"נציף נושאים בוערים לרשויות הממלכתיות" • ראיון מיוחד

עמותת עלה מפעילה ברחבי הארץ ארבעה מרכזים המעניקים טיפול מקצועי ליותר מ-850 תינוקות, ילדים, מתבגרים ומבוגרים • מנכ"ל עלה, הרב יהודה מרמורשטיין, בראיון מיוחד על הצרכים האמיתיים של הילדים המיוחדים, מול התקצוב הלוקה בחסר מצד הממשל והשלטון המקומי

הרב יהודה מרמורשטיין
הרב יהודה מרמורשטיין

כבר מהכניסה לבית עלה ("עזר לילד המיוחד") בבני ברק, נקל להבחין במסירות של הצוות אל תלמידי המרכז. כעת שעת ארוחת צהריים, וצוות המטפלות והאחיות מאכיל אט אט את התלמידים והדיירים, בסבלנות ראויה לציון. הכיתות מצוידות במיטב המכשור הרפואי לו זקוקים התלמידים- בבית עלה.

במשרדי ההנהלה אנחנו פוגשים את מנכ"ל עלה, הרב יהודה מרמורשטיין, ומבקשים לשמוע ממנו על המרכז הנודע. "עלה", הוא פותח, "זו רשת ארצית להפעלת מערכות שיקום, חינוך מיוחד, רווחה, מעונות-יום וכמובן מעונות פנימייתם. בתוך המערכות האלו, יש לנו גם מרפאות שיניים ומכוני התפתחות הילד לטיפול בילדי הקהילה. כיום אנחנו פרוסים בארבעה מוקדים מרכזיים: המרכז הראשון שהוקם ב-1982, הוא כאן, בבני ברק. אחר כך הקמנו את המרכז בגדרה, אחריו בירושלים ואחר כך את עלה בנגב. בסך הכול יש לנו כיום כ-850 תינוקות, ילדים, מתבגרים ומבוגרים.

החלוקה היא שילדים נמצאים אצלנו מגיל לידה ועד גיל 3 על פי חוק מעונות יום שיקומיים, מגיל 3 ועד 6 הם נמצאים בגני ילדים לחינוך מיוחד, מגיל 6 ועד 21 בבתי ספר לחינוך מיוחד, ומגיל 21 והלאה – במסגרות מרכז יום תעסוקתי לבוגרים. כמובן, בכל הסניפים יש לנו מעונות פנימייתם – שנותנים מענה לכל הגילאים".

מהי הייחודיות של עלה?

"כמובן, המקצועיות הרבה שהצטברה עם השנים בהכרת הצרכים של האוכלוסייה עם מוגבלויות שונות שיש להם גם מורכבות רפואית, כלומר, שהם זקוקים לתומכי נשימה, התמודדות בנושא של האכלה, נושא תעסוקה והחשיבה שאנחנו מהווים למעשה הקהילה שבה נמצאות האוכלוסיות האלה והכוח הוא שאנחנו מביאים את הקהילה פנימה. רוב הקהילה מגיעה אלינו להיות שותפה ופעילה, ואנחנו מחזירים לקהילה עם פעילויות משותפות. האוכלוסייה אצלנו היא גם דתית-חרדית וגם לא, אנחנו נותנים מענה לכולם. וכמו כן מצבת העובדים אצלנו מורכבת מדתיים ושאינם דתיים.

"מה שאותנו מעניין הוא קידום הילד כילד אחד בתוך קבוצה, אנחנו מסתכלים על כל ילד לפי צרכיו ויכולותיו ובהתאם יש לנו תכנית אישית עבורו לקידומו ושיקומו, ואני יכול לציין, ב"ה, שמידי שנה אנו מצליחים להוציא כמה ילדים מהמערכות הצעירות, כמו מעונות יום השיקום, וילדים יוצאים להשתלבות בקהילה ע"י כיתות שילוב וכדו', וחלקם חוזרים לכאן אחר-כך להמשך טיפול שיקומי כמו פיזיותרפיה".

מהיכן המימון?
"המימון למערכות האלה הוא הן ע"י משרד החינוך על פי חוק חינוך מיוחד, מה שממלא את החלק הבית-ספרי והחינוכי, והן ע"י משרד הרווחה שמממן את יתר הדברים, אם זה מסגרת המעון היומי או הפנימיות. אני יכול לציין שכל סניף שלנו נותן מענה ללפחות 35 רשויות מסביב. כאן בב"ב, אנחנו נותנים מענה ל-44 רשויות (בב"ב יש כ-400 חניכים). כמובן, יש מערך הסעות גדול מאד שמופעל ע"י הרשויות המקומיות, וזה נושא נפרד שצריכים לדבר עליו, שתהיה הסעה בטוחה ומוגנת לתלמידים הללו.

"אך לצד זאת, בכל המערכות הללו נושא הבינוי והפיתוח נופל על שכמה של העמותה. בחלק מזה אנחנו מצליחים לגייס כספים מהרשויות המקומיות דרך משרד החינוך וכו' ואת היתר אנו מגייסים מתורמים או מקרנות".

למה אתה מצפה מכנס "המיוחד"?
"אני מצפה שנציף כמה נושאים לרשויות הממלכתיות ולשלטון המרכזי, בכנס כזה מציפים את הנושאים שצריכים לקדם. זו אחת המטרות, לחדד מה שחסר ושהם לא נותנים. הדבר השני הוא שצריך לעלות מדרגה, כי אין מספיק חשיבה ברשויות על הצרכים האמיתיים של האוכלוסייה הזו, והם סומכים על מה שאנחנו עושים, ואנחנו לעתים אלה שנדרשים למשוך את המערכת לכיוונינו כדי שהם יתקצבו אותנו, והכל נעשה בלובינג, בלחץ חברתי ובהפעלה של הורים – ולא בא מתוך חשיבה של 'הנה, זה המודל'.

לדוגמא, אין בפרוגרמה של משרד החינוך בריכה טיפולית, אז אני נאלץ להסתובב בין כל הגורמים השונים כדי שיסייעו להקמת בריכה שכזו, על אף שבריכה היא הכרחית לילד – וכמובן גם התחזוקה שלה עולה לא מעט. אבל היות והיום אנו יודעים שהתרומה הגדולה של טיפול הידרותרפיה (טיפול במים) היא פי כמה מטיפולים אחרים, כי מדובר בטיפול שנותן מכלול של מענה לגוף הילד, אז זה דבר שצריך לקדם אותו, כך שהנושא יקבל ביטוי בהקצבות.

"דבר נוסף: צריך אחיות ויש הכרה בצורך הזה, אבל אין אחיות בכלל בהישג יד במדינה, ואין מספיק חשיבה להכשיר אנשים. נקודה נוספת: בשלטון החליטו לתת סייעת שניה לגני ילדים, אבל לאוכלוסייה שלנו לא מגיע, הם כנראה קלים ויודעים לשרת את עצמם… למה? הם הרי פי כמה וכמה יותר קשים, ועל כל 6 ילדים צריך סייעת, צריך להאכיל ולטפל בהם, והדבר המינימלי הוא שלפחות תהיה גם להם עוד סייעת בכיתה. אבל אין לאוכלוסייה זו לובינג, אין מי שיצעק עבורם, ולכן תמיד הם אחרונים בתור.

"אי אפשר שלא להזכיר גם את נושא ההצטיידות. כל רשות מקומית מציידת כל כיתה כמו שצריך, ואצלנו מדובר בגרושים, בלעג לרש במה שנותנים לכיתה. למה? תסתדר לבד. הם באים ואומרים: אתה פרטי, אתה עמותה. מה זאת אומרת? הרי אם לא אני, הממשלה והמדינה היו צריכות לעשות את זה! ומעבר לזה, אנו חושבים שיש מרחקים מהתקצוב האמיתי לילדים האלה".

"אני מקווה שהכנס יצליח להציף את הבעיות מול השלטון המרכזי, וגם יביא ל'קנאת סופרים', שנביא בכנס את ההישגים של כל ארגון וארגון, שכל ארגון יוכל להתגאות בתוצאות אליו הגיע, בסיעתא דשמיא".

רבקה קייסינג, מרפאה בעיסוק דוקטורנטית באוניברסיטה העברית ומנהלת מחלקת מחקר והדרכה של מרכזי עלה, מוסיפה: "לאחר יותר משלושים שנות ידע ומקצועיות שהצטברו בארגון עלה, ההנהלה הגיע למסקנה שיש צורך במחלקת מחקר והדרכה. "לפני 3 שנים הוקמה מחלקה זו, במטרה לבסס את הקשר בין המרכזים שלנו כדי לנצל את הידע המצטבר של כולם, ובנוסף, להעביר את הידע הלאה, על ידי הדרכות בארץ ובעולם, בעיקר בנושאי מחקר ובפרויקטים יישומיים שמשפיעים באורח ישיר על איכות החיים של האוכלוסייה המיוחדת, כאשר היעד תמיד לנסות לקדם השתתפות של הילדים בכל דבר או דרך ולא לומר שמשהו בלתי אפשרי".

ולרבקה יש גם דוגמה מחיי היומיום. "יש אצלנו בחור, יעקב, שבמשך הרבה שנים היה די נרדם בפעילויות ונראה מנותק. אחת מנשות המקצוע שמה לב שבתפילה הוא קצת מתעורר לחיים, הבנו מהמשפחה שבצעירותו אבא שלו לקח אותו לבית כנסת והוא מאוד נהנה. ראינו שהוא מתחבר לתפילות אצלנו, ובהמשך חיברנו קבוצת נערים שייקחו אותו לתפילות בבית כנסת סמוך, הציפיה וההתרגשות והחיבור שלו ליומיום, השפיעו עליו לטובה בכל שאר הפעילויות".

השארת תגובה