הרב שמצא את הדרך לגמילה מ'עישון בשבת'

הרב-אלבז-1
הרב-אלבז-1

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל־הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּא בְּעַמָּֽיו" (ויקרא כא, א). דרשו רבותינו (מסכת יבמות קיד ע"א, הובא ברש"י) "אֱמֹר וְאָמַרְתָּ-להזהיר גדולים על הקטנים", אם רוצים שהילד יגדל בישרות ובדרך התורה והמצוות, חייב הגדול להזהירו ולדאוג שיתחנך בקיום המצוות כבר בקטנותו, חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה (משלי כב, ו). זהו הביאור בדרך הפשט.

אך יש שביארו בדרך רמז, כדי שאזהרת האדם הגדול תשפיע ותעשה רושם על הבן הקטן, צריך תחילה שהאדם הגדול בעצמו יזהר באותו דבר, ואו אז וְלַמַּזְהִיר וְלַנִּזְהָר, שְׁלוֹמִים תֵּן כְּמֵי נָהָר (מזמירות שבת – דרור יקרא), וכמו שאמרו רבותינו (בבא מציעא קז ע"ב) קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.

וממילא כשאדם בעצמו מתוקן במצוות במידות ובדרך ארץ, יכול הוא להוכיח את אחרים ודבריו יתקבלו על לב שומעם, ובזה מובן ציווי התורה הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹֽא תִשָּׂא עָלָיו חֵֽטְא (ויקרא יט, יז), ודרשו רבותינו (בבא מציעא לא ע"א) שיש מצווה להוכיח את חברו אפילו מאה פעמים, כי ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא (סנהדרין מד ע"א), ואסור לנו להתייאש מאף יהודי שהוא אחינו בשרנו, כיון שלבסוף הוא ישמע, וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע (דברים כח ע"א), אם שמעת בישן תשמע בחדש (סוכה מו ע"ב), אם הוא לא שמע לתוכחתך בפעם הראשונה, הרי שישמע ויקבל בפעם השנייה, השלישית או העשירית.

***

ונספר בעניין התוכחה מעשה נפלא הממחיש את דברינו, בשכונת נחלאות בירושלים גר מנהל תלמוד תורה צדיק ומגיד מישרים, ושמו רבי אברהם פטאל זצ"ל, חמיו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, אבי הרבנית הגדולה מרגלית יוסף ע"ה, שמסרה נפשה בשביל שמרן זצ"ל ילמד בלי שום טרדה, ולקחה על עצמה את כל טרדות הבית וגידול הילדים, ואפילו לדבר עם מרן זצוק"ל בקושי הייתה מדברת, כדי לא להטרידו מלימודו.

בתחילת דרכנו הגעתי למרן זצ"ל לביתו והזמנתי אותו לבוא לעיר אילת לשאת מדברותיו, בתחילה מרן זצ"ל הגיב בתמיהה, "מה נעשה שם?" אך לאחר שאמרתי לרב שתהילות לקל ישיבת אור החיים הגיעה לעיר, ואנשים רחוקים רבים צמאים לשמוע את דבר ה', ואף הקימה תלמוד תורה לתפארת (שכיום מונה יותר משבע מאות בנים ובנות), התפעל מרן ואמר שישאל את הרבנית שהייתה באותו זמן במטבח, והרבנית השיבה בחיוב ובשמחה.

ובאמת כך היה, טסנו יחד לאילת ומרן זצ"ל לא האמין למראה עיניו, שלוש מאות איש הרחוקים משמירת תורה ומצוות התאספו לשמוע את דרשתו, מרן דרש במשך שעה שלימה ולאחר מכן פתחו כולם בשמחה וריקוד עם מרן זצ"ל, למחרת כולם ביקשו לאחר את עבודתם והגיעו להתפלל תפילת שחרית חגיגית עם מרן זצ"ל, והרב שמח מכך שמחה גדולה.

ובאותו זמן הרבנית מרגלית, שוחחה רבות עם תיבדל לחיים טובים רעייתי הרבנית, ותיארה בפניה את מסירות הנפש שמוסרת ואמרה שלמרן זצ"ל אפילו אין זמן לדבר עמה והיא אינה רוצה להפריעו מתורתו ולכן גם כשמדברת בטלפון היא נזהרת לדבר בלחש כדי שלא ישמע.

ובכן, אביה רבי אברהם פטאל זצ"ל, היה כאמור דרשן מופלג (רבים מדרשותיו הודפסו בספרו "ויאמר אברהם" על התורה), והיה לבוש בגלימה ארוכה ותרבוש על ראשו כדרך חכמי ספרד העתיקים והוותיקים. באחת השבתות לאחר תפילת מוסף ודרשת הרב ליוו שני תלמידים את הרב לביתו, ובדרכם פגשו באדם פורק עול, סדיסט, שמצהיר על כך שמתנגד לדת ולאמונה, חרה אפו לראות את הרב הולך בדרך בפנים צוהלות ושמחות מקדושת שבת, התקרב לרב, הדליק סיגריה ונפח את העשן למול פני הרב בחוצפה ועזות מצח.

שני האנשים שליוו את הרב רצו לעצור את אותו אדם, אך הרב תפסם וביקש שלא ידברו שום מילה, פנה הרב לאותו אדם ואמר לו: "יהי רצון שה' יתברך יחזיר אותי ואותך בתשובה שלימה לפניו, בקרוב", והמשיך בדרכו.

בשבת הבאה שוב חזר המקרה על עצמו, חיכה אותו אדם לרב בפינת הרחוב בצאתו מבית הכנסת, הדליק סיגריה ונפח את העשן למול פניו, ושוב השיב לו הרב בענווה ובקור רוח: "יהי רצון שה' יתברך יחזיר אותי ואותך בתשובה שלימה לפניו, בקרוב".

לשבת הבאה, חזר המקרה על עצמו, אך הפעם לתלמידים לא הייתה סבלנות וכבר התקרבו לחצוף כדי להניאו ממעשיו, אך הרב תפס אותם בשני ידיו וציווה עליהם שלא לדבר עמו דבר, וגם הפעם פנה אליו בענווה ואמר: "יהי רצון שה' יתברך יחזיר אותי ואותך בתשובה שלימה לפניו, בקרוב", והמשיך בדרכו.

אך הפעם אותו אדם זרק את הסיגריה, ניגש לרב בענווה ואמר: "שבת שלום כבוד הרב, אומר נאמנה, כל חיי חשבתי שאתם הדתיים מתרברבים ומתעלים עלינו שאתם הטובים והמעולים ביותר, אך המילים הללו שאמרת לי בענווה 'ה' יחזיר אותי ואותך בתשובה שלימה' חדרו עמוק לליבי, כללת גם את עצמך בתוך הדברים, כמוני כמוך, זאת אומרת שאין כאן התנשאות והתרברבות, או אז גמרתי בליבי לבוא אל הרב ולבקש את סליחתו, ולבקש מהרב שיורה לי את הדרך אשר אלך בה". שמח הרב, נישק וחיבק את אותו יהודי והזמינו לביתו לסעוד עמו את סעודת שבת, עד שלימים קיבל עליו אותו אדם עול מלכות שמים שלימה ונהפך לחסיד נלהב של הרב.

ללמדך שאל לנו להתייאש מאף יהודי, אלא להוכיח כל אחד בדרכי נועם, ואו אז דברינו ישמעו. יהי רצון שנזכה לעשות רצונו יתברך כרצונו תמיד, ונזכה בקרוב לראות בישועת ישראל השלימה, בביאת משיח צדקנו ובבניין בית קודשנו ותפארתנו במהרה בימינו, אמן.

השארת תגובה