הצמד המוזיקאלי אלי קליין ואיצי ברי ב'פלוגתא': להאזין למוזיקה ווקאלית?

הם שותפים ומהווים את הצמד המוזיקלי המצליח במוזיקה החסידית, שאחראי ללא מעט מהלהיטים בשנים האחרונות, אבל על דבר אחד הם לא מסכימים – האם המוזיקה הוואקלית שווה האזנה?

02111
02111

נגד: אלי קליין – זו לא מוזיקה

לא הרבה פעמים יוצא לי לחלוק על הפרטנר והשותף שלי איצי ברי, אך בכל הנוגע למוזיקה ווקאלית מתגלעים בינינו חילוקי דעות בלתי ניתנים לגישור.

בעידן שלנו, בו אתה יכול ליצור בעזרת המחשב וטכניקות נוספות, מוזיקה ווקאלית שנשמעת ״רגילה״ כמעט לגמרי, הרי שהאזנה למוזיקה כזו בספירת העומר מרגישה כמו תחכום הלכתי שנועד לעקוף את המטרה של ההתבוננות וחשבון הנפש בימים אלו.

בנוסף, אותה מוזיקה שלכאורה מצליחה לשמח ולהרקיד, היא נטולת ערך מוזיקלי או יצירתי בפני עצמה, ומחקה בדרך כלל את העיבודים המקוריים של השירים. גם הזמרים אשר מתעסקים עם מוזיקה ווקאלית פחות התמקצעו בעולם ההצלחה של גדולי הזמר.

אמנם אנחנו מודעים להתפתחות הז׳אנר, התפתחות שגורמת לחלק מההפקות להישמע טובה באופן שאוזן בלתי מקצועית תתקשה להבחין שהיצירה לא מלווה בכלי נגינה אמיתיים, אך רוב ההפקות עוד לא שם. ואלו שכן, כאמור, חוטאות למטרה שבשמה שמיעת המוזיקה נאסרה בימים אלו (בהערת אגב: בעצמי אני חוטא מדי פעם בהפקת מוזיקה ווקאלית בהתאם לדרישות המפיקים,  אבל אין ספק כי ההפקה המוזיקלית מבחינתי נעדרת יצירתיות וחידוש מוזיקלי עמוק).

חשוב לזכור שמה שהוביל לפריחת הז׳אנר הוא הוואקום שנוצר בתחנות הרדיו. כידוע, אי אפשר לשדר דיבורים 24/6, וכדי לענות על הצורך במנגינות מעבר ובאתנחתות מוזיקליות גייסו השדרים ואנשי התחנות קטעי שירה נקיים מכלי נגינה.

אכן, הההפקות הראשונות בתחום ענו על דרישות ההלכה ובעיקר על רוח ההלכה; הן הופקו בחוסר מקצועיות ונעדרו כל יומרה להישמע כמו מוזיקת לייב אמיתית. מאז הן התמקצעו והתמסחרו, עד שכיום הן נשמעות לעיתים יותר טובות מהמקור.

בעד: איצי ברי – אין שום סיבה לא לשמוע וואקלי

נתחיל בעובדות: ראשית, כל עוד המוזיקה הזאת היא בגבולות ההלכה ומאושרת על ידי רבנים ופוסקי הלכה – אין מקום להוסיף חששות אישיים. ערוצי הרדיו החרדים מסתמכים על פוסקי ההלכה שהורו היתר בעניין הזה – וטוב שכך.

גם הצד הטכני לא נפקד מתחושותיי. אי אפשר להתעלם מזה שאנו חיים היום בעידן דיגיטלי בו אנו נחשפים למוזיקה כמעט בכל רגע נתון: צלצולי טלפון, בשירותי המתנה שונים ועוד. המוזיקה לא תופסת את אותו מקום של כבוד שתפסה בימים עברו, וכתוצאה מכך אנשים לא מתייחסים למוזיקה המושמעת ברדיו באותה רצינות שהם מתייחסים למוזיקה בחתונה או בריקודים.

כאמור, אי אפשר להתעלם מהצורך הטכני שנוצר בערוצי הרדיו ובתחנות השידור השונות ולכן אני רואה בעין חיובית את אופציית המוזיקה הווקאלית כדי להנעים את הזמן למאזינים.

אמנם אני מסכים עם אלי כי המוזיקה הווקאלית ברובה אכן פחות יצירתית ופחות מוזיקלית ממוזיקה רגילה, אך פריחתן של מקהלות דוגמת ׳מלכות׳, ׳שירה׳, ׳נרננה׳ ועוד, מכסות אט אט גם על הפער הזה. כמובן שכאשר המקהלות שרות ללא ליווי תזמורתי שומעים בהן דלות מסוימת, אך עדיין יש יצירתיות עיבודית ואושר ווקאלי מפנק.

נציין גם להקות אמריקאיות כדוגמת ׳המכביטס׳ שמוציאות חומרים ווקאליים שנשארים כמעט נאמנים למקור; הן מצליחות לחקות את מערכת התופים ואת כלי הנגינה הנותרים אשר מככבים בהפקות המוזיקליות הגדולות וליצור תחושה של מוזיקה כמעט אותנטית ואפילו דיגיטלית.

לסיכום: אין שום סיבה לא לשמוע מוזיקה ווקאלית או להתלונן נגדה. פשוט צריך לבחור את החומרים הנכונים.

 

תגובה אחת
  1. תגובה לברי: מי התיר בצורה כזו????
    לפי מה שכתבת שהיום לא מתיחסים למוזיקה הבנתי למה יש כל מיני שירים ברמה ירודה מאוד

השארת תגובה