כעפרא דארעא: בית המשפט ביטל קנס וריבית של 4,000 ש"ח

נתנאל אינדורסקי
נתנאל אינדורסקי

אברהם חשק ברכב חדש. לאחר בירורים, הוא ביצע עסקת "טרייד אין" על רכבו הישן עם מר שירי. במועד כריתת העסקה בין הצדדים, חתמו שניהם על זיכרון דברים, לפיו הרכב הישן של אברהם עובר לבעלותו של שירי.

ימים ספורים לאחר מכן, פקחיה החרוצים של עיריית הרצליה, רשמו לבעל הרכב דו"ח בגין חניה שלא כדין על סך 250 ש"ח. הדו"ח הוצמד לשמשת הרכב ומכיוון שטרם נעשה רישום הבעלות של שירי, נרשם הדו"ח על שמו של אברהם.

כמה חודשים אחר כך, שוב מצאו פקחי עיריית הרצליה סיבה טובה לרשום לחובתו של אברהם דו"ח נוסף, הפעם בגין חניה שלא שולמה ועל סך 100 ש"ח.

אברהם פנה לעירייה וטען כי מכר את הרכב ויש להעביר את הודעות הקנס על שם הקונה. מכתב נוסף ואף זיכרון הדברים עצמו – הועבר לעירייה. יוזכר כאן במאמר מוסגר, כי בהתמלא תנאי כריתת העסקה והפרוט הנדרש בזיכרון הדברים בהתאם לאופי העסקה, הרי שהוא חוזה לכל דבר ועניין.

משטענה העיריה כי חסרים לה פרטיו המלאים של הקונה, העביר לה אברהם חשבונית בגין העסקה שעשה ובה כל פרטיו של שירי, ואף הראה כי דו"חות משטרה שנרשמו לחובתו לכאורה, הועברו על שם שירי. למרות כל זאת, העיריה סירבה להמיר את הדו"חות לשמו של שירי.

אברהם הזניח את העניין ורק בחלוף כמעט 13 שנים, כאשר החוב תפח והגיע לכמעט 4,000 ש"ח, והעירייה החלה לנקוט בהליכי עיקול, נזכר לרוץ לבית המשפט. אברהם כמובן צירף את ראיותיו, לפיהן לא היה בעל הרכב במועדים הרלוונטיים, אך העירייה טענה כי מדובר בפסקי דין חלוטים אשר לא ניתן, בחלוף זמן רב כל כך, לדון בהם מחדש. שוב במאמר מוסגר, בעבירות מסוג קנס, צריך הנאשם לבקש להישפט. אם לא עשה כן, הופכות הן לפסק דין.

בית המשפט בחן את מסמכיו של אברהם וקבע כי אכן ניתן לומר שהוא הוכיח שבמועדים בהם טוענת העיריה כי נעברו אותן עבירות, הרכב לא היה בחזקתו, אלא בחזקת מר שירי.

מכיוון שכך, קבע בית המשפט כי יהיה זה עיוות דין ממשי אם לא נאפשר לאברהם לדון בבקשתו להישפט – למרות שהיא הוגשה באיחור רב מאד. תהיה זו פגיעה חמורה אם יורשע וייענש אדם אשר לא ביצע כל עבירה. מדובר בעניינים פשוטים וברורים ואין לאפשר מציאות כזאת. משכך, הורה בית המשפט על ביטול הדו"חות, אך סירב לחייב את העיריה בהוצאות עקב השיהוי הרב בו נקט אברהם

השארת תגובה