דו"ח סיכום: כך יראה העולם בתאריך 15.3.2088

רובוט
רובוט

דו"ח סיכום שבועי

בתאריך ה- 15/3/2020 נשלחתי על ידי הפרופסור יעקב חד-עין אל העתיד כדי לבדוק את התמורות הפסיכולוגיות והסוציולוגיות שהקדמה תביא על האנושות.

התאריך כעת הוא ה- 15/3/2088 יום א'.

יצאתי מהמפקדה הניידת כחצי שעה לאחר המעבר (זמן ההמתנה המחויב על פי חוק 22 ג' למעברי הזמן) ניתן לומר בוודאות כי אחוזי החומציות באוויר השתנו, כך אומרים המכשירים, אך מלבד זאת נראה לעין כי האוויר עצמו הפך צהבהב משהו, עם זאת לא נרשמו שינויים משמעותיים בהרכבי החמצן או ברמת זיהום האוויר.

אזור המפקדה כנראה הפך להיות מרכז מסחרי כלשהו, ניצבתי בפתחו של מפעל ענקי לייצור רובוטים, המפעל עצמו מתופעל על ידי רובוטים מתקדמים ביותר, חיפשתי מישהו שאוכל לדבר איתו כדי להתחיל במחקר המדובר, אך נראה שהמפעל עצמו ריק מבני-אדם, ראיתי שאפילו רובוטים שמתקלקלים מתוקנים בידי רובוטים אחרים, כך שנוכחות אנושית באזור מיותרת לחלוטין, קצת מפחיד אם לומר את האמת (נא למחוק את תחושותיי האישיות מן הפרוטוקול המבצעי), המשכתי לסייר במקום באין מפריע עד שהתייאשתי וחזרתי למפקדה לאכול ולנוח מעט.

המשך הדו"ח יבוא בהמשך.

***

16/3/2088 המשך דו"ח.

היום יצאתי שוב לסייר באזור, הפעם שמתי לב לשקט ששורר במקום, חוץ מזמזומי המכונות שבמפעלים השונים לא נשמע שום קול אחר, אני חייב לציין שחוויה זו לא הייתה מהנה במיוחד עבורי (למחוק מהפרוטוקול).

יצאתי מאזור המפעלים על מנת לתור אחר בני-אדם שיוכלו לספר לי על מה שקורה בעתיד החברתי.

הלכתי במשך כחצי שעה (ניצלתי כחצי מתכולת המימייה הגריוויטלית שלי) ואז הגעתי לאזור מיושב, שלט דיגיטלי גדול הועמד בחזית השכונה אך הכתובת החשמלית כבר כנראה קצת דהתה וריצדה מרוב שימוש, על השלט היה כתוב "ברוכים הבאים לשכונת מובטלי רוממה".

כבר בשלב זה הרמתי גבה עד היכן שיכולתי (למחוק מהפרוטוקול), מי קורא לשכונה בשם כזה מוזר, האם בעתיד ישנה התאגדות של מובטלים שמקימה לעצמה שכונה הבנויה על טהרת האבטלה… (אהה… למחוק).

השער האוטומטי סירב להיפתח לקראתי ודרש בעקשנות "קוד מובטל".

בשלב זה נדלקה במוחי נורה כזו מהסוג שאין לך מושג מה היא אומרת ואתה פשוט פונה למוסכניק.

התעכבתי שם במשך כרבע שעה עד שהופיע האדם הראשון שפגשתי במסעי הנוכחי.

קראו לו שמעון ובאופן אירוני הוא באמת היה מוסכניק, לפני שלושים שנה בערך, (בזמן שאני כבר אהיה סבא רבא כנראה).

בשלב זה עדיין לא הזדהיתי כתייר מן העבר כדי למנוע אי אילו חיכוכים מיותרים בין חברות תיירות-הזמן למיניהן, אם כי יש להניח שעוררתי את חשדו כאדם זר ומוזר ששואל שאלות ולבוש בבגדים שמן הסתם נראים לו עתידיים מאד (כי האופנה חוזרת… אההם… למחוק).

הוא הקיש את קוד המובטל שלו והשער נפתח לקראתו בחריקה.

שמעון היה נראה מאוכזב משהו, הוא הציע לי סיגריה והתיידדנו כמעט מייד (למרות שהשתעלתי), הוא סיפר שהוא חוזר כעת מראיון עבודה באחד המפעלים הגדולים.

שאלתי איך היה והוא רק תקע בי מבט כזה שישר שאלתי אותו אם בא לו לאכול משהו בכלל.

ישבנו באחת המסעדות הזולות שהייתה נראית בערך כמו דוכן שווארמה בזמננו, פרט לעובדה שמאחורי הדוכן היו רק מכונות ללא מגע יד אדם, כרטיס האשראי שלי כמובן נתקל בסירוב ושמעון בחשדנות מה הזמין אותי לסעוד איתו, אמפתיה עוד תישאר בעתיד (למחוק).

בשלב זה אמרתי לו שאני לא מכאן וניסיתי קצת לתחקר אותו על המושג "שכונת מובטלים".

שמעון שוב תקע בי את אותו מוזר כאילו שהגעתי מאזור זמן אחר, אבל אז הוא הסביר שבגלל שכיום חלק גדול מאד מהאוכלוסייה יושב בחוסר מעש, המדינה צריכה לדאוג לכולם למגורים, ולכן יש את שכונות המובטלים למיניהם, הוא מנה חלק מהן "מובטלי הר-נוף", "רמת מובטלי בית-שמש", "שערי חסד אבטלות" ועוד ועוד.

שאלתי אותו כאילו מתוך תהייה מיואשת מנושנשת צ'יפס בקטשופ שהיה לא רע בכלל,  "אבל למה, למה זה קורה תגיד לי?"

שמעון הסביר ביבושת שככל שהעולם עבר לרובוטים כך היה צריך פחות בני אדם לאיוש עמדות בכל התחומים, הכול דיגיטלי כמעט, אין צורך ביד אדם, ואפילו במענה הטלפוני סוכני מכירות, נציגי שירות, הכול נעלם, אפילו הקלישאה הזו של הבנקאות האישית קרסה כבר מזמן, עדיף כבר לדבר אם מישהו שזמין עשרים וארבע שעות ובדרך כלל מספיק מתוחכם בשבילך, גם אם הוא לא אנושי.

כמובן, מלבד תחום פיתוח הרובוטים ושכלולם, כך אמר שמעון, התחום הזה פורה מאד בימים אלו, אבל חוץ מפיתוח הטכנולוגיה, הכול לרבות הכול נעשה באמצעות "חתיכות המתכת הללו" כלשונו (הוא כנראה התכוון לרובוטים, אבל לא שאלתי כי רציתי לתת לו לפרוק).

מסתבר שהכלכלה העולמית התפתחה גם כן בעיקר בכיוון הזה והרבה שחקנים קטנים יצאו מהמשחק הכלכלי, מי שהחזיק במניות הרובוטים שלט בכל, הכול הסתובב סביב זה, הרווחים היו נאים והמיסוי עלה בהתאם, כך שלמדינה היה מספיק כסף בשביל לתת לכל המובטלים שלה, לא היו עבודות בכלל אבל דמי אבטלה היו יחסית בשפע.

בשלב זה נפרדתי בידידות משמעון כשאני קובע איתו למחר באותו מקום ובאותה שעה, ניכר היה כי אין לו משהו אחר לעשות במקום, כי תכל'ס הרובוטים עשו גם בשבילו הכול.

חזרתי למפקדה בסיפוק גדול (למחוק), המשך הדיווח יבוא מחר.

***

למחרת שמעון נראה נינוח יותר, למען האמת זה היה נראה כאילו הוא נהנה לפרוק את תסכולו באוזני מי שרק מוכן להקשיב.

שמעון אמר שהוא עצמו מובטל רק שנתיים וחצי אבל הוא מכיר כאלה שכבר מובטלים חמש שנים ויותר.

הוא סיפר שעם הזמן הוא הבין שגם אם יש כסף מהאבטלה כדי לחיות ברמת חיים נורמלית, אנשים צריכים לעשות משהו כדי להעביר את הזמן, אפילו להעביר שקים ממקום למקום, אבל היום אפילו להעביר שקים ממקום למקום אי אפשר למצוא, כלומר בתשלום.

אם אין לך תואר ברובוטיקה או במשהו כזה, אתה לא יכול לזוז מהמקום, המקומות  היחידים שעדיין מעסיקים בני אדם, הם מכונים לתחזוק ושיפור רובוטים, ומפעלים לייצור חשמל באמצעות תנועה, (הנהנתי כאילו שאני יודע על מה הוא מדבר) וגם במקומות האלה התחלופה מהירה ואתה מרגיש שעושים איתך חסד שמעסיקים אותך.

הבנתי ממנו שבעצם הדבר היחיד שבני אדם עדיין יכולים לעשות זה פשוט הדברים שמבחינה כלכלית עדיף שבני-אדם יעשו, ולא שווה לבנות רובוטים שיעשו אותם, דברים כמו לשאוב את האבק מעל גבי הרובוטים, לנקות בעדינות את המעגלים החשמליים שלהם כדי למנוע קורוזיה, או השימוש הפשוט שבניצול אנרגיה מרבי מתנועות הגוף הפשוטות של האנשים כדי לייצר חשמל (עבודה לא מומלצת בכלל ומתגמלת בהתאם).

"היום אנחנו בכלל בסוג של תורנות את מי יקבלו לעבודה ומתי", טען לי שמעון, "אלא אם כן צץ משהו שאתה יודע עליו ראשון".

שאלתי אותו בסופו של דבר אם הוא מאושר והוא אמר שבסך הכול, הכול טוב, אבל קצת משעמם, ריק מתוכן.

לאחר מכן כמו יהודי טוב הצעתי לו לנצל את המצב לטובתו ולפתוח עסק למובטלים בשירות המדינה, כך שלמעשה המדינה תממן באותו מחיר העסקה של מובטלים במסווה של מקומות עבודה פיקטיביים, הנחתי את הרעיון לפניו וסיימתי את השיחה בתקווה שלא פגעתי עכשיו במרקם העדין של ההיסטוריה של העתיד או משהו כזה.

***

הנה כי כן הממצאים מעידים על כשל חמור בנושא התעסוקה בין השנים 2060-2088 ככל הידוע לנו כעת.

המלצת המערכת היא למנוע כל התקדמות בכל תחום טכנולוגי שאמור להקל על אורח החיים על חשבון פעילות אנושית כלשהי כל זאת על מנת למנוע משבר שכזה בעתיד.

***

עכשיו חזרתי למפקדה וסיכמתי את הדו"ח הזה.

אשלח אותו בהקדם דרך צוהר הזמן.

נ.ב. אשמח אם תוכלו להעביר לי את תלוש המשכורת שלי יותר מוקדם הפעם, סתם פתאום בא לי לראות אותו.

השארת תגובה