר על שלוש קריאות השכמה, ההתנגדות במגזר לתיאטרון שהקים והרבנים עמם הוא מתייעץ על כל צעד ושעל

_DSC6150
_DSC6150

אין ילד שלא שמע על הצגה של עופר הלוי או על האדם עצמו. מאחורי לוח הזמנים העמוס שלו, מסתתר סיפור מרתק ומחזק גם יחד. עופר הלוי, מי שהספיק לשחק בעשרות במות כשרות וראויות במגזר החרדי, הוא גם הבמאי של אותן ההצגות. והוא לא מסתפק בכך, עופר הוא גם מוזיקאי מחונן ומחזיק בית כנסת מכובד בעיר אלעד, שם הוא מוסר שיעורים.

לקראת צאת ספרו החדש, עופר הלוי מתיישב לספר ל'כל הזמן' את סיפור חייו המרתק, תוך כדי הבעת ביקורת קלה על נושאים חשובים בעיניו. במהלך הראיון, לא יכולנו שלא ליהנות מהצורה המשעשעת בה הלוי מעביר את סיפורו הגדוש, בין אם מדובר על תהליך החזרה בתשובה, הביקורת שקיבל בתחילה במגזר החרדי, טעות שהכניסה אותו לבית משוגעים, איך הציל תינוק וגם שני רגעים בהם היה קרוב למוות. רצינו להבין ממנו איך פרץ דרך תרבותית – חינוכית ומה הם העקרונות שמלווים אותו, ובכלל, מאיפה הכול התחיל?

"גדלתי בקיבוץ 'עין חרוד', הייתה לי בגדול ילדות די רגילה. בית מסורתי, בשבת אבא שלי היה עושה קידוש, לאחר מכן היינו מתיישבים לראות סרט ערבי של ליל שבת. בית מאמין, אבל גם מאמין יותר שצריך להזדרז עם הקידוש כדי לא להפסיד חלקים מהסרט", פותח עופר את סיפור חייו האישיים.

"לאחר מכן, רציתי להתחיל בתיאטרון צה"ל, רציתי להגיע לשם – בעקבות 'חיידק המשחק' שהתחיל אצלי כבר בקיבוץ. הייתי עושה יחד עם חברים לקיבוץ הצגות בחגים וכל הקיבוץ בא לצפות בנו. התחלתי את המבחנים לתיאטרון צה"ל, אבל אצלנו בקיבוץ מי שהיה הולך לתיאטרון לא היה נחשב. הוא היה נחשב 'ג'ובניק', אז קיבלתי החלטה – לעבור לקרבי. הייתי חייב. החבר'ה מהקיבוץ בסיירות, קרבי וכו', ואני בתיאטרון? אז בצבא הייתי בחיל השריון – חטיבה 7 – רמת הגולן, שם הייתי תותחן מג"ד ובין השאר במהלך מלחמת לבנון".

מיד לאחר הצבא, התחלת לימודי במה ומשחק בצורה רצינית…

"האמת שכבר באמצע עשיתי הצגה של משוגע כדי להשתחרר, עשו לי אבחון בבית משוגעים בבאר- שבע ונכנסתי לשם בשביל השחרור. נתנו לי להשתחרר מהצבא, אבל אז כשאני רוצה לצאת משם, אני אומר חבר'ה אני לא משוגע. הם אומרים לי 'תירגע, כל החבר'ה פה אומרים ככה. יש לך פה עוד זמן'. ובמקום מה שרציתי – להשתחרר מהצבא – נכנסתי לבית משוגעים. לאחר מכן הגיע איזה פקח, התיישבתי להסביר לו מה קרה, ובס"ד הוא הוציא אותי מהמשחק המסוכן הזה. התחלתי לשחק בתיאטרון שנקרא 'הקומה השלישית', לאחר זמן מה, התחלתי ללמוד משחק בבית הספר 'בית צבי' – אחד מבתי הספר למשחק הטובים במדינת ישראל – ונחשבתי למצטיין.

"לאחר גמר הלימודים, השתתפתי בתחרות שנקראת 'תאטרונטו', שם שחקנים מתמודדים על הצגות יחיד. זכיתי במקום הראשון יחד עם עוד אחד מהמתמודדים, וחילקו את הפרס בין שנינו. אז התחיל הרעש הגדול, כתבות בעיתונים, הייתי מרוח על העמודים הראשונים, ראיונות בכל כל התקשורת. משם עברתי לתאטרון 'הבימה' – התאטרון הלאומי של ישראל, יחד עם ההצגה שלי, עשיתי קצת סדרות וקצת סרטים, אבל התמקדתי בתיאטרון."

כמה זמן נמשכה הקריירה הזו במגזר החילוני?

"הייתה זו תקופה מאוד קצרה יחסית – לא יותר מ-6 שנים. ואז ב"ה נפתח לי צוהר ביהדות, ובתקופת הימים הנוראים, הייתי צריך להחליט או שם או כאן.

"כל הנושא הזה בכלל התחיל מהצבא, עוד לפני כל העניין עם התיאטרון. אומנם לא הייתי שומר תורה ומצוות, אבל כאמור, באתי ממשפחה מסורתית. אתה יודע, הקדוש ברוך הוא יש לו את הדרכים לקרוא לכל יהודי. בצבא בשרות קרבי, היה איתי בטנק בלבנון חייל דרוזי. הייתה לנו מטרה להתקיף איזה מבנה בשעה חצות בלילה. עשר דקות לפני שאנו אמורים להתקיף, כשהיינו כבר מוכנים לפעולה, לפתע פתאום מתקיפים אותנו. קיבלנו הוראה לצאת מהטנקים ולהסתער. אני מפחד, מתחבא מאחורי הטנק, והחייל הדרוזי רץ ומתחיל חילופי ירי. לאחר מכן הגיעה תגבורת, החייל חוזר לטנק, ואני אומר לו: 'אחי, לאן אתה רץ? זה יריות, לא קפצונים'. הוא עונה לי: 'לי יש אללה. מה שמכתוב מכתוב (לי יש אלוקים ומה שנכתב נכתב)'. זו היא הפעם הראשונה ששאלתי את עצמי; רגע, עופר, איפה האלוקים שלך? זה היה לראשונה מפגש ראשון שלי עם עצמי לגבי, מה עם האמונה שלי, אבל המשכתי בחיי.

"קריאה שניה מהקב"ה: בוקר אחד עשינו מסדר נשק בלבנון. היה בתקופה המדוברת סרט פופולרי, שאחת הסצנות בו הייתה ששחקן אחד מצמיד נשק לראשו של מישהו ואומר לו 'אל תזוז, אל תזוז'. חבר מהפלוגה בצחוק הצמיד לי גם נשק, אמר את אותם המילים כמו בסרט, ולחץ על ההדק. לאחר שניות הוא צועק: 'היה כדור בקנה'. זה ישירות לראש, מוות בטוח, היום היית מדבר עם מישהו אחר". מתאר עופר הלוי. "אחרי ששטפתי אותו בקללות, שוב שאלתי את עצמי את אותה השאלה.

"קריאה שלישית: שבת אחת בחופש יצאתי עם בן-דוד שלי לים, אני יושב בחוף והוא בים, פתאום הוא מתחיל לטבוע. אני משחק את עצמי גיבור גדול ורץ להוציא אותו, מגיע אליו ומתחיל לטבוע גם. הוא מתחיל לעלות ואני נשאר למטה. ב"ה אני מתעורר בבית החולים, הוציאו ממני 12 ליטר מים וניצלתי בנס. זו כבר פעם שלישית. מה שנקרא: 'אזהרה מאלוקים לפני ניתוק'.

"באותה תקופה סבתא שלי נפטרה, ואני עומד מעל הקבר ואומר: גם אני אבוא לפה מתי שהוא, מה אני מביא איתי? אז כבר תפסתי והתחלתי לברר על אלוקים קצת יותר.

עוד היו לי שאלות. התחתנתי, יום אחד דופק איזה אברך, ומבקש את אחי שחזר בתשובה כמה שנים לפניי. הוא לא היה בבית באותה העת. שאלתי מה אתה צריך. הוא מספר לי שהוא חזר בתשובה בערכים, יש לו מעשרות והוא רוצה לתת אותם למישהו שמוכן ללכת לסמינר. הסכמתי. הלכתי יחד עם אשתי, הודעתי לה שזה רק כדי לוודא ש'באמת אין אלוקים' ולסיים עם הסיפור המטריד הזה… בסמינר דווקא התרשמתי שיש אלוקים, ונכנסתי לדיכאון כי ידעתי שאחרי שברור לי שיש אלוקים אני מוכרח לעזוב את העולם החילוני, את המשחק, את הבימה וכל המסביב. ככה התחלתי".

באיזו דרך התחלת ליישם את התהליך?

"התחלתי קצת תפילות בשבת, שבת ראשונה הייתה חוויה, המשכתי קצת בעוד דברים, ואז אחרי תקופה אמרתי אם השם הוא האלוקים – לך אחריו. נכנסתי לישיבת 'נתיבות עולם', עזבתי את המשחק, עזבתי הכול. אחרי תקופה אשתי אומרת: 'עופר, צריך לעבוד, אין כסף'. אמרתי לה; אלוקים ישלח. היא השיבה: 'הוא גם שלח חשבון חשמל ובישר שעומדים לנתק לנו. כשתחליט להיות רציני אני חוזרת. עד אז אני אצל ההורים שלי', והיא עזבה. במקביל גם אני התגעגעתי לבמה, ובלית ברירה קיבלתי החלטה שאני פותח תיאטרון לדתיים.

"אני יושב בבית לבד, ומקבל טלפון מערכים, מנכ"ל ערכים רצה שאעשה הצגות לקירוב. הביאו לי יותר מהמשכורת שתכננתי. התקשרתי לאשתי, סיפרתי לה, אמרנו תודה לאלוקים, והיא חזרה. 13 שנה היינו שם, להקת 'הופל'ה', אני, יוסף סיקוראל ושלמה צים. זה היה ממש חידוש במגזר הדתי".

איך היו התגובות במגזר הדתי – חרדי?

"שמרו עלינו מאבטחים כמו כוכבים מהוליווד. היה בלגן בהצגות, צעקות, קריאה להחרמות ואלימות… היום אנחנו התיאטרון הדתי הכי גדול בארץ, הצגות ילדים, נוער ומבוגרים. אנחנו פעילים בקייטנות, נופשים, ת"תים, בציבור הכללי וגם פעילות בהתנדבות בבתי חולים. זה ממש גדול, יש לנו כרגע עשרים הפקות שרצות במקביל".
עופר הלוי גם לא שוכח לבקר את העובדה המכעיסה כי בתי התיאטרון האחרים נהנים מתקצוב שוטף עבור אמצעים שעולים הרבה כסף, אולם לחרדים בוחרים לא לתת מאותם תקציבים למרות גודל הפעילות.

דיברת על התנדבות. תן לנו סיפור לדוגמה.

"לפני כמה שנים התקשרו אליי מ'עזר מציון' וביקשו שאבוא לשמח חולה במצב קשה. יצאתי אני והשחקן יהודה שוקרון, והתחלנו לעשות דברים שאנחנו טובים בהם. מרוב שהאיש צחק לפתע המכשירים התחילו לצפצף והראו שהתפקוד שלו נעשה טוב יותר. זה היה רגע ממש מרגש. לצערי אחר כמה חודשים הוא נפטר ממקרה אחר, אבל הרגע עם המכשירים לא יוצא לי מהראש. או מקרה נוסף בו עשיתי הצגה להורים על כל מיני סכנות בבית עבור ילדים, יום אחד מתקשרת אישה ומספרת שבנה נתקל בסיטואציה מסוכנת עליה דיברתי בהצגה, והיא ידעה איך להציל את בנה בזכות הכוונה באותה הצגה. עד היום הם קוראים לו הילד של עופר".

הוצאת לפני מספר שנים דיסק, מה הקשר שלך למוזיקה?

"הוצאתי כמה דיסקים, לשמחתי אחד השירים הגיע באחד המצעדים למקום ראשון, ולצערי בתחנות הרדיו פה החליטו שלא להשמיע את השירים. מעולם לא התקשרתי לבקש שיכניסו שירים שלי, לכן כמו הרבה דיסקים טובים – זה נשאר רק על המחשב. בלי כל קשר קיבלתי מספר הצעות להגיש תוכניות רדיו ולשחק בסרטים חרדיים ולא הלכתי על זה. לי יש מטרה – להעביר מסר יהודי וחינוכי. זה לא רק מקצוע, זה שליחות. לכן אני פחות מתחבר לדברים האלו.

"אמר לי הרב הקודם של צפת ז"ל, אחרי שיצא לו לראות הצגה שלנו: 'דור דור ודורשיו'. עכשיו בתקופה של האינטרנט, התועבה והפריצות – קשה מאוד להושיב את החבר'ה. אני לא מתיימר להיות מהפכן, אבל לדעתי, צריך לקחת את אנשי הבמה והמדיה החינוכית ולמנף אותם. אני עובד עם נוער מתמודד, ולא כולם בנויים לשבת להרצאות."

איך אתה יודע מה נחשב לדבר חינוכי-חיובי ולהפך?

"עם ביקורת של אנשים אנחנו לעולם לא נגמור וככה זה בכל נושא. יש לנו שני רבנים – הרב אליעזר בן דוד והרב יוסף גבאי, שאיתם אני מתייעץ על הדברים. אני אישית הלכתי אל הרב אבוחצירה מנהריה, והוא אמר 'עם ישראל צריך אנשים כאלה, את השמחה הזו. תמשיך לעשות את מה שאתה עושה'. יש כאלו בציבור שלנו, ואני ממש לא שופט אותם. שמפחדים ואומרים על הכול לא. זה בסדר, אבל ככה לא נזוז לשום מקום.

"ועדת ביקורת בודקת את התכנים, הם אומרים להוריד הרבה דברים, ואפילו היו מקרים שכבר העלנו הצגה והורדנו. ככה שאני יותר פוחד מהקב"ה מאשר מביקורת, ואנחנו לא עושים חלילה דבר נגד רצונו. אדרבה, נשמח לביקורת בונה ולא שוללת. לדעתי, מהפכה אומנותית כשרה היא בלתי נמנעת. לא כדי להכשיר את הטמא, אלא למנוע מהמציאות להכניס אלינו את הטמא".

במה האומנות החרדית שונה מהכללית במובן המקצועי?

"כל אומן חילוני דואג לכבוד ולכסף שלו. לחרדי יש דבר נוסף – כבוד של הקב"ה. המנוע הנוסף זה קידוש ה', וזה בהחלט מניע ראוי ומקצועי. דבר נוסף, ליצור תוכן דתי זה הרבה יותר מקצועי מבחינת זה שאתה חייב להיצמד לתוכן ראוי במגזר, ואם הצלחת לאסוף כמות חומר שווה לזו של החילוני, חייב להיות שעבדת על סינון דתי חזק וגם על הדרך המקצועית. מי שיבוא 'מאחורי הקלעים' לפני הצגה, יראה אותנו מתפללים ומבקשים שילך טוב, שלא יהיו נגיעות של כבוד אלא נטו לשמח, וב"ה התפילות עוזרות."

כמה מילים על הספר שאתה מוציא.

"הספר נמצא בעריכה אחרונה, זה ספר שנקרא 'איכה', הוא גם ספר וגם מחזה. שבע שנים עבדתי על ספר שמדבר על עבודת השם יחד עם דמויות. לצד המסר יש גם הרבה הומור. איך מגיעים לחיבור לקב"ה גם במהלך היום יום שלי כאומן. כל שחקן לפני שהוא נכנס לדמות, הוא יודע שהוא צריך לשאול את עצמו חמש שאלות, מי אני, מי הביא אותי לכאן, מה המטרה שלי, מה עוצר אותי בדרך למטרה ומה אני עושה כדי להשיג את המטרה. בדיוק אותן שאלות שיהודי צריך לשאול את עצמו בכל יום. זה חסר תקדים. ספר שהוא גם מחזה עם דמויות, ממש יצאנו צוות צילום כדי לעשות את הספר, וגם הצוות משתלבים בצורה ספונטנית אל הספר. זה היה מורכב, אבל בהחלט בס"ד יצא ספר מעל הציפיות, גם לקירוב וגם לדתיים מבית."

אפרופו קירוב, לאן התחום הזה הולך?

"ב"ה אין נסיגה משמעותית, אבל זה כבר לא גלי התשובה שהיה פעם. אני אשמח לנצל במה זו ולומר שכדאי להשכיל, בשביל להחזיר בתשובה צריך לתת דוגמא אישית, לצערי אנחנו כעת לא יכולים לשמש דוגמה. הזוהר הקדוש אומר: אם היה בית כנסת אחד שהיו אוהבים אחד את השני – מיד היה מגיע משיח. למה תלמידי ר' עקיבא מתו דווקא בתקופה הזו? איפה תורה מגנא ומצלא? זה היה אמור להיות חוה"מ מפסח עד שבועות. זה בא ללמד אותנו שאחווה יהודית יכולה להביא את המשיח והיא לפני התורה. במקביל לסמינרים של התשובה, אנו צריכים לעשות סמינרים גם לעצמנו… יש לנו הרבה במה להתחזק. רק ככה התשובה לשאלתך תהיה משמחת יותר בעזרת ה'".

2 תגובות
  1. אתה אלוף

  2. שיגדל לתורה לחופה ולמעסים גדולים מזל טוב בשעה טובה.

השארת תגובה