אובססיה: אלו 15 הדברים שתתחרטו עליהם כשתזדקנו

הדבר המרכזי שאנשים מתחרטים עליו לעת זקנה – העיסוק האובססיבי בדברים שוליים במקום להיות עם המשפחה והילדים

מרדכי רוט
מרדכי רוט

ישבתי מולו בכורסא המפוארת שבביתו. הוא אדם אמיד מאוד, אבל עכשיו כשהתגלתה אצלו מחלה קשה, הוא התחרט.

ישבתי מולו בכורסא המפוארת שבביתו. בית לא של שלושה חדרים שזקוקים לשיפוץ דחוף, אלא בית בן כמה קומות עם כמה פינות ישיבה ויותר מידי חדרים ריקים מאנשים.

ממבט קצר סביב אפשר להבין ישר שמדובר באדם בעל הון לא קטן כלל וכלל, הוא כבר אדם מבוגר בשנות השבעים לחייו והעיניים שלו שקועות ועצובות. הוא חולה בסרטן ל"ע. והרופאים נותנים לו עוד כחצי שנה של חיים. המחלה התגלתה מאוחר מידי.

"אני לא מפחד למות", הוא אומר לי בלחש. "רק יש מספר דברים שאני מתחרט עליהם. דברים שפספסתי במהלך השנים והיום אני לא מבין איך דווקא על הדברים שהכי חשובים בשבילי ויתרתי. מה נשאר לי מכל הכסף שלי?" הוא אומר לי בעיניים דומעות.

"בקושי הייתי עם ילדיי ועם אשתי. מכרתי את ילדיי תמורת עוד כסף ועוד כסף. עבדתי ועבדתי ללא הפסקה. עבדתי קשה לפרנס את משפחתי. כסף, דירות, לא חסר להם כלום. אך אולי את עצמי שכחתי להביא להם. פשוט להיות אבא, בעל, להיות עם עצמי.

"בכל פרויקט אמרתי לעצמי אחרי הפרויקט הזה אשקיע במשפחה. אשקיע יותר ברוחניות שלי. כך פרויקט רדף פרויקט, הילדים גדלו והנה בסוף הפרויקטים המשיכו והמשיכו. מרוב הטרדות של הדרך שכחתי את המטרה. לו הייתי יכול להחזיר את הגלגל אחורה.

"לו רק יכולתי שוב עוד כמה פעמים לשבת במיטה עם ילדי ולספר לו סיפור לפני השינה. לדבר יותר עם אשתי. לוותר על הריב והמלחמה עם אחי על הירושה שקיבלנו מאבי. לו רק יכולתי לעצור את המרוץ של החיים וקצת באמת להסתכל אל האני הפנימי שלי".

ברוני וור, אחות אוסטרלית שטיפלה שנים בחולים סופנים והייתה מנהלת שיחות עם אותם חולים לפני פטירתם, כתבה ספר על כך והביאה רשימה של דברים שהחולים הסופניים אמרו והתחרטו לפני ערש דווי.

1. למה לא היינו יותר עם הילדים.
2. למה עבדתי כל כך קשה.
3. למה לא הייתי יותר עם אשתי.
4. הלוואי שהייתי עושה את מה שליבי חפץ ולא דברים בשביל לרצות כל הזמן אנשים אחרים.
5. למה לא טיילתי בעולם כשעוד יכולתי.
6. למה נשארתי עם אנשים שגרמו לי להרגיש לא טוב.
7. למה היה לי אכפת ממה שאחרים חושבים.
8. למה פחדתי לומר לאנשים הקרובים אלי 'אני אוהב אותך'.
9. לא שיחקנו עם הילדים מספיק.
10. לא היינו מספיק זמן עם ההורים שלנו.
11. לא לקחנו סיכון. פחדנו לקחת סיכונים.
12. לא התפטרנו מעבודה גרועה.
13. לא אמרנו לעצמנו כמה אנחנו טובים ויפים.
14.הלוואי שהיה לי את האומץ לבטא את רגשותיי השונים.
15. הלוואי שהייתי שומר על קשר עם החברים שלי.

מזמן היותנו ילדים ועד למאה ועשרים שלנו, יש לנו רצון עז שיהיה לנו יותר ממה שיש לנו. כשהיינו ילדים היה מדובר בעוד משחק ובעוד ממתק… כשקצת יותר מתבגרים מדובר ברצון להצליח בלימודים, שיהיו יותר חברים, ובדרך כלל כשמתחילים לגדל משפחה, צריך עוד כסף. ואז יש רצון לעוד חדר בבית ועוד רהיטים ועוד בגדים. זה אף פעם לא נגמר. תמיד יש משהו ברשימה שאנחנו מנהלים בראש שלנו של דברים שעוד 'חסרים' לנו. למרות שיש לנו אוכל לאכול ובגד ללבוש ומיטה לנוח בה.

יוצא שאנחנו מנהלים רשימה במוח של כל הדברים שאנחנו רוצים ואין לנו. וכל פעם שיורד משהו מהרשימה אנחנו מוסיפים משהו אחר. הרשימה תמיד מלאה.

ישנה טעות עיקרית בגישה של בני האדם לנושא הנ"ל. בדמיון שלנו אנחנו מצפים שיהיה לנו טוב יותר ככל שיהיה לנו יותר דברים. אנחנו בטוחים שביום שנשיג את כל מה שיש לנו ברשימה שאנחנו מנהלים במוח הכול יהיה בסדר ונשב תחת הגפן והתאנה בנחת מאושרים ושמחים. הבעיה היא שזה לא ככה… זה מאוד רחוק ממה שקורה במציאות.

בעצם טבוע עמוק בטבע האדם החוסר שקט של הנפש. החיפוש התמידי אחר משהו נוסף ש'חסר'. הטבע הזה לא מדלג על אף אדם, משום עדה או מגזר.

מרוב שאנחנו רצים ובעצם נמצאים במרוץ החיים המטורף, אנחנו שוכחים את הדברים שבאמת הכי חשובים לנו בחיים שזה אנחנו, האישה והילדים.

בואו נשקיע בדברים האמתיים כדי שלא תהיה לנו סיבה להתחרט בעתיד, ונפסיק לייחס חשיבות לדברים שבעתיד לא נבין למה בכלל השקענו בהם או התייחסנו אליהם.

אנחנו נתחרט שרבנו ולא ויתרנו לבני הזוג שלנו. נתחרט שלא ישבנו מספיק עם הילדים שלנו. נתחרט שלא הקדשנו זמן קצת בשבילנו. שלא היינו מספיק רוחניים. בטוח שלא נתחרט אם חודש היה לנו מינוס, או על מילה לא יפה שחבר דיבר. על אוטובוס שאיחר או על פקק בכביש. דברים קטנים ושוליים שלא נזכור אותם.

איך אומרים? "חבל על האנרגיה".

ל"ע הוא נפטר לאחר כחודשיים לאחר ייסורים קשים ומרים. ישבתי עם בנו יחידו שגם הוא נהפך לאיש עסקים מפורסם. הוא שאל אותי מה אבי אמר לי, ניסיתי להתחמק ממנו, אך הוא בשלו, התעקש.

לאחר שכנועים אמרתי לו אבא שלך התחרט שהוא לא היה אתך מספיק, שהוא השקיע יותר בעבודה יותר מאשר ממך. לפתע הוא פרץ בבכי מר ללא הרף, הוא ניסה לדבר אך הבכי לא נתן לו להוציא הגה.

"כשהייתי ילד", הוא החל לספר "היה לי הכול, משחקים הכי חדשים, האופניים הכי משוכללות. למדתי עם אברך שאבי סידר לי, אך אבי לא היה שם, כל כך רציתי אבא, רק אבא היה חסר לי. לא רציתי כלום, לא משחקים לא אופניים, לא שום דבר אחר. רציתי אבא שישב איתי לפחות פעם בשבוע וילמד איתי. רציתי את אבא שלי שישחק איתי בגינה. לא אנשים אחרים ששילמו כסף בשביל שישחקו ולימדו איתי.

"אני לא מאשים אותו, כואב לי הלב עליו שלא נהנה מבנו יחידו, אך גם לי כואב כי בסך הכול רציתי אבא. ברוך השם התחתנתי, יש לי חמישה ילדים וכשאמרת לי שזה מה שאבא שלי אמר, נגעת לי בנקודה רגישה, כי פתאום שמתי לב שגם אני ממשיך ב'מסורת' הזו. אני חושב שזו הצוואה החשובה ביותר שקיבלתי מאבא שלי".

לפעמים כשרצים בדרך למטרה שוכחים מהמטרה עצמה. תשקיעו לפחות חצי שעה ביום למענכם ולמען המשפחה שלכם, תשבו, תדברו תיהנו מהם.

אם לא תעשו זאת – אתם בטח תתחרטו על זה בעתיד כשתזדקנו.

מרדכי רוט הינו מטפל ומאמן אישי בגוף ונפש, מחבר הספרים יש לך 10 דקות לבריאות ועשר דקות לפני שהולכים לרופא.machon.rot@gmail.com

השארת תגובה