דווקא העציץ שלא פרח, זיכה את בעליו בתפקיד הנחשק

הרב-אלבז-1
הרב-אלבז-1

וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם" (במדבר א, א-ב). מתחילים אנו בס"ד חומש חדש הנקרא גם "חומש הפקודים" על שם שהקב"ה מונה וסופר בו את עם ישראל פעמיים.

ולכאורה קשה, וכי הקב"ה צריך לספור את ישראל? רש"י עומד על קושיה זו ומתרץ תירוץ נפלא, וזה לשונו: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאם, וכשנפלו בעגל מנאם לידע מנין הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאם. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם". דהיינו שמחמת אהבת ה' יתברך לבניו, מונה הוא אותם בכל עת על אף שגלוי וידוע לפניו מניינם, מאהבתו הרבה והעזה אליהם, וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד (ירמיה לא, ב).

המשילו על כך המפרשים משל: לעיירה קטנה הגיע עשיר מופלג שכל חשקו ורצונו היה להטיב לעניי העיירה, נודע לו שבקצה העיירה נמצא עני מרוד שאין לו דבר בביתו, הגיע לאותו עני והעניק לו צ'ק גדול. שמח העני והזדרז ללכת לבנק כדי לפרוע את הצ'ק השמן, לאחר שמילא את כל הפרטים הדרושים החל הפקיד לספור את הכסף במכונה, לאחר שסיים הפקיד את מלאכתו, לא סמך העני על ספירת המכונה והחל לספור בעצמו את כל הכסף, שטר אחר שטר, וכשנוכח שכל הסכום נמצא הלך לביתו בשמחה ובטוב לבב.

כשהגיע לביתו שוב החל לספור את הכסף והכניסו לכספת, ולפני שהלך לישון הוציא את כל הכסף וספרו בפעם השלישית, כששאלה אותו אשתו מדוע סופר את הכסף כל כך הרבה פעמים, השיב לה שעושה זאת כיון שזה נותן לו שמחה וחיות.

זהו המשל, והנמשל מובן, השמחה הגדולה של ה' יתברך זה עם ישראל, ולכן הוא מבקש לסופרם שוב ושוב, ואע"פ שיודע מספרם חוזר ומונה אותם לגודל חביבותו ואהבתו אליהם, אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה' (מלאכי א, ב).

אהבת הקב"ה לעם ישראל אין לה קץ וגבול, וכפי שהיה רגיל הבעל שם טוב ע"ה לומר: "אני מתפלל שאזכה לאהוב את הצדיק הגדול ביותר כמו שהקב"ה אוהב את היהודי הרשע הגדול ביותר". ומתוך אהבתו אותנו נתן לנו את אוצר כלי חמדה היקרה והחשובה ביותר שהיה משתעשע בה תתקע"ד דורות (974 דורות) והיא תורתנו הקדושה. הנחת רוח והשמחה שיכולים אנו כביכול להחזיר לה' יתברך, הוא בזה שנדבוק בתורתו, נלמד ונהגה בה תמיד ונקיים את מצוותיה.

***

אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר

התורה נקראת אמת (ברכות ה ע"ב) וכמו שנאמר (משלי כג, כג) אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר, תורת משה אמת, משה אמת ותורתו אמת (בבא בתרא עד ע"א), תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב (מיכה ז, כ), ובכדי לזכות לתורה צריכים אנו לדבוק במידת האמת. וכן מצינו בגדולי ישראל שמידת האמת הייתה נר לרגלם, וכפי שהגדיר זאת מרן החזו"א זצוק"ל (בספרו אמונה וביטחון פ"ג אות ל') שתכונת האמת היא אצל החכם תכונת נפשו ושורש מציאותה, וכל אבקת שקר ממנו והלאה.

אנשים רבים חושבים שאם ישנו מן האמת יצליחו בעסקיהם, יתקבלו לעבודה חשובה וירוויחו כסף רב, אך דבר זה אינו נכון. מנכ"ל של אחת מהחברות הגדולות לנפט בארה"ב המעסיקה למעלה משישים אלף עובדים התראיין לעיתונות והציג את ספרו העוסק בנושא "כיצד אפשר להתקבל בעבודה" בו הוא כותב שהטעות הגדולה ביותר אצל בני אדם שבעקבותיה נכשלים הם בראיונות להתקבל לעבודה היא שהם מתחפשים לאנשים אחרים ולא מציגים את עצמם באמת.

מנגד, אדם שמגיע לראיון העבודה בצורה פשוטה בלי תחבולות ומציג את אופיו ותכונותיו בצורה אמתית זוכה להתקבל לעבודה, ואף עולה דרגה אחר דרגה עד שנהפך להיות בין העובדים החשובים והבכירים ביותר.

ישנו סיפור נפלא הממחיש עד כמה צריך האדם להשתדל כל העת להיות דבוק במידת האמת ולא לזוז ממנה. מלך גדול לא זכה להיפקד בזרע של קיימא ולהוליד בן שיירש את כס מלכותו. המלך לא נפל בדעתו והחל בחיפושים אחר ילד מחונן לאמצו ולהכשירו לשבת אחריו בכס המלכות.

נכנס המלך לבתי הספר ברחבי המדינה והורה לחלק לכל הילדים הצעירים עציץ ובתוכו זרעים וביקש מכל ילד להשקות את העציץ ולטפל בו במשך חודשיים, לאחר מכן יגיע המלך ויבחן את העציצים והילד אשר העץ שלו יפרח וישגשג ביותר ייבחר לחיות כיורש העצר.

אחד מהילדים שקיבל את העציץ היה יתום ומסכן, על אף שהתאמץ להשקות ולטפל בעציץ, העציץ לא הוציא פרי, התבייש הילד היתום בושה גדולה. והנה, הגיע היום והמלך ביקר בבתי הספר כדי לבחור את יורש העצר, כולם הראו למלך את העציצים היפים שלהם, אך המלך לא התפעל מכך כלל ועיקר עד שהבחין בנער היתום מחזיק עציץ שלא צמח ואורו עיניו, התפעל המלך מאוד ובחר בו להיות כיורש העצר.

כל המדינה רעשה וגעשה מבחירת המלך, המלך הבחין בתמיהת ההמון והסביר את מעשיו: "טרם חילקתי את העציצים הוריתי למשרת לבשל את הזרעים ורק אח"כ לזרוע אותם בעציץ, וכידוע, זרע מבושל לא יכול להצמיח. רציתי לבדוק בכך ולהיווכח מיהו הילד שדבק במידת האמת ולא משקר. כל בני השרים והרוזנים כשראו שהזרע לא צומח קנו זרעים חדשים והחליפום בזרע המבושל שהובא להם, בחושבם שכך הם ירשימו את המלך ויזכו לכס המלוכה, כולם שיקרו חוץ מהילד היתום שהיה כנה ואמיתי ועל אף הבושה הגדולה הגיש את העציץ היבש כמות שהוא".

יהי רצון שנזכה להיות דבוקים ואדוקים במידת האמת, ועל ידי כך נזכה לקנות את התורה הקדושה ולהיות רצויים וטובים לפניו יתברך תמיד, אמן, שבת שלום וחג שבועות שמח לכל בית ישראל.

השארת תגובה