בשביל בגד יקר, יש לך כסף? • תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה

הרב-אלבז-1
הרב-אלבז-1

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (שמות כה, ב). איתא במדרש (שמות רבה לג, ח) בשעה שאמר הקב"ה למשה על עסקי המשכן אמר לפניו משה: ריבונו של עולם וכי יכולים הם ישראל לעשותו? אמר לו הקב"ה אפילו אחד מישראל יכול לעשותו שנאמר (שמות כה, ב) מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ.

נבאר, לאחר שציווה הקב"ה לקחת מבני ישראל תרומה למשכן, תמה משה רבינו בליבו ואמר: "מה אפשר לתת ולהעניק להקב"ה, איזה בית נבנה לו? אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי (ישעיה סו, א), איזה בית יכול להכיל כביכול את ה' יתברך שמלא כל הארץ כבודו?" לכן חשב שיצטרך לאסוף כסף וזהב לרוב כדי לבנות בית מפואר לה' יתברך. אך בא הקב"ה ואמר: "איני מבקש אלא רק כמה קרשים ועורות עיזים, איני צריך דבר גדול, קטן שבכם יכול לעשותו".

לכאורה לא מובן, בשביל מה הקב"ה רוצה שנביא לו תרומה, הרי לה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְישְׁבֵי בָהּ (תהילים כד, א), הקב"ה יכול להוריד את המשכן המפואר והמכובד ביותר מוכן מהשמים, כפי שלעתיד לבוא יוריד את בית המקדש השלישי (כמבואר ברש"י מסכת סוכה מא ע"א ד"ה אי נמי, וע"ע ברמב"ם פי"א מהלכות מלכים ה"א)?

התשובה היא שהקב"ה לא מחפש את הכסף והזהב, את זה יש לו בשפע רב, אלא הקב"ה מחפש שניתן לו דבר שהוא כביכול לא יכול לקחת בעצמו – את האהבה שלנו אליו, לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה (שיר השירים ד, ט), "בני, תנו לי את הלב שלכם" מבקש הקב"ה, וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם (דברים יא, יג), וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אלוקיך בְּכָל לְבָבְךָ (שם ו, ה).

וכיצד ניתן לתת את הלב והאהבה להקב"ה? על ידי שהאדם נותן להקב"ה דבר שהוא אוהב ויקר לו. לכל בני האדם יש אהבה לכסף, ובכדי לבטא אהבתנו להקב"ה אנו לוקחים את הדבר שאנו אוהבים ונותנים אותו להקב"ה, בזה הקב"ה חפץ, "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ", תרומה שמבטאת אהבה, התרגשות ושמחה כלפי ה' יתברך.

נמשיל את הדבר במשל מהחיים, יש אנשים שדואגים להזכיר לנשותיהם בכל יום שהם אוהבים ומעריכים אותן, אך הם אף פעם לא ביטאו אהבה זאת בשום דבר, ולכן לאחר תקופת זמן קצרה הם מתפלאים שנשותיהם מתפרצות עליהם בטענה וזעם פנימי: "אתה לא אוהב אותי", ולא מצליח אדם זה להבין, "הרי בכל יום אני דואג לומר שאני אוהב ומעריך אותך".

האישה משיבה לבעלה: "במה ביטאת את אהבך? מה עשית בשבילי? קנית לי בגד או תכשיט יפה? לא! רק דיברת".

על האדם לבטא אהבתו במעשים, כפי שמביאים רבותינו (יבמות סג ע"א) שרבי חייא כשהיה עובר בשוק ומוצא שם פריט יפה היה קונה אותו, עוטפו בסודר ומביאו לאשתו במתנה. ככה זוכים לחיות לאורך ימים ושנים באהבה וכבוד הדדי, וכך זוכים להשרות את השכינה בבית.

הנמשל, באהבתנו לה', במה נבטא אותה? יש אנשים שמנשקים את ידם ומצביעים לשמים ואומרים שהם אוהבים את הקב"ה, זה טוב ונחמד, אך זו לא אהבה, אלו רק דיבורים שאין בהם חסרון כיס, אדם שאוהב את הקב"ה באמת צריך לבטא את אהבתו, בזה שנותן לה' חלק מהדברים שהוא אוהב, את הכסף והזהב שאוהב ואת הרצונות והחשקים שחושק.

מאהבה הזאת של כל אחד ואחד נבנה המשכן ובית המקדש. הקב"ה שחוקר כליות ולב מסתכל על כל אהבה ואהבה של כל אחד ואחד, אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת דַּעְתּוֹ לַשָּׁמָיִם (מנחות יג, יא), ומאהבות האלה הקב"ה בונה משכן, זה המשכן שהקב"ה רוצה, תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם (שיר השירים ג, י), משכן המסמל ומבטא את אהבתנו אליו יתברך.

וזהו שאמר שלמה בחכמתו (שיר השירים ג, ט-י) "אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן: עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף רְפִידָתוֹ זָהָב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם", שלמה המלך בנה בית מפואר לה' יתברך, עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, רְפִידָתוֹ זָהָב וכו', אך זה לא העיקר, אלא העיקר הוא "תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם".

ולפי זה נבין את הפסוק בפרשה "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח), לכאורה הייתה התורה צריכה לכתוב "ושכנתי בתוכו", ולמה כתבה בתוכם? אלא ללמדנו שלכל אחד יש חלק במשכן הזה, כל אחד באהבתו ובכוונת ליבו לה' יתברך הוא בונה את המקדש, ושכנתי בתוכם – בתוך כל אחד ואחד…

אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט

הכמות זה לא הדבר שקובע, יכול להיות אדם שייתן מעט והוא חביב מאוד לפני ה', כיוון שזה רק מה שיש לו, ומצד שני יכול להיות אדם שייתן הרבה, אך לעומת מה שיש לו זה שום דבר, נתינתו לא משקפת את אהבתו, ולפני ה' הוא פחות חביב מאותו אחד שנתן כמות קטנה מחוסר אמצעים.

מסופר על הגאון מווילנא שפעם אחת הוצרך ללכת לעשיר גדול ולדבר על לבו כדי שיתרום ביד נדיבה לישיבה שנקלעה למצוקה כספית, הגר"א לא היה רגיל לעשות כדבר הזה, אך לא הייתה ברירה אחרת והוצרך לעשות זאת לצורך קיום אותה ישיבה. כשהגיע לבית העשיר, שמח העשיר שמחה גדולה בכניסת הגאון לביתו ואירחו בכבוד, אך כשהתחילו לשוחח לגבי התרומה, אמר העשיר: "הרב חושב שיש לי הרבה כסף, אך הרב צריך לדעת שכנגד כל הנכסים שיש לי אני שקוע בחובות, והכסף שיש לי זה כסף של אחרים שאני חייב להחזיר להם…"

עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא (איוב א, טז), בעודם מדברים נכנס שליח ועמו בגד מפואר ממשי ומזהב שעלותו הייתה יקרה מאוד, הגר"א שאל את העשיר כמה בגד זה עולה. העשיר ענה ונקב סכום כסף גדול מאוד. השיב לו הגר"א: "אם זה לצורך לבושך, מותר לך להשתמש בכסף של האנשים, אך בשביל הקב"ה אתה לא יכול להשתמש באותו כסף?"

הבעל שם טוב ע"ה היה רגיל לומר שאדם בא לעולם בשביל שלוש אהבות, א. אהבת ה'. ב. אהבת ישראל. ג. אהבת התורה הקדושה.


השבוע זכינו להיכנס לחודש אדר המהודר, ומשנכנס אדר מרבים בשמחה (תענית כט ע"א), הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר, שנאמר (תהילים צג, ד) אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה' (ביצה טו ע"ב), כלומר יעשה מהן צדקה חשובה לפני ה' במרום (רבינו חננאל שם, וכן פירש בערוך כפי שציין לכך המהרש"א שם בד"ה אי נמי), ועל ידי שיפריש מכספו לצדקות ומעשים טובים יזכה שיתברכו נכסיו ויוסיפו לגדול ולהתברך עוד כהנה וכהנה.

יהי רצון שה' יתברך יִפְתַּח לִבֵּנוּ בְּתוֹרָתוֹ, וְיָשִׂים בְּלִבֵּנוּ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּלֵבָב שָׁלֵם (מתוך "ובא לציון"), נזכה להיות תמיד מן הנותנים ביד נדיבה, נגביר ונרבה חסדים בעם ישראל ונזכה בקרוב בקרוב לראות בנחמת ציון ברחמים, אמן.

השארת תגובה