"אנחנו לא קבלנים של השבת" • כשהשר דרעי הסביר לרון חולדאי

הסטטוס קוו הופר במשך שנים במדינת תל-אביב, ללא תגובה אפקטיבית של הנציגות החרדית. אי אפשר להדליק מחדש, אחרי שנים, את נר השבת שכבה. מה שהיה נכון לעבודות הרכבת שנמשכות שבתות כסדרן, רלוונטי שבעתיים לפרשת המרכולים

יו"ר ש"ס דרעי. צילום: עובדיה כלימי.
יו"ר ש"ס דרעי. צילום: עובדיה כלימי.

בבג"ץ השבת, כמו במתווה הכותל, יש כתובת זמינה להאשמה, פגיעה למרות עוצמתה, נגישה למרות ריחוקה. הכתובת הזאת ממוקמת ברחוב צלאח אדין בירושלים, מקום מושבו של היועץ המשפטי לממשלה. כשהנציגים החרדים מאשימים את חובש הכיפה השחורה בכל צרות המדינה, הם מעוללים למנדלבליט, בדיוק את מה שהם מבכים שנעשה להם. בימי ספירת העומר, אמרתו של רבי עקיבא, נעלמה מעיניהם.

בשני המקרים מנדלבליט אינו חף מאשמה, אך לנציגים החרדים יש 'אשם תורם' – כפי שמכונה בעגה המשפטית – ובמידה לא פחותה. במתווה הכותל הם ישבו עם מנדלבליט בכיפתו כמזכיר הממשלה וידעו שמטרתו לעשות רצון שולחו – ראש הממשלה. אף על פי כן, הם הביעו באותו ערב שבת, טרם אישור המתווה, הסכמה שבשתיקה להעלאת המתווה להצבעה בממשלה ביום ראשון. כשנסוגו לאחר האישור הסבירו שלא ירדו לעומק העניין. עומק העניין, הוא לעיתים רבות, כעומק הסיקור.

הסיפור הזה חזר על עצמו גם בבג"ץ המרכולים. אי אפשר לנתח את פסיקת בג"ץ השבת בלי להתחיל מששת ימי בראשית. עתירת הסוחרים שגררה את הפסיקה התקדימית בנוגע לאי חוקיות פתיחת החנויות. חוק העזר העירוני הראשון שנוטרל במפתיע דווקא על ידי שר הפנים החילוני גדעון סער. חוקי העזר העירוניים לא זקוקים לאישורו של שר הפנים, אך בידי השר שמורה הזכות להטיל וטו על החלטות מועצת העיר. סער היה הראשון שזיהה ועשה שימוש בסמכות. חוק העזר העירוני אושר על ידי סער בנוגע לפתיחת שני מתחמים, כמעט ללא הגבלה. את הפרט הקטן הזה, המתרפקים על זכרו של סער ומייחלים לשובו – מעדיפים להשמיט מהזיכרון הלאומי.

כשדרעי נטש את משרד הכלכלה, הוא הסביר, בין שאר הנימוקים, שמתן ההיתרים לעבודה בשבת היה לו לזרא. את משרד הפנים הוא קיבל, על בסיס שישה ימי עבודה. בתקופת קודמו בתפקיד, סילבן שלום, הועברה הסמכות להטלת וטו על חוקי העזר משר הפנים למליאת הממשלה – על רקע ניגוד עניינים. לדרעי שהבין את גודל הפלונטר – לא בער להחזיר את הסמכות לידיו, אבל חבריו מיהדות התורה ובראשם ליצמן, נלחמו עד טיפת זיעתו האחרונה.

נוסח ספרדי

בטרם החליטה הממשלה להחזיר את הסמכות לידי שר הפנים, הציע המפשר הקואליציוני יריב לוין מתווה פשרה: הממשלה לא תגיע להכרעה, ובכך למעשה תגלגל את ההכרעה לפתחו של בג"ץ. מי שהתנגד למהלך היה שר הפנים אריה דרעי, שהסביר בהיגיון כי המשמעות תהיה מתן היתר שבשתיקה של השרים החרדים לפתיחת המרכולים. צחוקו האירוני של הגורל, ולבסוף – זה מה שקרה במשמרת שלו.

ההיגיון של החברים החרדים שדרשו להעביר את האחריות לידי שר הפנים, היה חד וברור. אישי, יותר משבתי. אם הממשלה הייתה נדרשת להכריע האם להטיל וטו או לא – הייתה זו גם הבעיה שלהם. ברגע שהאחריות הועברה לידי שר הפנים, גולגל תפוח האדמה הלוהט מהמגרש האשכנזי, לפתחו של יו"ר התנועה הספרדית.

דרעי הבין שהוא מתמלכד מרצון. כשנפגש עם ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, הסביר לו ראש העירייה שחוק העזר העירוני יסגור בפועל כמחצית מהעסקים שפתוחים כיום. העובדות הללו לא מוטלות בספק, אך הבעיה הייתה ונותרה הפרהסיה והאמירה. גם אם מרכולים ייסגרו, הסביר דרעי לחולדאי, הרי שעצם האישור יהווה אמירה. הצעות חלופיות שהועלו, נדחו על ידי ראש העירייה, אך למרות המחלוקת, השיחה ההיא לא הסתיימה בטונים צורמים. לשני הצדדים היו ברורים המהלכים. דרעי יטיל וטו, ואם בג"ץ יחליט לבטלו – יוכל הנציג החרדי לטעון לחפותו.

לזכותו של דרעי ייאמר שהוא אמר זאת בקולו, כאן בערב החג, בראיון שהעניק לחתום מעלה ולעורך 'קו עיתונות' אבי גרינצייג. הדברים, ככתבם וכלשונם, מעידים בעד עצמם. עדות השבת.

יש עוד נושא שנתון לפתחך, ויעמוד בפני בג"ץ, אמרנו לדרעי, זהו הסיפור של החנויות בשבת, שם, בניגוד למתווה הכותל, כנראה לא תלך עד הסוף – כמו שהתבטאת בנושא הרכבת ש'אנחנו לא נכתיב לחילונים איך תיראה השבת שלהם'. השבת לא מספיק חשובה?

"חלילה", השיב דרעי, "תראו, לצערי אני ודאי שואף שכולם ישמרו שבת, אבל גם אם אחוקק עשרה חוקים זה לא יקרה, זה עניין של חינוך והסברה, שאנחנו מתפללים לימות המשיח. צריך לזכור, יש בכל הארץ ובעיקר בצמתים הגדולים, מרכזים בשפיים ובצומת ביל"ו ששם יש חילולי שבת, ועשרות אלפים קונים שם. דווקא תל אביב בסך הכול בגדול סגורה בשבת, יש את הבעיה של המרכולים שזה כביכול הפך לסטטוס קוו כבר 20-25 שנה, אין לנו עניין סתם לאכוף את זה. בגלל תביעה משפטית של הסוחרים הקטנים ובעלי המכולות, העירייה אולצה לחוקק חוק עזר כדי להכשיר את זה בדיעבד, גם אם החוק עזר הזה יתקבל כפי שהעירייה רוצה – היא תיאלץ לסגור כמחצית מהחנויות שפתוחות היום ולעשות תורנות ביניהן".

רון חולדאי – הוספנו והקשינו – ישב והסביר לך את זה, שחוק העזר החדש בכלל יצמצם את חילול השבת ולא יגביר אותם.

"נכון", השיב דרעי, "החוק הזה אם יאושר לא יגדיל את חילולי השבת בתל אביב, אלא יצמצם אותם, אבל יחד עם זאת, ניסיתי להסביר לו שאנחנו לא קבלנים של השבת, שבת אצלנו היא צו אלוקי ומתנה, אני לא רשאי לעשות חשבון ולשקול מה עדיף, שיסגרו 150 חנויות או לתת גושפנקא רשמית על ידי חקיקה שממשלת ישראל מכירה בזה שאפשר לפתוח חנויות בשבת".

השורה התחתונה היא – אמרנו – שגם אם תתנגד, לא תלך על זה עד הסוף.

"המצב כאן שונה ממתווה הכותל, שזה קו אדום של הכרה ברפורמים", השיב דרעי בכנות. "לצערי הרב בתוך עמי אני יושב. בהנחה שגם בית המשפט העליון לא יתערב בהחלטה שאקבל והעירייה תאכוף, אני אוכל לשבת מדושן עונג ולומר 'סגרתי את חילולי השבת במדינת ישראל'? בואו נהיה אמיתיים. אל תשכח ששר הפנים הקודם שהיה לפניי אישר שני מתחמים בנמל ובמנשיה שאני לא יכול לתקן כבר, יפו פתוחה בשבת, תחנות הדלק פתוחות וזה הכול בחקיקה. כמובן שהתפקיד שלי לצמצם את זה כמה שיותר ולא לתת גושפנקא לזה, אבל אני חי במציאות ויודע מה עומד לפניי, ולא מתכונן לסחוב את זה הרבה זמן אלא להחליט בקרוב".

דרעי עמד במילתו והחליט בקרוב, אך שופטי הבג"ץ הקדימו, והחליטו בקרוב ממש.

שבת-תרבות

תשובת שר הפנים לבג"ץ אמורה הייתה להינתן עד לסוף החודש הלועזי הקודם. דרעי מתח את החבל עד לקצה, כשהעדיף לקבל את הערות הציבור כדי ליצור מראית עין ממלכתית. את הדגש הוא ביקש לשים לא רק על הערך הדתי-יהודי של השבת, אלא גם על ערכי היסוד ובמרכזם, הפגיעה בשוויון, ואפלייתם לרעה של הסוחרים הדתיים. זה מה שנקרא: שבת-תרבות.

שופטי בג"ץ קצבו מועד לתשובת שר הפנים עד לסוף החודש הלועזי שקדם לפגרת הפסח. דרעי ביער את החמץ במחשבה, וחתם על הווטו בערב החג, אך מעשית, העביר את הנוסח ליועמ"ש, במוצאי החג – מתוך הנחה שפיגור של כמה שבועות בתקופת החגים, לא ייחשב לשיהוי בעולמם גדוש הסחבת של שופטי הבג"ץ.

אלא שמכאן ואילך, נחזה מעשה ניסים – או נכון יותר לומר: כשפים. שעות ספורות אחרי שההחלטה שוגרה לעיונו של היועמ"ש, פרסמה דוברות בתי המשפט הודעה ולפיה בשעה 17:00 יפרסם בג"ץ את החלטתו בעניין המרכולים בשבת. אחד מהטיעונים עליהם התבססה ההחלטה לאשר את חוק העזר העירוני, הייתה הימנעותו של שר הפנים מלקבל החלטה. דרעי זעם והיה מי שתמה האם הועברו מסרים מלשכת היועמ"ש בצלאח אדין למקום מושב שופטי העליון בגבעת רם. פסקי דין לא נכתבים ונחתמים בו ביום ולפיכך קשה להאמין שלקונספירציה יש בסיס במציאות, אבל אפשר בהחלט להבין את התסכול בלשכת השר. בלהטם לפסוק, מנעו שופטי הבג"ץ משר הפנים למלא את חלקו במשחק המתוכנן.

גם אם הווטו היה מוטל, ההנחה הרווחת היא שבג"ץ היה מכריע שהחלטת שר הפנים אינה מידתית ומאשר את חוק העזר העירוני. דרעי ידע זאת, וכך גם חברי הכנסת החרדים. לכולם היה ברור שהתוצאה לא תהיה סגירתה של העיר ללא הפסקה בשבת, והשאלה היחידה הייתה – על מי תוטל האשמה. בישיבת הממשלה שבמהלכה הוחזרה סמכות הווטו לידי שר הפנים, ביקש שר המדע אקוניס את רשות הדיבור ושאל כתל-אביבי מסורתי, את חברי הכנסת החרדים, האם הם מעוניינים להכניס במו ידיהם, את העשירייה הרביעית של יש עתיד.

המצוקה החרדית

הסטטוס קוו הופר במשך שנים במדינת תל-אביב, ללא תגובה אפקטיבית של הנציגות החרדית. במדינת ישראל החילונית, אי אפשר להדליק מחדש, אחרי שנים, את נר השבת שכבה. מה שהיה נכון לעבודות הרכבת שנמשכות שבתות כסדרן, רלוונטי שבעתיים לפרשת המרכולים. נתניהו כבר ירד מהפסים פעם אחת בפרשת רכבת השבת, ובמשבר הזה הוא לא מתכוון להיגרר בשנית. בסביבתו סיפרו השבוע שבניגוד לכל התיאורים, נתניהו לא התרגש יתר על המידה מהאמירות של הנציגים החרדיים בפורום ראשי סיעות הקואליציה ודפדף לנושא הבא כשהוא מבטיח להתכנס בהמשך ומעביר את השרביט ליריב לוין – במה שידוע כמבוא להקמת ועדה, דיונים עקרים וסחבת חסרת תוחלת. בלשכת נתניהו מעריכים שההשלכות הקואליציוניות היחידות שייראו מהפרשה, לא יחרגו ממועצת עיריית תל אביב.

רק לשם ההשוואה – הרי שבמדרג משברי רה"מ, הנע מעלה ומעלה כמו סולם ריכטר בעיצומה של רעידת אדמה, דורג השבוע איום מגזרה חרדית הרבה יותר מטרידה. בלשכת נתניהו האשימו בשבוע שעבר את יו"ר הוועדה לביקורת המדינה ח"כ קארין אלהרר מיש עתיד במארב מתוכנן של הבאת הורים שכולים לדיון, ללא תיאום. נתניהו שהמציא את השיטה כשעודד את מחאת ההורים השכולים נגד אולמרט במלחמת לבנון השניה, היה בטוח שלפיד התעלה על הראשון שזיהה ושכלל את השיטה.

לפיד שבורח עד לקצה העולם כדי להימנע מתדמית של פוליטיקאי מחרחר ריב, נחרד מהניסיון להדביק לו תדמית של סוחר בשכול. הוא מיהר לשגר את יו"ר הוועדה מטעמו, שהבהירה כי תיאמה את הופעת ההורים השכולים מול יועצת ראש-הממשלה רבקה פאלוך האחראית על הקשר עם הכנסת מטעם רה"מ. בלשכת רה"מ ניסו גם השבוע לברוח מהפרשה הכאובה של ביזוי ההורים השכולים, כמו דרעי ממרכולים, אך מי שחרד למעמדה של היועצת החרדית ברוכת הכישרון ובעיקר הקשרים, מוזמן להירגע. כל עוד הגברת נתניהו מגבה, הנוכחות החרדית בלשכה לא תיפגע.

אלא שהעיסוק הזה של לשכת רה"מ, במשבר היועצת החרדית, רק ממחיש מה באמת מפחיד את ראש הממשלה – וזו לא השבת בתל אביב. גם ביבי יודע שהאמירות, ההבטחות, הדרישה לדיון נוסף, הצעות החקיקה ואיומי הפרישה – הם לכל היותר בבחינת קיום חובת מחאה, נטולת מעש, שתלווה אותנו עוד שנים, עד לכינונה של מדינת הלכה. רק אנא, במטותא, כשזה יקרה ומדינת ההלכה קום תקום – אל תצרפו לנו את העסקונה החרדית כעסקת חבילה.

שווה להשוות בין האמירות המפוכחות של דרעי בראיון החג ל'קו עיתונות', לעומת הראיונות הקרביים שניתנו השבוע, אחרי החגים. במקרה הזה, לפחות ברמת האמינות, אין מחלוקת בין השיטות והמשפטים. אליבא דכולי עלמא, תפוס לשון ראשון – ושתהיה לכולנו שבת שלום.

השארת תגובה