ככה זה כשיש שניים

אם ההימור של הרצוג יוכיח את עצמו, יקשו לו כתרי תהילה. במידה ויחמיץ את ההזדמנות, גורלו יהא זהה לקודמיו בתפקיד. למפלגת העבודה מנגנון השמדה עצמית. יושבי הראש של המפלגה מתחלפים בקצב תיפופי הידיים העצבניים של נתניהו בשעת לחץ.

ינון פלח
ינון פלח

האיחוד בין התנועה למפלגת העבודה היה צפוי. לבני ניהלה משא ומתן עם לפיד ועם הרצוג במקביל. כל אחד הבטיח לה הרים וגבעות כאילו מדובר במכרה זהב של מנדטים.

כל אחד מראשי המפלגות ראה בה את הלבנה החסרה כדי לפרוץ את תקרת הזכוכית של 20 המנדטים.

ביום רביעי בערב הבשילו התנאים. הרצוג ולבני קיימו מסיבת עיתונאים והכריזו על הליכה משותפת. עד כדי כך משותפת, שהרצוג הסכים לחלוק עם לבני את ראשות הממשלה ברוטציה במידה וירכיב את הממשלה הבאה.

זו הייתה מסיבת עיתונאים שמלבד הכותרת שהתלוותה אליה, לא היה בה משהו חדש. דעתם של הרצוג ולבני על נתניהו, ידועה לכל. מסיבת העיתונאים סיפקה בעיקר הצגה פוליטית. שניים במחיר אחד: גם הרצוג, גם לבני. שניים, שמנסים להגיע לראש הפירמידה, ובכל פעם נתקלים בדבר הפעוט הזה ששמו אזרחי המדינה שמשום מה מתקשים להבין שתם עידן נתניהו.

מחיר הטירונות יקר מנשוא. הרצוג, עוד עשוי לשלם את המחיר. עד השבוע, הסקרים המחמיאים נידבו לו 15 מנדטים. ריצה משותפת עם לבני מעניקה לו 23 מנדטים. פתאום נוצר גוש מרכז-שמאל. קצת קשה לכנות את החבירה הפוליטית הזו כגוש מרכז-שמאל, כאשר שני הקודקודים מגיעים מקצוות שונים. הרצוג חונך על ברכיה של מפא"י ההיסטורית. לבני, כבת לנסיכי הליכוד, חונכה על יסודות האצ"ל. אידיאולוגיה? חכו לפעם אחרת.

אבל הפוליטיקה היא אמנות הבלתי אפשרי. כאשר מובטח לך שריון כמספר 2 במפלגה גדולה, קל מאד למצוא נימוקים אידיאולוגים. החזון המשותף, הראייה הכוללת, הדאגה לביטחון, לכלכלה, לחברה, לעתיד ילדנו וכו' וכו'. אלו בעיקר מילים. כולם מבטיחים את אותו דבר.

הרצוג, במקום להניח את האקדח במערכה הראשונה, כדי לירות בו במערכה השלישית, בחר להשתמש בנשק האחרון כבר ביריית הפתיחה. אם ללבני – מפלגה בת שישה מנדטים שהסקרים צפו לה קריסה – הוא מעניק את ראשות הממשלה ברוטציה; עם איזו הצעה אטרקטיבית הוא יכול להגיע למשא ומתן עם כחלון וליברמן ביום שאחרי הבחירות? כל אחד מהם עשוי להגיע עם נדוניה של כעשרה מנדטים.

בסבירות הגיונית, מפלגת העבודה עשויה להיות המפלגה הגדולה בכנסת. זה עדיין לא מבטיח שהרצוג יהיה ראש הממשלה הבא. גוש השמאל, יחד עם מרצ, אינו חוצה את רף שלושים המנדטים. כדי למצוא עוד 31 אצבעות שייכנסו לקואליציה, ייאלץ הרצוג להזיע. כחלון וליברמן לא יתנו לו את התענוג הזה כ"כ מהר. כל אחד מהשניים סבור שהוא ראוי יותר לתפקיד.

דווקא בנימין נתניהו צריך להיות מרוצה מהאיחוד בין הרצוג ללבני. קלפי המיקוח של הרצוג כבר חולקו עוד לפני שמערכת הבחירות העבירה להילוך ראשון. כדי לשכנע את ליברמן וכחלון לחבור לממשלת שמאל-מרכז, הרצוג ייאלץ להעניק לשותפיו את כל התיקים הבכירים: חוץ, ביטחון ואוצר. אולי גם את משרד המשפטים. לא כך מייצבים את השלטון.

אני מרשה לנחש, שבבחירה בין להיות שר החוץ של נתניהו, או לחילופין שר החוץ של הרצוג, ליברמן יעדיף ללכת למקום שהוא מכיר. את נתניהו הוא אולי לא מחבב, אבל על הרצוג הוא סומך הרבה פחות.

בשורה התחתונה: בזמן שהרצוג עסק במציאת דרך להפוך למפלגה הגדולה בכנסת, נתניהו עסק בבניית הקואליציה הבאה. הרצוג שכח שהרכבת הממשלה מוטלת על מי שבכוחו לגבש סביבו קואליציה של 61 ח"כים ולא בהכרח על מי שעומד בראש המפלגה הגדולה.

הניתוח של הרצוג הצליח. החולה, כך נראה, מת.

על דעת הקהל

לדעת הקהל יש שיקולים לא צפויים. לבני והרצוג, כל אחד בנפרד, לא נתפסים כמנהיגים. לבני נעה בסקרים האחרונים סביב אחוז החסימה. הרצוג לא הצליח להתרומם מעל חמישה עשר המנדטים. השילוב של השניים, יצר, לפחות תודעתית, מכפלת כח. שום דבר במהות לא השתנה. רק האריזה חדשה. פתאום, מפלגת העבודה הופכת לטרנד. הסקרים העתידיים יאששו האם המהלך הזה אכן יצר סחף לכיוון מפלגת העבודה, או שמצביעי המרכז ממשיכים לחפש מפלגות אווירה דוגמת יש עתיד, או רשימתו של משה כחלון.

עד הבחירות, דברים אמנם עשויים להשתנות. אולם בנקודת הזמן הזו, מצליח הרצוג, להפוך את מפלגתו לשחקן משמעותי. וזה אולי ההישג הגדול שלו בשבוע הזה.

הכוכב הבא

נתניהו עומד להיות הכוכב הבא של מערכת הבחירות. בעיקר בתשדירי הפרסום ובשלטי החוצות. כולם יזהירו אותנו מפניו. יגידו שהוא מסוכן, משליט פחד, מהלך אימים, מבטיח ולא מקיים; ובקיצור – ביבי הסכנה הקיומית הגדולה לישראל.

רק שאותם אלו שמהלכים כעת אימים, שוכחים דבר אחד: גם ערב הבחירות הקודמות זעקו שלטי החוצות: נתניהו מסוכן. זה לא הפריע להם לחבור לממשלתו מיד לאחר הבחירות. גם היום, הם מתקשים לנפק הסבר מניח את הדעת, הכיצד ישבו בממשלתו במשך שנים ארוכות.

כן, גם ציפי לבני ובוז'י הרצוג ישבו בממשלות נתניהו. גם לפיד וכחלון. גם ליברמן ובנט. גם ש"ס ויהדות התורה (מרץ היא המפלגה היהודית היחידה שנמנעה מלשבת בממשלה שבראשה עומד נתניהו).

כשלבני מדברת על כך שצריך להוריד את השלטון הזה בהקדם האפשרי, אי אפשר שלא לחוש פתטיות בדבריה. עד לפני שבוע היא הייתה חלק מאותו שלטון. אלמלי שיגר לה ראש הממשלה מכתב פיטורין, סביר להניח שישיבתה בממשלה הייתה נמשכת עד לרגע זה. לא בעיית השלטון והעומד בראשה מדירים שינה מעיניה. מצבה המדרדר בסקרים הביאה עד הלום. ההצעה של הרצוג, לא מהווה עבורה קרש קפיצה. מדובר בקרש הצלה, שבקונסטלציה פוליטית, עוד עשויה להתגשם ולהזניק אותה אל ראש גשר הפיקוד כשנתיים לאחר הבחירות.

זה לא יפריע לה לתקוף את נתניהו. גם לפיד יעשה זאת. הוא יסביר, כאחד שיודע וכמי שישב ליד נתניהו ב-18 החודשים האחרונים במוקד קבלת ההחלטות, שנתניהו מהווה סכנה לישראל.

גם משה כחלון יהפוך את נתניהו לשעיר לעזאזל. הנאום המפורסם בו קורא נתניהו לשרי הליכוד "תהיו כחלונים, כולנו כחלונים", יככב מן הסתם בתשדירי הבחירות. מיותר להשקיע בקמפיין, כאשר יש מי שעושה עבורך את העבודה.

ונתניהו? במערכת הבחירות הזו הוא יסביר. בעיקר יסביר. כי בתחום הזה, מעטים יודעים להתחרות בו. במגרש ההסברה, אין שני לו. את יכולת הנאום, אף אחד מיריביו לא יצליח ליטול ממנו. אחרי שהצליח בשעת לילה מאוחרת של יום רביעי השבוע להעביר את החלטתו להקדים את הפריימריז, נותרו לו בעיקר שני מכשולים: לנצח את דני דנון ומשה פייגלין בבחירות הפנימיות; ולגרוף כ-22 מנדטים. אם יצלח את המשימות הללו, הוא עשה צעד משמעותי בדרך לקבל מידי נשיא המדינה ראובן ריבלין, את המפתחות לקואליציה הבאה.

לפיד בוער

בשולי אירועי השבוע: עז רצוני לראות את הנאום שהכין יאיר לפיד למקרה שלבני הייתה בוחרת לחבור אליו. סביר להניח שהיינו שומעים את אותם טקסטים כפי שנשמעו מפיו של הרצוג: החזון המשותף, הרצון להצעיד את ישראל קדימה, הוויתור על האגו, הדאגה לביטחון, לחברה, לכלכלה וכו' וכו'.

כעת, מביט לפיד אל השניים ומנסה להבין מה השתבש בדרך: כיצד הרצוג ולבני הופכים לתקוות השמאל; משה כחלון להבטחה של המרכז; והוא עצמו לתקווה הישנה שאיכזבה. עד כדי כך, שבזמן שניסה לתמרן איחוד עם לבני או ברית עם כחלון, סגרו כל המפלגות הסכמי עודפים עם המפלגות המקבילות. יש עתיד נותרה ללא מפלגה שתתחלק איתה בעודפי הקולות. במצב הנוכחי, כאב הראש של לפיד לא עסוק בעודפי הקולות. קודם צריך להביא את הקולות בכדי שיהיה עם מי להתחלק.

בגין פינת בן גוריון

לבני מביאה איתה כנדוניה שני יושבי ראש לשעבר של מפלגת העבודה – עמרם מצנע ועמיר פרץ. במסיבת העיתונאים שהתקיימה ביום רביעי בערב – נכחו בחדר עוד שני יושבי ראש: בוז'י הרצוג – היו"ר המכהן, וציפי לבני – היו"ר הבאה של מפלגת העבודה. חזקה עליה שתדע להסביר למתפקדי מפלגת העבודה בעוד חצי קדנציה, מדוע הגיע הזמן להחליף את הרצוג שלא מספק את הסחורה.

כבר היינו שם. שלי יחימוביץ נטשה את המיקרופון והאולפן לטובת המדמנה הפוליטית. היא עשתה זאת לאחר שהשתכנעה שעמיר פרץ הוא האדם הנכון להנהיג את מדינת ישראל. על רוח הגבית הזו נישא עמיר פרץ וכבש את ראשות המפלגה. בחלוף קדנציה, בפריימריז 2011 היא כבר הייתה עסוקה בלהתמודד מול עמיר פרץ, עמרם מצנע ויצחק הרצוג בסיבוב הראשון ומול עמיר פרץ ראש בראש בסיבוב השני.

זו הסיבה שיחימוביץ מתנגדת היום לנוסחת השריונים שמציע הרצוג ללבני, פרץ ומצנע. מי שרוצה, טוענת יחימוביץ, שיתכבד להתפקד למפלגה ולהעמיד עצמו לבחירה. רק שבכנסת ישראל התפתחה תחרות סמויה: מי מסדר לעצמו את הג'וב הטוב ביותר. האידיאולוגיה יצאה לפנסיה. נותר רק המקום עליו כולם נלחמים. בקרב הפנימי על תפקיד האופורטוניסט המושבע, לבני מנצחת. להחליף ארבע מפלגות בארבע קדנציות, מהווה שיא שלילי. לחצות את נהר הסמבטיון הפוליטי, מהליכוד של בגין דרך קדימה והתנועה עד לקבלת שריון במפלגת העבודה – היא לא פחות מאובדן עשתונות ערכי.

רק שלא ימכרו לנו ביטויים שחוקים של טובת העם, רצון הבוחר ושלל סיסמאות. היינו שם במערכות הקודמות. לבני נטשה את הליכוד כשהבינה שנתניהו עומד להתרסק. היא נטשה את קדימה כשהבינה שמופז לא יוביל את המפלגה לחוף מבטחים. כעת, היא נוטשת את מפלגת התנועה שייסדה, כדי לחבור למפלגת העבודה. ככה זה שהסקרים צופים לה התפוררות בשידור חי.

אם תצליח לבני להשתלט על מפלגת העבודה בעוד כשנה-שנתיים, יצחק הרצוג ייזכר לדורות כמי שהיה הראשון שגרם להכתרתה של ליכודניקית לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה.

עבודה קשה

אם ההימור של הרצוג יוכיח את עצמו, יקשו לו כתרי תהילה. במידה ויחמיץ את ההזדמנות, גורלו יהא זהה לקודמיו בתפקיד.

למפלגת העבודה מנגנון השמדה עצמית. יושבי הראש של המפלגה מתחלפים בקצב תיפופי הידיים העצבניים של נתניהו בשעת לחץ.

במשך 29 שנים – בין השנים 1968 ועד לפריימריז של 1997, החליפה מפלגת העבודה ארבעה יושבי ראש בלבד: לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין ושמעון פרס.

לעומת זאת, ב-17 השנים שלאחר מכן, החלה המפלגה בצניחה חופשית – הן במספר המנדטים והן באיכות מנהיגיה. לא פחות משמונה אישים עמדו בראשות המפלגה שלא מצליחה לחזור לשלטון: אהוד ברק, בנימין בן אליעזר, עמרם מצנע, שמעון פרס, עמיר פרץ, מיכה חריש (יו"ר זמני), שלי יחימוביץ ויצחק הרצוג. כשבדרך נבחר גם אברהם בורג אך תוצאות ההצבעה נפסלו.

יצחק הרצוג, עשוי למצוא עצמו מצטרף לרשימה ארוכה של יושבי ראש שלא האריכו ימים על ממלכתם. חוקת המפלגה קובעת, שבמידה והמפלגה לא מקימה את הממשלה, יתקיימו פריימריז בתוך שנה מהבחירות. ציפי לבני מן הסתם תמתין לו שם מעבר לפינה. יהיה מרתק לראות את הקרב בין השניים שרק ביום רביעי השבוע סיפקו קונצרט אחדות בשידור חי.

כחלון יעוף

ערב הבחירות הקודמות, סירב יאיר לפיד לצרף לרשימתו פוליטיקאים מכהנים. השבוע הוא כבר הציע את מרכולתו הן ללבני והן לכחלון. שניהם השיבו בשלילה. לפיד כבר מזמן לא המניה החמה שכולם מסתערים עליה.

כחלון, שהשבוע השיק את שמה של מפלגתו – "כולנו", נוקט במדיניות דומה. הוא מעדיף להצניח כוכבים שלא דבק בהם רבב פוליטי. ההחלטה הזו לוקה בפרדוקס מובנה. ראשית, כחלון מזוהה כאיש פוליטי שכיהן כח"כ ושר במשך שנים. שנית, הנבחרת החדשה שבכוונתו להציג, תהפוך לפוליטית, דקה אחרי פתיחת המושב הראשון של הכנסת הבאה. מי שחושב להביא לפוליטיקה אישים לא פוליטיים, כנראה לא למד את כללי המשחק. את הבנקים מנהלים כלכלנים, את בתי החולים מנהלים מומחים לרפואה. גם לפוליטיקה צריך לשלוח פוליטיקאים. זו העבודה שלהם.

מזל מאזניים

המפלגות החרדיות, בוודאי אם יבואו כגוש מאוחד, עשויות להיות לשון מאזניים, בכל ממשלה שתקום.

הסימולציה פשוטה: בארגז הכלים של הרצוג קיימות חמש מפלגות: העבודה, מר"צ, ישראל ביתנו, כחלון ויש עתיד. ע"פ הסקרים העדכניים, הן מחברות יחד 58 מנדטים.

בארגז הכלים של נתניהו קיימות ארבע מפלגות: הליכוד, ישראל ביתנו, כחלון והבית היהודי. יחד הם שווים 58 מנדטים.

בהנחה שלפיד לא יצטרף לממשלת נתניהו, ובהנחה שהבית היהודי ומר"צ יתקשו לשבת בממשלה אחת, הופכות ש"ס ויהדות התורה למי שההכרעה בידיהן בדבר זהותה של הממשלה הבאה.

נותרנו רק עם חידה אחת: מה הסיכוי שכל הסיעות המרכיבות את המפלגות החרדיות, יסכימו על מועמד זהה? הפותר נכונה יזכה במחשבון מתקדם שיודע לחשב מע"מ אפס בכפולות אפס.

תגובה אחת
  1. שכחת רק שהחרדים לא יהיו מוכנים לשבת עם מרצ ויש עתיד, מצטער בוז'י…(אני לא)

השארת תגובה