נדחה בטרומית: חיסיון לעיתונאים מפני חשיפת מקורות

מליאת הכנסת דחתה ברוב קולות את הצעתו של ח"כ מיקי רוזנטל שהציע להעניק חיסיון הפוטר את העיתונאי או שותפו המקצועי לחשוף מקור או מידע עיתונאי

ח"כ מיקי רוזנטל .צילום: (מרים אלסטר. פלאש 90)
ח"כ מיקי רוזנטל .צילום: (מרים אלסטר. פלאש 90)

מליאת הכנסת דחתה בקריאה טרומית את הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (חיסיון עיתונאי), של חבר הכנסת מיקי רוזנטל

הוצע להעניק חיסיון הפוטר את העיתונאי או שותפו המקצועי לחשוף מקור או מידע עיתונאי, זאת בכפוף לסמכות לבית המשפט להורות להפר את החיסיון בתנאים מסוימים, כגון, אם מצא שנעשה שימוש לרעה בחיסיון העיתונאי בידי המקור. בנוסף, מוצע לקבוע כי תקנון אתיקה מקצועית מקובל ומוכר בעולם העיתונות יעניק הגנה פלילית לעיתונאי שנאשם בשל גילוי או הסתרת מידע. כמו כן, מוצע לקבוע כי בעניין חיסיון זה, כל אדם יהיה רשאי להתייצב ולהשמיע את דברו לפני בית המשפט.

בדברי ההסבר נכתב: "העיתונות הישראלית מהווה שופר לדמוקרטיה הישראלית, וככזו כוחה הרב בכך שהיא משמשת מנגנון לשמירה על ערכי הדמוקרטיה ופועלת לחשיפת שחיתות שלטונית, עוולות, ומחדלים שלטוניים שונים, שמהם סובל הציבור. מוסד החיסיון העיתונאי אינו חדש בעולם או בשיח הישראלי, ואף כי עד היום הוא הוכר אך בפסיקה, חשיבותו רבה לעידוד בעלי מידע חשוב ומהותי, לפנות אל העיתונות ולפרסמו, תוך שמירה על כללי האתיקה העיתונאיים, ותוך שמירת זהותם של מקורות המידע בסוד, מחשש פן יבולע להם. עם זאת, לעתים קיים צורך לחשוף זהות של מקור עיתונאי, לצורך קידום חקירה חשובה או עשיית צדק במשפט. במקרים אלו מתנגש הערך של קידום השיח העיתונאי וחשיפת שחיתויות, עם ערך עשיית הצדק.

הצעת חוק זו מושתתת על הצעות חוק דומות שהוגשו בעבר וכן על המלצותיה של ועדת מעוז, תוך מתן בכורה לחשיבות הסוגיה בשיח הציבורי ולחשיבות של שמירה על עיתונות חופשית כאחד ממנגנוני השמירה של הדמוקרטיה."

ח"כ רוזנטל הגיב לאחר דחיית הצעתו, כי "חופש העיתונות איננו מעוגן בחוק ייסוד וראוי שיהיה. ההצע הזו באה להגן על דבר הכרחי לעבודת העיתונות. אני יודע שעת האחרונה בין בארץ ובין בעולם העיתונות היא בין בולשביקית לאוייבת העם, אבל אני מאמין שכולם מבינים שאי אפשר לחלוק על חשיבותה. ללא הדבר הזה שנקרא חיסיון עיתונאי, אין תקנה לעיתונות. אנשים שמנסים למסור מידע עושים את זה בחשש רק כי זה מאיים על פרנסתם ועתידם. אם לא נוכל להבטיח להם חיסיון פשוט לא תהיה עיתונות".

השר אורי אריאל השיב בשם שרת המשפטים: "הממשלה סבורה שהמצב הקיים, בו החיסיון העיתונאי הוא חסיון פסיקתי, הוא משביע רצון, וכי אין צורך בעיגון החסיון בחוק. קביעת חסיון בחוק מחייבת להגדיר מיהו עיתונאי. צורך זה מעורר קושי שכן הגדרה מצומצמת ונוקשה, ובכלל זה מנגנון של רישוי, עלולה לפגוע בחופש העיתונות, בחופש הביטוי ובזכות הציבור לדעת, ואילו הגדרה רחבה ומעורפלת עלולה להקשות ביישום החוק וליצור אי בהירות.

מעיון בפסיקה העוסקת בנושא ומדיווחים מהשטח, לא נראה שקיים חסר או צורך אחר בעיגון החיסיון העיתונאי בחוק. החיסיון העיתונאי הפסיקתי מוטמע היטב אצל גורמי האכיפה השונים ובראשם במשטרה, והוא בא לידי ביטוי בנהלים לפיהם הם פועלים. יתר על כן, בשל הקושי בהגדרת עיתונאי, ובשל הגיוון הרב שבעיסוק, הנובע בין היתר מהזמינות הרבה של הפרסום בעידן האינטרנט, נראה כי קיים יתרון להותרת הפיתוח של הגדרת עיתונאי בפסיקה, באופן גמיש, ממקרה למקרה, תוך שקילת האינטרסים המעורבים."

השארת תגובה