יש תודה ויש תודה // הרב חיים אפללו

הרב חיים אפללו
הרב חיים אפללו

אחד הדברים הרגעים הנפלאים שכל אחד מאיתנו שמח לחוות, היא ההודאה.

להודות על נס שאירע, על הצלה ופדות, באשר התחושה היא, של צורך אדיר לתרגם במילים את החוויה שעברנו, וכיצד הגענו לחוף מבטחים.

כדי למקסם את ההודאה ולעשותה בשלימות, עלינו ללמוד קצת ממה שנקרא בשבוע הקרוב הבעל"ט.

הודאה ברבים

בפרשת צו מצווה התורה על המביא קרבן תודה, להביא עימה ארבעים לחמים(עשר מכל סוג)כשעליו להספיק ולאוכלם ביום ולילה ! הכיצד יספיק בזמן כה מועט?

בשם הרב מבריסק זצ"ל נאמר, שכדי להודות, על המודה לאסוף את משפחתו ומכריו ולספר להם את החוויה שעבר ונס הצלתו. והם אלו שכבר יסייעו לו לסיים את כמות הלחמים.

שימור החוויה

מזמור החג המתאר את ארבעת האנשים שחייבים להודות {יורדי הים, יולדת, חולה, אסיר} מסיים בפסוק "מי ח כ ם וישמור אלה, ויתבוננו חסדי ד' " והשאלה נשאלת מה עניין של חכמה להודאה?

ללמדינו: כי רק חכם יודע לשמר את החוויה שעבר בגודלה הטבעי, ואו אז יוצא עם תובנות ולקח לחיים, ומבין מה גרם למה שאירע, ומי הוא מצילו. ובכך מרויח שלא ישוב לכך שוב.

ההודאה בליל הסדר

בהחלט זה בדיוק צורת ההודאה בליל הסדר, מחד חווים היטב את השעבוד – המרור, הטיט- החרוסת.

מאידך את החירות – היין בהיסבה. מספרים את ההיסטוריה שלנו הכוללת פתיחה בגנות, כדי להודות ולהעריך מהיכן הגענו, ולאן זכינו להגיע. כי זו צורתה של הודאה – הכרה מליאה בחוויה ובגואל. והכל בסיפור כאדם שחווה הצלה מתופת איומה.

ההוראה בהתאם לרמתו של הבן

כדי שהמסר יקלט לדורות הבאים, ציוותה תורה " והגדת לבנך" כל אחד לפי רמתו,

אכן ניתן לומר שלכל בן יש להתאים את לשון הגאולה שמתאר את העבודה שיש לעשות עימו. ואת סגנונו היחודי.

הבן הרשע – מסמל את הקיבוע המחשבתי הנעול בדפוסי התנהגות מסוימים ואינו מוכן לשמוע ולקבל זוית שונה. העבודה עימו, ל"הוציא" אותו מאותו קיבוע, על ידי הלבנת שיניים ומאור פנים, שיביאו בעתיד להצטרף לקהילה.

הבן שאינו יודע לשאול – עלינו להפעיל אותו לפי רמתו, ולהנגיש לו את המסרים, ואו אז ממש ו"הצלתי"

הבן התם – עלינו לנצל את ההמחשה שיש בלילה גדול זה, ולגרות את תמיהתו שתביאו למחשבה ושאלות יסוד, כאשר גם בתשובתינו נקפיד על מסר קליט וקצר התואם לקליטתו. בבחלט ו"גאלתי" אמיתי.

הבן החכם – הרוצה להבין ולהחכים ולהקיף את הנושא, עלינו לקיים בן ו"לקחתי" ליקוחין של ממש, להכין את המבוא וההסבר , דבר דבור על אופנו.

ההודאה כמבוא לחירות

כאשר מודה האדם לפי הכללים שראינו במקורות, ומכיר בטובתו של מקום ובהשגחתו הפרטית. הרי שתחושת ה"בן חורין" פושטת בכל גופו ונשמתו, ונצרבת בזכרונו, ועומדת לו גם בימים בהם שולטת ההסתרה, ומחזיקתו לנצח.

זיכרו! אותו שפע ואור שירד אז, יורד כל שנה בלילה גדול זה, וכל שעלינו זה להתכונן היטב, ולנצל את הלילה המשומר הזה מכל החמצה שהיא, ולהנחיל לילדינו את החירות האמיתית שתעמוד להם לנצח.

חג כשר ושמח

השארת תגובה