הארכטיקט שידע לתת כבוד ליזם, בדרך מקורית משלו

נשיא מוסדות אור החיים וחבר מועצת חכמי התורה, רבי ראובן אלבז, במאמר הגות שזור בדברי מוסר וערכים מתוך פרשת השבוע

trnui
trnui

כל הכבוד לה'

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א, א). המילה "וַיִּקְרָא" לכאורה צריכה ביאור, היכן היה משה רבינו שהקב"ה היה צריך לקרוא לו? ועוד, הרי בכל דיבור שדיבר ה' יתברך עם משה רבינו בוודאי קרא לו תחילה ורק אח"כ דיבר עמו, וא"כ במילה "וידבר" כלולה כבר הקריאה למשה?

מסבירים זאת רבותינו (ויקרא רבה א, ז ובילקוט רמז תכ"ח), בכל חלק וחלק מבניית כלי המשכן שעשה משה רבינו נאמר "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (שמות לט, א. סה"כ ח"י פעמים!) ולכאורה קשה, מדוע התורה חוזרת על אותו משפט פעמים כה רבות?

משל, למלך אחד היה ארמון ישן מאוד שהועבר אליו מאבותיו, וכעת החליטו אנשי הממלכה שאין ראוי למלך כה רם ונישא להתגורר בארמון שכזה, ולכן הציעו לבנות ארמון רחב ידיים שיספק את כל צרכיו. מיד הוציאו מכרז לבניית הארמון וחיפשו ארכיטקט מומחה. ארכיטקטים רבים הציעו את עצמם, אך רק אחד מצא חן בעיני המלך והוא זה שקיבל את התפקיד.

הארכיטקט התבקש לסיים את עבודתו במהרה כדי שהמלך יוכל לחנוך את ארמונו החדש תוך זמן קצר. לשם כך הזמין הארכיטקט אלפי פועלים שעבדו יומם ולילה והצליחו להעמיד ארמון מפואר בששה חודשים, לאחר מכן הזמין הארכיטקט בעלי אומנות שעיצבו תוך מספר ימים את ארמונו של המלך בצורה נפלאה, ריהט את הארמון בספות מפוארות ובארון ספרים עתיק, ומעל כל רהיט ורהיט, ובכל חדר וחדר תלה פתק ובו כתוב "כך ציווני המלך לעשות", לאחר שגמר את המלאכה העניק למלך את המפתחות, קיבל את כספו והלך לדרכו.

כשנכנס המלך עם כל פמלייתו, הוא נדהם מיופיו המרהיב של הארמון, אך לא הבין מדוע מעל כל רהיט ורהיט יש שלט עם הכיתוב "כך ציווני המלך לעשות", השתומם המלך ואמר בליבו: "הרי לא ביקשתי ממנו לעשות את כל הדברים הללו, בסה"כ ביקשתי שיעשה ארמון והוא עשה את כל שאר הדברים מעצמו ועל פי שכלו והבנתו, ומדוע כתב כך?"

או אז הבין המלך שהארכיטקט שלקח היה אציל הרוח ובעל מידות נעלות שלא רצה לקחת את כל ההילה והכבוד לעצמו, הוא ידע שכל המבקרים בבית המלך יתפעלו מהארמון המפואר, לכן כתב מעל כל דבר שכך ציווה המלך, כדי שאת כל הכבוד והתהילה, התפארה והשבחים יתנו למלך בלבד.

חשב המלך בליבו: "וכי יתכן שאני אהיה בפנים והוא יהיה בחוץ? הרי את הכבוד הזה הוא עשה בשבילי", מיד ציווה שיקראו לארכיטקט ויעניקו לו את מפתחות בית המלוכה, כדי שבכל שעה שירצה יוכל להיכנס לארמון כבן בית.

זהו המשל, והנמשל, משה רבינו קיבל הוראה לבנות את משכן ה', ארמון מלך מלכי המלכים, הקב"ה בסה"כ ציווהו על עשיית המשכן, אך את סדר ומיקום כל כלי וכלי הבין וידע משה רבינו בשכלו הזך ודעתו הרחבה, ואעפ"כ בשעה שנתן את הוראות הבניה הוא הקפיד כל הזמן לומר "כאשר ציווה אותי ה'", כך ציווה המלך, זה לא ממני. כיון שלא רצה לקחת שום הילה וכבוד לעצמו.

כשהשרה ה' יתברך את שכינתו במשכן אמר: "כל הכבוד הזה עשה לי עבדי משה, הוא יישאר בחוץ ואני אהיה בפנים?" מיד ציווה ה' לקרוא למשה.. וזהו וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה.. ויקרא מלשון חביבות ונעימות (רש"י בתחילת הפרשה), לשון שמלאכי השרת משתמשים בו שאין ביניהם שנאה קנאה ותחרות, וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר (ישעיה ו, ג), כך ה' יתברך קרא לעבדו למשה כביכול כמו חבר וידיד, בא בני משה, אתה לא תישאר בחוץ.

יהי רצון שנזכה לדבוק במידת הענווה וההכנעה וכל מעשינו יהיו למען שמו יתברך.

כִּי הָֽאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה

השבוע זכינו לברך ברכת האילנות, ועלינו ללמוד מהאילנות את מידת הסבלנות, ישנם אנשים שחולמים לקום ביום בהיר ולדעת את כל הש"ס הראשונים והשו"ע, אך אין מציאות כזאת, צריך להיות בסבלנות, קֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה (משלי יג, יא), ילמד בכל יום עד היכן שידו מגעת, ולאחר תקופה יראה ברכה וסייעתא דשמיא בעמלו. וכשם שבאילן אין מציאות שיזרע האדם היום ולמחרת יראה עץ עם פירות.

בדורנו שהטכנולוגיה מתקדמת הורגלנו שכל הדברים נעשים במהירות, בעבר כדי להגיע מירושלים לתל אביב היה צריך לרכב על חמור מספר ימים, והיום אפשר לעשות זאת בפחות משעה. כדי ליצור קשר עם חבר היה צריך להמתין זמן רב, וכיום ברגע קט יכול לדבר עם חברו בכל מקום בעולם, וכך בכל תחום, ולכן הורגלנו שכל הדברים נעשים במהירות.

אך דבר אחד נשאר כמות שהוא ואינו גודל במהירות וצריך סבלנות רבה בגדילתו והוא העץ, והאדם נמשל לעץ, כִּי הָֽאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה (דברים כ, יט), ללמדו שצריך סבלנות רבה בבנייתו הרוחנית והגשמית, בעליית שלב אחר שלב וצעד אחר צעד במעלות התורה, הקדושה והיראה. וכן בעניין שלום בית, אדם שיש לו סבלנות מצליח בחיי הזוגיות, כשנכנס לבית ורואה שהאוכל לא מוכן, אינו מקים קול רעש גדול, אלא מתיישב בסבלנות ומדבר על לב האישה ושואלה ברכות ובחיבה, וכן הוא לעניין חינוך הילדים, דרוש סבלנות רבה בחינוך והדרכת הילד, כדי לנטוע בו מידות טובות, שכל תבונה ואהבת תורה.

יהי רצון שנזכה לתקן את דרכינו ומעשינו, ונראה בקרוב בגאולת ישראל השלימה, אמן.

השארת תגובה