הכל נשאר במשפחה: פישר מהרהיטים? סבא שלו טוביה קרישר הוא הבן דוד של שוסטק

images
images

בבוקר"טים עייפים אלה כשאני מוצא עצמי לעיתים מקלף תפוז בהיחבא, משתדל שלא לבלוט בנוף עד ששוב אתפס על ידי עובר אורח מזדמן שיעצר וירחרח בחשדנות לאמור "היי, מי מקלף כאן תפוז?", אזי אקפל את זנבי לחצי התורן ואחפש פינה שקטה שעוד לא "נשרפה".

כן, עולם כמנהגו נוהג והציבור עדיין לא התרגל לריחו המרענן והדביק של התפוז, מה חבל.

הקיצור, פסח שמאלטר ידידי הוותיק והבלתי שגרתי בעליל מתיישב לידי ומסתיר אחר כבוד את כל השמש החמימה שהצלחתי לסחוט ממקום מושבי.

"שמע, זה לא לעניין", הוא מודיע לי חגיגית,

"מה גם אתה?", שאלתי בחוסר אמון, "מה קורה למדינה הזו? תנו לאכול תפוז בשקט!",

"מי ביקש ממך לא לאכול תפוזים?", תמה פסח, "למה שאני אבקש ממך כזה דבר?",

"אההה… אני… פשוט כולם אומרים לי…", נסתבכתי כולי, "הנה, קח פלח".

פסח נטל את הפלח בחשדנות ואז חזר לסיפורו המקורי.

"גיסי מוטי הולך לבוא איתי לפגישה עם הרשטיק", הוא קבל בפני.

"אוי וויי!", השתתפתי בצערו בכנות, "אבל מי זה הרשטיק? ולמה גיסך מתעקש להגיע איתך לפגישה איתו?",

"אתה תקשיב עד הסוף חוכם", אמר פסח, "הרשטיק הוא המתווך שדרכו אני עומד למכור את הדירה שלי בעזרת השם, הוא אמר שיש לו קונה",

"נו, ברוך השם!", צהלתי,

"חכה, חכה", אמר פסח, "זה החלק הקל, עכשיו צריך שגיסי לא יהרוס הכל".

"וכי למה לו?", תמהתי אני,

"ככה לו!", קבע פסח, "הוא עם המשפחולוגיה שלו אני אומר לך…",

"מה… לזה ולמשפחולוגיה?", שאלתי אותו בהפרידי עוד שלושה פלחים סוררים,

"אז אני אסביר לך", נם פסח ושטח את סיפורו.

***

עד שנישאתי, כלל לא ידעתי על קיומה של הפרעת המשפחולוגיה, הכרתי את האנשים שמסביבי ואולי עוד כמה נציגים בכמה ישיבות וערים בישראל, כדי שבכל אופן אוכל להשחיל בשיחה עם אדם זר את המשפט המפורסם והאלמותי "אההה, באר-חלקיה אמרת? אז אתה מכיר את שטיינר?", אבל לא יותר מזה, חייתי חיים נטולי גננות משפחתית לחלוטין.

הפעם הראשונה שנחשפתי לתופעה המעניינת הזו היתה בליל שבת עת התארחנו אצל השווער, בהתחלה הכל התנהל כרגיל, אכלנו, שרנו, היו גם כמה ווארטאלא'ך, ואז נזכרתי בנעייה מסעירה שאותה רציתי לחלוק עם שאר יושבי השולחן,

"הייתי באוטובוס", סיפרתי, "ואז בתחנה עלה פתאום אדם מבוגר והתחיל לצעוק על הנהג, לידי ישב חבר שלי… אההה שוסטק… ובכן…",

"איזה שוסטק?", קטע אותי מוטי גיסי, "זה מהפרחים או זה מהבנק?",

"שוסטק…  אני יודע… מה זה חשוב…", משכתי בכתפי, הייתי תמים, לא הבנתי עדיין לאן הרוח נושבת.

"בקיצור, אני אומר לו…", ניסיתי להמשיך בסיפור,

"מה לא יודע?", התעקש מוטי והניח את המזלג מידו, "ההורים שלו גרים באשדוד או בבית שמש?",

בשלב זה שמתי לב שכל יושבי השולחן מטים את ראשיהם בהתעניינות הולכת וגוברת,

"נראה לי באשדוד…", אמרתי בזהירות,

"אז זה שוסטק מהבנק", פסק מוטי ושילב את זרועותיו בנחרצות, "קרוב שלנו…".

"לשוסטק מאשדוד יש ארבעה בנים", הסביר לי השווער משראה את מבוכתי, "הראשון התחתן עם גולדפרב מהר-נוף, השני התחתן עם…",

"קוליץ מהשעונים", עזרה השוויגער,

"השלישי התחתן והתגרש מסכן… הוא היה נשוי ל… נו… טה… אה… טפרברגר!", נזכר השווער וכולם הנהנו,

"והאחרון…", סיים השווער, "הוא נשוי ל…"

"פחטר", השלים יהודה הגיס הצעיר יותר, "זה החבר שלך".

"ופחטר הזה…", אמר מוטי בניצחון, "האלטער בובע שלו ואלטער בובע שלנו אחיות".

"מה אתה מדבר שטויות!", אמר הדוד צבי שבדיוק חזר מהמרפסת, "לאלטער בובע של שוסטק לא היו אחיות…".

היה נראה שהוא ממש לקח את זה ללב, הדוד צבי, כלומר את מה שמוטי אמר שלאלטער שוסטק היתה אחות.

"זה בת דודה", אמרה השוויגער, "הבובע לייאה, היא בת דודה שלה",

"לא, אני אגיד לכם…" אמר מוטי בריכוז, "זוכרים את פישר מהרהיטים? אז הסבא שלו טוביה קרישר הוא הבן דוד השני של שוסטק אז עכשיו אנחנו קרובים משני כיוונים".

וואו, זה מרשים…", פלטתי,

"על מה אתה מדבר?", פנו אלי כולם בחוסר הבנה,

"סתם… זה שאתם מכירים כל כך הרבה אילנות יוחסין…", אמרתי,

"אההה… זה כלום", אמר מוטי, "כשאני מדבר עם אדם זר אני יכול למצוא קשר משפחתי אליו תוך חמש שניות מקסימום… אולי שש".

***

"וכך התוודעתי לעובדה שבני משפחתה של אישתי הינם משפוחולוגים ממדרגה ראשונה", אמר פסח.

"מדובר בהפרעה התנהגותית שקיימת בהרבה בתי אב בישראל", הסביר פסח, "קוראים לזה חוק יהודים שלובים, על פי החוק הנ"ל, כל יהודי אשר יפגוש ביהודי אחר ישאל אותו לאחר כמה משפטים את השאלה "מאיפה אתם?", ולאחר מכן ישגר קריאת התפעלות וישאל כלאחר יד "אז אתה מכיר את זליגמן?", עד כאן זה בסדר, את זה כולם עושים, אבל משפחולוגים בכירים לא יסתפקו בזה, הם יתחילו להעלות שמות עתיקים של אנשים קשישים ונכדים צעירים, הם ימפו את כל קרובי המשפחה שלהם בזה אחר זה ואז יחברו את כל החוטים, לאחר מכן יצאו שניהם שלובי זרוע ששים ושמחים בקשר המשפחתי-יהודי שנוצר, ההיסטוריה של העם היהודי ממשיכה.

תמיד כשגיסי מוטי שומע שם משפחה באמצע שיחה, היד שלו מטפסת אוטומטית אל צידי הזקן ומתחילה לחכוך בו בתנועות איטיות שקצבן הולך ומתגבר עם הריגוש הגדול שבטוויית החוטים והקשרים בין כל משפחות ישראל הקדושות, זו תופעה מעניינת ביותר למחקר מדעי".

"או קיי", אמרתי, "ועכשיו מה הבעיה?",

"הבעיה היא שמוטי מתעקש להגיע איתי לפגישה עם הרשטיק, ואני יודע שתיכף הוא מתחיל לשאול אותו אם הוא קשור לפחטר או לשוסטק ולך תדע איפה זה יגמר… עם מתווכים צריך לשקול מילים… אתה יודע איך זה, עם מתווך תיתווך",

"מה אומר לך", סיכמתי את הדברים בצער, "בהצלחה עם הרשטיק… רוצה אולי עוד פלח?".

***

לאחר כמה שבועות פגשתי שוב את פסח כשהוא מתהלך במהירות סהרורית במעלה הרחוב.

"הו, הנה אתה!", הוא אומר לי, "אתה מכיר אולי עורך דין טוב?",

"כן, אני סבור כך", השבתי לו, "אבל… מה קרה?",

"אה… אני מוכר את הדירה", זרח פסח,

"אהה מזל טוב!", אמרתי, "אז אני מבין ממך שהפגישה ההיא לא היתה גרועה כל כך ככלות הכל…",

"הפגישה ההיא היתה יוצאת מן הכלל!", אמר פסח, "בהתחלה חששתי כי ישר כשהגענו מוטי הרים את היד אל הזקן וחשבתי שהנה הכל יורד לטמיון… אבל בסוף הרשטיק הוא זה ששאל את מוטי מאיפה הוא ואם הוא מכיר את… מסתבר שגם הוא משפחולוג לא קטן, הם הסתדרו יופי, לאחר הפגישה הרשטיק הרגיש מאד מחוייב, כי יש לנו –כך מסתבר- קשרי משפחה רחוקים, אז הרווחתי כאן סוכן כפול או מתווך כפול… לא משנה, העיקר שאני מכור את הדירה!",

"אם כן, הכל נשאר במשפחה אה?", אמרתי,

"כן, בוודאי", אמר פסח, ואז הסתכל לפתע לצדדים ושאל, "תגיד לי, אולי יש לך שמה במקרה עוד תפוז מקולף?".

השארת תגובה